ככלל לא. מי שזכאי לתגמולים לפי חוק הנכים בשל פגיעה שאירעה בתקופת השירות ועקב השירות, אינו יכול לתבוע את המדינה בנזיקין בגין אותה פגיעה. המסלולים נחשבים חלופיים ולא מצטברים, וזהו עיקרון ייחוד העילה. עם זאת, נותרת אפשרות לתבוע גורם שלישי שאינו המדינה, וכן קיימים מצבים שבהם הפגיעה אינה נופלת לגדר החוק ולכן המסלול הנזיקי פתוח.
אנשים שנפגעו בשירות מגלים לא פעם, מאוחר מדי, ששתי הדרכים שעמדו לרשותם לא היו מסלולים מקבילים אלא צומת. מי שקיבל הכרה ותגמולים לפי חוק הנכים גילה שאין באפשרותו להגיש תביעת נזיקין נגד המדינה על אותה פגיעה, גם כשהוא סבור שהיה כאן כשל ממשי. הכלל הזה אינו טכני ואינו שולי, הוא מעצב את כל אסטרטגיית הטיפול בתיק כבר בשלב הראשון.
הבנת ההיגיון מאחורי הכלל, וההבחנות שבהן הוא אינו חל, היא תנאי לקבלת החלטה מושכלת. פנייה מוקדמת לעורך דין משרד הביטחון נועדה בדיוק לכך: לבחון את זהות הגורם המזיק ואת אופי הפגיעה לפני שנוקטים צעד שקשה לחזור ממנו.
מהו עיקרון ייחוד העילה ומדוע הוא נקבע
חוק הנכים יצר עבור מי שנפגע בשירות הסדר מיוחד, שונה במהותו מדיני הנזיקין הרגילים. במסלול הנזיקי הרגיל, אדם שנפגע צריך להוכיח שמישהו התרשל, שהתרשלות זו גרמה לנזק, ושהנזק בר פיצוי. ההוכחה קשה, יקרה ולוקחת שנים, והתוצאה בלתי ודאית. במסלול חוק הנכים, לעומת זאת, אין צורך להוכיח אשם כלל. די בכך שהפגיעה אירעה בתקופת השירות ועקב השירות כדי לפתוח את הדלת לזכאות.
בתמורה להסדר הנוח הזה, שאינו תלוי באשם ומעניק זכויות מתמשכות לאורך שנים, קבע המחוקק שההסדר הוא בלעדי. אי אפשר ליהנות משני העולמות: גם מהסדר שאינו דורש הוכחת רשלנות, וגם מתביעה נזיקית נגד אותה מדינה על אותה פגיעה. זהו איזון מודע, שנועד גם למנוע כפל פיצוי וגם להעניק ודאות תקציבית למערכת שנושאת באחריות רחבה כלפי מי ששירתו.
מה כולל ההסדר המיוחד
ההכרה לפי חוק הנכים אינה מסתכמת בתשלום. היא פותחת שער לסל זכויות מתמשך שכולל תגמול חודשי, טיפולים רפואיים, סיוע בשיקום מקצועי, ובמקרים מתאימים סיוע בדיור ובאמצעי ניידות. הזכויות נבחנות מחדש לאורך זמן, ומצב שמחמיר יכול להביא לעדכון הדרגה. תביעה נזיקית, לעומת זאת, מסתיימת בפסק דין אחד שקובע פיצוי בסכום סופי.
| היבט | מסלול חוק הנכים | מסלול נזיקין |
|---|---|---|
| מי הנתבע או הגורם המשלם | המדינה, באמצעות הגורם המוסמך בתחום השיקום | המזיק, ולעיתים המבטח שלו |
| מה צריך להוכיח | קשר בין הפגיעה לבין השירות. אין צורך בהוכחת רשלנות | התרשלות, קשר סיבתי לנזק והיקף הנזק |
| מי קובע את הנכות | ועדה רפואית הפועלת מכוח החוק | בית המשפט, על בסיס חוות דעת מומחים |
| אופי הפיצוי | תגמול מתמשך וסל זכויות שנבחן מעת לעת | פיצוי חד פעמי הנקבע בפסק הדין |
| מי מייצג | ניתן להיעזר בעורך דין וכן בגורמי סיוע ייעודיים | ייצוג בבית המשפט, לרוב בשכר טרחה מותנה |
מתי בכל זאת נותרת דרך לתבוע בנזיקין
הכלל אינו חוסם כל תביעה. הוא מכוון לתביעה נגד המדינה בגין פגיעה שהיא בת פיצוי לפי החוק. מכאן נגזרים כמה מצבים שבהם המסלול הנזיקי נותר פתוח.
גורם מזיק שאינו המדינה
כאשר הפגיעה נגרמה על ידי צד שלישי, ייתכן שקיימת עילה נגדו. דוגמאות עקרוניות: יצרן של מוצר פגום, קבלן או ספק אזרחי שפעל במקום, מעביד אזרחי בתקופה שאינה שירות, או נהג שאינו קשור למערכת. במצבים אלה התביעה מופנית לגורם החיצוני ולא למדינה, ולכן עיקרון ייחוד העילה אינו חוסם אותה מניה וביה.
