דחיית ערעור ניסיון רצח בעל משמעה שבית המשפט העליון אישר את פסק הדין של הערכאה קמא, ובמקרה זה השאיר על כנו עונש מאסר בפועל של 12 שנים. פסק הדין התמקד בסוגיות של הגנת פטור עקב חרטה, הן למבצע עיקרי והן למשדל, וכן בטענת ״סוכן מדיח״, והבהיר את התנאים המחמירים להכרה בהגנות אלה. הוא הדגיש את חומרת המעשים ואת נחישותה של הנאשמת.
הליך משפטי פלילי, בפרט כאשר מדובר בעבירות חמורות כגון ניסיון לרצח. לפיכך, מציב אתגרים משפטיים ואישיים מורכבים. בפרשה עגומה, ניסתה אישה להמית את בעלה פעמיים. פעם באמצעות הזרקת חומר רעיל ופעם נוספת באמצעות שידול אדם שחשבה ל״רוצח שכיר״.
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, במסגרת ע״פ 5268/04. בנוסף, דחה את ערעורה של ל' מ' נ' מדינת ישראל. בית המשפט הותיר על כנם 12 שנות מאסר בפועל שהטיל בית המשפט המחוזי. ודחה את טענות ההגנה המרכזיות שהעלתה המערערת, לרבות טענות בדבר פטור עקב חרטה וסוכן מדיח.
מאמר זה ינתח את פסק הדין, את העובדות, את השאלות המשפטיות שהתעוררו. עם זאת, ואת ההלכות שקבע בית המשפט העליון, תוך דגש על המשמעויות המעשיות של הכרעות אלו.
פרטי המקרה, כפי שהוצגו בפסק הדין. כתוצאה מכך, חושפים תמונה מטרידה של יחסים אישיים מורכבים ופעולות מכוונות לפגיעה קשה. המערערת, אחות במקצועה, ניסתה להמית את בעלה, עימו עלתה מרוסיה. היא הייתה נשואה לו למעלה מ-20 שנה.
במקרה הראשון, בשנת 2001, הזריקה המערערת לבעלה מספר אמפולות של חומר רעיל בשם ״קורגליקון״. לעומת זאת, היא הציגה זאת כוויטמינים לטיפול באלרגיות. בעקבות ההזרקה, חש הבעל ברע באופן קיצוני, עבר פעולות החייאה שכללו 30 מכות חשמל. ואושפז למשך שלושה שבועות.
בית המשפט קבע כי המערערת פעלה מתוך כוונה ברורה להמיתו.
במקרה השני, בשנת 2003, לאחר שהניסיון הראשון לא צלח, פנתה המערערת לאדם בשם א'. לדוגמה, היא ביקשה ממנו שימצא אדם שיבצע את הרצח בתשלום. א' דיווח על כך למשטרה, אשר הפגישה את המערערת עם סוכן סמוי שהתחזה לרוצח שכיר. המערערת נפגשה עם הסוכן פעמיים ביוני 2003.
בפגישות אלו מסרה לו פרטים מפורטים על בעלה, מקום עבודתו. לדוגמא, וסיפקה לו אמפולות מאותו חומר רעיל. היא ניהלה איתו משא ומתן על שכרו בסך 60,000 ש״ח. המערערת נעצרה עוד בטרם שילמה לסוכן את המקדמה שנדרשה.
בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע אותה בשני האישומים וגזר עליה 15 שנות מאסר. כלומר, מתוכן 12 בפועל.
השאלות המשפטיות שעמדו בפני בית המשפט העליון
בית המשפט העליון נדרש להכריע במספר שאלות משפטיות עקרוניות שהועלו על ידי המערערת במסגרת הערעור על דחיית ערעור ניסיון רצח בעל. אולם, המערערת טענה לזכאותה להגנת הפטור עקב חרטה. זאת, בהתבסס על סעיף 28 לחוק העונשין, שעוסק בפטור למבצע עיקרי של ניסיון. וסעיף 34 לחוק העונשין, שעוסק בפטור למשדל.
עוד טענה המערערת כי האדם שקישר בינה לבין הסוכן הסמוי, א', נחשב ״סוכן מדיח״. אמנם, לטענתה, פעולתו של א' פטרה אותה מאחריות פלילית או לכל הפחות הקלה בעונשה. לבסוף, המערערת ביקשה מבית המשפט להתערב בגזר הדין שקבע בית המשפט המחוזי בחיפה. בטענה שהוא חמור מדי בנסיבות העניין.
פטור עקב חרטה: ההבחנה בין המבצע למשדל
בית המשפט העליון, מפי הנשיא א' ברק, נדרש לנתח לעומק את הוראות חוק העונשין, התשל״ז-1977. ואולם, הנוגעות לפטור עקב חרטה. סעיף 28 לחוק העונשין קובע פטור למנסה. אם הנאשם הוכיח.
