פרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות יוגדר כ״תמיכה בארגון טרוריסטי״ רק כאשר הוא מתייחס למעשי אלימות המבוצעים על ידי ארגון טרור, או כאשר מהפרסום משתמעת תמיכה בארגון כזה. עבירה זו אינה חלה על עידוד גורף למעשי אלימות המבוצעים על ידי יחידים שאינם משתייכים לארגון טרור. הגדרה מצמצמת זו נועדה לשמור על חופש הביטוי.
בית המשפט העליון נדרש בדיון נוסף לשאלה מהותית הנוגעת לפרשנות דיני הטרור: האם האיסור על פרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות, המעוגן בסעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור, חל אך ורק על מעשי אלימות של ארגון טרוריסטי, או שמא הוא חולש גם על מעשי אלימות המבוצעים על ידי יחידים הפועלים באופן עצמאי. לשאלה זו יש השלכה ישירה על גבולותיו של חופש הביטוי אל מול הצורך החיוני להיאבק בטרור. נושא זה עמד במוקד הדיון הנוסף בעניינו של עיתונאי שהורשע בגין מאמר שפרסם בתקופת האינתיפאדה. בשנים 1990-1991 פרסם מוחמד יוסף ג'אברין, עיתונאי תושב אום אל-פחם, שלושה מאמרים. במאמר השלישי, שהיה רלוונטי להליך, הוא הביע תחושות של גאווה והתעלות נפשית בעת השלכת אבנים ובקבוקי תבערה. הוא אף קרא להמשיך בפעולות אלה. כתוצאה מכך, ג'אברין הואשם ונדון בבית משפט השלום בעבירה של תמיכה בארגון טרור. ההרשעה התבססה על סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור, התש״ח-1948. סעיף זה קובע כי אדם המפרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות העלולים לגרום למות אדם או לחבלתו, צפוי לעונש מאסר. ג'אברין ערער על הרשעתו לבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן לבית המשפט העליון (ע״פ 4147/95). ערעוריו נדחו. בית המשפט העליון ביסס את החלטתו על ההלכה שנקבעה בע״פ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל. הלכה זו קבעה כי הסעיף חל על כל פרסום המשבח מעשי אלימות מהסוג המאפיין פעילות טרוריסטית, גם אם הם אינם מיוחסים לארגון טרור. על פסק דין זה הגיש ג'אברין בקשה לדיון נוסף, שהתקבלה.
השאלה המשפטית המרכזית בדיון הנוסף
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דן בשתי שאלות משפטיות עיקריות במסגרת דנ״פ 8613/96, מוחמד יוסף ג'אברין נ' מדינת ישראל. ראשית, בית המשפט בחן האם פרשנות סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור מחייבת קיומו של קשר הסתברותי. קשר כזה היה צריך להתקיים בין הפרסום לבין הסיכון להתרחשות מעשי אלימות בעקבותיו. שנית, בית המשפט נדרש להכריע האם יש לפרש את הסעיף כמתייחס למעשי אלימות של ארגון טרוריסטי בלבד, או לכל מעשה אלימות מהסוג המתואר בו. שאלה זו הייתה רלוונטית בלי קשר לזהות המבצעים, בין אם מדובר ביחידים או בארגון. שתי שאלות אלו עמדו בלב הדיון. הן השפיעו על היקף עבירת תמיכה בארגון טרור.
הכרעת בית המשפט ונימוקיו: צמצום תחולת העבירה
בית המשפט העליון קיבל את הערעור בדעת רוב וזיכה את ג'אברין מעבירה של תמיכה בארגון טרור. השופט ת' אור הוביל את דעת הרוב. הנשיא ברק והשופטת דורנר הצטרפו לפסק דינו. השופט טירקל גם הוא הצטרף לתוצאה, אך בחוות דעת נפרדת. השופט אור קבע כי פרשנות סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור אינה יכולה להתבצע במנותק מהקשרו החקיקתי הרחב. הוא הדגיש שהפקודה כולה, כותרות השוליים של סעיפיה, נוסח סעיף 4 במלואו, וההיסטוריה החקיקתית שלה, מלמדים על תכליתה. תכלית זו היא התמודדות עם ארגונים טרוריסטים ופירוק התשתית שלהם, ולא עם מעשי אלימות של יחידים בלבד. לפיכך, השופט אור פירש את סעיף 4(א), על אף לשונו הפתוחה, כמתייחס אך ורק לדברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות המבוצעים על ידי ארגון טרוריסטי. הוא ציין כי הדברים יכולים להיות מובנים ככאלה גם אם אין אזכור מפורש לארגון.
