מעמד פליט והשחתת איברי מין: פסק דין תקדימי

הסוגייה המשפטית העומדת בפנינו היא האם יש להעניק מעמד של פליט לאנשים המגישים בקשה למקלט מדיני על רקע החשש שהם או ילדותיהם ייחשפו לסכנת השחתת איברי מין נשיים (FGM) במדינת המוצא שלהם. לפיכך, בית המשפט העליון התמודד עם שאלה זו בבר״מ 5040/18 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגי…09.02.2020. על מנת להבין טוב יותר את ההליכים המשפטיים ודרכי הפעולה מול רשויות, מומלץ לעיין במדריך מעשי לחופש המידע.

והכריע כי במקרים מסוימים, סיכון זה אכן מבסס עילה למתן מעמד פליט. בנוסף, הפסיקה קבעה עקרונות חשובים הנוגעים לנטל ההוכחה בדבר קיומה של ״חלופת מגורים פנימית״ במדינת המוצא. בנוסף, הפסיקה קבעה עקרונות חשובים הנוגעים לנטל ההוכחה בדבר קיומה של ״חלופת מגורים פנימית״ במדינת המוצא, וניתן להרחיב בנושא זה במדריך מעשי להגשת עתירה מנהלית.

והיא מחזקת את ההגנה על נשים וילדות הנמצאות בסיכון. עם זאת, מאמר זה יפרט את הרקע, את ההליך ואת משמעות ההכרעה המשפטית.

הבנת סכנת השחתת איברי מין נשיים (FGM)

השחתת איברי מין נשיים (FGM) היא פעולה כירורגית הכרוכה בהסרה חלקית או מלאה של איבר המין הנשי החיצוני. כתוצאה מכך, או בכל פגיעה אחרת בו. פעולה זו מתבצעת שלא מסיבות רפואיות. היא מהווה חלק ממנהג דתי או ממסורת קהילתית תרבותית.

ארגון הבריאות העולמי מגדיר אותה כהפרה חמורה של זכויות אדם.

הליך ה-FGM גורם לנזק פיזי ונפשי חמור. לעומת זאת, הוא כולל כאבים עזים, זיהומים, שטפי דם והלם פיזי ונפשי. לטווח הארוך, הנזקים עלולים לכלול עצירות שתן, הפרעות במחזור החודשי, דלקות כרוניות. סיכון מוגבר להידבקות בנגיפים כמו HIV ועקרות.

יתר על כן, נשים שעוברות את ההליך נחשפות לחרדה, דיכאון והפרעה פוסט-טראומטית.

ארגון הבריאות העולמי מציין. לדוגמה, כי למעלה מ-200 מיליון נערות ונשים בעולם היו קורבן להשחתת איברי מינן בכפייה. התופעה נפוצה במדינות אפריקה, אסיה והמזרח התיכון. היא מהווה הפרה של הזכות לבריאות, הזכות לשלמות הגוף והזכות לחיים.

העצרת הכללית של האו״ם קראה בשנת 2012 למאמץ בינלאומי למיגור תופעה אכזרית זו.

לפיכך, חשש מפני FGM מהווה עילה מהותית לבקשת מקלט מדיני. לדוגמא, הרדיפה נובעת לעיתים קרובות מגורמים פרטיים, כמו בני משפחה או קהילה. אולם, מדינות העולם מחויבות למנוע פעולות אלה ולהגן על קורבנות פוטנציאליים.

המסגרת המשפטית למעמד פליט

המסגרת המשפטית העיקרית להענקת מעמד פליט מעוגנת באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951. כלומר, אמנה זו מגדירה ״פליט״ כאדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו עקב פחד מבוסס מרדיפה. הרדיפה יכולה לנבוע מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת או השקפה מדינית-פוליטית. מדינת ישראל חתמה ואשררה את האמנה ומחויבת לכבד את הוראותיה.

נוהל מס' 5.2.0012 של רשות האוכלוסין וההגירה מסדיר את הטיפול בבקשות מקלט. אולם, הוא קובע כי הטיפול ייעשה בהתאם לדין ובשים לב למחויבויות של האמנה. במסגרת זו, על מבקש המקלט להוכיח פחד מבוסס היטב מרדיפה. והיעדר יכולת או רצון של מדינת המוצא להעניק הגנה.

בנוסף, רשויות המדינה כפופות לכללי המשפט המנהלי, המחייבים סבירות ומידתיות בהחלטותיהן. בנוסף, רשויות המדינה כפופות לכללי המשפט המנהלי, המחייבים סבירות ומידתיות בהחלטותיהן, וכאשר הדבר אינו מתקיים, ניתן לשקול הגשת עתירה מנהלית.

אמנת הפליטים אינה מזכירה במפורש רדיפה על רקע מגדרי. עם זאת, התפתחות דיני הפליטים מכירה בכך ש-FGM יכול להוות עילה לרדיפה. אמנם, לרוב, ההכרה מתבססת על פרשנות המונח ״קבוצה חברתית מסוימת״. היא כוללת מצבים שבהם נשים נרדפות בשל סירובן ל-FGM על רקע דתי או פוליטי.

