זכות קניינית בהאזנת סתר: מה אומר החוק?

זכות קניינית בחומר אקראי מהאזנת סתר הוא נושא מרכזי בתחום זה. בג״ץ דחה: למואזן בהאזנת סתר אין זכות קניינית לקבל את ״החומר האקראי״ שאינו חומר חקירה.

פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן ביום 20.05.2010 במסגרת בג״ץ 5207/04, דן בשאלה עקרונית בדיני האזנות סתר. השופטים א' פרוקצ'יה, א' א' לוי וא' חיות קבעו כי לנאשם שלשיחותיו האזינו רשויות החקירה, לא קמה זכות קניינית בחומר אקראי מהאזנת סתר, שאין לו כל קשר לחקירה.

להכרעה זו קיימת משמעות נרחבת לאיזון שבין זכות הנאשם להליך הוגן לבין ההגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים.

ההליך, הצדדים והרקע העובדתי

ההליך התנהל בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בג״ץ 5207/04. העותרים היו דוד אפל ובני משפחתו (פרידה, ורד, טל, שיר וזהר אפל). המשיבים היו היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה, פרקליטות מחוז מרכז, פרקליטות מיסים וכלכלה ומשטרת ישראל.

בין התאריכים 26.11.1998 ל-18.3.2001, האזינו רשויות החקירה המשטרתית באופן רציף לחמישה קווי טלפון במעון המשפחתי של דוד אפל. רשויות החקירה האזינו בחלק מן התקופה גם לטלפון הנייד שלו. ההאזנות בוצעו על רקע חשדות פליליים שעלו נגד אפל.

במהלך האזנות אלה, נקלטו שיחות פרטיות רבות, לרבות שיחות של רעייתו וארבע בנותיו וכן שיחות עם צדדים שלישיים.

בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בראשות השופט ח' כבוב, הועברו לידי אפל כל תוצרי השיחות המהוות ״חומר חקירה״. הוא קיבל לידיו גם את כל השיחות שהוא היה שותף להן, ואשר לא היו שיחות של בני משפחתו.

עם זאת, נותרו חומרי האזנה בעלי אופי אקראי, הכוללים בני משפחה וצדדים שלישיים, שלחומר זה אין קשר ענייני להליך הפלילי. העותרים דרשו לקבל לידיהם גם חומר זה.

טענות העותרים והמשיבים

העותרים דרשו לקבל את כלל חומר ההאזנות, לרבות החומר האקראי, בטענה של זכות קניינית או מעין קניינית בתוצרי ההאזנה. העותרים הוסיפו וביקשו צו שימנע מן המדינה כל שימוש בחומר ההאזנות. הם טענו כי ההאזנות בוצעו באופן בלתי חוקי, מה שהקנה להם את הזכות לקבל את כלל התוצרים.

מנגד, המדינה טענה כי טענות העותרים בדבר אי חוקיות ההאזנות צריכות להתברר במסגרת ההליך הפלילי, ולא בדרך של דרישה לקבלת כלל החומר. המדינה הדגישה כי אין מקור בדין המאפשר למואזנים לקבל חומרי האזנה שאינם בגדר ״חומר חקירה״. יתרה מכך, חומר אקראי אסור בהעברה, כיוון שהוא עלול להסב נזקים קשים לפרטיותם של צדדים שלישיים ולפגוע בתפקוד המשטרה.

השאלה המשפטית המרכזית

השאלה המשפטית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם עומדת למואזן בהאזנת סתר, אשר הוא נאשם בפלילים, זכות לקבל את מלוא תוצרי ההאזנה. שאלה זו נחלקת לשני מישורים: האחד, האם קיימת זכות לקבל ״חומר אקראי״ שאין לו רלוונטיות להליך הפלילי, בנוסף ל״חומר חקירה״ שלגביו קיימת זכות עיון לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. השני, האם טענות בדבר אי חוקיות ביצוע ההאזנות משפיעות על זכות זו, כפי שנדון בהרחבה במאמר סעיף 74 לחסד״פ: זכות עיון או השלמת חקירה?.

הכרעת בית המשפט ונימוקיו

בית המשפט העליון, בראשות השופטת פרוקצ'יה ובהסכמת השופטים לוי וחיות, דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי אין לנאשם בפלילים זכות לקבל את ״החומר האקראי״ החורג מ״חומר החקירה״ העומד לעיונו לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. חוק האזנת סתר, התשל״ט-1979, מגלם איזון עדין בין קידום ההליך הפלילי והמלחמה בפשיעה לבין ההגנה על הזכות לפרטיות.

בית המשפט הדגיש כי הגנה זו כוללת גם את פרטיותם של צדדים שלישיים אשר נקלעו לשיחות באקראי. זכות הנאשם לעיין ב״חומר חקירה״ נשענת על מבחן הרלוונטיות, ולא על זכות קניינית כלשהי. לפיכך, בית המשפט קבע שאין יסוד לטענה כי לעותרים קיימת זכות קניינית בתוצרי ההאזנה. בית המשפט הדגיש כי הגנה זו כוללת גם את פרטיותם של צדדים שלישיים, ובמסגרת הגנה משפטית בעבירות צווארון לבן, אין זכות קניינית בתוצרי האזנה.

