כן, כאשר תיקון החוק נכנס לתוקפו בטרם חלפה תקופת הזמן המקורית להגשת כתב האישום, סמכות השיפוט ממשיכה לחול. בית המשפט העליון קבע כי שינוי מועדי ההעמדה לדין מהווה נורמה דיונית ולא נורמה מהותית. משום כך, הארכת התקופה אינה פוגעת בזכות קנויה של האזרח ואינה נחשבת ענישה רטרואקטיבית פסולה.
בפסק הדין המנחה בהליך בג״צ 162/80 פלוני נ' בית הדין הצבאי המיוחד ואח'. לפיכך, דן בית המשפט העליון בסוגיה זו. השופטים בחנו האם חקיקה מאוחרת המאריכה את פרק הזמן להגשת כתב אישום פוגעת בזכויות יסוד. מתוך ניתוח מעמיק של דיני ההתיישנות, קבע השופט ש' לוין.
בהסכמת הנשיא מ' לנדוי והשופטת ה' בן-עתו. בנוסף, עקרונות ברורים המבחינים בין סדרי דין לבין זכויות מהותיות.
העותר, יליד שנת 1955, סיים את שירותו בצה״ל ביום 13 ביולי 1978. עם זאת, באותה עת, קבע סעיף 6(ב) לחוק השיפוט הצבאי. תשט״ו-1955 כי סמכות החוק תפקע אם לא יוגש כתב אישום תוך 180 יום משחרור החייל. אולם, ימים ספורים לאחר שחרורו, ביום 21 ביולי 1978, נכנס לתוקף תיקון מס' 11 לחוק.
תיקון זה הרחיב את גבולות הזמן להעמדה לדין.
התיקון הוסיף הוראות מיוחדות לעבירות חמורות שבוצעו מחוץ לגבולות המדינה. לפיכך, החוק קבע כי התקופה תוארך לשנה אחת. בנוסף, נקבע כי בעבירה שביצעו חיילים יחדיו. כתוצאה מכך, החוק יחול על כולם כל עוד הוא חל על אחד מהם.
ביום 2 בדצמבר 1979, כ-17 חודשים לאחר שחרורו. לעומת זאת, הגישה התביעה הצבאית כתב אישום נגד העותר ושלושה מעורבים נוספים. כתב האישום ייחס להם עבירת פשע שבוצעה מחוץ לגבולות המדינה.
התביעה ביססה את הגשת האישום על העובדה שחלק מהשותפים עדיין היו כפופים לחוק השיפוט הצבאי. לדוגמה, העותר טען בפני בית הדין הצבאי המיוחד לחוסר סמכות שיפוט, אך טענתו נדחתה. בעקבות זאת, פנה העותר בעתירה לבית המשפט העליון וקיבל צו-על-תנאי.
סמכות בית הדין הצבאי: טענות הצדדים בעתירה
באי כוחו של העותר העלו טיעונים כבדי משקל נגד תחולת התיקון. לדוגמא, להלן עיקרי טענות העותר כפי שהוצגו בפני השופטים:
-
התיקון לחוק מהווה נורמה מהותית ולא דיונית בלבד.
-
החלת התיקון מחייה עבירה שתוקפה פקע לאחר תום 180 הימים המקוריים.
-
התיקון מעניק תחולה אקסטרה-טריטוריאלית שלא כדין למעשים שבוצעו מחוץ לגבולות ישראל.
-
תליית הסמכות בקיומם של שותפים לעבירה פוגעת בזכויות היסוד של החייל המשוחרר.
לעומת זאת, סגן בכיר לפרקליט המדינה טען כי אין מדובר ביצירת עבירה חדשה או בהחמרת עונש. המשיבים הדגישו כי החוק עוסק אך ורק במועדים שבהם נתונה סמכות בית הדין הצבאי. על כן, כל עוד לא חלפו 180 הימים המקוריים, לא קנה לעצמו העותר חסינות משפטית מוחלטת.
ההכרעה השיפוטית: נורמה דיונית מול זכות קנויה
השופט ש' לוין ניתח בפסק דינו את ההבחנה המסורתית בין נורמה מהותית לבין נורמה דיונית. כלומר, חוק מהותי קובע את עצם קיומן של זכויות וחובות. בעוד חוק דיוני מסדיר את דרכי הדיון ואמצעי המימוש. בית המשפט הבהיר כי שום בעל דין אינו קונה זכות מוקנית בדרכי הדיון ובסדרי השיפוט.
לפיכך, הוראה המשנה סדרי דין או סמכות חלה באופן מיידי על עניינים תלויים ועומדים.
בית המשפט נסמך על ההלכה הוותיקה שנפסקה בע״פ 290/63 בעניין הארכת תקופות התיישנות. אולם, כל עוד תקופת ההתיישנות המקורית לא הסתיימה, למחוקק שמורה הסמכות להאריך אותה. במצב זה, לנאשם יש רק ציפייה לסיום התקופה ולא קמה לו חסינות מושלמת. הנשיא מ' לנדוי הצטרף לקביעה זו והדגיש כי המעשה היווה עבירה פלילית כבר ביום ביצועו.
