עבירות סחר בבני אדם: האם שוחד לשוטר מעניק הגנה מן הצדק?

סוגיית סחר בנשים וטענת שוחד מעלה שאלות מורכבות בנוגע לגבולות ההגנה מן הצדק. מצד אחד, מערכת המשפט דורשת ניקיון כפיים מרשויות האכיפה. מצד שני, בתי המשפט מסרבים להעניק פטור מאחריות פלילית למי שביצע פשעים חמורים. מאמר זה סוקר את פסיקת בית המשפט העליון בנושא זה.

בפסק הדין המרכזי, נדון עניינו של אדם שהורשע בעבירות חמורות של סחר בבני אדם. לפיכך, הנאשם טען כי קצין משטרה סייע לו וקיבל ממנו שוחד. למרות טענות אלו, שופטי בית המשפט העליון דחו את הערעור במלואו. הקוראים ילמדו להלן כיצד בוחן בית המשפט טענות מקדמיות ופגמים בחקירה.

המחוקק קבע איסור מחמיר על סחר בבני אדם לשם העסקתם בזנות. בנוסף, בעת ביצוע העבירות, סעיף 203א לחוק העונשין, התשל״ז-1977, הגדיר את העבירה ועונשה. בהמשך, המחוקק החליף סעיף זה בסעיף 377א לחוק העונשין. חוק זה קובע עונש מרבי של שש עשרה שנות מאסר לעבריינים.

בנוסף, החוק מתייחס בחומרה רבה גם לפעולות תיווך בעסקאות סחר. עם זאת, סעיף החוק קובע כי דינו של המתווך כדין הסוחר עצמו. לפיכך, כל פעולה שמקדמת מכירת אדם נחשבת עבירה מושלמת. הגדרה זו חלה בין אם התקבלה תמורה כספית ובין אם לאו.

לעומת זאת, דוקטרינת ההגנה מן הצדק מאפשרת ביטול כתב אישום במקרים קיצוניים. כתוצאה מכך, סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב-1982, מעגן הגנה זו כיום. בית המשפט מיישם הגנה זו כאשר ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. עם זאת, שופטים מפעילים סעד זה רק במקרים חריגים ונדירים ביותר.

• סחר בבני אדם: איסור מוחלט על מכירה או קנייה של אדם לעיסוק בזנות.

• תיווך לסחר: החוק משווה את מעמדו של מתווך למעמד המבצע העיקרי.

• הגנה מן הצדק: כלי משפטי לביטול אישום עקב התנהגות שערורייתית של הרשות.

• מבחן הפגיעה בצדק: בדיקה האם קיום המשפט פוגע בעקרונות הגינות בסיסיים.

פרטי ההליך בבית המשפט העליון: עובדות המקרה והאישומים

במסגרת הליך ע״פ 371/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. לעומת זאת, נדון ערעורו של פלוני נ' מדינת ישראל. כבוד השופט א' א' לוי. כבוד השופט א' גרוניס וכבוד השופט ח' מלצר שמעו את התיק.

פסק הדין ניתן ביום 30.4.2008, לאחר הרשעת המערער בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות חמורות רבות. לדוגמה, העבירות כללו סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, והדחה בעדות. לפיכך, שופטי המחוזי גזרו עליו 11 שנות מאסר בפועל ועונש מאסר על-תנאי. בעקבות זאת, המערער הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל חומרת העונש.

לפי עובדות כתב האישום, המערער הגיע לתחנת המשטרה בבת ים. לדוגמא, במקום שהו ארבע נשים שיועדו לגירוש מהארץ. המערער יצר מצג כזב כאילו הוא מכיר את אחת הנשים. כתוצאה מכך, קצין המשטרה אישר את שחרורן בערובה בסך 20,000 ש״ח.

למחרת היום, המערער הציג טפסים מזויפים שנחזו כקבלות תשלום מדואר ישראל. לאחר שחרור הנשים, המערער וחבריו הובילו שתיים מהן לים המלח לשם מכירתן. כלומר, כאשר עסקה זו נכשלה, המערער מכר אותן לאדם אחר תמורת 4,000 ש״ח. בהמשך, המערער מכר את שתי הנשים הנוספות תמורת כסף ומכונית.

