לא. פיצוי על מעצר לאחר זיכוי אינו ניתנת באופן אוטומטי עם הזיכוי. בית המשפט בוחן שני תנאים מצטברים או חלופיים: האם „לא היה יסוד להאשמה“ מלכתחילה, או האם קיימות „נסיבות אחרות המצדיקות זאת“. כל מקרה נבדק לגופו על בסיס נסיבותיו הייחודיות.
נאשם העומד בפני כתב אישום פלילי עלול להימצא במעצר לתקופה ארוכה. לכן, גם אם בסופו של יום הוא זוכה. לפיכך, המצב מעלה שאלות משפטיות ומוסריות מורכבות בנוגע לפיצוי על מעצר והשתתפות בהוצאות הגנה.
בית המשפט העליון דן במקרה של אדם שזוכה בעבירת שידול קטינים לזרוק אבנים. בנוסף, בקשתו לקבלת פיצוי על 185 ימי מעצר נדחתה. פסק הדין, בע״פ 425/88 איעד אחמד בדיר נ' מדינת ישראל, מיום 15.06.1989. מדגיש את הקריטריונים המורכבים והדרישות המחמירות לקבלת פיצוי במקרים אלה.
הבסיס החוקי לבקשה לפיצוי על מעצר לאחר זיכוי
סעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל״ז-1977. עם זאת, מאפשר לבית המשפט לצוות על אוצר המדינה לשלם לנאשם הוצאות הגנה. ופיצוי על מעצרו או מאסרו. אולם, הזכאות אינה אוטומטית.
היא מותנית באחד משני תנאים חלופיים:
- „לא היה יסוד להאשמה“: תנאי זה מתייחס למקרים שבהם לא הייתה תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב האישום.
- „נסיבות אחרות המצדיקות זאת“: תנאי זה מאפשר לבית המשפט להתייחס למקרים חריגים שבהם הצדק מחייב פיצוי, גם אם היה יסוד מסוים להאשמה.
הפעלת סעיף 80(א) דורשת זהירות ושיקול דעת מצדו של בית המשפט. כתוצאה מכך, מטרתו לאזן בין זכות האזרח שלא להיעצר ללא סיבה מוצדקת לבין אינטרס המדינה באכיפת החוק. ושמירה על הסדר הציבורי.
תיאור ההליך: ע״פ 425/88 איעד אחמד בדיר נ' מדינת ישראל
פרשת איעד אחמד בדיר נדונה בבית המשפט העליון כבית משפט לערעורים פליליים. לעומת זאת, הרכב השופטים כלל את א' ברק, ש' לוין וג' בך. ההחלטה ניתנה ביום 15.06.1989.
המערער הואשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. לדוגמה, על פי סעיף 332(1). כתב האישום ייחס למערער שידול שני קטינים לזרוק אבנים לעבר כלי רכב בכביש סמוך לכפר קאסם. המערער ישב במעצר במשך 185 ימים עד לזיכויו.
בית המשפט המחוזי זיכה אותו מפאת הספק, אך דחה את בקשתו לפיצוי והשתתפות בהוצאות הגנה. לדוגמא, המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון.
טענות הצדדים ורקע עובדתי
הראייה המרכזית נגד המערער הייתה הודעת קטין במשטרה, שבה הוא סיבך לכאורה את המערער. עם זאת, הקטין שינה את גרסתו בבית המשפט והכחיש כל קשר למערער. בנוסף, קטינים אחרים לא הפלילו את המערער.
הסניגוריה טענה שהמערער הציג אליבי כבר בחקירתו – עבודה בקונדיטוריה של האחים רוזנפלד בתקופה הרלוונטית. עם זאת, המשטרה לא בדקה אליבי זה, אף על פי שהיו לה אפשרויות לביצוע החקירה. כלומר, הסניגוריה הדגישה כי אליבי זה עדי ההגנה אישר בבית המשפט.
לכן, המערער טען כי יש תנאי „לא היה יסוד להאשמה“ לפי סעיף 80(א). בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, קבע כי היה יסוד מסוים להגשת כתב האישום.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה
השופט ג' בך, יחד עם השופטים ברק ולוין. דחה את הערעור ולא קיבל את בקשת המערער לפיצוי על מעצר לאחר זיכוי. השופט ציין שהזיכוי נבע מחוסר אפשרות משפטית להרשיעו. ולא מספק כדי להצדיק פיצוי לפי סעיף 80(א).
בנוסף, הוא ציין שהודעת הקטין לא עמדה בדרישות סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות.
עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש. כי על המשטרה לבדוק טענות אליבי של חשוד עצור במהירות ראויה. למרות זאת, השינוי בגרסת האליבי בין החקירה למשפט פגע באפשרות לקבלת פיצוי. לבסוף, בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור.
המשמעות המעשית של פסק הדין על פיצוי על מעצר לאחר זיכוי
פסק הדין בעניין בדיר מבהיר את הקריטריונים המחמירים לזכאות לפיצוי על מעצר לאחר זיכוי לפי סעיף 80(א). זיכוי כשלעצמו, גם אם נובע מבעיות ראייתיות, אינו מספק. על בית המשפט לבחון את הנקודות הבאות:
- יסוד להאשמה בזמן אמת: בית המשפט בודק אם במועד הגשת כתב האישום היו בידיו ראיות מספיקות וסבירות להצדקת ההגשה.
- קשר סיבתי בין מחדל לזיכוי: המבקש צריך להוכיח שמחדל חקירתי, כגון אי בדיקת אליבי, גרם ישירות לזיכוי.
- עקביות בטענת אליבי: על הנאשם להוכיח שהאליבי שהוצג בבית המשפט הוא אותה טענה שהועלתה לחוקרים.
הפסיקה משמשת תמרור אזהרה לנאשמים המבקשים פיצוי על מעצר שווא. עליהם להציג עקביות בגרסתם ולדרוש בדיקה של טענות אליבי כבר בשלבי החקירה הראשוניים. בנוסף, היא מטילה על המשטרה אחריות לבצע חקירות יסודיות. ולבדוק אליבי „במהירות ראויה“ כפי שנקבע בע״פ 721/80 תורגמן נ' מדינת ישראל.
שאלות ותשובות
מהם התנאים לקבלת פיצוי על מעצר לאחר זיכוי לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין?
הבית המשפט רשאי לפסוק פיצוי. אם מתקיימים אחד מהתנאים הבאים: „לא היה יסוד להאשמה“ במועד הגשת כתב האישום. או קיימות „נסיבות אחרות המצדיקות זאת“.
האם שינוי גרסת אליבי בין החקירה למשפט משפיע על הזכאות לפיצוי?
כן. בית המשפט דורש עקביות. אם גרסת האליבי שהוצגה בבית המשפט שונה מזו שנמסרה לחוקרים, הסיכוי לקבל פיצוי פוחת משמעותית.
האם מחדל חקירתי, כמו אי בדיקת אליבי, תמיד יוביל לפיצוי?
לא. על המבקש להראות קשר סיבתי ישיר בין המחדל לחוסר ההאשמה. אם הזיכוי נבע מסיבות אחרות, פיצוי לא יינתן.
מה המשמעות של „לא היה יסוד להאשמה“ בקשר לפיצוי?
המשמעות היא שבזמן הגשת כתב האישום לא הייתה תשתית ראייתית סבירה ואובייקטיבית שהצדיקה את ההגשה. בית המשפט בוחן את המידע שהיה בידי התביעה במועד ההחלטה.
מי נושא בנטל ההוכחה לבקשה לפיצוי על מעצר לאחר זיכוי?
הנטל להוכיח את קיום התנאים לפי סעיף 80(א) מוטל על הנאשם שזוכה. עליו להציג נימוקים וראיות תומכות בבקשתו.
מה עושים כאשר שוקלים בקשה לפיצוי על מעצר?
- איסוף מסמכים: אספו את כתב האישום, פרוטוקולי חקירה, פסקי דין והוכחות אליבי.
- תיעוד נזקים: תעדו הוצאות משפטיות, הפסד ימי עבודה וכל נזק אחר שנגרם כתוצאה מהמעצר.
- הגשת הבקשה: פנו לבית המשפט שזיכה אתכם והגישו בקשה מסודרת המבוססת על תנאי סעיף 80(א).
- ייצוג משפטי: פנו לעורך דין המתמחה במשפט פלילי ובדיני פיצויים. הוא יוכל לבחון את סיכויי הבקשה ולנסח את הטענות באופן מיטבי.
שימו לב: בדיקת אליבי על ידי המשטרה היא חובה חקירתית, אך אי-בדיקתה לבדה לא מבטיחה פיצוי. יש לבחון את מכלול הנסיבות, במיוחד עקביות הטענות וקשר סיבתי בין המחדל לזיכוי.
לסיכום, פסק הדין בע״פ 425/88 איעד אחמד בדיר נ' מדינת ישראל הוא אבן דרך חשובה בהבנת פיצוי על מעצר לאחר זיכוי והחזר הוצאות הג
