התחבורה הציבורית היא עורק חיים עבור רבים, וכאשר שירותיה לוקים בחסר. לפיכך, הדבר גורם תסכול רב ועוגמת נפש. מה קורה כאשר האוטובוס אינו מגיע, מאחר או שהקו מבוטל. האם הנוסע זכאי לפיצוי ומהו גובהו.
בית משפט השלום בתל אביב-יפו פסק בתא״מ 49418-01-17. בנוסף, דורון בקל איילון נ' מדינת ישראל – המפקח על התעבורה ומטרופולין – תחבורה ציבורית בע״מ. לפני כבוד השופטת שרון הינדה, ביום 21.02.2018. פיצוי בסך כ-6,750 ש״ח לנוסע תחבורה ציבורית שנפגע מכשלים בשירות.
פסק הדין מדגיש עקרונות חשובים בנוגע לאחריות המפעיל והרשות המפקחת. עם זאת, וקובע אמות מידה לפיצוי על אי הגעת אוטובוס.
תושב היישוב צור יצחק בדרום השרון הגיש תביעה לפיצוי של כ-60 אלף ש״ח. כתוצאה מכך, בגין 17 מקרים של כשלים בשירותי התחבורה הציבורית שאירעו לו במשך עשרה חודשים. מקרים אלו כללו אוטובוסים שלא הגיעו, איחורים וביטולי קווים. פסק הדין קובע עקרונות חשובים לגבי היקף אחריותו של מפעיל תחבורה ציבורית מול הרשות המפקחת.
ולגבי גובה הפיצוי המגיע לנוסע יחיד בגין הפרות חוזרות ונשנות של תנאי הרישיון.
המסגרת המשפטית לאחריות בתחבורה ציבורית
שירותי התחבורה הציבורית חיוניים ביותר עבור אזרחי המדינה. לעומת זאת, בתי המשפט מכירים בזכות לקיום בכבוד, ורואים אינטרס ציבורי משמעותי בקיומה של תחבורה ציבורית סדירה. שירות זה מאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למקומות תעסוקה בעלות סבירה, ומאפשר ניהול חיים חברתיים תקינים.
לצד מתן רישיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית. לדוגמה, חוקקו הוראות חוק המסדירות את התנאים להפעלת תחבורה ציבורית. תקנות התעבורה, התשכ״א-1961, מרכזות את ההוראות להפעלת קווי אוטובוס בסעיפים 384 עד 484. תקנות אלו קובעות בין היתר: לצד מתן רישיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית, קיימים גם חוקים המסדירים היבטים אחרים של זכויות הצרכן, כפי שניתן לראות בחוק הספאם: מדריך מקיף לפיצוי 1000 שקלים, זכויות והגשת.
-
החובה להפעיל שירות תקין, סדיר ורצוף (תקנה 399(א)).
-
החובה שלא להפסיק הסעה בקו אלא. לדוגמא, אם ניתן לכך אישור מהרשות ובהתאם לתנאי ההיתר (תקנה 400(א)).
-
לפיכך, החובה לעצור בתחנות, גם אם אינן תחנות מיוחדות, אם ממתין אדם בתחנה. כלומר, למעט אם אין מקום פנוי באוטובוס (תקנה 428(ג)).
לפיכך, מפעיל תחבורה ציבורית אשר אינו עומד בתנאים אלה, עלול להיחשב כמפר חובה חקוקה. אולם, הפרה זו עשויה להקים לנוסעים זכות לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם. לרבות פיצוי על אי הגעת אוטובוס.
פרטי ההליך, טענות הצדדים והרקע לתביעה
התובע, דורון בקל איילון, התגורר ביישוב צור יצחק בדרום השרון. אמנם, הוא נזקק לשירותי קווי האוטובוס 13 ו-123. חברת מטרופולין – תחבורה ציבורית בע״מ (הנתבעת 2) הפעילה קווים אלה מכוח רישיון שקיבלה ממדינת ישראל – המפקח על התעבורה (הנתבעת 1).
התובע ריכז 17 מקרים בהם, לטענתו, הוא לא קיבל שירות תקין במשך עשרה חודשים. ואולם, המקרים כללו:
-
אוטובוסים שלא עצרו בתחנה.
-
איחורים בלוחות הזמנים.
-
ביטול מוחלט של הקווים בתקופת חג הרמדאן וחג הקורבן.
-
תקלות תפעוליות שונות.
הוא טען כי הנתבעת 2 התרשלה ולא סיפקה שירות סדיר. יחד עם זאת, הוא הוסיף כי הנתבעת 1 אחראית בשל כשל בפיקוח ובבקרה על פעילותה של הנתבעת 2. מקור: תביעה בעקבות לידת אדם עם נכות בשל כשל באבחון או רשלנות רפ….