נציבות האו״ם לפליטים רואה ב-FGM צורה של אלימות מגדרית העולה כדי רדיפה.

הנחיות הנציבות מדגישות כי גם כאשר FGM מבוצע על ידי גורמים פרטיים. ואולם, הדבר אינו שולל פחד מבוסס היטב מרדיפה. כל זאת בתנאי שרשויות המדינה אינן מסוגלות או אינן מוכנות להעניק הגנה נאותה. לכן, אין די באיסור חוקי פורמאלי על הפרקטיקה.

הרשויות חייבות לנקוט אמצעים הולמים ואפקטיביים כדי למנוע את הפעולה.

ההליך המשפטי: בר״מ 5040/18 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגי…09.02.2020

רקע ועובדות המקרה

בית המשפט העליון דן בבקשת רשות ערעור שהגישו בני זוג אזרחי חוף השנהב. יחד עם זאת, ושתי בנותיהם הקטינות, ילידות הארץ. המשפחה ביקשה מקלט מדיני מחשש שבנותיהן ייאלצו לעבור הליך של השחתת איברי מין בכפייה. האם עצמה הייתה קורבן להליך דומה בילדותה.

ומשפחתה המורחבת איימה על ההורים לבצע את ההליך בבנותיהם.

המערערים טענו כי סירובם לבצע את ההליך בבנותיהן מציב אותם בסכנת רדיפה מצד בני משפחתם והשבט. מאידך, הם הדגישו כי לא יוכלו להתגורר באזור אחר בחוף השנהב. שכן בני המשפחה או בני השבט ימצאו אותם ויגיעו אליהם בכל מקום. קשיים כלכליים גם כן יקשו עליהם לעבור ולהתבסס באזור אחר. החשש מפני רדיפה, יחד עם קשיים כלכליים, מהווים מכשולים משמעותיים, בדומה לאלה הניצבים בפני אלה המבקשים להוציא רישיון עסק.

המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, דחתה את בקשת המקלט. מצד שני, היא טענה כי התופעה נפוצה פחות בחלקים אחרים של חוף השנהב. וכי ממשלת חוף השנהב נלחמת בתופעה האסורה בחוק. לשיטתה, קיימת למערערים חלופת מגורים פנימית באזורים בטוחים יותר במדינת המוצא.

בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי אימצו עמדה זו ודחו את ערעורי המערערים.

השאלות המשפטיות שעלו בפני בית המשפט העליון

השופטת ד' ברק-ארז הציגה בפסק דינה שתי שאלות מרכזיות. ראשית, האם יש מקום לקבל בקשה למתן מעמד פליט המוגשת על רקע חשש מ-FGM. שנית, באיזה אופן יש לבחון בקשה כזו. לסיכום, ומהו המשקל שיש לייחס לשונות באזורים שונים של מדינת המוצא ביחס לפרקטיקה.

היא הדגישה כי מדובר בשאלות עקרוניות שטרם התבררו עד תום בפסיקה. לאור, ושיש להן השפעה ממשית על זכויות יסוד של קטינות.

הדיון התמקד בעיקר בסוגיית ״חלופת המגורים הפנימית״ (Internal Flight or Relocation Alternative). בהתאם, חלופה זו מאפשרת דחיית בקשת מקלט אם קיים אזור בטוח וסביר בתוך מדינת המוצא. אשר יכול לאפשר למבקש המקלט תנאי מחיה מוגנים. בית המשפט בחן האם המשיבה הוכיחה כי חלופה כזו אכן קיימת עבור המערערים והקטינות.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה

קבלת הערעור והגדרת עילת הפליטות

השופטת ד' ברק-ארז, בהסכמת השופט ע' גרוסקופף וכנגד דעתו החולקת של השופט י' אלרון. למעשה, קיבלה את הערעור שהגישו המערערים. בית המשפט קבע. כי אכן קיים חשש מבוסס היטב מפני רדיפת בני המשפחה על רקע השתייכותם לקבוצה חברתית מסוימת.

סיכון זה מתבטא בחשש מפני ביצוע הליך השחתת איברי מינן של הקטינות בכפייה. ראשית, למרות התנגדות הוריהן. זהו הליך אכזרי שעלול להותיר את הקטינות פצועות בגופן ובנפשן באופן בלתי הפיך. לכן, חשש מפני השחתת איברי מין נשיים יכול לבסס עילה למעמד פליט.

השופטת ברק-ארז הדגישה כי ההכרעה נבעה מהשלכותיה הישירות על גורלן של שתי ילדות קטנות והוריהן. שנית, היא ציינה כי טובת הילד היא שיקול ראשון במעלה בהחלטות הנוגעות לילדים מבקשי מקלט. בנוסף, היא קבעה כי נשים וקטינים נחשבים לאוכלוסייה פגיעה, החשופה לסוג אלימות ייחודי בהקשר המגדרי. רגישויות אלו מחייבות בחינה קפדנית של בקשות המקלט.

