חוסר תום לב במשא ומתן: אחריות אישית של שלוח לפיצויים

עולם העסקאות המודרני מבוסס על יחסי אמון ועל מסירת מידע מהותי בין צדדים. לפיכך, לעיתים קרובות, גורם הפועל מטעם חברה נוהג בהתנהגות פסולה הגורמת נזק כספי כבד לצד השני. מצב של חוסר תום לב במשא. ומתן עלול לגרור חיוב אישי בפיצויים גם נגד נציג שאינו חתום על החוזה.

מאמר זה מנתח את פסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בסוגייה זו. בנוסף, ואת השלכותיו המעשיות עבור רוכשים, מנהלים ושלוחים.

חוק החוזים (חלק כללי), תשל״ג-1973, קובע נורמת התנהגות מחייבת כבר בשלב המקדמי של המגעים. עם זאת, סעיף 12(א) לחוק מורה. כי במשא ומתן לקראת כריתת חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. סעיף 12(ב) משלים נורמה זו וקובע סנקציה כספית ברורה בגין הפרתה.

לפי סעיף זה. כתוצאה מכך, צד שלא נהג כדין חב בפיצויים בעד הנזק שנגרם עקב המשא. ומתן או עקב כריתת החוזה.

לפיכך, לשון החוק מבחינה בין שני שלבים מובחנים. לעומת זאת, סעיף קטן (א) נוקט בלשון הרחבה ״אדם״, המטילה חובה על כל משתתף במגעים. סעיף קטן (ב) מעניק סעד של פיצויים כלפי מי שהפר חובה זו. המחוקק ביקש לקבוע אמת מידה אובייקטיבית של הגינות מסחרית.

אמת מידה זו אינה תלויה בשאלה האם המשא. לדוגמה, ומתן הבשיל לכדי הסכם מחייב בסופו של דבר.

שימו לב: חובת תום הלב במשא ומתן הינה קוגנטית, כלומר לא ניתן להתנות עליה או לוותר עליה בהסכמה חוזית מראש.

פרטי ההליך: ד״נ 7/81 פנידר נ' קסטרו

בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עמד דיון נוסף, ד״נ 7/81. לדוגמא, פנידר ואח' נ' דוד קסטרו14.12.1983. ההרכב המורחב כלל את הנשיא לשעבר י' כהן, הנשיא מ' שמגר, והשופטים א' ברק. מ' בייסקי ו-ש' לוין.

הדיון נסב סביב השאלה המשפטית העקרונית בדבר היקף תחולת סעיף 12(ב) לחוק החוזים.

העובדות החלו בשנת 1974. כלומר, כאשר דוד קסטרו ביקש לרכוש דירת מגורים לקראת שובו לישראל כתושב חוזר. קסטרו פנה אל ידיד נעוריו, יוסף פניני, שהיה קבלן ומנהל בחברת הבנייה הפרטית פנידר בע״מ. בעקבות המגעים נחתם זיכרון דברים בין קסטרו לבין החברה לרכישת דירה בקריית אתא.

קסטרו שילם לחברה סך של 133,500 לירות מתוך התמורה המוסכמת.

אולם, העסקה נכשלה לחלוטין כאשר חברת פנידר נקלעה לקשיים כלכליים ונכנסה להליכי פירוק. אולם, בהמשך התברר לקונה נתון מהותי שהוסתר ממנו לחלוטין: המגרש המיועד לבנייה כלל לא היה בבעלות החברה או בבעלות פניני. במסגרת הסדר נושים הוצע לקסטרו החזר בשיעור של 15% בלבד מכספו. והוא דחה הצעה זו והגיש תביעה אישית נגד פניני והחברה.

השתלשלות ההליכים המשפטיים וטענות הצדדים

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את תביעת הרוכש וחייב את פנידר ואת פניני, ביחד ולחוד. אמנם, בהשבת הכספים ובפיצויים. השופט המחוזי הדגיש כי פניני הניע את קסטרו לעסקה תוך הסתרת היעדר הבעלות בקרקע. ביודעו שהקונה סומך עליו בעיניים עצומות.

בערעור הראשון (ע״א 230/80) השאיר בית המשפט העליון את החיוב על כנו. ואולם, אך השופטים נחלקו בהנמקותיהם.

בעקבות זאת הורה בית המשפט על קיום דיון נוסף. יחד עם זאת, העותרים, פנידר ופניני, טענו טענות עקרוניות באשר לגבולות האחריות המשפטית:

• סעיף 12(ב) לחוק החוזים משתמש במונח ״צד״. מאידך, ולפיכך חל אך ורק על צדדים פורמליים לחוזה שנכרת.