כי חדל מהשלמת המעשה או תרם למניעת התוצאות מתוך חפץ נפשו וחרטה אמיתית. לעומת זאת, סעיף 34 לחוק העונשין מעניק פטור למשדל או למסייע. יחד עם זאת, אם מנע את עשיית העבירה או השלמתה, או הודיע לרשויות בעוד מועד. בית המשפט הדגיש כי חרטה אמיתית חייבת לנבוע מהלך רוח פנימי ולא מנסיבות חיצוניות.
תנאי זה רלוונטי במיוחד לדחיית ערעור ניסיון רצח בעל.
בנוגע לאישום הראשון. מאידך, קבע בית המשפט. כי הזעקת האמבולנס על ידי המערערת לאחר הזרקת החומר הרעיל לא נבעה מחרטה. היא נבעה מזעקותיו של הבעל לעזרה ומהיעדר ברירה בנסיבות המקרה.
עקב נוכחות בתה של המערערת בדירה. מצד שני, בית המשפט קבע כי המערערת לא הוכיחה כי התקיימו תנאי הפטור שבסעיף 28 לחוק העונשין. היא לא פעלה מתוך חרטה אמיתית אלא מתוך אילוץ חיצוני. יתרה מכך, המערערת חזרה לסורה וניסתה שוב להמית את בעלה.
דבר שחיזק את הקביעה שלא פעלה מתוך חרטה כנה.
הפטור למשדל ודרישת המניעה האקטיבית
בנוגע לאישום השני, שדן בניסיון השידול לרצח. לסיכום, בחן בית המשפט העליון את תחולת סעיף 34 לחוק העונשין. המערערת טענה כי אי-תשלום המקדמה לסוכן הסמוי מהווה מניעה של השלמת העבירה. ולכן היא זכאית לפטור.
בית המשפט הסביר. לאור, כי גם אם בסעיף 34 אין דרישה מפורשת להוכחת יסוד נפשי של חרטה. כפי שקבוע בסעיף 28, עדיין נדרשת הוכחה של מניעה אקטיבית בפועל של השלמת העבירה. אי-תשלום המקדמה, כשלעצמו, אינו מספק.
בית המשפט המחוזי קבע, ובית המשפט העליון אישר. בהתאם, כי המערערת לא שילמה את המקדמה לא מתוך רצון לסכל את הרצח. היא נמנעה מהתשלום מכיוון שלא הצליחה לגייס את הכסף וחששה מהסתבכות בחובות עם הרוצח השכיר. כלומר, ההימנעות נבעה משיקולים כלכליים ומחשש אישי, ולא מפעולה אקטיבית למניעת העבירה.
לכן, בית המשפט דחה גם את טענתה של המערערת לפטור עקב חרטה למשדל. למעשה, ואישר את ההרשעה בעבירת ניסיון שידול לרצח. קביעות אלה מהוות תקדים חשוב בהבנת היקף הפטור עקב חרטה בדיני עונשין.
טענת ״סוכן מדיח״ והיקפה
המערערת העלתה לראשונה בערכאת הערעור את הטענה שא' – האדם שקישר בינה לבין הסוכן הסמוי – הוא ״סוכן מדיח״. ראשית, סוכן מדיח הוא סוכן משטרתי אשר משדל אדם לבצע עבירה. שבדרך כלל לא היה מבצע אותה אלמלא השידול. אף שמעורבות סוכן מדיח אינה פוטרת מאחריות פלילית, היא עשויה להוות שיקול להקלה בעונש.
עם זאת, בית המשפט העליון דחה טענה זו. שנית, הוא קבע כי א' לא פעל מלכתחילה בשירות המשטרה. א' הוא זה שהודיע למשטרה על כוונות המערערת מיוזמתו. המערערת היא זו שפנתה לא' וביקשה ממנו למצוא רוצח שכיר.
לכן, לא ניתן לומר שא' ״שתל״ בראשה של המערערת את הרעיון לביצוע העבירה. שלישית, בקביעה זו, הבהיר בית המשפט את התנאים המחמירים להכרה בטענת ״סוכן מדיח״.
גזר הדין וחומרת המעשים
המערערת ערערה גם על חומרת העונש שהוטל עליה. מכאן, בטענה שהוא אינו עולה בקנה אחד עם רמת הענישה המקובלת במקרים דומים. היא טענה שיש להתייחס לשתי ההרשעות כאל מסכת עובדתית אחת. וכי פעולותיה למניעת השלמת העבירה בשני המקרים מצדיקות הפחתה בעונש.
המערערת ציינה כי עמדה בפני הגבול של נטילת חיים ובחרה שלא לחצותו. לכן, והדגישה את נסיבותיה המשפחתיות וגילויי האלימות מצד בעלה. בנוסף, בעלה, שהיה קורבן העבירה, יצא להגנתה וביקש להקל בעונשה. הוא ציין כי סלח לה וכי הוא מעוניין בחזרתה לתא המשפחתי.