טענות הנתבעות בגין אי הגעת אוטובוס
הנתבעת 1, המפקח על התעבורה, טענה כי כתב התביעה לא גילה עילת תביעה נגדה. מאידך, היא טענה כי היא פועלת כרשות ציבורית ותפקידה מסתכם בפיקוח ״על״. הנתבעת 1 סברה כי היא מילאה את חובתה בחקיקת חוקים. תקנות ונהלים ובפיקוח הנדרש על פעילות הנתבעת 2.
היא גם טענה שהתובע מעולם לא פנה אליה ישירות בתלונות.
הנתבעת 2, מטרופולין. מצד שני, טענה כי היא מקיימת את כל דרישות הרישיון ופועלת לאספקת שירותי תחבורה ציבורית. היא ציינה שתדירות הקווים ושעות השירות נקבעו על ידי הנתבעת 1 בהתאם לביקוש. הנתבעת 2 הוסיפה כי היא מפעילה מאות רבות של כלי רכב ונהגים.
ותקלות עשויות להתרחש מסיבות שונות. לבסוף, הנתבעת 2 טענה כי כל פניות התובע אליה נבדקו בכובד ראש. לסיכום, ואף הוצע לו פיצוי במקרים מסוימים.
הכרעת בית המשפט ונימוקיו
כבוד השופטת שרון הינדה בחנה את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו. לאור, בית המשפט קבע כי מתוך 17 המקרים שטען התובע, הוא הוכיח 10 מקרים. הנתבעת 2 נמנעה במרבית המקרים הללו מלהציג ראיות נגדיות, כמו דוחות מיקומים לוויניים. שהיו בנקל בידה להביא.
ביטולי קווים בחגים ואיחורים בתחנות ביניים
באשר לביטול הקווים בחגים (הרמדאן והקורבן). בהתאם, בית המשפט קבע כי זו הייתה החלטה שהתקבלה במסגרת סמכותה המנהלית של הנתבעת 1 ובאישורה. החלטה זו התחשבה בהיקף השירות הנדרש ליישוב לפי הנחיות משרד התחבורה. לכן, בית המשפט קבע כי לא הייתה הפרה של תנאי הרישיון במקרים אלה.
לגבי איחורים בתחנות ביניים, בית המשפט קבע כי מרגע שהוכח שהאוטובוס יצא בזמן מתחנת המוצא. למעשה, אין בכך הפרה. איחורים בתחנות ביניים יכולים לנבוע מתנאי הדרך ואילוצים שונים שאינם בשליטת המפעיל.
היקף הפיצוי על אי הגעת אוטובוס
בית המשפט אימץ את קו הפסיקה הקיים בתביעות דומות נגד מפעילי תחבורה ציבורית. ראשית, קו זה קובע כי פיצוי בגין הפרה בודדת נע בדרך כלל בין 500 ל-1,000 ש״ח. השופטת הינדה הדגישה שיש לנקוט זהירות בפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק. כדי למנוע הפיכת בית משפט השלום לתחליף לתובענה ייצוגית.
בהתאם לכך, בית המשפט פסק לתובע פיצוי לא ממוני בסך 1,000 ש״ח לכל מקרה מוכח בדרך לעבודה. שנית, ו-500 ש״ח למקרה מוכח בדרך הביתה. סכום הפיצוי הלא ממוני עמד על 6,500 ש״ח. בנוסף, בית המשפט חייב את הנתבעת 2 בגין נזק ממוני מוכח בסך 254.80 ש״ח.
בסך הכל, הנתבעת 2 חויבה לשלם לתובע סך של 6,754.80 ש״ח.
אחריות המפקח על התעבורה
התביעה נגד הנתבעת 1, המפקח על התעבורה, נדחתה במלואה. שלישית, בית המשפט קבע כי הוכח שהיא הפעילה מנגנוני בקרה ופיקוח ראויים. נציג הנתבעת 1 העיד כי היא דוגמת 10% מהנסיעות. קולטת תלונות מהציבור ונוקטת אמצעים שונים כנגד מפעילים שאינם עומדים בתנאי הרישיון, כגון קנסות.
כמו כן, התובע כלל לא פנה אליה ישירות בתלונה על אי הגעת אוטובוס או על ליקויים אחרים.
