סמכות שיפוט אקסטריטוריאלית הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, ע״פ 8831/08. מדינת ישראל נ' אחמד אלשחרה ואח', לפני השופטים א' א' לוי, י' דנציגר וי' עמית. ניתן ביום 30.6.2010. פסק דין זה עוסק בשאלה עקרונית: האם עבירות של פירוק רכבים גנובים מישראל וסחר בחלקיהם. לעיון נוסף: מעצר עד תום הליכים: המדריך המלא לנאשם ומשפחתו בליווי עורך דין.
בנוסף, עבירות אלה מקנות לבתי המשפט סמכות שיפוט אקסטריטוריאלית מכוח סעיף 13(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז-1977. אשר בוצעו במלואן בשטחי הרשות הפלסטינית (שטח A), מהוות ״עבירות נגד כלכלת המדינה״. הסוגיה בעלת השלכות מעשיות נרחבות על המאבק בתופעת ״משחטות הרכב״ שפרחה בשטחי הרשות הפלסטינית. לצד סמכות שיפוט אקסטריטוריאלית, קיימות גם חלופות לסגירת תיק פלילי ללא הרשעה, כפי שניתן לראות בהסדר מותנה בהליך פלילי: סגירת תיק ללא כתב אישום.
בית המשפט העליון דחה את ערעור המדינה. הוא אישר את קביעת הערכאה הדיונית. נקבע כי אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בעבירות אלה. זאת מאחר שהן אינן נחשבות עבירות נגד כלכלת המדינה. הפסיקה קובעת הלכה ראשונה ומנחה לעניין גבולות התחולה הפרוטקטיבית של דיני העונשין. היא מבהירה כי היקפה הכלכלי הרחב של תופעה עבריינית אינו מספיק להקנות סמכות שיפוט אקסטריטוריאלית מכוח סעיף 13(א)(4) לחוק העונשין. כדי להבין טוב יותר את גבולות התחולה של דיני העונשין, במיוחד כאשר מדובר בעבירות בעלות היקף כלכלי נרחב, מומלץ לעיין במדריך המקיף בנושא עורך דין פלילי הלבנת הון: מדריך מקיף לשאלות ותשובות.
סמכות שיפוט אקסטריטוריאלית הוא נושא מרכזי בתחום זה. המשיבים, אחמד אלשחרה ועאמר אלוץ, הועמדו לדין בגין עבירות חמורות. עם זאת, עבירות אלה כללו קבלת רכבים גנובים, שינוי זהותם, פירוקם וסחר בחלקיהם. כל אחת מהעבירות בוצעה במלואה בכפר דורא שבשטח A. כתבי האישום נגד המשיבים הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים.
כתבי האישום הוגשו מכוח סמכותו השיורית של בית המשפט ובאישור היועץ המשפטי לממשלה. כתוצאה מכך, הנדרש לגבי עבירת-חוץ.
השופטת נ' בן-אור, מבית המשפט המחוזי, הורתה למחוק את כתב האישום נגד אלוץ במלואו. לעומת זאת, היא הורתה למחוק אישום נגד אלשחרה. השופטת קבעה כי לבית המשפט בישראל אין סמכות לדון בעבירות אלה. לדעתה, העבירות אינן בגדר עבירה ״נגד כלכלת המדינה״ כלשון החוק. בנושא זה קראו גם: התמודדות עם כתב אישום פלילי: המדריך המלא לנאשם וליווי עורך דין.
הן מהוות לכל היותר עבירות רכוש הפוגעות, במישרין או בעקיפין, ברכוש אזרחי המדינה. לדוגמה, המדינה ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון.
השאלה המשפטית המרכזית וטענות הצדדים
השאלה המשפטית העיקרית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה פרשנות המונח ״עבירות נגד… כלכלתה״ של המדינה, הנזכר בסעיף 13(א)(4) לחוק העונשין. המדינה טענה כי היקף התופעה של גניבת רכבים והברחתם לשטח A, המוכרת כ״מכת מדינה״ וגורמת נזק כלכלי של מאות מיליוני שקלים בשנה, די בו כדי להכניס עבירות אלה בגדר ״עבירת חוץ נגד כלכלת המדינה״. לגישת המדינה, עבירות אלה מצדיקות החלת סמכות שיפוט אקסטריטוריאלית. זאת חרף העובדה שהעבירות בוצעו כולן מחוץ לגבולות ישראל. המדינה הציגה חוות דעת של מפקח מיחידת אתג״ר במשטרת ישראל, אשר פירטה את הנזקים הכלכליים הרחבים שנגרמו לקופת המדינה ולאזרחים.
המשיבים, מנגד, תמכו במסקנת בית משפט קמא. לדוגמא, הם טענו כי העבירות המיוחסות להם אינן נופלות בגדר הזיקה הפרוטקטיבית. לדבריהם, זיקה זו שמורה לעבירות חמורות במיוחד. עבירות אלה מסכנות את יסודות המדינה ופוגעות באינטרס לאומי חיוני.
