התביעה חייבת להכין ולמסור רשימה אחת, מרוכזת וממצה של כל חומר החקירה שנאסף או נרשם בעניין האישום. הצהרה כללית שהחומר נמסר במלואו אינה מספיקה, וגם לא הפניה ל"מפתח תיק" או לנספחים מפוזרים שהנאשם צריך ללקט מהם את התמונה בעצמו. הרשימה חייבת לכלול גם אזכור של קיום חומר חסוי ותיאור כללי שלו, ככל שמגבלות תעודת החיסיון מאפשרות זאת. כך נקבע בבית המשפט העליון בפרשת ברקו, בש"פ 7936/08.
נאשם שמקבל מהתביעה כמה קלסרים והצהרה לקונית שלפיה "כל חומר החקירה נמסר" נמצא בעמדת פתיחה בעייתית. הוא אינו יודע כמה ידיעות מודיעיניות קיימות בתיקו, אילו הקלטות בוצעו, ומה נשאר מחוץ למה שהועבר אליו. המאמר מסביר מה החוק דורש מהתביעה בפועל, מה קבע בית המשפט העליון בסוגיה, איך מתמודדים עם חומר שהוטל עליו חיסיון ביטחוני, ואילו צעדים מעשיים עומדים לרשות ההגנה כשהרשימה שהתקבלה נראית חלקית.
מה החוק מחייב את התביעה למסור
סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מקנה לנאשם ולסנגורו שתי זכויות נפרדות. הראשונה היא זכות עיון בחומר החקירה עצמו. השנייה, שנוספה בתיקון מספר 19 לחוק, היא זכות לקבל רשימה של כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת ונוגע לאישום.
ההפרדה הזו אינה טכנית. אפשר למסור לנאשם ערימת מסמכים גדולה ועדיין להשאיר אותו עיוור לגבי מה שלא נמסר. הרשימה היא הכלי שמאפשר לו לדעת מה קיים, ולבקר את פעולות המיון והסיווג שביצעה המשטרה: מה סווג כחומר חקירה, מה הוצא ממנו, ומה הוגדר חסוי. בלי רשימה מסודרת אין לנאשם דרך לזהות פער, ולכן אין לו דרך אמיתית להתגונן. הרשימה מסייעת גם לתביעה עצמה, שנדרשת לשלוט בחומר שנמצא בתיק שלה.
פרשת ברקו: המקרה שהגיע לבית המשפט העליון
ההליך היה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שנדון בבית המשפט העליון בתיק בש"פ 7936/08. העוררת, ליאורה ברקו, עורכת דין במקצועה, הואשמה יחד עם אחרים באספקת סם מסוכן. לפי כתב האישום היא הגיעה בנובמבר 2007 לכלא השרון לפגישה עם לקוחותיה, כאשר בשפתון שהביאה הוחבאו סמים מסוכנים וכדורים.
במהלך החקירה בוצעו האזנות סתר לטלפון הנייד שלה וכן בחדר הפגישה בכלא. לאחר הגשת כתב האישום היא ביקשה לעיין בחומר החקירה המלא, ובכלל זה רשימה ממצה של כל החומר שנאסף, פרפראזות של ידיעות מודיעיניות חסויות, ופרוטוקולים מלאים של הדיונים שבהם ניתנו צווי האזנת סתר.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בחלקה. הוא הורה למסור את קלטות האזנות הסתר לטלפון הנייד, אך הסתפק בהצהרת המדינה שלפיה חומר החקירה נמסר במלואו, ודחה את הבקשות לפרפראזות ולפרוטוקולים המלאים. על כך הוגש הערר, שנדון בפני השופטת א' חיות.
הערר התקבל בכל הנוגע לרשימה. נקבע כי המדינה אינה רשאית לפזר את פרטי החומר בין מסמכים שונים ואינה יכולה לדרוש מהנאשמת ללקט את החומרים בעצמה. סעיף 74(א) מטיל על הרשות החוקרת חובה מפורשת לערוך רשימה אחת ושלמה של כל חומר שנאסף או נרשם ונוגע לאישום, לרבות תיאור כללי של חומר חסוי ככל שהדבר אפשרי בהינתן מגבלות תעודות החיסיון.