נקודה שחשוב להכיר: כאשר נפגע מקבל תגמולים מהמדינה ובמקביל מצליח להיפרע מגורם שלישי, למדינה עשויה לקום זכות השבה כלפי אותו גורם בגין מה ששילמה. המשמעות המעשית היא שלא מדובר בכפל פיצוי מלא, ושחלק מהסכום שנפסק עשוי להיות מיועד להשבה. זו נקודה שיש לברר מראש, כדי לא לבנות ציפייה שגויה לגבי הסכום שיישאר בידי הנפגע.
פגיעה שאינה נופלת לגדר החוק
יש מצבים שבהם הפגיעה אירעה בתקופת השירות אך נקבע לגביה שמדובר בנכות שלא מחמת השירות, או שהיא אירעה לאדם שאינו נמנה עם מי שהחוק חל עליהם. כשאין זכאות לפי החוק, ההסדר המיוחד אינו חל, ולכן ההיגיון של בלעדיות המסלול נחלש. אלו מצבי גבול מורכבים, שדורשים בחינה פרטנית של הנסיבות ושל נוסח החוק כפי שהוא בתוקף במועד הבדיקה.
איך בוחנים את ההתאמה בפועל
- איתור זהות הגורם המזיק. השאלה הראשונה אינה מה קרה אלא מי אחראי. פגיעה שמקורה בציוד, במוצר או בגורם אזרחי מובילה לניתוח שונה לחלוטין מפגיעה שמקורה בפעילות המערכתית עצמה.
- בדיקת הקשר לשירות. יש לברר אם הפגיעה אירעה בתקופת השירות ואם היא קשורה אליו. זו אותה שאלה שנבחנת בהליך ההכרה, והתשובה עליה משפיעה על שני המסלולים גם יחד.
- בדיקת קיומה של הכרה או של הליך תלוי ועומד. מצב שבו כבר הוגשה תביעה לקצין התגמולים, או שכבר ניתנה הכרה, משנה את התמונה המשפטית ומצמצם את חופש התמרון.
- מיפוי הראיות הזמינות. תיק רפואי, תיעוד אירוע, עדים ומסמכים טכניים משרתים לעיתים את שני המסלולים, אך המשקל שניתן להם שונה בכל אחד מהם.
- התייעצות לפני הבחירה ולא אחריה. החלטה על מסלול נעשית בשלב מוקדם, מתוך ראייה כוללת של הסיכוי, של משך הזמן ושל אופי הפיצוי המבוקש.
בחינה מוקדמת של זהות הגורם המזיק ושל הקשר לשירות מונעת בחירה שאי אפשר לתקן בהמשך.
שאלות ותשובות
האם אפשר לתבוע רופא צבאי בגין טיפול רשלני?
טיפול שניתן במסגרת השירות ועל ידי גורם מטעם המערכת נבחן ככלל במסגרת ההסדר המיוחד, ולכן ההיגיון של ייחוד העילה חל עליו. פגיעה שנגרמה או הוחמרה בשל טיפול כזה נבחנת בדרך כלל כחלק מהקשר לשירות לצורך ההכרה. מצב שבו מעורב גורם רפואי אזרחי חיצוני מחייב ניתוח נפרד, ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו.
מה קורה אם קצין התגמולים דחה את התביעה שלי?
דחייה אינה סוף הדרך. החלטה לדחות הכרה ניתנת לתקיפה, וקיים מנגנון ערעור על החלטת קצין התגמולים בפני הגוף המוסמך לכך, ובמקרים מתאימים ניתן להמשיך ולהשיג גם על תוצאתו. שאלת קיומה של אפשרות לפנות למסלול נזיקי כאשר לא הוכרה זכאות היא שאלה מורכבת שתלויה בטעם הדחייה ובנסיבות, ולכן היא מחייבת בחינה פרטנית ולא הנחה כללית.
האם אפשר לוותר על התגמולים כדי לתבוע בנזיקין?
זו אינה החלטה שניתן לקבל באופן חופשי, ובוודאי לא כטקטיקה. ההסדר המיוחד חל על מי שהפגיעה שלו נופלת לגדרו, והוויתור אינו מייצר מאליו עילה נזיקית נגד המדינה. מעבר לכך, ויתור על סל זכויות מתמשך לטובת סיכוי לפיצוי חד פעמי הוא מהלך מסוכן מבחינה כלכלית. אין לנקוט בו בלי ייעוץ מקדים ומעמיק.
מה ההבדל כשמדובר בתאונת דרכים שאירעה בשירות?
תאונת דרכים מוסדרת בדין נפרד משלה, שגם הוא מבוסס על פיצוי ללא צורך בהוכחת אשם. לכן מדובר במפגש בין שני הסדרים מיוחדים, והשאלה איזה מהם חל ובאיזה היקף היא שאלה מורכבת שתלויה בזהות הרכב, במעמד הנוהג ובנסיבות. אין לגזור מסקנה מהכלל הכללי, ויש לבדוק את המקרה הספציפי מול גורם מקצועי.
האם הכלל חל גם על מי שנפגע בשירות מילואים?
ההסדר המיוחד נועד למי שנפגעו במסגרת השירות, ושירות מילואים נמנה ככלל עם המסגרות שהחוק חל עליהן, ולכן גם הכרה בפגיעה בשירות מילואים נבחנת באותו מסלול. המשמעות היא שגם כאן ההיגיון של ייחוד העילה רלוונטי, ושבחינת הזכאות נעשית לפי אותם עקרונות של קשר לשירות. עם זאת, קיימות סוגיות ייחודיות למילואים, ובעיקר היחס בין הפגיעה לבין העיסוק האזרחי, שיש לברר בנפרד.
