דלג לתוכן הראשידלג לתפריט נגישות
ראשי אודותינו צור קשר
בית / דין פלילי / פיצוי על נזק לא ממוני לאחר זיכוי במשפט חוזר: הלכה חדשה
דין פלילי

פיצוי על נזק לא ממוני לאחר זיכוי במשפט חוזר: הלכה חדשה

ע
עו״ד ארגוב ארצי | | 8 דקות קריאה
האם אדם שזוכה במשפט חוזר זכאי לפיצוי מעבר לתקרות הרגילות בחוק?
כן, בית המשפט העליון קבע הלכה עקרונית שלפיה זיכוי במסגרת משפט חוזר מאפשר פסיקת פיצויים מקיפים. בניגוד למסלול הזיכוי הרגיל, השופטים אינם מוגבלים לתקרות הקבועות בתקנות הפיצויים. מכוח סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט, מוסמך בית המשפט לפסוק פיצוי על נזק לא ממוני בגין עוגמת נפש, פגיעה בשם הטוב, שלילת חירות ואובדן השתכרות.

פסיקה עקרונית זו של בית המשפט העליון מעניקה מענה הולם לאנשים שנשאו עונש מאסר או הגבלות חירות בעקבות הרשעה שגויה. לפיכך, במסגרת ההליך הפלילי, הרשעת אדם שהתבררה כהחלטה מוטעית גובה ממנו ומבני משפחתו מחיר אישי. חברתי וכלכלי כבד. לראשונה, בית המשפט העליון יצר אמות מידה רחבות המאפשרות לתבוע פיצוי על נזק לא ממוני.

וממוני ללא המגבלות הנוקשות המוכרות מדיני הפיצויים הפליליים הרגילים.

במשפט הפלילי מוכרים שני מסלולים עיקריים לתביעת פיצויים מאוצר המדינה לאחר סיום ההליך. בנוסף, סעיף 80 לחוק העונשין, התשל״ז-1977. מסדיר פיצוי לנאשם שבית המשפט זיכה אותו בערכאה הדיונית או בערעור. ואולם, סעיף זה מגביל את ראשי הנזק להחזר הוצאות הגנה.

ופיצוי יומי על מעצר או מאסר לפי תקרות נוקשות בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ״ב-1982.

לעומת זאת, סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984. עם זאת, חל במקרים המיוחדים של משפט חוזר. לשון הסעיף מעניקה לבית המשפט שיקול דעת רחב במיוחד:

  • סמכות לתת כל צו הנראה בעיניו כדי לפצות נידון שנשא עונשו או חלק ממנו.

  • היעדר כפיפות לראשי הנזק המצומצמים של סעיף 80 לחוק העונשין.

  • אפשרות להעניק סעד כספי בעבור נזקים ישירים ועקיפים כאחד.

  • סמכות להורות על תשלום פיצוי לטובת אדם אחר אם הנידון הלך לעולמו.

משכך, המחוקק הבחין בין נאשם שזוכה במסלול הפלילי הרגיל לבין מי שהורשע, ריצה עונש. כתוצאה מכך, ורק לאחר מאבק ממושך בוטלה הרשעתו.

נסיבות ההליך: ע״פ 5695/14 סאלם עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל02.09.2015

פרשת ע״פ 5695/14 סאלם עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל02.09.2015 הגיעה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. לעומת זאת, המותב כלל את כבוד השופטת א' חיות, כבוד השופט צ' זילברטל וכבוד השופטת ע' ברון. אשר כתבה את פסק הדין המרכזי. המערער, שעבד כמדריך במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע.

הואשם בשנת 2003 בביצוע מעשים מגונים בחוסה הלוקה במחלת נפש קשה.

ההליך המשפטי נמשך כ-9 שנים תמימות. לדוגמה, במהלכן, שהה המערער כ-5.5 שנים במעצר בית מלא תחת פיקוח. בהמשך, בית משפט השלום הרשיע את המערער וגזר עליו 8 חודשי מאסר בפועל. בערעור לבית המשפט המחוזי, השופטים זיכו אותו משני אישומים אך הותירו הרשעה באישום אחד.

והפחיתו את עונשו ל-6 חודשי מאסר שאותם ריצה במלואם מאחורי סורג ובריח.

התביעה מנעה לאורך שנים את התיעוד הרפואי של המתלוננת. לדוגמא, רק לאחר ריצוי העונש והחלפת ייצוג משפטי, הגיש המערער בקשה לקיום משפט חוזר (מ״ח 4811/12). השופטת ע' ארבל הורתה על עריכת משפט חוזר לנוכח חוות דעת פסיכיאטרית חדשה שהטילה ספק כבד בגרסת המתלוננת. בפתח המשפט החוזר, הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום והמערער זוכה במה שהוגדר כ״זיכוי אילם״.

