סעיף 35 לחוק הירושה קובע כלל חד: הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, את מי שהיה עד לעשייתה, את מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה, או את בן זוגו של אחד מאלה, בטלה. הבטלות היא אוטומטית ואינה דורשת הוכחה של השפעה בלתי הוגנת או של כוונה רעה. חשוב להדגיש: הבטלות חלה על ההוראה המזכה בלבד, ולא בהכרח על הצוואה כולה, כל עוד ניתן להפריד בין ההוראה הפסולה ליתר הוראות הצוואה.
מדובר באחד הכללים הקשוחים ביותר בדיני הירושה, ובאחד הבודדים שאינם מותירים כמעט מקום לשיקול דעת. הרציונל שמאחוריו פשוט: מי שמעורב בעריכת הצוואה נמצא בעמדת השפעה על המצווה, ולעיתים גם בעמדת אמון או סמכות. אילו נדרשה בכל מקרה הוכחה פרטנית של ניצול, ההוכחה הייתה כמעט בלתי אפשרית, שכן העד המרכזי, המצווה עצמו, כבר אינו בין החיים. לכן בחר המחוקק בכלל גורף מראש.
הסוגיה נוגעת לשני קהלים: אנשי מקצוע שצריכים להיזהר בעצמם, ובני משפחה שמגלים אחרי הפטירה שמישהו שהיה מעורב בעריכת הצוואה גם מופיע בה כנהנה. בשני המקרים בדיקה של עורך דין לענייני משפחה וירושה בשלב מוקדם חוסכת נזק.
מי נכלל באיסור
מי שערך את הצוואה
הכוונה למי שניסח את המסמך בפועל, בין אם מדובר בעורך דין ובין אם מדובר באדם שאינו איש מקצוע שכתב את הנוסח עבור המצווה. עורך דין שמנסח צוואה ללקוח ומזכה בה את עצמו נמצא בליבת האיסור.
עד לעשיית הצוואה
העדים בצוואה בעדים נדרשים להיות ניטרליים. עד שמופיע בצוואה גם כנהנה, ההוראה המזכה אותו בטלה. זו טעות נפוצה במיוחד בצוואות שנערכות בתוך המשפחה בלי ליווי מקצועי, כשמזמינים לחתום כעדים דווקא את מי שנמצא בבית באותו רגע.
מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה
זהו המונח הרחב והמורכב ביותר. הוא אינו מוגבל למי שאחז בעט. הפסיקה בחנה לאורך השנים מצבים שבהם אדם היה מעורב בתהליך באופן משמעותי גם בלי לנסח: מי שיזם את עריכת הצוואה, מי שקבע את הפגישה ובחר את עורך הדין, מי שהעביר לעורך הדין את ההנחיות בשם המצווה, מי שנכח בחדר לאורך הפגישות והשתתף בגיבוש התוכן. השאלה בכל מקרה היא אם המעורבות הייתה מהותית ומרכזית מספיק כדי להיכנס לגדר האיסור, או שמדובר בסיוע טכני שולי כמו הסעה למשרד.
בן זוגו של אחד מאלה
האיסור משתרע גם על בן הזוג, כדי לחסום את העקיפה המתבקשת: אדם מעורב שדואג שהזכייה תירשם על שם בן זוגו במקום על שמו.
דוגמאות מהחיים
עורך דין שמנסח צוואה ללקוח ותיק, והלקוח מבקש להשאיר לו סכום כהוקרה על שנות ליווי. ההוראה בטלה, גם אם הבקשה יצאה מהלקוח מרצונו החופשי, וגם אם עורך הדין כלל לא רמז עליה.
בן משפחה שמכיר עורך דין, יוזם את הפגישה, מסביר לעורך הדין מה המצווה רוצה ומלווה את התהליך מתחילתו ועד סופו, ובסופו של דבר מופיע בצוואה כנהנה מרכזי. כאן תישאל השאלה אם המעורבות שלו עולה כדי לקיחת חלק בעריכה.
שכן שהוזמן לחתום כעד לצוואה, ובאותה צוואה נכתב שהוא מקבל סכום כסף. ההוראה לטובתו בטלה, אך יתר הוראות הצוואה יכולות להתקיים.
