חשיפת הסכם תרומה כללית: מתי הציבור זכאי לדעת?

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דן בעתירה שהגישה התנועה לחופש המידע. העתירה דרשה חשיפת הסכם תרומה כללית, שנחתם בשנת 1987 בין שירותי בריאות כללית לבין משפחת שניידר. הסכם זה אפשר את הקמתו של בית החולים ״שניידר״ לילדים בפתח תקווה. בנושא זה קראו גם: הגשת עתירה מנהלית: מתי, איך ולמה לפנות לבית המשפט?.

חשיפת הסכם תרומה כללית הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, התביעה הוגשה לאחר שבשנת 2007 נחשף בעיתונות חשש משמעותי: ההסכם עלול להקנות למשפחת התורמים זכות להתערב במינויי מנהלים בבית החולים. המקרה העלה שאלה עקרונית בדבר האיזון הראוי בין זכות הציבור לדעת לבין הזכות לפרטיות של תורמים פרטיים. לבסוף, בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה ביום 21.02.2011.

מי שנתקל בסירוב של רשות ציבורית למסור מידע יכול להיעזר בעורך דין מנהלי לעתירות, ארנונה והיתרי בנייה כדי לבחון את האפשרות להגשת עתירה מנהלית.

רקע והעובדות בתיק עת״מ 2032-08

בשנת 1987, שירותי בריאות כללית חתמה על הסכם עם משפחת שניידר, באמצעות עמותה אמריקאית. בנוסף, מטרת ההסכם הייתה תרומת כספים להקמת בית החולים ״שניידר״ לילדים. 20 שנים לאחר מכן, בשנת 2007, עיתון ״הארץ״ פרסם כתבה שחשפה כי לפי ההסכם. נדרש אישור העמותה למינוי מנהל בית החולים ומנהלי המחלקות.

בנוסף, נטען כי בת התורם דרשה להחליף את מנהל בית החולים.

בעקבות הפרסום, התנועה לחופש המידע פנתה לממונה על חופש המידע בשירותי בריאות כללית. עם זאת, היא ביקשה לקבל את פרטי ההסכם. הממונה סירבה לבקשה. הממונה טענה כי גילוי המידע יפגע בפרטיות התורמים ובאינטרס הציבורי של עידוד תרומות.

וכי ההסכם נחתם שנים רבות לפני חקיקת חוק חופש המידע. כתוצאה מכך, פנייה נוספת של העותרת לא נענתה, ולכן היא הגישה את העתירה.

השאלות המשפטיות שהועלו

בית המשפט נדרש להכריע במספר שאלות משפטיות מרכזיות בעניין חשיפת הסכם תרומה כללית. ראשית, בית המשפט בחן האם גילוי ההסכם מהווה פגיעה בפרטיות התורמים, כפי שמוגדר בחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981. בהתאם לכך, נבחנה השאלה אם חל הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, התשנ״ח-1998, אשר אוסר על מסירת מידע הפוגע בפרטיות.

כמו כן, בית המשפט בדק האם חלים הסייגים הקבועים בסעיפים 9(ב)(6) ו-9(ב)(7) לחוק חופש המידע. לעומת זאת, סעיפים אלה עוסקים בחשש מפגיעה בעידוד תרומות עתידיות. בנוסף, בית המשפט שקל. אם האיזון בין הזכויות משתנה במקרים בהם ההסכם נחתם לפני חקיקת חוק חופש המידע.

הכרעת בית המשפט ונימוקיו

השופטת ד״ר מיכל אגמון-גונן קבעה. לדוגמה, כי יש להפריד בין חלקי ההסכם בהתאם לסוג הפגיעה בזכות לפרטיות. השופטת קבעה כי פרטים הנוגעים לסכום התרומה. מועדי התשלום ואופן התשלום נמצאים ב״גרעין הקשה״ של הזכות לפרטיות.

מכיוון שהם מתייחסים למצב הכלכלי של התורמים. לכן, פרטים אלו חוסים תחת חוק הגנת הפרטיות ואסור למוסרם לציבור.

עם זאת, יתר חלקי ההסכם, כולל סעיפים העוסקים בהתחייבויות הדדיות בין הצדדים. לדוגמא, אינם נחשבים כ״עניינו הפרטי״ של אדם. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בהתקשרות עם רשות ציבורית, המכניסה את הצד הפרטי למישור הציבורי. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת המשיבות.

כי חלוף השנים מאז חתימת ההסכם ועד חקיקת חוק חופש המידע משנה את האיזון. כלומר, השופטת קבעה כי חוק חופש המידע חל על כל מידע המצוי בידי רשות ציבורית. ללא תלות במועד יצירתו.

