הסיכוי לכך נמוך מאוד. למנהל הכללי של משרד הבריאות יש סמכות לאשר ייבוא של חיסון, והסמכות חלה על כל תכשיר שנועד למנוע מחלה, ולא רק על תרופה שמטפלת בה. היא קיימת גם כשהמחלה אינה מתפשטת בפועל באותו רגע. בנוסף, הערכאות אינן מתערבות בשיקול הדעת הרפואי של משרד הבריאות, אלא אם הוצבע על פגם מהותי. עתירה ציבורית בלי זכות עמידה ובלי תשתית כזו צפויה להיכשל. לציבור נשמרת הבחירה, כי ההתחסנות היא זכות ולא חובה.
החלטת דחיית עתירה לאיסור חיסוני קורונה שהתקבלה בבית המשפט העליון משקפת שינוי משמעותי במדיניות הבריאות הציבורית; בית המשפט קבע שהתחסנות היא זכות ולא חובה, וכי למנכ״ל משרד הבריאות יש סמכות לאשר חיסונים. בכך נשמרה זכות הציבור לבחור אם להתחסן או לא.
רקע והקשר של דחיית עתירה לאיסור חיסוני קורונה
הדיון התקיים בבג״ץ 4341/21, שבו ארבעה עותרים, ביניהם רופאים, ביקשו למנוע את זריקת חיסון פייזר, במיוחד לילדים וקטינים. השופטים ד. מינץ, י. אלרון וא. שטיין דנו בשאלות של סמכות המשרד והזכות לעמוד בעדיפות ציבורית.
טענות העותרים וההכרעה של בית המשפט
העותרים טענו כי מנכ״ל משרד הבריאות אישר ייבוא חיסון ללא סמכות, בטענה שהתקנה 29(א)(9) חלה רק על "תרופה" ולא על "חיסון". בנוסף, הם טענו שהנגיף "כמעט נעלם" ואין צורך בחיסון.
- התקנה מתייחסת ל"תכשיר" הכולל חומרים למניעת מחלה.
- המנכ״ל הוסמך לאשר ייבוא חיסונים גם ללא התפשטות מחלה בפועל.
- העתירה נדחתה גם מחמת היעדר זכות עמידה ציבורית.
הקשר של דחיית עתירה לאיסור חיסוני קורונה לשיקול הדעת של הרשויות
בית המשפט הדגיש כי אינו מתערב בשיקול הדעת הרפואי של משרד הבריאות, למעט במקרים של פגם מהותי. העותרים לא הצביעו על פגם כזה, ולכן ההחלטה נשמרה.
המשמעויות המעשיות של פסק הדין
ההחלטה יוצרת תקדים חשוב לגבי עתירות בנושאי בריאות הציבור. בנוסף, היא מסמנת שהרשויות יכולות לפעול פרואקטיבית למניעת מחלה, ללא צורך במצב אפידמי חירום.
בין ההשלכות ניתן למנות:
- הגברת האמון של הציבור בזכות האוטונומיה.
- הגבלת עתירות שמנסות לכפות עמדה על ציבור רחב.
- הבהרת תחום סמכות מנכ״ל משרד הבריאות באישור חיסונים.
זכות האוטונומיה ובחירה חופשית בחיסון
הפסקה מדגישה שהתחסנות היא זכות, לא חובה, וכי חוק זכויות החולה (תשנ״ו-1996) מגנה על הסכמה מדעת. היא גם מבהירה כי לכל אדם יש את הזכות להחליט אם לקבל חיסון, מבלי להכריח אותו.
הבדלים בין עתירה ציבורית לאינטרס אישי
בית המשפט ציין כי עתירה ציבורית חייבת לשרת את האינטרס של הציבור הרחב. לדוגמה, כאשר העותרים מנסים לכפות עמדה על ציבור שמחזיק בדעה הפוכה, אין להעניק להם זכות עמידה.
שאלות ותשובות
מה הייתה הטענה המרכזית של העותרים?
העותרים טענו שמנכ״ל משרד הבריאות פעל ללא סמכות, בטענה שהתקנה חלה רק על תרופות ולא על חיסונים, וכן שהיווה פגיעה במצב האפידמי.
כיצד הגיב בית המשפט לטענת חוסר הסמכות?
בית המשפט קבע שהתקנה 29(א)(9) כוללת חיסונים, ולכן המנכ״ל פעל כחוק.
מדוע נדחתה העתירה מחמת חוסר זכות עמידה?
העתירה פגעה בזכות האוטונומיה של ציבור שמעוניין להתחסן; העותרים לא הציגו אינטרס אישי או ציבורי רחב מספיק.
האם בית המשפט התערב בשיקול הדעת הרפואי?
לא. השופטים סירבו להתערב מכיוון שהעתרים לא הוכיחו פגם מהותי.
מהם העקרונות המנחים בעת הגשת עתירה ציבורית?
העתירה צריכה לשמש את הציבור הרחב, ולא לנסות לכפות עמדה על רוב. בנוסף, יש להוכיח פגם משמעותי במערכת.
לפרטים נוספים ניתן לעיין בהקשר המשפטי או לבקר באתר בית המשפט העליון.