בית המשפט הסביר כי תכלית הרשימה היא להעניק לנאשם אמצעי בקרה אפקטיבי על המיון והסיווג שנעשו בידי הרשות החוקרת, ותכלית זו אינה מתגשמת באמצעות הצהרות כלליות. חזקת תקינות הפעולה המנהלית, שעליה נשען בית המשפט המחוזי, נדחתה לאור הפערים שנחשפו בפועל: 25 ידיעות מודיעיניות שלא אוזכרו ב"מפתח התיק", וחומרים שנמסרו במועד מאוחר יותר בלי שהופיעו ברשימה המקורית.
| מה שאינו מספיק | מה שנדרש |
|---|---|
| הצהרה כללית שלפיה "כל חומר החקירה נמסר" | רשימה כתובה של פריטי החומר שנאספו או נרשמו |
| הפניה ל"מפתח תיק" או לנספחים מפוזרים | מסמך אחד מרוכז שמציג את התמונה המלאה |
| השארת החומר החסוי בלי כל אזכור | ציון קיומו של חומר חסוי ותיאור כללי שלו |
| העברת חומר נוסף בהמשך בלי עדכון הרשימה | רשימה שמשקפת גם חומר שנמסר במועד מאוחר |
חומר חסוי: פרפראזות ופרוטוקולים מושחרים
בסוגיה השנייה התוצאה הייתה הפוכה. בכל הנוגע לפרפראזות ולפרוטוקולי האזנות הסתר אימץ בית המשפט העליון את עמדת בית המשפט המחוזי. משניתנה תעודת חיסיון מכוח סעיף 45 לפקודת הראיות, הדרך הנכונה לתקוף אותה היא הגשת עתירה לגילוי ראיה חסויה, הליך שבו שיקולי הביטחון והצורך בגילוי עומדים למבחן שיפוטי.
הדרישה לחשוף ציטוטים שהושחרו מפרוטוקולים, בלי לעבור את ההליך הקבוע בסעיף 45, עוקפת למעשה את ההסדר שקבע המחוקק להגנה על מידע חסוי. בקשת העוררת לחשוף מידע שנותר חסוי במסגרת הפרפראזות או הפרוטוקולים נדחתה מטעם זה.
איך פועלים כשהרשימה נראית חלקית
- מבקשים את הרשימה במפורש. הבקשה מנוסחת ככזו שמתייחסת לרשימה לפי סעיף 74(א), ולא רק לעיון בחומר. שתי הזכויות נפרדות, ובקשה כללית עלולה להתקבל כמענה חלקי.
- בודקים אם התקבל מסמך אחד או אוסף הפניות. מפתח תיק, רשימת נספחים והצהרה כללית אינם ממלאים את החובה.
- מצליבים מול מה שהתקבל בפועל. משווים בין פריטי הרשימה לבין החומר שנמסר, ומאתרים אזכורים בגוף ההודעות והדוחות לחומרים שאינם מופיעים ברשימה.
- מתעדים כל פער. חומר שהגיע באיחור, ידיעה שמוזכרת בדוח ואינה ברשימה, או הקלטה שקיומה עולה מהחקירה, הם בסיס לבקשה מסודרת לבית המשפט.
- מפרידים בין המסלולים. חוסר ברשימה נטען בבקשה לפי סעיף 74. חשיפת תוכן חסוי מעבר לתעודת החיסיון נדרשת בעתירה לגילוי ראיה.