איזונים לגבי עידוד תרומות וזהות התורם

באשר לחשש מפגיעה בעידוד תרומות עתידיות. אולם, בית המשפט קבע כי חשש זה רלוונטי בעיקר לתורמים אנונימיים. במקרה זה, זהות התורמים, משפחת שניידר, ידועה וניכרת אף בשם בית החולים עצמו. לפיכך, חשיפת ההסכם (למעט הנתונים הכספיים) אינה פוגעת באינטרס הציבורי של עידוד תרומות.

בית המשפט גם קבע. אמנם, כי המשיבות לא שקלו את העניין הציבורי שהעלתה התנועה לחופש המידע בבקשה. המשיבות לא בחנו את האפשרות למסירת מידע חלקי, וגם לא נימקו את סירובן בצורה הולמת. התנהלות זו סתרה את חובותיהן לפי חוק חופש המידע.

המשמעות המעשית של הפסיקה לגבי חשיפת הסכם תרומה כללית

פסק הדין מחזק את העיקרון. כי גם הסכמים שנחתמו לפני חקיקת חוק חופש המידע כפופים במלואם להוראות החוק. הוא מבהיר כי רשויות ציבוריות המתקשרות עם תורמים או גורמים פרטיים אינן יכולות להסתמך על התחייבויות סודיות גורפות כדי לחסום גילוי מידע. בנוסף, פסק הדין מקדם את העיקרון של מסירת מידע חלקי. לעיון נוסף: קבלת מידע מרשויות ציבוריות: מדריך מעשי לחופש המידע.

הוא מאפשר להפריד בין מידע הפוגע בפרטיות לבין מידע בעל אופי ציבורי.

יתרה מכך, הפסיקה מצמצמת את משקלו של החשש התיאורטי מפגיעה בתרומות עתידיות. במיוחד כאשר מדובר בתורם שאינו אנונימי. הפסק גם מדגיש את חובתה של הרשות הציבורית לנמק כראוי כל סירוב למסור מידע. עליה גם לשקול מפורשות את העניין הציבורי שהעלה מבקש המידע.

1. הגשת פנייה בכתב: פנייה לממונה על חופש המידע ברשות הציבורית הרלוונטית, תוך פירוט המידע המבוקש.

2. המתנה למענה: הרשות נדרשת להשיב בתוך המועדים הקבועים בחוק חופש המידע, ולנמק כל סירוב.

3. בקשה למידע חלקי: אם קיים חשש לפגיעה בפרטיות בחלק מהמידע, ניתן לבקש מסירה חלקית של המידע הנותר.

4. עתירה מנהלית: על סירוב בלתי מנומק או בלתי סביר ניתן לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים.

חובת הרשות הציבורית וזכות הציבור לדעת

החוק מכיר בחשיבות העליונה של שקיפות פעולות רשויות ציבוריות. רשויות אלו פועלות כנאמנות הציבור, וכל מידע המוחזק בידיהן שייך למעשה לציבור כולו. לכן, הציבור זכאי לפקח על פעולותיהן. כמו כן, הוא זכאי לבקר התקשרויות של רשויות ציבוריות עם גופים פרטיים, ובמיוחד כאשר מדובר בחשיפת הסכם תרומה כללית המשפיע על שירותים חברתיים חיוניים.

האפשרות להתערבות גורמים פרטיים במינויים מקצועיים וניהוליים במוסדות ציבוריים מעלה חשש לשיקולים זרים. מסיבה זו, דורש הציבור גישה למידע. רק באמצעות פרסום המידע, הציבור יכול לוודא כי המינויים נעשים באופן ראוי ותקין. על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד. מי שמעוניין לברר סוגיות הקשורות לפגיעה בפרטיות או בשם הטוב עקב חשיפת מידע יכול להיעזר בעורך דין תקשורת ומדיה ופרטיות.

סיכום

העתירה בנוגע לחשיפת הסכם תרומה כללית, שהתנועה לחופש הגישה המידע נגד שירותי בריאות כללית, הדגישה את המתח בין הזכות לפרטיות לבין זכות הציבור לדעת. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בראשות השופטת ד״ר מיכל אגמון-גונן, קבע בפסק דין מיום 21.02.2011 כי על הכללית לחשוף את ההסכם. זאת, בכפוף להשחרת סכומי התרומה, מועדי ואופני התשלום.

הפסיקה מחזקת את עקרונות חוק חופש המידע, ומבהירה כי גם הסכמים ישנים כפופים לחוק. יתרה מכך, היא מטילה על הרשויות הציבוריות חובה לנמק סירוב למסירת מידע. ולשקול את האפשרות למסור מידע חלקי. פסק הדין מחזק את השקיפות ומאפשר לציבור לפקח על פעילות המוסדות הציבוריים. מי שנתקל בסירוב דומה מוזמן להיוועץ בעורך דין משפט אזרחי לחוזים ותביעות לבחינת האפשרויות העומדות בפניו.

שאלות ותשובות נפוצות על חשיפת הסכם תרומה כללית