פקודת מס הכנסה קובעת שמשיכת כספים מחברה על ידי בעל מניות מהותי, שלא הוחזרה בתוך התקופה שנקבעה בחוק, נחשבת כאילו התקבלה כדיבידנד או כהכנסת עבודה, וממוסה בהתאם. אין צורך בהחלטת דירקטוריון ואין צורך בכוונה לחלק רווח. עצם קיומה של יתרת חובה מתמשכת בכרטיס בעל המניות מספיק כדי להפעיל את המנגנון, ולכן משיכה שנראית תמימה יכולה להתגלגל לחיוב מס משמעותי.
בעלי חברות קטנות ובינוניות נוטים לראות בקופת החברה כיס נוסף של משק הבית. הכסף נמצא שם, הוא נוצר מהעבודה שלהם, ולכן נדמה שאין מניעה למשוך אותו ולהחזיר כשיהיה נוח. מבחינה מיסויית זו אחת התפיסות המסוכנות ביותר, והיא מקור לחלק ניכר מהשומות שמוצאות במסגרת מיסוי בעל שליטה. הטיפול בסוגיה הוא מהנושאים השכיחים אצל עורך דין מיסים שמלווה חברות פרטיות.
הבעיה מחריפה משום שהיא מצטברת בשקט. לפיכך, יתרת חובה שנפתחת בשנה אחת ולא נסגרת ממשיכה להתגלגל בספרים. ובשלב מסוים היא הופכת לסכום שקשה להחזיר. בהתאם, כשפקיד השומה מגיע, החיוב אינו על המשיכה האחרונה אלא על כל היתרה.
ולעיתים בתוספת חיובים נלווים. בנוסף, ההבנה של הכללים מראש היא הדרך היחידה למנוע את התוצאה הזו.
שני כיוונים שונים לחלוטין של תנועת כספים
לפני הכל צריך להפריד בין שני מצבים שנשמעים דומים ואינם דומים כלל. עם זאת, כאשר בעל המניות מזרים כסף אל החברה. מדובר בהלוואת בעלים במובן הקלאסי: החברה חייבת לו כסף, נוצרת יתרת זכות. וזהו מנגנון מימון לגיטימי ונפוץ.
הכיוון ההפוך, שבו החברה מעבירה כסף לבעל המניות, הוא המקרה הבעייתי. כתוצאה מכך, שם נוצרת יתרת חובה, ושם נכנס לפעולה מנגנון המיסוי של משיכות בעלים.
הבלבול בין שני הכיוונים גורם לטעויות אמיתיות. לעומת זאת, יזם שמזרים הון לחברה בשנה הראשונה, ואז מושך כספים בשנה השלישית. עשוי להניח שהמשיכה היא רק החזר של מה שהכניס. זה נכון רק אם היתרות מתקזזות בפועל בספרים ומגובות בתיעוד.
אם ההזרמה נרשמה כהון מניות ולא כהלוואה, או אם החזר ההלוואה לא תועד כראוי. לדוגמה, המשיכה תיראה בספרים כמשיכת בעלים לכל דבר.
מה הופך משיכה לאירוע מס
המבחן המרכזי הוא הזמן. הפקודה מעניקה חלון להחזרת הכספים, וכל עוד הכסף מוחזר בתוך אותו חלון ולא נמשך מחדש באופן שמסגיר החזר מלאכותי, המשיכה אינה נחשבת להכנסה. אם החלון חלף והיתרה עדיין פתוחה, המשיכה מסווגת מחדש. הסיווג תלוי בנסיבות: אצל בעל מניות שמקבל שכר מהחברה, הסיווג עשוי להיות כהכנסת עבודה עם כל ההשלכות הנלוות, ואצל מי שאינו עובד בה, הסיווג הרגיל הוא כדיבידנד ולפי שיעורי מס הדיבידנד.
חשוב להדגיש שהמנגנון אינו חל רק על מזומן. לדוגמא, שימוש בנכס של החברה לצרכים פרטיים. ובכלל זה דירה או נכס אחר שהועמד לרשות בעל המניות, נכלל אף הוא במסגרת הכללים. לפי הסדרים ייעודיים שנקבעו בפקודה.
גם ערבויות ומשיכות עקיפות דרך צדדים קשורים נבחנות לפי המהות ולא לפי הצורה.
| מאפיין | הלוואה מתועדת כדין | משיכה שנחשבת אירוע מס |
|---|---|---|
| מסמך בסיס | הסכם הלוואה בכתב, עם חתימות ותאריך | העברה בנקאית ללא מסמך מלווה |
| ריבית | נקבעה ריבית ונרשמה בספרים ובדוחות | לא נקבעה ריבית ולא נזקפה הכנסה |
| לוח סילוקין | מועדי החזר ברורים שנשמרים בפועל | אין מועד החזר, היתרה מתגלגלת משנה לשנה |
| אישור אורגני | החלטה מסודרת של החברה לאשר את ההלוואה | אין תיעוד של החלטה כלשהי |
| תוצאה מיסויית | אין אירוע מס על הקרן; נזקפת הכנסת ריבית | סיווג כדיבידנד או כהכנסת עבודה וחיוב מס מלא |
איך בונים הלוואת בעלים שעומדת בביקורת
ההבדל בין מבנה תקין למבנה שקורס בביקורת אינו נעוץ בסכום אלא בתיעוד ובהתנהגות בפועל. כלומר, פקיד השומה בוחן אם המסמכים משקפים עסקה אמיתית או נוצרו בדיעבד כדי להכשיר משיכה. השלבים הבאים מתארים את המינימום ההכרחי.