צעדים מעשיים לנוסעי תחבורה ציבורית
פסק הדין מדגיש את זכותם של נוסעי התחבורה הציבורית לפיצוי בגין כשלים בשירות. מכאן, אך מבהיר גם את הדרך הנכונה לפעול. הנה מספר צעדים מעשיים שניתן לנקוט בהם:
-
תיעוד מקרים: שמרו תיעוד מפורט של כל מקרה של אי הגעת אוטובוס, איחור משמעותי, או ביטול קו. תעדו תאריכים, שעות, מספרי קווים, תחנות וכל פרט רלוונטי אחר. צלמו מסכי אפליקציות, קבלות על מוניות או נסיעות חלופיות.
-
פנייה למפעיל: פנו ישירות לחברת התחבורה הציבורית באמצעות מחלקת פניות הציבור שלהם. שמרו תיעוד של הפניות ושל התגובות שתקבלו.
-
פנייה לרשות המפקחת: במקרה של כשלים חוזרים ונשנים או חוסר מענה מהמפעיל, פנו למפקח על התעבורה. זכרו כי אי פנייה לרשות עלולה לפגוע בטענתכם נגדה.
-
הוכחת נזק: אספו ראיות לנזקים שנגרמו לכם כתוצאה מהכשל בשירות, כגון קבלות על נסיעות חלופיות, אישורי איחור מהעבודה, או כל מסמך אחר שיכול להעיד על נזק ממוני או לא ממוני.
-
ייעוץ משפטי: במקרים בהם הכשלים חוזרים ונשנים או כשמדובר בנזק משמעותי, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום. עורך דין יוכל להעריך את סיכויי התביעה, לסייע באיסוף ראיות ולייצג אתכם בהליך המשפטי.
המשמעות המעשית של פסק הדין לציבור
פסק הדין מדגיש כי אי-עצירת אוטובוס בתחנה, איחורים משמעותיים וביטול קווים ללא הצדקה. לכן, מהווים הפרת חובה חקוקה. הפרה זו מזכה את הנוסע בפיצוי. עם זאת, בית המשפט מבהיר כי הפיצוי הוא מתון ומידתי.
הוא מחושב באופן פרטני על פי הוכחת כל מקרה, ואינו תחליף להליך ייצוגי.
יתרה מכך, פסק הדין ממחיש את הקושי הראייתי בתביעות כאלה. משום כך, נטל ההוכחה מוטל על הנוסע. למרות זאת, מחדלו של המפעיל להציג ראיות הנמצאות ברשותו (כגון נתוני GPS). עשוי להטות את הכף לחובתו.
הפסיקה גם מבחינה בבירור בין אחריות המפעיל התפעולית לאחריות הרשות המפקחת. היא קובעת כי הרשות אינה נושאת באחריות שילוחית אוטומטית. כל עוד הוכח שהיא מילאה את חובות הפיקוח והבקרה שמוטלות עליה.
מתי לפנות לייעוץ משפטי בגין אי הגעת אוטובוס?
כאשר אתם חווים כשלים חוזרים ונשנים בשירותי התחבורה הציבורית, ובמיוחד אי הגעת אוטובוס. מומלץ לפנות לייעוץ משפטי. עורך דין המתמחה בתחום יוכל לבחון את פרטי המקרה. להעריך את סיכויי התביעה ולסייע באיסוף הראיות הנדרשות.
ייעוץ משפטי מקצועי יבטיח שזכויותיכם ימוצו ושתיפעלו בצורה היעילה ביותר מול מפעילת התחבורה הציבורית. והרשויות המפקחות.
אל תהססו לפנות לעורך דין כדי לקבל מענה לשאלותיכם ולפעול להגנת זכויותיכם. עורך דין יכול להדריך אתכם לאורך כל הדרך. החל מאיסוף התיעוד הראשוני ועד לייצוג בבית המשפט, ולסייע לכם לקבל את הפיצוי המגיע לכם.
סיכום: פיצוי על אי הגעת אוטובוס
פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת שרון הינדה בתא״מ 49418-01-17 מהווה תקדים חשוב עבור נוסעי התחבורה הציבורית. הוא קובע כי נוסע שנפגע מכשלים חוזרים ונשנים בשירות, זכאי לפיצוי על אי הגעת אוטובוס. בית המשפט חייב את חברת מטרופולין – תחבורה ציבורית בע״מ לשלם לתובע סך של 6,754.80 ש״ח בגין 10 מקרים מוכחים של כשלים. מאידך, התביעה נגד המפקח על התעבורה נדחתה במלואה.
הוכח כי המפקח מילא את חובות הפיקוח והבקרה שמוטלות עליו. פסק הדין מדגיש את חשיבות התיעוד והוכחת הנזק. ומציע פיצוי מתון ומידתי המיועד לתמרץ הגשת תביעות פרטניות. ייעוץ משפטי מקצועי יסייע לכם להבין את זכויותיכם ולפעול באופן מושכל.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.