הם הדגישו את ההבדל בין פגיעה בכלכלת המדינה לבין פגיעה ברכוש של אזרחיה. כלומר, גם אם זו האחרונה מתרחבת להיקפים גדולים. המשיבים ציינו כי הכרה בסמכות שיפוט אקסטריטוריאלית במקרה זה נוגדת את הסכם הביניים. לשיטתם, הדבר טעון הסדרה מפורשת בחקיקה.
כפי שנעשה על מנת להקנות סמכות לבתי המשפט הצבאיים בשנת 2007. אולם, המשיבים גם התייחסו לכך שחוות הדעת הכלכלית מטעם המדינה אינה מבוססת מספיק.
ההכרעה ונימוקי בית המשפט העליון
בית המשפט העליון, בהרכב השופטים א' א' לוי, י' דנציגר וי' עמית. אמנם, ובפסק דינו של השופט י' עמית, דחה את ערעור המדינה. בית המשפט אישר את קביעת בית המשפט המחוזי. השופטים קבעו כי לשון החוק בסעיף 13(א)(4) לחוק העונשין מתייחסת ל״עבירות נגד.
כלכלתה״ ולא ״עבירות הפוגעות בכלכלתה״. לכן, אין די בכך שבמבחן התוצאה נגרם נזק כלכלי רחב היקף.
בית המשפט הדגיש כי העבירה, על פי טיבה. ואולם, חייבת להיות מכוונת נגד התשתית הכלכלית של המדינה עצמה. לדוגמה, זיוף מטבע או פגיעה בענף ייצוא מרכזי. בית המשפט הבחין בין פגיעה ברכושם של אזרחים פרטיים, גם אם מדובר ב״מכת מדינה״.
לבין פגיעה בכלכלת המדינה כערך מוגן העומד בפני עצמו. יחד עם זאת, השופטים קבעו כי הזיקה הפרוטקטיבית בסעיף 13 היא אמצעי חריף. היא שמורה לעבירות המסכנות את יסודות המדינה. אין להרחיב אותה על עבירות רכוש רגילות רק משום היקפן.
התייחסות לתיקון החקיקה והפרשנות המקלה
בית המשפט ציין כי המחוקק עצמו נתן מענה לתופעת גניבת הרכבים בדרך אחרת. מאידך, בשנת 2007, תוקן הצו הצבאי בשטחי יהודה ושומרון. תיקון זה הרחיב את סמכות בתי הדין הצבאיים לדון בעבירות מסוג זה. עובדה זו מלמדת שגם הרשות המבצעת הכירה בכך.
היא הבינה שסעיף 13(א)(4) לחוק העונשין אינו נותן מענה הולם לתופעה. מצד שני, מכיוון שנותר ספק פרשני, בית המשפט החיל את כלל הפרשנות המקלה בפלילים. הקבוע בסעיף 34כא לחוק העונשין, לטובת הנאשמים. השופטים הדגישו כי גם ״מכת מדינה״ כשלעצמה.
אינה מספקת כדי להכניס עבירות רכוש רגילות תחת ההגדרה של עבירות נגד כלכלת המדינה.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק הדין קובע הלכה משפטית חשובה וראשונה מסוגה. הוא מתווה את גבולות התחולה הפרוטקטיבית של דיני העונשין. ההלכה מתייחסת לעבירות חוץ. היא מבהירה כי היקפה הכלכלי הנרחב של תופעה עבריינית, ואפילו הכרה ציבורית בה כ״מכת מדינה״, אינם מספיקים כשלעצמם. גורמים אלה אינם מקנים סמכות שיפוט אקסטריטוריאלית מכוח סעיף 13(א)(4) לחוק העונשין. לפיכך, בית המשפט מפנה את מוקד הטיפול בתופעת גניבת הרכבים ופירוקם בשטחי הרשות הפלסטינית לערוצים חקיקתיים ייעודיים. בפרט, מדובר בהרחבת סמכות בתי הדין הצבאיים.
הפסיקה למעשה מותירה בידי המחוקק את ההכרעה. לסיכום, הוא צריך לקבוע אם להרחיב את סמכות בתי המשפט האזרחיים בישראל למקרים אלה. היא אינה משאירה את ההכרעה בידי הפרשנות השיפוטית. המשמעות היא שבעוד שהמדינה רואה חשיבות רבה במאבק בתופעת גניבת הרכבים.
הדרך המשפטית הנכונה לטפל בעבירות שבוצעו מחוץ לגבולותיה, כאשר הן אינן פוגעות ישירות בתשתית הכלכלית. היא באמצעות חקיקה מתאימה ולא באמצעות הרחבת פרשנות יתר של חוקים קיימים.
בית המשפט העליון דחה את ערעור המדינה. הוא אישר את קביעת הערכאה הדיונית. לכן, נקבע כי המעשים המיוחסים למשיבים אינם נכנסים בגדרו של המונח עבירות נגד כלכלת המדינה. כאמור בסעיף 13(א)(4) לחוק העונשין.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