בחינת המאמר של ג'אברין
בית המשפט בחן את המאמר שכתב ג'אברין. השופט אור קבע כי הדגש במאמר הוא על מעשי האלימות עצמם ועל ג'אברין כפועל בעצמו. לא הייתה בו כל אינדיקציה לתמיכה בארגון טרור ספציפי. משכך, בית המשפט קבע כי המאמר אינו נכלל בגדר האיסור הקבוע בסעיף 4(א).
עמדתו של השופט טירקל
השופט טירקל הצטרף לתוצאה מטעמים דומים. הוא הוסיף כי יש לצמצם את תחולתן של עבירות הפוגעות בחופש הביטוי. השופט טירקל קבע שיש לקבוע את נקודת האיזון קרוב ככל האפשר לקצה של חופש ביטוי מוחלט. הוא סבר כך גם אם הדברים שנכתבו ראויים לגינוי חמור. ההגנה על חופש הביטוי אינה הגנה על דברי הבלע, אלא הגנה על זכותו של כל אדם להביע את דעתו.
דעת המיעוט והתמודדות עם תמיכה בארגון טרור
המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים א' מצא וי' קדמי סברו שאין לקבל את הערעור. לשיטתם, לשון סעיף 4(א) שונה מסעיפי המשנה האחרים של סעיף 4. היא אינה מזכירה ארגון טרור במפורש. הם טענו כי השמטה זו מכוונת, והיא מלמדת שהמחוקק ביקש לאסור עידוד לכל פעילות מהאופי המתואר. זאת, ללא קשר לזהות המבצע, בין אם הוא יחיד או ארגון. דעת המיעוט הצביעה על התעצמות תופעת הטרור של יחידים, כמו רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז״ל. השופט קדמי אף הוסיף כי גם אם תתקבל הפרשנות המצמצמת, עדיין יש לדחות את הערעור. הוא נימק זאת בכך שזריקת האבנים ובקבוקי התבערה בתקופת האינתיפאדה בוצעה בעיקרה על ידי ארגוני טרור. לפיכך, הוא טען כי תמיכתו הגורפת של ג'אברין חלה גם על פעילותם של אותם ארגונים. למרות זאת, הוחלט ברוב דעות לקבל את הערעור ולזכות את ג'אברין.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק הדין בדנ״פ 8613/96 קבע הלכה משפטית מהותית. הוא מצמצם את היקף עבירת ״תמיכה בארגון טרוריסטי״ כהגדרתה בסעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור. בית המשפט קבע כי עבירה זו חלה אך ורק על דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות המזוהים באופן מובהק עם ארגון טרוריסטי. ההלכה קובעת שהאיסור אינו חל על עידוד כללי למעשי אלימות המבוצעים על ידי יחידים שפועלים על דעת עצמם. ההכרעה הזו מבטאת מגמה פרשנית רחבה יותר. היא שואפת לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בחופש הביטוי במסגרת הדין הפלילי. עם זאת, היא מותירה בידי הרשויות כלים מצומצמים יותר להתמודד עם הסתה למעשי אלימות המבוצעים על ידי יחידים שאינם משתייכים לארגון מאורגן. דעת המיעוט הדגישה קושי זה וציינה כי הפתרון מצוי לפתחו של המחוקק. הוא יכול להשלים את החסר באמצעות הוראות חוק אחרות, כמו עבירות המרדה או הסתה לגזענות המוגדרות בחוק העונשין, תשל״ז-1977.