1. הצגת מצג שווא: שכנוע השוטרים לשחרר את הנשים בערובה.

2. הגשת מסמך מזויף: שימוש בקבלות דואר מזויפות להוכחת תשלום הערובה.

3. ניסיון מכירה בים המלח: הסעת הנשים לבית מלון לצורך סחר שלא צלח.

4. מכירת הנשים בפועל: העברת הנשים לגורמים שונים לצורך העסקתן בזנות בתנאים קשים.

האישום השני: הדחה בעדות ואיומים על שותף

האישום השני בכתב האישום תיאר מסכת חמורה של שיבוש מהלכי משפט. אולם, בעת שהותו במעצר, המערער הדיח שותף בשם יורגייב למסור עדות שקר. המערער דרש מיורגייב לספר כי ראה תשלום שוחד לקצין משטרה. מטרה זו נועדה לערער את מהימנות החקירה המשטרתית.

תחילה, יורגייב מסר הודעה כוזבת במחלקה לחקירות שוטרים בהתאם להנחיות המערער. אולם, בחלוף זמן קצר הוא נמלך בדעתו וסיפר לחוקרים את האמת. אמנם, כאשר המערער גילה זאת, הוא איים על יורגייב ודרש ממנו לחזור בו. המערער טען כי החוקרים הוציאו את הודאת יורגייב תחת לחץ.

שימו לב: הדחת עד למסירת גרסה כוזבת מהווה עבירה עצמאית חמורה, שאינה נבלעת בעבירות המקוריות של הנאשם.

טענות המערער מול עמדת התביעה בסוגיית סחר בנשים וטענת שוחד

המערער טען כי עומדת לו הגנה מן הצדק בשל מחדלי המשטרה. לדבריו, קצין המשטרה וענונו דרש וקיבל ממנו שוחד עבור שחרור הנשים. בנוסף, המערער טען כי שימש כמתווך בלבד ולא כסוחר עיקרי. יתרה מכך, הוא טען לאפליה פסולה כיוון ששותפו, מסלוחי, לא הועמד לדין.

לעומת זאת, המדינה דחתה מכל וכל את טענות המערער. נציגי הפרקליטות הדגישו כי המערער פעל מתוך בצע כסף עצמאי. בנוסף, המדינה הציגה חוות דעת מומחים שהוכיחו כי קבלות הערובה זויפו במדפסת. באשר לעבירת ההדחה, התביעה טענה כי עדותו של יורגייב אמינה ואינה דורשת סיוע ראייתי.

החלטת בית המשפט העליון ונימוקי השופטים

בית המשפט העליון דחה את הערעור על שני חלקיו. השופט א' א' לוי כתב את פסק הדין המרכזי. השופט א' גרוניס והשופט ח' מלצר הצטרפו לעמדתו. בית המשפט קבע כי טענותיו העובדתיות של המערער חסרות כל בסיס מהימן.

בנוגע לטענת השוחד, השופט לוי פסק הלכה ברורה וחד-משמעית. גם אם שוטר קיבל שוחד, הדבר אינו מעניק חסינות לאזרח שפשע. שוטר שחוצה את הקווים פועל כעבריין רגיל. לפיכך, אדם שחובר אליו אינו זוכה להגנה מן הצדק מפני העמדה לדין.

בנוסף, בית המשפט אימץ את ממצאי הערכאה הדיונית בנוגע לשחרור הנשים. השחרור נבע ממצוקת מקומות כליאה בתחנת המשטרה, ולא מהסכם פלילי. כמו כן, השופטים קבעו כי המשטרה לא הציגה מצג רשמי שהתיר את מכירת הנשים. המערער סחר בנשים מיד לאחר צאתו מהתחנה ומתוך כוונה להפיק רווח מהיר.

