פיצוי על ימי מעצר: האם נאשם שזוכה בהגנה עצמית זכאי?
כן, בית המשפט העליון קבע. לפיכך, כי זיכוי מוחלט מהריגה מכוח הגנה עצמית מקים זכאות לפיצוי על ימי מעצר. והחזר הוצאות הגנה. בית המשפט פסק כי הגנה עצמית היא 'הגנה מצדיקה' שבה מעשה הנאשם היה ראוי.
ולכן מתקיימות נסיבות מיוחדות לפי סעיף 80 לחוק העונשין המצדיקות פיצוי. בנוסף, אף שהעמדתו לדין של הנאשם בראשית ההליך הייתה סבירה ומוצדקת.
ההליך הפלילי גובה מחיר אישי, חירותי וכלכלי כבד מכל אדם הניצב בפניו. עם זאת, כאשר אדם נקלע לאירוע תקיפה אלים. מגן על חייו בירי ומוצא את עצמו במעצר וכתב אישום בגין עבירת הריגה חמורה. הפגיעה קשה שבעתיים.
פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע״פ 1109/09 סאמי שיבלי נ' מדינת ישראל עוסק בדיוק בשאלה זו. כתוצאה מכך, ומתווה הלכה תקדימית בנוגע למתן פיצוי על ימי מעצר בעקבות זיכוי מלא בהגנה עצמית.
סעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל״ז-1977, מעניק לבית המשפט סמכות לחייב את המדינה בשיפוי נאשם. לפיכך, בית המשפט רשאי להורות על תשלום פיצוי על ימי מעצר. לעומת זאת, וכן על החזר הוצאות הגנה, וזאת בהתקיים אחת משתי עילות חלופיות:
- העילה הראשונה: בית המשפט ראה שלא היה יסוד להאשמה מלכתחילה.
- העילה השנייה: בית המשפט ראה נסיבות אחרות המצדיקות את מתן הפיצוי לנאשם.
מכוח סעיף זה הותקנו תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ״ב-1982. בנוסף, תקנות אלה קובעות את תעריפי השיפוי המרביים ליום מעצר. לדוגמה, ואת מנגנון חישוב שכר טרחת עורכי הדין.
העילה הראשונה מציבה רף מחמיר ביותר. לדוגמא, בית המשפט בוחן האם תובע סביר היה נמנע מהגשת כתב אישום על בסיס חומר הראיות הגולמי. לעומת זאת, עילת הנסיבות האחרות היא עילה גמישה ורחבה. שנועדה למנוע עיוות דין ועוול מאדם שבית המשפט קבע לבסוף כי הוא חף מכל פשע.
פרטי ההליך ומסכת העובדות בפרשת שיבלי
המערער, עורך דין במקצועו, יצא בשעות הערב לפגוש אדם שהזדהה כ״אבו מחמוד״ וביקש ייעוץ משפטי. כלומר, כאשר הגיע המערער לכתובת ביישוב דבוריה, התברר לו כי נפל קורבן למלכודת. בעת שחזר לרכבו. התנפלו עליו שלושה בריונים רעולי פנים כשהם חמושים באלות כבדות.
והיכו אותו נמרצות בכל חלקי גופו.
תוך כדי התקיפה האלימה. אולם, שלף המערער אקדח שהחזיק ברישיון וירה שש יריות לעבר התוקפים כדי להציל את חייו. כתוצאה מהירי, נהרג אחד התוקפים ושני האחרים נפצעו קשה. מיד לאחר מכן, הסגיר עצמו המערער למשטרה.
המערער שהה במעצר במשך שלושה שבועות תמימים. אמנם, פרקליטות המדינה הגישה נגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של הריגה. וחבלה חמורה בכוונה מחמירה. בית המשפט המחוזי נתן אמון מלא בגרסת המערער.
וזיכה אותו זיכוי מוחלט מכוח סייג הגנה עצמית לפי סעיף 34י לחוק העונשין. ואולם, בית המשפט קבע כי המערער היה מבועת וחש סכנה מוחשית לחייו. וכי פעולת הירי הייתה תגובה סבירה והכרחית להדיפת התקיפה.
ההליך בערכאה הדיונית והערעור לבית המשפט העליון
לאחר הזיכוי, הגיש המערער בקשה לבית המשפט המחוזי לקבלת פיצוי על ימי מעצר והוצאות משפט. יחד עם זאת, השופט אברהם אברהם דחה את בקשתו. וקבע כי התביעה פעלה בסבירות מלאה לאור תוצאות הירי הקטלניות. עוד נקבע כי מצוקתו האישית של המערער נובעת מהאירוע האלים עצמו ולא מהגשת כתב האישום.
על החלטה זו, הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון (ע״פ 1109/09).
שימו לב: זיכוי בהליך הפלילי אינו מקנה זכות אוטומטית לקבלת פיצויים. על הנאשם המזכה לשכנע את בית המשפט כי מתקיימת הצדקה מיוחדת להטלת הפיצוי על קופת המדינה.
הדיון בערעור התקיים לפני כבוד השופטים א' א' לוי, א' רובינשטיין וי' דנציגר. מאידך, המערער טען כי זיכויו המוחלט, לצד היותו קורבן למארב אלים. מהווים נסיבות מובהקות המצדיקות מתן פיצוי. מנגד, טענה המדינה.
כי חיוב בפיצוי במקרים של העמדה סבירה לדין ייצור אפקט מקפיא על מערכת התביעה. מצד שני, ויפגע באכיפת החוק.
הכרעת בית המשפט העליון: הצדקת פיצוי על ימי מעצר בזיכוי מוחלט
בית המשפט העליון קיבל את הערעור פה אחד ביום 04.01.2010. לסיכום, השופט אליקים רובינשטיין קבע בפסק הדין המרכזי כי אמנם היה יסוד להאשמה בשלב פתיחת התיק. אך מתקיימות בעניינו של המערער נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי מלא.