החוק אף מורה, ככלל, על ביעור ״חומר אקראי״ שאינו נדרש להליך, מתוך מגמה מובהקת למזער את הפגיעה בפרטיות. עם זאת, בית המשפט קבע כי כאשר עולות טענות בדבר אי חוקיות ההאזנות, באופן המעלה אפשרות סבירה להליכים משפטיים, הרשות צריכה להימנע מביעור החומר. כלל זה חל גם על החומר האקראי.

הרשויות צריכות לשמור את החומר כדי שניתן יהיה להציגו כראיה אם יידרש, ובכפוף להחלטת הערכאה הדנה בהליך. המדינה הודיעה כי היא תימנע מביעור החומר עד תום ההליך הפלילי, וכי היא תודיע לעותרים בטרם היא תפעל. לצד ההקפדה על שמירת החומר כראיה, ניתן למצוא מידע נוסף בנוגע להליכים במאמר מעצר עד תום הליכים: המדריך המלא לנאשם ומשפחתו בליווי עורך דין.

בנוסף, בית המשפט דחה את הסעד שביקשו העותרים לאסור כל שימוש בתוצרי ההאזנה, שכן דרכי השימוש המותרות מוגדרות בחוק ובתקנות.

המשמעות המעשית של פסק הדין

פסק הדין קובע הלכה משמעותית לפיה תוצרי האזנת סתר הם קניינה של הרשות החוקרת, ולא של המואזן. פסק הדין קובע כי זכות העיון של נאשם מוגבלת ל״חומר חקירה״ רלוונטי בלבד. בכך, בית המשפט מצמצם את היקף החומר שניתן לדרוש במסגרת ההליך הפלילי.

בנוסף, פסק הדין מחזק את ההגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים שנקלטו בהאזנה. ההכרעה קובעת כלל זהירות מעשי: כאשר מתעוררות טענות לאי חוקיות ההאזנה, על הרשות לשמר את החומר לתקופה סבירה במקום לבערו. שמירה זו נדרשת כדי לאפשר את בירור הטענות בהליך המתאים.

ההלכה משמשת מצפן לרשויות החקירה ולסניגוריה באשר לגבולות זכות העיון, ולאיזון שבין הליך הוגן לבין הגנה על הפרטיות בהליכים עתידיים.

הזכות לפרטיות וחוק האזנת סתר

חוק האזנת סתר, התשל״ט-1979, מגלם איזון חשוב בין שני אינטרסים מתנגשים. האינטרס הראשון הוא קידום ההליך הפלילי באמצעות השגת ראיות נגד חשודים בביצוע פשעים והמלחמה בעבריינות. האינטרס השני הוא הגנה על הפרטיות ועל צנעת חייו של האדם.

האזנת סתר פולשת לחייו הפרטיים וחודרת גם לפרטיות צדדים שלישיים, ששיחותיהם משתלבות בהאזנה בלי ידיעתם ובלי הסכמתם. החוק מאפשר האזנת סתר בתנאים מסוימים, ככל שהדבר נחוץ לגילוי, חקירה או מניעת עבירות מסוג פשע, או לגילוי או תפיסה של עבריינים.

היתר כזה טעון אישור ערכאה שיפוטית. יתרה מכך, המשתמש שלא כדין בתוכן של שיחה שהושגה בהאזנת סתר, מבצע עבירה פלילית שעונש בצידה.

סיווג חומר חקירה מול חומר אקראי

זכותו של נאשם לעיין ב״חומר חקירה״ עומדת לו על פי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. זכות זו היא חלק מזכותו להליך פלילי הוגן, והיא חלה ביחס לכל חומר רלוונטי לאישום שנאסף בידי המשטרה. סיווגו של חומר כ״חומר חקירה״ נעשה על פי מבחן הרלוונטיות, המתפרש בהרחבה. במסגרת ההגנה על זכויותיו של נאשם, ישנה זכות מוקנית לעיין ב״חומר חקירה״, ולשם כך, במקרים מסוימים, יש צורך בעורך דין פלילי, אשר יכול לסייע בין היתר במחיקת רישום פלילי: הזדמנות שנייה לחיים חדשים בסיוע עורך דין פלילי.

לעומת זאת, חומר שהרשות החוקרת נתקלה בו באקראי ואין לו קשר לחשדות נשוא האישום, אינו נכלל בגדרו של סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי, ואין לו כל מעמד בהליך הפלילי. ״חומר אקראי״ זה אינו מצריך שמירה וניתן לבערו על פי סעיף 9ב(ג) לחוק האזנת סתר. לעומת זאת, האזנות סתר המהוות ״חומר חקירה״ לא תימחקנה אלא לאחר תום ההליכים המשפטיים, כאשר לא יהיה בהן צורך להליך השיפוטי.

חומר הקלטה שנדרש לשמירה, כל עוד לא בוער, יישמר בידי מבצע ההאזנה, זולת אם הוא הועבר למזמין ההקלטה.

סיכום

בית המשפט העליון קבע בפסק דין זה כי לנאשם אין זכות קניינית על חומר אקראי מהאזנות סתר שאינו רלוונטי לחקירה. זכות העיון של נאשם מתייחסת רק ל״חומר חקירה״ הרלוונטי, וזאת מתוך שמירה על איזון עדין בין זכות הנאשם להליך הוגן לבין ההגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים.

למרות זאת, בית המשפט הבהיר כי במקרים בהם עולות טענות בדבר אי חוקיות ההאזנות, על הרשות לשמר את החומר. צעד זה נחוץ כדי לאפשר בירור הולם של הטענות בהליך המשפטי המתאים.

שאלות ותשובות נפוצות