היקף חובת הגילוי הרפואי בניתוח: מתי רופא חייב להזהיר?

מתי מוטלת על רופא חובה לגלות למטופל סיכון נדיר לפני ניתוח בטן. לפיכך, רופא אינו חייב לגלות כל סיכון תיאורטי או נדיר ביותר. אלא אם מדובר בסיכון מהותי שאדם סביר בנעלי המטופל היה מייחס לו חשיבות מכרעת. כאשר שיעור ההסתברות לסיבוך הוא שולי וזניח, והניתוח עצמו חיוני לבריאות המטופל.

אי-גילוי הסיכון הספציפי אינו מהווה הפרה של חובת היידוע. בנוסף, החלטת בית המשפט העליון מבהירה. כי חובת הגילוי מותאמת תמיד למאזן שבין תוחלת הנזק לבין נחיצות הטיפול הרפואי.

סוגיית היקף חובת הגילוי הרפואי מעוררת שאלות מורכבות ביחסי מטפלים ומטופלים. מצד אחד, קיים זכות היסוד של החולה לאוטונומיה ולשליטה מלאה על גופו. מצד שני, המערכת הרפואית מתמודדת עם מגבלות מעשיות, ולכן אינה יכולה להציף כל חולה ברשימת סיכונים אינסופית. על כן, בתי המשפט נדרשים לאזן בין צורכי המטופל לשיקול הדעת המקצועי של הצוות הרפואי.

פסק דינו של בית המשפט העליון – ע״א 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית החולים ביקור חולים

המערערת, מרגלית קדוש, סבלה מדימומים ממושכים והפרעות קשות במתן שתן. עם זאת, ד״ר חיים יפה, מומחה בגינקולוגיה. המליץ לה לעבור ניתוח משולב של כריתת רחם והרמת שלפוחית השתן. לפני הכניסה לחדר הניתוח, המערערת חתמה על טופס הסכמה כללי לפי פקודת בריאות העם (תשמ״ד-1984).

הרופא לא הזהיר את המטופלת מפני סיכון חסימת מעיים עקב הידבקויות. כתוצאה מכך, זמן קצר לאחר הניתוח, נגרם למרגלית סיבוך נדיר, והיא נאלצה לעבור ניתוח בטן נוסף. בעקבות הסיבוכים, היא נשארה עם נכות צמיתה, סבלה מכאבים מתמשכים והפסיקה את עבודתה.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה והגיש. לעומת זאת, כי הרופאים לא התרשלו והסבירו למטופלת בעל פה על מהות ההליך. בנוסף, העריך שיעור הסיכון לחסימת מעיים בכ-0.1 % בלבד. המערערת ערערה לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים בערעור – היקף חובת הגילוי הרפואי

המערערת טענה כי הרופאים הפרו באופן בוטא את חובת הגילוי המוטלת עליהם. לדוגמה, על פי טיעוניה, ניתוח בטן כרוך תמיד בסכנת הידבקויות, ולכן חובה להציג סיכון זה מראש. היא דרשה:

• החתמת שלושה טפסי הסכמה נפרדים ומפורטים.
• הצגת שיעור סיכון של 5 % לחסימת מעיים.
• הרחבת היקף חובת הגילוי הרפואי במקרים אלקטיביים.

המשיבים הגיבו כי הניתוח היה חיוני למצב הרפואי של המערערת. לדוגמא, וכי הידבקויות הן תגובה טבעית לפתיחת בטן. הם הוסיפו כי חסימת מעיים בניתוח גינקולוגי היא תופעה נדירה. וטפסי ההסכמה באותה תקופה לא כללו סיבוך זה.

הכרעת בית המשפט העליון – מודלים לחובת הגילוי

בית המשפט העליון, בהרכב משנה לנשיא א' ריבלין, השופט א' רובינשטיין והשופט י' עמית. כלומר, דחה את הערעור פה אחד. השופט י' עמית הציע את מבחן “החולה המעורב בעיני הרופא הסביר”. המשלב את צרכי המטופל עם יכולת הרופא לשקול חשיבות המידע בזמן אמת.

משנה לנשיא ריבלין תומך במבחן “החולה הסביר” המסורתי, במטרה למנוע פטרנליזם רפואי. אולם, השופט רובינשטיין הציע נוסחה משולבת של שני המודלים.

בכל המודלים, בית המשפט קבע. אמנם, כי הסיכון לחסימת מעיים היה נדיר ולכן לא קיים חובת גילוי נפרדת. בנוסף, לא נוכח קשר סיבתי, שכן המערערת הייתה מסכימה לניתוח גם אם ידעה על הסיכון.

השוואת מודלים לחובת הגילוי הרפואי

מה לעשות במקרה של חשד לפגיעה בהסכמה מדעת?

1. איסוף התיק הרפואי: פנה למוסד הרפואי ובקש עותק מלא של הרשומות, כולל טפסי ההסכמה ותרשומות השיחות.
2. בדיקת שכיחות הסיכון: התייעץ עם מומחה רפואי לגבי שיעור ההסתברות המדויק של הסיבוך בניתוח הספציפי.
3. בחינת חיוניות ההליך: בדוק האם הניתוח היה דחוף ומציל חיים או אלקטיבי, שכן זה משפיע על היקף חובת הגילוי הרפואי.
4. הערכת הקשר הסיבתי: בחן האם מידע מלא על הסיכון היה גורם לך לוותר על ההליך.
5. פנייה לייעוץ משפטי: פנה לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית להערכת סיכויי התביעה והנזקים הרלוונטיים.

שאלות ותשובות

סיכום

פסק הדין בע״א 1303/09 קובע כי היקף חובת הגילוי הרפואי אינו נרחב לגבי סיכונים זעירים במקרים של ניתוחים חיוניים. האיזון המשפטי מתבסס על בחינת מהותיות המידע, שיעור הסיכון והנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה. אם חוויתם סיבוך שלא הוצג בפניכם, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי פרטני.