השופט רובינשטיין ניתח את ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 80 לחוק העונשין. לאור, הוא הדגיש כי המחוקק הוסיף את עילת הנסיבות האחרות כדי להעניק מזור לאדם חף מפשע שנגרם לו עוול מההליך הפלילי. גם כאשר רשויות התביעה פעלו כשורה. במקרה זה, המערער נקלע לסיטואציה על לא עוול בכפו.
ובית המשפט זיכה אותו ללא כל ביקורת על התנהגותו.
לפיכך, בית המשפט העליון הורה. כי אוצר המדינה ישלם למערער פיצוי על ימי מעצר. והחזר הוצאות הגנתו לפי תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ״ב-1982.
הבחנה מהותית: הגנה מצדיקה מול הגנה פוטרת
השופט א' א' לוי הוסיף נדבך תיאורטי ומהותי להכרעה. השופט לוי בחן את ההבדל המוסרי בין שני סוגי הגנות במשפט הפלילי:
- הגנה פוטרת: חלה במקרים שבהם המעשה נותר רע ופסול בעיני החברה (כגון אי שפיות או כורח), אך החברה בוחרת לפטור את העושה מעונש ומאחריות פלילית מתוך סליחה וחמלה על מצבו.
- הגנה מצדיקה: חלה כאשר המעשה נתפס כראוי, נכון ומוצדק בנסיבות העניין. האדם מגן על חייו כדין, וכל אדם אחר במצבו היה רשאי לפעול בצורה דומה.
השופט לוי קבע כי הגנה עצמית היא הגנה מצדיקה מובהקת. משום שהמעשה היה מוצדק וראוי לחלוטין. קיים משקל מוסרי עודף התומך בהענקת פיצוי על ימי מעצר והוצאות משפט. השופטים י' דנציגר והשופט רובינשטיין הצטרפו לעמדה עקרונית זו.
| קריטריון | הגנה מצדיקה (כגון הגנה עצמית) | הגנה פוטרת (כגון אי-שפיות / כורח) |
|---|---|---|
| תפיסת המעשה | המעשה נחשב ראוי ומוצדק בנסיבותיו | המעשה נותר רע ופסול, אך העושה נמחל |
| דופי מוסרי | לא דבק כל פגם או אשם מוסרי באדם | קיים אשם אובייקטיבי אך נשללת אחריות |
| משקל לצורך פיצוי | שיקול כבד משקל לטובת מתן פיצוי | נטייה שלא להעניק פיצוי מקופת המדינה |
אזהרה: הוצאות שנגרמו לנאשם מחוץ לכותלי בית המשפט, כגון תשלום עבור הסדרי סולחה או נזקים כלכליים עקיפים, אינן ברות פיצוי מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, וניתן לתבוע אותן רק בהליך אזרחי נפרד מול התוקפים.
שלבים להגשת בקשת פיצוי על ימי מעצר לאחר זיכוי
- השגת פסק דין חלוט. יש לוודא כי פסק הדין המזכה הפך לחלוט והמדינה אינה מגישה עליו ערעור.
- איסוף אסמכתאות על ימי שלילת החירות. יש לרכז אישורים רשמיים משירות בתי הסוהר והמשטרה המעידים על מניין ימי המעצר המדויקים.
- עריכת הסכמי שכר טרחה וקבלות. יש להציג תיעוד מלא של הוצאות הייצוג המשפטי בהתאם למדרגות הקבועות בתקנות.
- הגשת בקשה מנומקת לערכאה שזיכתה. הבקשה תוגש לבית המשפט שנתן את הזיכוי, ותפרט את מכלול הנימוקים לקיומן של נסיבות מיוחדות וטיב הזיכוי המוחלט.
שאלות ותשובות
האם כל אדם שמזוכה בדין הפלילי זכאי לפיצוי כספי מהמדינה?
לא, הדין אינו מעניק פיצוי אוטומטי לנאשם שזוכה. על המבקש להוכיח כי התביעה פעלה ללא יסוד סביר לאשמה. או להצביע על נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המצדיקות פיצוי כספי משיקולי צדק.
מה ההבדל בין זיכוי מחמת הספק לבין זיכוי מוחלט לעניין פסיקת פיצוי?
זיכוי מחמת הספק מלמד כי נותר ספק באשמת הנאשם. ולכן בתי המשפט נוטים שלא לפסוק פיצוי במקרים אלה אלא בנסיבות קיצוניות. לעומת זאת, זיכוי מוחלט מטהר את הנאשם כליל ומהווה שיקול מרכזי לפסיקת פיצוי.
האם בית המשפט יפסוק פיצוי אם העמדת הנאשם לדין הייתה סבירה?
כן, פסק דין שיבלי מוכיח כי גם כאשר התביעה פעלה בסבירות ולא התרשלה. בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי על ימי מעצר מכוח עילת הנסיבות האחרות כדי למנוע עוול מאדם שפעל כדין בהגנה עצמית.
כיצד מחושב סכום הפיצוי עבור ימי המעצר?
סכומי הפיצוי מחושבים בהתאם לתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ״ב-1982. התקנות קובעות סכום יומי מרבי עבור שלילת החירות. וכן תעריפים מוגדרים עבור השתתפות בהוצאות שכר טרחת סנגור.
לסיכום, פסק הדין בעניין שיבלי מהווה אבן דרך המאזנת בין כוחה של המדינה לבין זכויותיו של האזרח הנקלע למצוקה. בית המשפט העליון הכיר בכך שהגנה עצמית מוצדקת מחייבת את המדינה לשפות את האזרח על הפגיעה הקשה בחירותו.