מחלוקת הצדדים על גובה הפיצוי ופסיקת המחוזי

בעקבות הזיכוי, עתר המערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ״ח 38782-06-13) לפיצוי בסך כ-2.28 מיליון ש״ח. כלומר, בית המשפט המחוזי החיל את תקרות תקנות הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין. לפיכך, פסק המחוזי סך של 116,000 ש״ח בלבד (ובפועל כ-125,600 ש״ח עם מע״מ) בעבור ימי המאסר. והוצאות חלקיות.

המחוזי סירב לפסוק פיצוי בעבור מעצר הבית ודחה את הדרישה לפיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים.

המערער טען בערעורו לעליון כי שגה המחוזי כאשר כבל את עצמו לתקרות התקנות. אולם, לטענתו, המחוקק התכוון להעניק סעד מלא למי שנשא עונש וזוכה במשפט חוזר. בנוסף, הדגיש את הפגיעה האנושה בשמו הטוב בקהילה כמי שתוייג לשווא כעבריין מין.

מנגד, המדינה טענה כי המערער אינו זכאי לפיצוי מוגדל כלל. אמנם, לשיטתה, הזיכוי היה זיכוי אילם שאינו מוכיח חפות מהותית. כמו כן, הטילה המדינה את האחריות להתמשכות ההליכים על עורך הדין הקודם של המערער. אשר כשל באי-עיון בתיעוד הרפואי במועד.

הכרעת בית המשפט העליון ופסיקת פיצוי על נזק לא ממוני

בית המשפט העליון קיבל את הערעור באופן מהותי. השופטת ע' ברון קבעה כי סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט נוסח משולב, התשמ״ד-1984, מעניק משרעת רחבה המבוססת על אחריות ללא אשם. בית המשפט אינו כבול לתקרות המופיעות בתקנות הפיצויים, והוא מוסמך לפסוק פיצוי על נזק לא ממוני וכן פיצוי על הגבלות חירות במעצר בית.

נוסף על כך, הבהיר בית המשפט העליון כי אין לזקוף ״זיכוי אילם״ לחובת הנאשם. ואולם, משבחרה המדינה לחזור בה מהאישום, עומדת לאדם חזקת החפות במלוא עוצמתה. לעניין הנזק הכולל. בית המשפט אמד את נזקי המערער בסך של 600,000 ש״ח לפי הפירוט הבא:

  • אובדן השתכרות לעבר ולעתיד: 180,000 ש״ח, בהתחשב באובדן מקצועו הטיפולי.

  • הוצאות משפט ושכר מומחים: 120,000 ש״ח על דרך האומדנה.

  • נזק לא ממוני: 300,000 ש״ח בגין שלילת חירות, עינוי דין ופגיעה חמורה בשם הטוב.

עם זאת, בית המשפט בחן את חלוקת האחריות לגרימת עיוות הדין. יחד עם זאת, השופטים מצאו כי מחדלי עורך הדין המקורי תרמו לעיכוב המשמעותי. מנגד, התנגדות המדינה לחשיפת החומר הרפואי הובילה להתמשכות שגויה של המשפט. לפיכך, חילק בית המשפט את האחריות בשיעור 50% לכל צד.

שימו לב: בית המשפט העליון קבע כי זיכוי אילם אינו גורע מזכותו של האדם לפיצוי. חזרת התביעה מאישום מותירה את חזקת החפות על כנה לכל דבר ועניין.

השוואת עמדות הצדדים והכרעת העליון

להלן ריכוז ההבדלים בין עמדות הצדדים לבין פסיקתו התקדימית של בית המשפט העליון בערעור:

השוואת טענות הצדדים מול הכרעת בית המשפט העליון בע״פ 5695/14
סוגיה לבחינה טענת המערער עמדת המדינה הכרעת בית המשפט העליון
תחולת תקרות התקנות אין להגביל את הפיצוי לתקרות שבסעיף 80 לחוק העונשין. יש להגביל את הסכום לתקרות הקבועות בתקנות הפיצויים. סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט אינו כפוף לתקרות התקנות.
פיצוי על נזק לא ממוני חובה לפצות על עוגמת נפש, בושה ואות קלון קהילתי. אין בסיס לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני בהליך פלילי. הנאשם זכאי לפיצוי מקיף על פגיעה בשם הטוב ובחירות.
משמעות הזיכוי האילם המדינה כפתה זיכוי טכני ואין להעניש את הנאשם בשל כך. הזיכוי אינו קובע חפות פוזיטיבית ולכן שולל פיצוי מוגדל. הזיכוי האילם אינו נזקף לחובת הנאשם; חזקת החפות מלאה.
התוצאה הכספית דרישה לפיצוי בסך 2,276,600 ש״ח. הותרת הפיצוי שנפסק במחוזי (116,000 ש״ח) על כנו. המערער זכאי לפיצוי בסכום כולל של 300,000 ש״ח.