| מי מעורב | מה בטל | מה נותר בתוקף |
|---|---|---|
| מי שניסח או ערך את הצוואה | ההוראה המזכה אותו | יתר ההוראות, אם ניתן להפרידן |
| עד לעשיית הצוואה | ההוראה המזכה אותו | יתר ההוראות, והצוואה עצמה בכפוף לכשרות העדים |
| מי שלקח חלק בעריכה באופן אחר | ההוראה המזכה אותו, בכפוף לבחינת מידת המעורבות | יתר ההוראות, אם ניתן להפרידן |
| בן זוגו של אחד מאלה | ההוראה המזכה את בן הזוג | יתר ההוראות, אם ניתן להפרידן |
| מצב שבו ההוראה הפסולה שזורה בכל הצוואה | ייתכן שלא ניתן להפריד | נדרשת הכרעה שיפוטית לגבי היקף הבטלות |
איך מונעים את הבעיה מראש
- הפרדה מוחלטת בין מנסח הצוואה לבין הנהנים ממנה. מי שכותב או מנסח את המסמך אינו מופיע בו כמקבל דבר, ואף לא בן זוגו. זה הכלל הפשוט ביותר, והוא מונע את רוב המקרים.
- בחירת עדים ניטרליים. העדים לא יהיו נהנים לפי הצוואה ולא בני זוגם של נהנים, ורצוי שלא יהיו קרובי משפחה מעורבים. שני מכרים ניטרליים או שני עובדים במשרד עדיפים על שני ילדים של המצווה.
- הרחקת נהנים מחדר העריכה. כשעורך הדין נפגש עם המצווה, מומלץ שהפגישה תתקיים ביחידות. נוכחות של נהנה עתידי בפגישה מייצרת חשיפה לטענות, גם כשהיא נעשית בתום לב מלא.
- תיעוד ברור של מי היה מעורב בתהליך. רישום של מי יצר את הקשר, מי נכח בפגישות, מי מסר הנחיות ומי המתין בחוץ. תיעוד כזה מסייע מאוד אם בעתיד תועלה טענה למעורבות אסורה.
- בדיקה עצמאית של הצוואה לפני החתימה. קריאה מסודרת של רשימת הנהנים מול רשימת המעורבים בתהליך, כשער אחרון לפני החתימה, חוסמת את הטעות הנפוצה ביותר.
בדיקה מוקדמת של זהות המעורבים בעריכה מול רשימת הנהנים קובעת אם יש עילה, ומה בדיוק בטל.
שאלות ותשובות
האם עורך דין שהוא גם קרוב משפחה יכול לרשת?
קרוב משפחה יכול לרשת ככל יורש אחר, אך אם הוא זה שערך את הצוואה או לקח חלק בעריכתה, ההוראה המזכה אותו חשופה לבטלות. הפתרון המעשי פשוט: הצוואה תיערך על ידי עורך דין אחר, שאינו נהנה ואינו קשור לנהנים, וקרוב המשפחה יישאר מחוץ לתהליך העריכה לחלוטין.
מה קורה אם עד לצוואה לא ידע שהוא גם מוטב?
הבטלות לפי סעיף 35 אינה תלויה בידיעה או בכוונה. גם עד תמים לחלוטין, שלא ידע שהצוואה מזכה אותו, יגלה שההוראה לטובתו בטלה. זהו כלל אובייקטיבי שנועד למנוע את הצורך לחקור כוונות לאחר הפטירה, ולכן אין טעם לנסות להוכיח תום לב במקרה כזה.
האם מתנה שניתנה בחיים לעורך הדין כפופה לאותו איסור?
סעיף 35 עוסק בהוראת צוואה, כלומר בהעברה שמתרחשת עם הפטירה. מתנה שניתנה בחיים היא עסקה נפרדת שנבחנת לפי דינים אחרים, ובכללם דיני המתנה, כשרות הנותן וכללי האתיקה המקצועית. עם זאת, מתנה משמעותית שניתנה לאיש מקצוע בסמוך לעריכת צוואה עשויה לעורר בחינה ביחס לנסיבות עריכת הצוואה עצמה.
אפשר לתקן צוואה שהתגלה בה ניגוד עניינים כזה?
אם המצווה עדיין בחיים ובכשירות, בהחלט. הדרך היא לערוך צוואה חדשה על ידי גורם שאינו מעורב ואינו נהנה, ולוודא שהעדים ניטרליים. אם הפגם התגלה רק לאחר הפטירה, לא ניתן לתקן, וההכרעה בשאלת היקף הבטלות תיעשה במסגרת ההליך המשפטי.
מי אחראי לזהות את ניגוד העניינים לפני החתימה?
האחריות המקצועית מוטלת בראש ובראשונה על מי שעורך את הצוואה, שנדרש לוודא שהעדים ניטרליים ושאיש מהמעורבים אינו נהנה. עם זאת, גם המצווה ובני משפחתו יכולים לבצע בדיקה פשוטה: להשוות בין רשימת מי שהיה מעורב בתהליך לבין רשימת הנהנים. חפיפה בין השתיים היא נורה אדומה שדורשת ייעוץ לפני החתימה.