בית המשפט העליון מצא כי אין מקום להתערב בגזר הדין. משום כך, בית המשפט המחוזי פירט את שיקוליו לקולא ולחומרא, ואלה היו מקובלים על ערכאת הערעור. לפיכך, בית המשפט הדגיש את חומרת המעשים, את האכזריות, הנחישות. התחכום וקור הרוח שגילתה המערערת בשתי ההזדמנויות בהן ניסתה להמית את בעלה.
במקרה הראשון, הבעל היה קרוב מאוד למוות וניצל בנס. כן, בית המשפט התחשב בנסיבותיה האישיות של המערערת ובחשיבותה כאם המשפחה, אך למרות זאת. קבע כי העונש של 12 שנות מאסר בפועל אינו חמור באופן המצדיק התערבות. לפיכך, בית המשפט דחה את ערעור ניסיון רצח בעל על כל חלקיו.
שאלות ותשובות
האם חרטה לאחר ניסיון לרצח תמיד תזכה את הנאשם בפטור?
לא בהכרח. בנסיבות, בית המשפט קבע כי החרטה חייבת להיות ״מחפץ נפשו בלבד ומתוך חרטה״ – כלומר. הלך רוח פנימי ואמיתי, ולא הימנעות הנובעת מנסיבות חיצוניות או אילוצים. אם המעשה נעצר מסיבות חיצוניות, כגון זעקות הקורבן או חשש אישי, לא תקום הגנת הפטור.
מה ההבדל בין פטור למבצע עיקרי לבין פטור למשדל?
סעיף 28 לחוק העונשין דורש מהמבצע העיקרי להוכיח חרטה אמיתית ונפשית. סעיף 34 לחוק העונשין, שעוסק בפטור למשדל או למסייע. אינו מחייב בהכרח הוכחת יסוד נפשי של חרטה. עם זאת, הוא דורש הוכחה של מניעה אקטיבית ובפועל של השלמת העבירה.
הימנעות פסיבית, כמו אי-תשלום כסף מסיבות כלכליות, אינה מספקת.
מתי ייחשב אדם כ״סוכן מדיח״?
אדם ייחשב ״סוכן מדיח״ אם הוא סוכן משטרתי ששותל את רעיון העבירה במוחו של המודח. זאת, כאשר המודח לא היה מבצע את העבירה אלמלא השידול. במקרה הנדון, בית המשפט קבע כי המערערת היא זו שפנתה ביוזמתה לאיתור רוצח שכיר. א' לא פעל מטעם המשטרה בתחילת הדרך, ולכן הוא לא נחשב סוכן מדיח.
האם עדותו של קורבן העבירה לטובת הנאשם משפיעה על גזר הדין?
עדותו של קורבן העבירה לטובת הנאשם יכולה להילקח בחשבון במסגרת שיקולי הענישה. עם זאת, במקרה זה, בית המשפט העליון דחה את בקשת הבעל, קורבן העבירה. להקל בעונשה של אשתו. בית המשפט קבע שהמעשים היו חמורים, אכזריים, ובוצעו בנחישות ותחכום, ולכן אין מקום להקל בעונש.
המשמעות המעשית של דחיית ערעור ניסיון רצח בעל
פסק הדין בעניין ל' מ' מבהיר ומחדד את ההבחנות החשובות בדיני עונשין. הוא עוסק, בין היתר, בפטור עקב חרטה, הן למבצע עיקרי והן למשדל או מסייע. בית המשפט הדגיש כי נדרשת חרטה אמיתית שנובעת מ״חפץ נפשו״ של הנאשם. עוד הדגיש בית המשפט, כי חרטה זו אינה כוללת מניעה פסיבית או הימנעות מנסיבות חיצוניות.
הוא גם הבהיר את התנאים המצומצמים להכרה בטענת ״סוכן מדיח״. והדגיש שיוזמה לביצוע עבירה מצד הנאשם עצמו אינה מקימה טענה זו.
ההלכות שנקבעו בפסק הדין רלוונטיות לתיקים פליליים עתידיים. בהם מועלות טענות הגנה של פטור עקב חרטה בעבירות ניסיון ושידול. הן רלוונטיות גם לתיקים שבהם מועלית טענת הדחה משטרתית. פסק הדין מהווה תזכורת חמורה לחומרת עבירות ניסיון לרצח.
הוא משקף את העמדה התקיפה של בתי המשפט כלפי מעשים אכזריים ותכנוניים. גם אם לא הגיעו לכדי השלמה. בית המשפט העליון דחה את הערעור על הכרעת הדין וגזר הדין. והותיר על כנם 12 שנות מאסר בפועל.