• פניני פעל כשלוח וכמנהל של חברת פנידר. מצד שני, ודיני השליחות מורים כי השלוח יוצא מן התמונה בעסקה מורשית.

• הטלת חבות כספית אישית על שלוח עוקפת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. לסיכום, ופוגעת בחיי המסחר.

לעומת זאת, המשיב קסטרו טען. לאור, כי חובת ההגינות חלה על כל מנהל משא ומתן באופן עצמאי. לשיטתו, אין לאפשר למנהל להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות כאשר הוא מטעה ביודעין את הצד שכנגד.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיו

בית המשפט העליון פסק פה אחד והחליט לדחות את העתירה. בהתאם, הנשיא מ' שמגר ביסס את פסק דינו על ניתוח לשוני. ותכליתי של חוק החוזים (חלק כללי), תשל״ג-1973. הנשיא שמגר קבע.

כי המונח ״צד״ בסעיף 12(ב) מתייחס לצד למשא ומתן ולא בהכרח לצד לחוזה הסופי. לפיכך, התרופה בגין חוסר תום לב במשא ומתן עומדת בפני עצמה ללא תלות בכריתת החוזה.

בנוסף, בית המשפט הבהיר את מערכת היחסים בין דיני החוזים לבין דיני השליחות ודיני התאגידים:

• מעמד של שלוח אינו מעניק חסינות מפני עוולות או הפרת חובות חקוקות המוטלות בדין.

• חובת הנאמנות של השלוח כלפי שולחו אינה מצדיקה התנהגות פסולה של ״נבל ברשות השליחות״.

• הסתרת עובדה מהותית, כמו היעדר זכויות בנכס מקרקעין, מהווה הפרה בוטה של חובת הגילוי היזומה.

השופט א' ברק הצטרף להכרעה והרחיב את עמדתו ביחס להליך הקודם. למעשה, השופט ברק קבע כי כל מי שנוטל חלק בפועל במגעים חייב ברמת התנהגות ראויה. השופטים י' כהן, מ' בייסקי ו-ש' לוין הסכימו עם המסקנה המשפטית. והעותרים חויבו בהוצאות המשיב בסך 150,000 שקלים.

אזהרה: ניהול משא ומתן תוך הסתרת מידע מהותי עלול להוביל לחיוב אישי של המנהל או השלוח במלוא סכום הנזק, ללא הגנת מסך ההתאגדות.

השוואת מעמד השלוח והצדדים בעסקה

פסק הדין שינה באופן דרמטי את חלוקת הסיכונים המשפטיים בעת ניהול משא ומתן מסחרי. ראשית, הטבלה הבאה מציגה את ההבדלים בין הגישות המשפטיות השונות כפי שנותחו בהליך:

השוואת תפיסות האחריות בגין חוסר תום לב במשא ומתןהגישה המשפטיתמעמד השלוח / המנהלתוצאה אופרטיבית לגבי פיצוייםהגישה החוזית המסורתיתהשלוח יוצא מהתמונה עם סיום השליחותהתביעה מוגבלת לשולח או לחברה בלבדגישת יחסי האמון המיוחדיםאחריות אישית קמה רק בקשרי אמון חריגיםחיוב אישי תלוי בהוכחת תלות עובדתית ספציפיתהלכת פנידר נ' קסטרו (הדין המחייב)אחריות עצמאית של כל מנהל משא ומתן בפועלחבות אישית ישירה בפיצויים ללא תלות בחוזה

מה עושים במקרה של מצג מטעה במשא ומתן

כאשר צד לעסקה מגלה כי בן שיחו נהג בעורמה או הסתיר פרטים חיוניים. שנית, עליו לפעול במהירות ובאופן מושכל. מומלץ לנקוט בשלבים הבאים:

1. תיעוד מלא של המגעים. אספו את כל התכתובות, טיוטות ההסכם, זיכרונות הדברים וסיכומי הפגישות המלמדים על המצגים שהוצגו בפועל.

2. בדיקת זכויות עצמאית. בצעו בדיקה ברישומים רשמיים, דוגמת לשכת רישום המקרקעין או רשם החברות, כדי לאמת את נכונות הנתונים שנמסרו.

3. משלוח מכתב התראה מפורט. פנו אל הגורם המנהל את המגעים ואל שולחו בדרישה לתיקון המצג או להשבת כספים ששולמו על חשבון העסקה.

4. נקיטת הליך משפטי נגד כל המעורבים. הגישו תביעה לפיצויים הן נגד הישות המשפטית והן נגד מנהל המשא ומתן באופן אישי מכוח סעיף 12(ב).

שאלות ותשובות