בחינת חלופת מגורים פנימית ואי-עמידת המדינה בנטל ההוכחה

בית המשפט דן בהרחבה בחריג של ״חלופת מגורים פנימית״. שלישית, השופטת ברק-ארז קבעה. כי נטל ההוכחה בדבר סבירותה ורלוונטיותה של חלופת מגורים פנימית מוטל על הצד הטוען לקיומה. כלומר על המשיבה.

היא סברה כי המשיבה לא עמדה בנטל זה במקרה זה. מכאן, בית המשפט ביסס את קביעתו על מספר שיקולים מרכזיים. סוכני הרדיפה במקרה זה הם גורמים פרטיים, בני משפחת המערערים. לכן, הסיכון אינו מוגבל לאזור גיאוגרפי ספציפי.

גם אם במדינת המוצא קיימים חוקים האוסרים את הפרקטיקה.

המשיבה לא הציגה נתונים משכנעים לגבי יכולתה של חוף השנהב להעניק הגנה אפקטיבית. נמסר על בעיית אי-דיווח וקושי באכיפה. יתר על כן, הפסיקה הדגישה את טעם הרדיפה – דת ומגדר. השתייכות הקטינות לקהילה מוסלמית ספציפית בחוף השנהב מציבה אותן בסיכון כמעט תמידי.

ללא קשר לאזור המגורים. נתונים הראו כי אחוז הנשים שעוברות FGM בקרב מוסלמיות גבוה במיוחד. במקרה קונקרטי זה, האם עצמה הייתה קורבן ל-FGM, ואף אחייניתה עברה הליך דומה.

בית המשפט מצא אינדיקציות קונקרטיות לקיום הסיכון, גם כאשר בני המשפחה פזורים באזורים שונים. הוא התייחס לטענת המערערים בדבר הקושי להתיישב באזורים אחרים בחוף השנהב. ללא תמיכה משפחתית ובחשש תמידי. לבסוף, בית המשפט דחה את טענת המשיבה בדבר חוסר אמינות המערערים.

הוא קבע כי העיכוב בהעלאת טענת FGM נבע מקשיי האם לשתף בטראומה שחוותה. השופטת ברק-ארז קבעה כי הסבר זה סביר.

משמעות הפסיקה והשלכותיה המעשיות

החלטת בית המשפט העליון בבר״מ 5040/18 היא אבן דרך חשובה בדיני המקלט. היא מכירה במפורש בחשש מפני השחתת איברי מין נשיים כעילה תקפה למעמד פליט. הפסיקה מחזקת את ההגנה על נשים וקטינות פגיעות. היא מדגישה את המחויבות לבחון בקשות מקלט תוך התחשבות בזכויות הילד ובאופי המגדרי של הרדיפה.

ההחלטה מבהירה את נטל ההוכחה המוטל על רשויות המדינה המבקשות לדחות בקשת מקלט על בסיס ״חלופת מגורים פנימית״. רשויות אלה חייבות להציג נתונים קונקרטיים ומשכנעים. הן צריכות להוכיח כי חלופת המגורים היא בטוחה, נגישה וסבירה למבקש המקלט. בנוסף, חלופת המגורים אינה צריכה להטיל נטל בלתי סביר או להותיר את מבקש המקלט מבודד לחלוטין.

בכך, הפסיקה מציבה רף ברור לבחינת בקשות מסוג זה.

לפיכך, מקרים של חשש מפני FGM מצריכים בדיקה מעמיקה של נסיבות ספציפיות. יש להתייחס למיהם ״סוכני הרדיפה״, מהו טעם הרדיפה, מהי דרגת הסיכון ומי הגורם המצוי בסיכון. התייחסות רגישה ומקצועית חיונית בהליכים אלו, במיוחד כאשר מדובר בילדות ובנשים פגיעות. פסיקה זו מספקת כלי עבודה חשובים לבתי המשפט ולרשויות בהתמודדות עם סוגיות מורכבות אלו.

סיכום

פסק הדין בבר״מ 5040/18 קבע. כי הגנה מפני השחתת איברי מין נשיים (FGM) יכולה להוות עילה למעמד פליט. בית המשפט העליון קיבל את ערעורם של בני המשפחה מחוף השנהב. הוא מצא כי קיים חשש מבוסס היטב מפני רדיפת הקטינות.

בנוסף, בית המשפט קבע. כי המדינה לא עמדה בנטל להוכיח קיומה של חלופת מגורים פנימית סבירה ורלוונטית. בכך, הפסיקה מתווה עקרונות ברורים לבחינת בקשות מקלט על רקע סיכונים תרבותיים וחברתיים חמורים. חשוב להכיר זכויות אלה ולפעול לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי בכל מקרה של חשש דומה.

עורך דין יוכל לסייע בבחינת נסיבות המקרה והגשת הבקשה באופן מיטבי.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.