רשלנות בטיפולי שיניים קמה כאשר רופא השיניים או הצוות סטו מרמת הזהירות והמיומנות שרופא סביר היה נוקט, והסטייה הזו גרמה למטופל נזק. שלושה יסודות חייבים להתקיים יחד: חובת זהירות, הפרה שלה, וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק. נטל ההוכחה מוטל על התובע, וכדי לעמוד בו יש לצרף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הרלוונטי. תוצאה לא מוצלחת של טיפול אינה כשלעצמה רשלנות. לצד עילת הרשלנות עומדת עילה נפרדת של היעדר הסכמה מדעת, שיכולה להקים אחריות גם כאשר הטיפול עצמו בוצע ללא דופי.
לא כל טיפול שיניים שנגמר רע הוא רשלנות. הרפואה מכירה בסיבוכים שנגרמים גם כאשר הטיפול בוצע כהלכה, והמשפט מכיר בכך. השאלה המשפטית אינה אם התוצאה הייתה טובה, אלא אם ההתנהלות עמדה ברמת הזהירות המצופה.
המאמר הזה עוסק בשאלת האחריות: מתי קמה עילה, מה בדיוק צריך להוכיח, כמה זמן יש להגיש, ולאיזה בית משפט. את שאלת הכסף, כלומר על מה בדיוק מפוצים וכיצד מחושב הפיצוי, תמצאו במאמר על הפיצוי על טיפול שיניים רשלני וראשי הנזק.
שלושת היסודות של עילת הרשלנות
עוולת הרשלנות, המעוגנת בפקודת הנזיקין, בנויה משלושה יסודות מצטברים, וכולם חייבים להתקיים. חסר אחד מהם, ואין עילה, גם אם המטופל סבל נזק אמיתי.
היסוד הראשון הוא חובת זהירות. בין רופא שיניים למטופלו קיימת חובת זהירות מובנת מאליה, ולכן זהו בדרך כלל היסוד שאינו שנוי במחלוקת.
היסוד השני הוא ההפרה, כלומר סטייה מרמת הזהירות והמיומנות שרופא סביר בעל אותה התמחות היה נוקט באותן נסיבות. המדד אינו הרופא הטוב ביותר בתחום, אלא הרופא הסביר, ולכן ההשוואה נעשית מול הפרקטיקה המקובלת בזמן הטיפול.
היסוד השלישי הוא הקשר הסיבתי, והוא הנקודה שבה נופלות תביעות רבות. יש להראות שהנזק נגרם מההפרה, ולא מהתפתחות טבעית של המצב הרפואי או מסיבוך מוכר שהיה מתרחש גם בטיפול תקין.
נטל ההוכחה על כל שלושת היסודות מוטל על התובע.
סיבוך מוכר אינו רשלנות. פגיעה בעצב, כישלון שתל או שבר של מכשיר בתעלת שורש הם אירועים שמתרחשים גם בטיפול שבוצע כהלכה. השאלה היא אם ההתנהלות לפני האירוע, בזמנו ואחריו עמדה בסטנדרט, ולא אם האירוע קרה.
הסכמה מדעת: עילה עצמאית שאינה תלויה ברשלנות
זו נקודה שנוטים להחמיץ. חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, מחייב לקבל מהמטופל הסכמה מדעת לפני טיפול, ולשם כך למסור לו מידע על מהות הטיפול המוצע, על הסיכונים והסיכויים הכרוכים בו, על חלופות טיפוליות ועל הסיכונים והסיכויים שבהן.
המשמעות מרחיקת לכת: גם טיפול שבוצע ללא כל דופי טכני עשוי להקים אחריות אם המטופל לא קיבל את המידע הדרוש ולא נתן הסכמה מדעת. אלה שתי עילות נפרדות, וניתן לטעון להן במקביל.
ברפואת שיניים לסוגיה משקל מיוחד, משום שחלק ניכר מהטיפולים הם בחירתיים או אסתטיים. כאשר קיימת חלופה שמרנית וזולה יותר, או כאשר אפשר להימנע מהטיפול לחלוטין, היקף המידע שהמטופל היה צריך לקבל כדי לבחור באמת הוא רחב יותר.