הפערים האלה אינם מתגלים מעצמם. איתורם דורש קריאה שיטתית של התיק והכרת ההליכים הדיוניים, ולכן זהו אחד השלבים שבהם ליווי של עורך דין פלילי משפיע ישירות על מהלך המשפט. אותה חובת גילוי חלה גם בתיקים פליליים בבית המשפט לתעבורה, שבהם דוחות בוחן, תיעוד ממצלמות ורישומי מכשור הם לב הראיות, וגם שם עורך דין תעבורה נדרש לוודא שהרשימה שהתקבלה שלמה. עוד לפני הגשת כתב האישום, בשלב השימוע לפני הגשת כתב אישום, ההגנה כבר מנסה להבין איזה חומר קיים בתיק ומה משקלו.
מה זה משנה בפועל עבור נאשמים וסנגורים
שתי מסקנות מעשיות עולות מההכרעה. הראשונה היא שהתביעה חייבת להכין ולמסור רשימה אחת ומרוכזת, שאינה מסתפקת במפתח תיק, בהפניות לנספחים או בהצהרות כלליות, וכוללת אזכור של קיום חומר חסוי ותיאור כללי שלו. השנייה נוגעת לחומר החסוי עצמו: כשנאשם מבקש לחשוף תוכן מעבר למה שניתן בתעודת החיסיון, הדרך היחידה היא עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות.
מבחינת ההגנה, המשמעות היא שהרשימה הופכת מנייר טכני לכלי עבודה. אפשר לדרוש אותה, אפשר לבדוק אותה מול החומר שנמסר, ואפשר לפנות לבית המשפט כשמתגלה פער. שקיפות בהיקף החומר שנאסף היא תנאי להליך הוגן, ופסק הדין מציב לה גבול ברור.
בדיקה של הרשימה מול החומר שנמסר בפועל, בשלב מוקדם של ההליך, היא לעיתים ההבדל בין קו הגנה שנבנה על תמונה מלאה לבין הגנה שמגיבה להפתעות.
שאלות נפוצות על רשימת חומר חקירה
מה זו רשימת חומר חקירה ובמה היא שונה מחומר החקירה עצמו?
חומר החקירה הוא המסמכים, ההקלטות והראיות שנאספו בתיק. הרשימה היא מסמך נפרד שמפרט מה נאסף או נרשם. אפשר לקבל חומר בלי רשימה, ואז אין דרך לדעת מה חסר, ולכן החוק מקנה זכות לשניהם.
האם התביעה יכולה להסתפק באמירה שכל החומר נמסר?
לא. בבש"פ 7936/08 נקבע שהצהרה כללית אינה ממלאת את החובה שבסעיף 74(א). נדרשת רשימה אחת ושלמה, והמדינה אינה רשאית לפזר את פרטי החומר בין מסמכים שונים או להטיל על הנאשם ללקט אותם בעצמו.
האם חומר חסוי צריך להופיע ברשימה?
כן, בהיקף המתאפשר. הרשימה צריכה לציין את עצם קיומו של חומר חסוי ולכלול תיאור כללי שלו, ככל שמגבלות תעודת החיסיון מאפשרות זאת. עצם קיומו של חיסיון אינו מצדיק השמטה מוחלטת של הפריט מהרשימה.
מה עושים כשמתברר שחומר לא נכלל ברשימה?
מתעדים את הפער ומגישים בקשה מתאימה לבית המשפט. בפרשת ברקו התגלו 25 ידיעות מודיעיניות שלא אוזכרו במפתח התיק, וכן חומרים שנמסרו במועד מאוחר בלי שהופיעו ברשימה המקורית, ופערים אלה הם שהובילו לקבלת הערר בעניין הרשימה.
איך מבקשים לחשוף תוכן שהושחר בפרוטוקול?
באמצעות עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. זהו ההליך שבו נבחנים זה מול זה שיקולי הביטחון והצורך בגילוי. בקשה לעיון רגילה לפי סעיף 74 אינה המסלול לכך.
מתי כדאי לבקש את הרשימה?
מוקדם ככל האפשר לאחר הגשת כתב האישום, לפני גיבוש קו ההגנה. ככל שהפער מתגלה מאוחר יותר, כך קטן המרחב לפעול לגביו ולשלב את המסקנות בניהול המשפט.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