שימו לב: הארכת מועדים בחקיקה תופסת כל עוד פרק הזמן הקודם טרם הסתיים במלואו. ברגע שתקופת ההתיישנות הסתיימה לחלוטין, הנאשם קונה זכות מהותית לחסינות, ואז לא ניתן להחיל הארכה מאוחרת.
באופן זה, קבע בית המשפט כי התיקון לא יצר עבירה שלא הייתה קיימת בעבר. אמנם, התיקון גם לא הגדיל את סנקציית העונש שנקבעה בחוק העונשין, תשל״ז-1977. כתוצאה מכך, בית המשפט העליון קבע כי אין מדובר בענישה רטרואקטיבית פסולה. בית המשפט ביטל את הצו-על-תנאי ודחה את העתירה במלואה.
המשמעות המשפטית עבור חיילים משוחררים
ההחלטה יצרה ודאות באשר להיקף האחריות הפלילית החלה על חיילים לאחר סיום שירותם. ואולם, כדי להבין את השפעת פסק הדין, ניתן לבחון את המצבים השונים שהשופטים ניתחו:
מכאן עולה כי סמכות בית הדין הצבאי נבחנת לפי תוקפן של תקופות הזמן בעת ביצוע התיקון. החוק מבקש לאזן בין האינטרס הציבורי במיצוי הדין לבין זכויות הפרט. העיקרון המנחה הוא הגנה מפני שרירות, אך ללא מתן חסינות בלתי מוצדקת לעבריינים.
אזהרה: כאשר מוגש כתב אישום צבאי לאחר השחרור, שיהוי בבדיקת לוחות הזמנים עלול לחסום טענות מקדמיות חיוניות. יש לבדוק במדויק את מועדי השחרור לעומת מועדי החקיקה.
מה עושים בעת קבלת כתב אישום צבאי לאחר שחרור?
התמודדות עם אישום פלילי צבאי לאחר החזרה לאזרחות דורשת בדיקה מקצועית וקפדנית. להלן השלבים המרכזיים שעל חייל משוחרר לנקוט במצב זה:
-
בדיקת מועד השחרור המדויק. יש להמציא תעודת שחרור רשמית כדי לקבוע במדויק את יום סיום השירות.
-
חישוב מדויק של ימי ההתיישנות. עורך דין יבחן האם כתב האישום הוגש בטרם פקעה תקופת הכפיפות החוקית.
-
בחינת מעמדם של מעורבים נוספים. כאשר קיימים שותפים לעבירה, יש לבדוק האם הם שירתו בצבא במועד הגשת האישום.
-
העלאת טענות מקדמיות. יש לטעון לחוסר סמכות עניינית כבר בפתח הדיון בבית הדין כדי לשמר את הזכויות.
מעבר לכך, ניתוח נכון של חומר הראיות יסייע להבין האם יסודות העבירה בוצעו בתוך מסגרת הזמנים המותרת. שכן, הגנה משפטית איכותית מתחילה בבחינת שאלות הסמכות הבסיסיות ביותר.
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין נורמה מהותית לנורמה דיונית בדין הפלילי?
נורמה מהותית עוסקת בהגדרת העבירה, באחריות הפלילית ובחומרת העונש, ולכן אין להחילה למפרע. לעומת זאת, נורמה דיונית מסדירה את דרכי הדיון, הראיות וסמכות בית המשפט. והיא חלה מיד על הליכים קיימים.
האם הארכת תקופת התיישנות פוגעת בזכות מוקנית של נאשם?
בית המשפט פסק כי כל עוד התקופה המקורית לא הסתיימה. אין לנאשם זכות קנויה לכך שהמועד לא יוארך. לחשוד יש רק ציפייה לחלוף הזמן, וציפייה זו אינה מונעת מהמחוקק להאריך את תקופת השיפוט.
כיצד משפיעים שותפים לעבירה על סמכות בית הדין הצבאי?
כאשר עבירה מבוצעת במשותף, החוק קובע כי כל עוד בית הדין מוסמך לשפוט אחד מהשותפים. סמכות זו תמשיך לחול על כולם. מנגנון זה נועד למנוע פיצול משפטים ואפליה בלתי מוצדקת בין מעורבים באותה פרשה.
האם בית דין צבאי רשאי לשפוט על מעשים שבוצעו מחוץ לישראל?
חוק השיפוט הצבאי מקנה סמכות ייחודית לשפוט חיילים על עבירות פשע שבוצעו מחוץ לגבולות המדינה. סמכות זו חלה גם במקרים שבהם לבית משפט אזרחי רגיל אין סמכות בינלאומית לדון במעשה.
לסיכום, פסק הדין בהליך בג״צ 162/80 מהווה עמוד תווך בהבנת גבולות השיפוט הצבאי כלפי אזרחים. בית המשפט ביסס את ההלכה שלפיה שינוי במועדי העמדה לדין הוא עניין דיוני שאינו מקנה חסינות מוקדמת. הוחלט לבטל את הצו-על-תנאי ולדחות את העתירה במלואה. בכל מקרה של זימון להליך צבאי לאחר השחרור.
מומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום לצורך הגנה מיטבית.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. בהתאם, הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