החוק גם מחייב את המטפל ואת המוסד הרפואי לתעד את הטיפול, ומקנה למטופל זכות לקבל העתק של הרשומה הרפואית. הזכות הזו היא הכלי המעשי הראשון של כל מי ששוקל תביעה.
היעדר רישום רפואי פועל לרעת המטפל. כאשר לא נשמר תיעוד של מה שנעשה ושל ההסבר שניתן, קשה למטפל להוכיח שההתנהלות הייתה תקינה, וזה משנה את מאזן הראיות בהליך.
את מי תובעים
אפשר לתבוע כל מטפל שהיה מעורב בטיפול, ולא רק את רופא השיניים: מרדים, שינן, אחות או כל איש צוות אחר.
בנוסף ניתן לתבוע את המוסד הרפואי שבו עבד המטפל, בין אם מרפאה, קופת חולים או בית חולים. המוסד חב באחריות שילוחית למעשיו ולמחדליו של המטפל כמעביד שלו, ובמקרים מסוימים גם באחריות ישירה משלו, למשל בכל הנוגע לתנאי הטיפול, לציוד ולנהלים.
לצירוף המוסד יש היגיון מעשי ולא רק משפטי: הוא מגדיל את הסיכוי שפסק דין לטובת התובע יהיה בר גבייה, והוא מייתר ויכוח על זהות האחראי בתוך הצוות.
תביעת רשלנות רפואית מתנהלת כתובענה אזרחית לכל דבר, על כתבי טענות, תצהירים וחקירות נגדיות, וזהו תחום העבודה של עורך דין משפט אזרחי.
- רופא השיניים שביצע את הטיפול.
- אנשי צוות נוספים שהיו מעורבים בטיפול.
- המרפאה, קופת החולים או בית החולים, באחריות שילוחית וכן באחריות ישירה משלהם.
התיישנות: שבע שנים, ושלושה חריגים שחייבים להכיר
תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא שבע שנים, והמניין מתחיל מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, כלומר ממועד הטיפול הרשלני שגרם לנזק.
החריג הראשון הוא כלל הגילוי. כאשר הנזק לא התגלה ביום שבו אירע, התביעה מתיישנת שבע שנים מיום גילוי הנזק, ובלבד שטרם חלפו עשר שנים מיום אירוע הנזק. תקרת עשר השנים הזו נשמטת כמעט תמיד מהסקירות, והיא קריטית: היא חוסמת תביעה גם כשהגילוי היה מאוחר.
החריג השני נוגע לקטינים. תקופת ההתיישנות מתחילה רק מהיום שבו מלאו למטופל 18 שנים, כלומר מי שנפגע בהיותו קטין יכול לתבוע עד גיל 25.
החריג השלישי הוא עצירה זמנית של מניין הימים בשל מלחמת חרבות ברזל. בתביעה שאינה תביעת מקרקעין, שתקופת ההתיישנות שלה לא הסתיימה לפני 24.1.2024, או שהסתיימה בין 7.10.2023 ל-24.1.2024, נעצרת ספירת ימי ההתיישנות בין 7.10.2023 ל-6.4.2024.
| הנושא | הכלל |
|---|---|
| תקופת התיישנות | שבע שנים מהיום שנוצרה עילת התביעה |
| נזק שהתגלה מאוחר | שבע שנים מיום הגילוי, ובלבד שלא חלפו עשר שנים מיום אירוע הנזק |
| מטופל שהיה קטין | המניין מתחיל בגיל 18, כלומר ניתן לתבוע עד גיל 25 |
| עצירת מניין בשל חרבות ברזל | הספירה נעצרת בין 7.10.2023 ל-6.4.2024, בתנאים שנקבעו |
| בית משפט השלום | תביעה עד 2.5 מיליון ₪ ביום ההגשה |
| בית המשפט המחוזי | תביעה מעל 2.5 מיליון ₪ |
| חוות דעת מומחה | חובה לצרפה לכתב התביעה. אי צירוף שולל את האפשרות להוכיח את הרשלנות |
| נטל ההוכחה | על התובע, בכל שלושת יסודות העוולה |
לאיזה בית משפט מגישים, ומה חייב להיות מצורף
הערכאה נקבעת לפי סכום התביעה ביום הגשתה: תביעה אזרחית עד 2.5 מיליון ₪ מוגשת לבית משפט השלום, ותביעה מעבר לסכום זה מוגשת לבית המשפט המחוזי.