חופש הביטוי אל מול המאבק בטרור
פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת ג'אברין מדגיש את המתח המורכב בין שני עקרונות יסוד דמוקרטיים: חופש הביטוי והצורך להילחם בטרור. מצד אחד, חופש הביטוי הוא אבן יסוד בחברה דמוקרטית, והגבלתו צריכה להיעשות בזהירות מרבית ובמידה מצומצמת. מצד שני, המאבק בטרור מהווה אינטרס חיוני להגנת הציבור וביטחון המדינה. בית המשפט פעל כדי למצוא את האיזון הנכון בין ערכים אלו. ההכרעה משקפת את העיקרון לפיו יש לפרש חוקים המגבילים זכויות יסוד באופן מצמצם. היא מדגישה כי הגבלת חופש הביטוי מוצדקת רק כאשר הסכנה ברורה, קרובה ומשמעותית. במקרה זה, הסכנה נתפסה ככזו רק כאשר מדובר בתמיכה בארגון טרור מוגדר.
שאלות ותשובות
האם פרסום דברי שבח לאלימות של יחידים נחשב תמיכה בארגון טרור?
לא. בית המשפט העליון קבע כי עבירת תמיכה בארגון טרור לפי סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור חלה רק על דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות המזוהים עם ארגון טרוריסטי. היא אינה חלה על עידוד גורף למעשי אלימות המבוצעים על ידי יחידים שאינם משתייכים לארגון מאורגן.
מהי ההלכה המרכזית שנקבעה בפסק דין ג'אברין?
פסק הדין קבע כי פרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות ייחשב ל״תמיכה בארגון טרוריסטי״ רק אם מעשי האלימות הללו מיוחסים לארגון טרור. זאת, בין אם הם מוזכרים במפורש או משתמע מכך.
מדוע בית המשפט העדיף פרשנות מצמצמת של סעיף 4(א)?
בית המשפט פירש את הסעיף באופן מצמצם בשל מספר שיקולים. הוא בחן את תכלית הפקודה למניעת טרור כולה, אשר נועדה להתמודד עם ארגונים טרוריסטים. בנוסף, הוא התחשב בצורך לשמור על עקרון חופש הביטוי, וקבע שיש לצמצם את הפגיעה בו ככל האפשר.
האם יש חוקים אחרים להתמודדות עם הסתה למעשי אלימות של יחידים?
כן. פסק הדין מציין כי קיימות הוראות חוק אחרות שעשויות לשמש את המדינה במאבקה בתופעת ההסתה. דוגמאות לכך כוללות את עבירת ההמרדה הקבועה בחוק העונשין, תשל״ז-1977, ועבירת ההסתה לגזענות באותו חוק.
מה תפקידה של כותרת השוליים בפרשנות חוקים?
לכותרת השוליים יש משקל בפרשנות חוקים. היא יכולה לשפוך אור על תכלית החקיקה. במקרה של פקודת מניעת טרור, השימוש העקבי בתיבה ״ארגון טרוריסטי״ בכותרות השוליים חיזק את הפרשנות כי הפקודה כולה עוסקת במיגור ארגוני טרור.
האם פסק הדין משפיע על היכולת להילחם בטרור?
פסק הדין משאיר בידי הרשויות כלים מצומצמים יותר להתמודדות עם הסתה למעשי אלימות של יחידים שאינם משתייכים לארגון מאורגן. עם זאת, הוא מדגיש כי תכליתו של סעיף 4(א) נותרה למאבק בארגוני טרור, וכי ישנם כלים אחרים בחוק העונשין להתמודד עם הסתה כללית.
סיכום
פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון ביום 27.11.2000, במסגרת דנ"פ 8613/96, מוחמד יוסף ג'אברין נ' מדינת ישראל, מתווה קווים ברורים בנוגע לפרשנות עבירת "תמיכה בארגון טרוריסטי". בית המשפט קיבל את ערעורו של ג'אברין וזיכה אותו, וקבע כי סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור חל רק על דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות המזוהים עם ארגון טרוריסטי. פסק הדין מדגיש את חשיבותו של חופש הביטוי ואת הצורך לפרש חוקים המגבילים אותו באופן מצמצם, תוך שמירה על האיזון העדין בין ערכים אלה לבין המאבק בטרור. המחוקק נדרש להשלים את הכלים המשפטיים להתמודדות עם הסתה למעשי אלימות של יחידים.