באשר לעבירת ההדחה בעדות, בית המשפט דחה את הטענה לצורך בסיוע ראייתי. ההלכה הפסוקה קובעת כי אדם שהודח למסירת עדות שקר נחשב קורבן העבירה. משכך, יורגייב אינו שותף לעבירת ההדחה אלא קורבנה הישיר. עקב כך, עדותו של יורגייב עמדה בפני עצמה והרשיעה את המערער.

אזהרה: ניסיון להדיח עד או להשפיע על חקירה פלילית מוביל להחמרה ניכרת בעונשי המאסר.

חומרת העונש והתייחסות לבני אדם כאל מטבע עובר לסוחר

שופטי בית המשפט העליון בחנו בקפידה את חומרת העונש שהושת על המערער. בית המשפט קבע כי עונש של 11 שנות מאסר הינו מידתי וראוי. המערער התייחס לארבע הנשים כאל מטבע עובר לסוחר וביקש להתעשר מסבלן. נסיבות אלו מלמדות על שפל מוסרי חמור ביותר.

יתרה מכך, המערער ניצל לרעה את היכרותו עם המערכת המשטרתית. הוא השתמש בתחנת המשטרה כקרש קפיצה לביצוע עסקאות הסחר המכוערות. לאחר מכן, הוא לא היסס להטיח האשמות שווא בקצין משטרה כדי להימלט מאימת הדין. מסיבות אלו, בית המשפט פסק כי נסיבותיו האישיות נסוגות מפני האינטרס הציבורי.

השופט ח' מלצר הוסיף הערות מהותיות בנוגע להתנהלות תחנת המשטרה בבת ים. השופט מתח ביקורת על מסירת נשים לידי גורמים בעלי עבר פלילי. הוא הבהיר כי שחרור קורבנות סחר מחייב פיקוח הדוק ונהלים מוגדרים. עם זאת, ליקויים אלה לא הצדיקו כל הקלה בעונשו של המערער.

• שלילת הגנה לעבריין יוזם: מי שיזם פשע אינו יכול להישען על מחדלי רשויות.

• הגנה על קורבנות סחר: החמרה בענישה נועדה להרתיע עבריינים מניצול נשים.

• חובת פיקוח משטרתי: צורך בהפקת לקחים מערכתיים בתחנות המשטרה.

• דחיית עסקאות שוחד כטענת הגנה: שיתוף פעולה מושחת אינו פוטר מעונש.

שלבים לבירור טענת הגנה מן הצדק בהליך פלילי

כאשר נאשם מבקש להעלות טענת הגנה מן הצדק, עליו לפעול לפי שלבים ברורים:

1. איסוף ראיות מוצקות לפגם מנהלי: הנאשם חייב להוכיח התנהגות שערורייתית של רשויות האכיפה.

2. הוכחת קשר סיבתי: הצבעה על פגיעה ממשית בזכות להליך הוגן עקב הפגם.

3. הפרדת אשמת הנאשם ממעשי הרשות: הוכחה כי הנאשם לא יזם את הפעילות העבריינית בעצמו.

4. הגשת בקשה מקדמית מנומקת: העלאת הטענה בערכאה הדיונית בהתאם לסעיף 149 לחסד״פ.

שאלות ותשובות

סיכום פסק הדין והשלכותיו

פסק הדין בעניין סחר בנשים וטענת שוחד מהווה נדבך משמעותי במאבק בעבירות סחר בבני אדם. בית המשפט העליון הבהיר כי בתי המשפט לא יאפשרו לעבריינים להסתתר מאחורי מחדלי אכיפה. מי שסוחר בנשים ופוגע בכבוד האדם ישא בעונשים מחמירים וממושכים מאחורי סורג ובריח.

בנוסף, ההחלטה מחדדת את הכללים הראייתיים הנדרשים בעבירות הדחה בעדות ושיבוש משפט. קורבן ההדחה אינו שותף לעבירה, ועדותו מהווה ראיה מוצקה ועצמאית לחובת המדיח. תוצאת ההליך מדגישה את הצורך בייצוג משפטי מקצועי המנתח לעומק את סיכויי הטענות המקדמיות.