הדרישה הראייתית המרכזית היא חוות דעת מומחה. תובע המבקש להוכיח עניין רפואי לשם ביסוס טענתו נדרש לצרף לכתב התביעה תעודת רופא או חוות דעת מומחה, ואי צירוף חוות דעת שולל ממנו את האפשרות להוכיח את הרשלנות. זו אינה דרישה טכנית אלא תנאי מעשי לקיומה של התביעה, ועלותה מגיעה לאלפי שקלים.
לצד ההליך האזרחי קיים מסלול נפרד של תלונה. אפשר להגיש תלונה למשרד הבריאות, לגורם האחראי על פניות הציבור במוסד הרפואי, או לממונה על קבילות הציבור בקופת החולים. תלונה אינה מזכה בפיצוי, אך אם תימצא מוצדקת עשויים להינקט הליכים נגד המטפל או המוסד.
כאשר הפגיעה משפיעה על כושר ההשתכרות לאורך זמן, עשויות לעמוד זכויות נפרדות מול המוסד לביטוח לאומי, והן נבדקות מול עורך דין ביטוח לאומי במקביל לתביעה האזרחית.
- לפנות למטפל ולמוסד הרפואי ולבקש העתק מלא של הרשומה הרפואית, לרבות צילומים ותוכניות טיפול.
- לפנות לרופא שיניים אחר לקבלת אבחון והערכה של המצב הנוכחי, בכתב.
- להימנע מביצוע תיקונים אצל המטפל שבו מדובר, כדי לא לשנות את מצב הראיות.
- לפנות לעורך דין להערכה ראשונית של קיום עילה ושל המועדים.
- להזמין חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הרלוונטי, שתתייחס לסטייה מהסטנדרט ולקשר הסיבתי.
- להגיש את התביעה לערכאה המתאימה לפי סכומה, בצירוף חוות הדעת.
חושדים שנפגעתם מטיפול שיניים רשלני? הצעד הראשון הוא להוציא את הרשומה הרפואית המלאה ולקבל חוות דעת של מומחה, ורק אחר כך להחליט אם יש עילה.
שאלות ותשובות
כל טיפול שיניים שנכשל נחשב רשלנות?
לא. יש להוכיח סטייה מרמת הזהירות והמיומנות שרופא סביר היה נוקט, וקשר סיבתי בין הסטייה לנזק. סיבוך מוכר שמתרחש גם בטיפול תקין אינו מקים אחריות כשלעצמו.
כמה זמן יש לי להגיש תביעה?
שבע שנים מהיום שנוצרה עילת התביעה. אם הנזק התגלה מאוחר יותר, המניין הוא שבע שנים מיום הגילוי, ובלבד שלא חלפו עשר שנים מיום אירוע הנזק. מי שנפגע בהיותו קטין יכול לתבוע עד גיל 25.
חייבים לצרף חוות דעת מומחה?
כן. תובע המבקש להוכיח עניין רפואי נדרש לצרף לכתב התביעה תעודת רופא או חוות דעת מומחה, ואי צירוף שולל ממנו את האפשרות להוכיח את הרשלנות. עלות חוות הדעת מגיעה לאלפי שקלים.
לאיזה בית משפט מגישים?
לפי סכום התביעה ביום ההגשה: עד 2.5 מיליון ₪ לבית משפט השלום, ומעל סכום זה לבית המשפט המחוזי.
הרופא ביצע את הטיפול היטב אך לא הסביר לי את הסיכונים. יש לי עילה?
ייתכן. היעדר הסכמה מדעת היא עילה עצמאית לפי חוק זכויות החולה, ואינה תלויה בשאלה אם הטיפול בוצע כהלכה מבחינה טכנית. היקף המידע שהיה צריך להימסר גדול במיוחד בטיפולים בחירתיים ואסתטיים, שבהם קיימת אפשרות אמיתית להימנע מהטיפול.
את מי אפשר לתבוע מלבד רופא השיניים?
את כל מי שהיה מעורב בטיפול, וכן את המוסד הרפואי, בין אם מרפאה, קופת חולים או בית חולים. המוסד חב באחריות שילוחית כמעבידו של המטפל, ולעיתים גם באחריות ישירה משלו.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