- הסכם הלוואה בכתב לפני ההעברה. ההסכם נחתם בין החברה לבעל המניות, מציין את הסכום, את מועד ההעמדה, את הריבית ואת מועדי ההחזר. הסכם שנחתם אחרי שההעברה כבר בוצעה חלש הרבה יותר.
- קביעת ריבית בשיעור מקובל. יש לקבוע ריבית שאינה נמוכה מהשיעור המינימלי שקובעים דיני המס לעסקאות מסוג זה, ולעדכן אותה בהתאם לשינויים שמפרסמת רשות המסים.
- רישום ההכנסה בספרים בכל שנה. הריבית אינה נשארת על הנייר. יש לזקוף אותה כהכנסה של החברה בדוחות הכספיים ולשקף אותה בדוח המס.
- החזר בפועל בהתאם ללוח הסילוקין. החזרות שמתבצעות בסמוך למועד הדוח ומיד נמשכות מחדש עלולות להיחשב מלאכותיות. ההחזר צריך להיות אמיתי ומגובה ביכולת החזר.
- מעקב שנתי אחר יתרת הכרטיס. יש לבדוק את יתרת החובה לפני תום כל שנת מס ולסגור אותה או להסדיר אותה בזמן, במקום לגלות את הבעיה כשנפתחת ביקורת מס הכנסה לעסק.
ריבית רעיונית: החיוב שקורה גם בלי שנגבה שקל
אחת הנקודות שהכי מפתיעות בעלי חברות היא שגם אם לא נגבתה ריבית בפועל. אולם, זה לא אומר שאין הכנסת ריבית. דיני המס מייחסים לחברה הכנסת ריבית רעיונית על כספים שהועמדו לבעל המניות, בשיעור שנקבע בתקנות. במילים אחרות, ההימנעות מקביעת ריבית אינה חוסכת מס אלא רק מעבירה את הקביעה לידי רשות המסים.
ולעיתים בשיעור גבוה מזה שהחברה הייתה קובעת בעצמה.
לצד זאת, נזקפת לבעל המניות טובת הנאה בגובה ההפרש בין הריבית שנגבתה בפועל לריבית שהייתה צריכה להיגבות. אמנם, כך נוצר חיוב כפול במובן הכלכלי: החברה מדווחת על הכנסה שלא קיבלה. ובעל המניות מדווח על טובת הנאה שלא הרגיש בה. הדרך היחידה להימנע מכך היא לקבוע ריבית מראש ולגבות אותה בפועל.
טיפול מוקדם ביתרה, לפני שהיא מתגלגלת לשומה, זול בהרבה מהתמודדות עם סיווג מחדש בדיעבד.
שאלות ותשובות
משכתי כסף מהחברה והחזרתי אותו תוך חודשיים, האם זה בטוח?
החזר מהיר ואמיתי מפחית מאוד את הסיכון. ואולם, מכיוון שהמנגנון מכוון ליתרות שנשארות פתוחות מעבר לתקופה שקבועה בחוק. עם זאת, אם המשיכה חוזרת שוב ושוב מיד לאחר ההחזר, ההחזר עלול להיראות טכני בלבד. חשוב שההחזר יגובה בתיעוד ושהיתרה תישאר סגורה בפועל ולא רק במועד עריכת הדוח.
מה שיעור הריבית שצריך לקבוע בהלוואה מהחברה?
דיני המס קובעים שיעור ריבית מינימלי לעסקאות בין חברה לבעל מניות, והשיעור מתעדכן מעת לעת. יחד עם זאת, אין לקבוע שיעור מהזיכרון או להעתיק ממסמך ישן. יש לבדוק את השיעור התקף לשנת המס הרלוונטית בפרסומי רשות המסים ולעגן אותו בהסכם.
מה ההבדל בין משיכת בעלים לבין תשלום שכר?
שכר הוא תשלום מוסכם ומדווח, שנרשם כהוצאה בחברה ומחויב במס ובדמי ביטוח אצל המקבל. מאידך, עם ניכוי במקור מדי חודש. משיכת בעלים אינה מדווחת ככזו בזמן אמת, ולכן היא יוצרת יתרת חובה. במקרים רבים הפתרון הפשוט הוא להעלות את השכר במקום לצבור יתרות חובה.
אף שהדבר מחייב בדיקה כלכלית של מלוא ההשלכות.
האם שימוש ברכב או בדירה של החברה נחשב משיכה?
העמדת נכס של החברה לשימושו הפרטי של בעל המניות נכללת בכללים. מצד שני, לפי הסדרים ייעודיים שנקבעו בפקודה, ולא רק משיכת מזומן. מדובר באחד המוקדים השכיחים לחילוקי דעות בביקורת. ולכן כדאי להסדיר מראש את אופן החיוב ואת התיעוד של שימוש כזה.
מה קורה אם החברה בהפסד ואין ממה לחלק דיבידנד?
העדר רווחים ראויים לחלוקה אינו מבטל את הבעיה. לסיכום, אם החברה אינה יכולה לחלק דיבידנד מבחינה חשבונאית. הסיווג עשוי להיות כהכנסת עבודה או כהכנסה אחרת. שהמיסוי עליהן במדרגות המס השוליות גבוה בדרך כלל ממס דיבידנד.
מצב של הפסד אינו מגן על בעל המניות אלא לעיתים אף מחמיר את התוצאה.
אפשר לתקן מצב של יתרת חובה שנצברה בשנים קודמות?
לרוב כן, אך הפתרון תלוי בהיקף היתרה ובנסיבות. לאור, הכיוונים המקובלים כוללים החזר בפועל, המרה של חלק מהיתרה לשכר או לדיבידנד מדווח. או הסדרה מול פקיד השומה. ככל שהפעולה נעשית ביוזמת החברה ולפני פתיחת ביקורת, מרחב התמרון גדול יותר.