ההשלכות המעשיות על תביעות עתידיות

פסק הדין יצר מסלול תביעה ממשי עבור מורשעים שזוכו במשפט חוזר. מאידך, במקום להסתפק בהחזר הוצאות מזערי, הנפגעים רשאים לדרוש פיצוי מלא על קריסת מעמדם האישי. השופטים הכירו בכך שהכתמת אדם בעבירה פלילית שלא ביצע גורמת לצלקת נפשית וחברתית עמוקה.

כמו כן, פסק הדין מבהיר את החשיבות של איסוף ראיות מוקדם. מצד שני, כאשר מנהלים הליך לפי סעיף 31(ג), רצוי להציג ראיות ממשיות להפסדי השתכרות ולהוצאות המשפט. אומנם בית המשפט מוסמך לפסוק על דרך האומדנה, אך הוכחה מסודרת מונעת הפחתות מיותרות.

אזהרה: כשל בייצוג משפטי עלול להיזקף בחלקו לחובת הנאשם בחלוקת האחריות לנזק מול המדינה. ניהול מקצועי של ההגנה עוד בערכאה הראשונה הינו קריטי.

שלבים למימוש זכאות לפיצוי לאחר משפט חוזר

  1. קבלת פסק דין מזכה. יש להצטייד בהכרעת הדין המורה על ביטול ההרשעה או זיכוי במסגרת המשפט החוזר.

  2. איסוף מסמכים וקבלות. יש לרכז קבלות שכר טרחת עורכי דין, תשלומים למומחים וראיות על תשלום קנסות או פיצויים.

  3. כימות הפסדי השתכרות. מומלץ להמציא תלושי שכר ודוחות מס מהתקופה שקדמה למעצר ומתקופת ההגבלות.

  4. ביסוס פיצוי על נזק לא ממוני. יש להציג תיעוד בדבר הפגיעה הנפשית, המצוקה המשפחתית והנזק שנגרם למוניטין האישי והמקצועי.

  5. הגשת בקשה מנומקת למותב המשפט החוזר. יש להגיש את הבקשה מכוח סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט ולא להסתפק בעילות המצומצמות של סעיף 80.

צריכים עזרה בדין פלילי?

לבדיקת המקרה שלכם

שאלות ותשובות

מהו ההבדל המרכזי בין סעיף 80 לסעיף 31(ג) לעניין פיצויים?

סעיף 80 לחוק העונשין חל על זיכוי רגיל. ומגביל את הפיצוי לתקרות קבועות בגין ימי מעצר והוצאות הגנה בלבד. לעומת זאת, סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט חל על משפט חוזר. ומאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי רחב ללא תקרות, לרבות על נזק לא ממוני ואובדן השתכרות.

האם ניתן לקבל פיצוי על ימי שהייה במעצר בית?

כן, במסגרת סעיף 31(ג) לחוק בתי המשפט הכיר בית המשפט העליון באפשרות לפצות על הגבלת חירות במעצר בית. זאת בניגוד למסלול הרגיל לפי סעיף 80. אשר שולל בדרך כלל פיצוי על חלופות מעצר שאינן מאסר מאחורי סורג ובריח.

כיצד משפיע ״זיכוי אילם״ על הזכות לפיצויים?

בית המשפט העליון קבע כי זיכוי אילם, הנובע מחזרת המדינה מכתב האישום. אינו פוגע בזכאות לפיצוי. מרגע שבוטלה ההרשעה עומדת לאדם חזקת החפות המלאה. ואין לזקוף לחובתו את העובדה שהמשפט לא התברר עד תום.

האם רשלנות של עורך הדין הקודם משפיעה על גובה הפיצוי מהמדינה?

כן, בית המשפט בוחן את סיבת עיוות הדין ועיכוב ההליכים. אם כשל בייצוג המשפטי תרם להרשעה המוטעית או להתמשכות ההליך. רשאי בית המשפט לחלק את האחריות ולהפחית את שיעור הפיצוי המושת על אוצר המדינה.

מה כולל ראש הנזק הלא ממוני לפי הפסיקה?

ראש נזק זה כולל פיצוי בגין שלילת החירות, סבל נפשי, פגיעה באוטונומיה. עוגמת נפש של בני המשפחה ופגיעה קשה בשם הטוב עקב תיוג הנאשם כעבריין בקהילתו.

לסיכום, פסק דינו של בית המשפט העליון בע״פ 5695/14 מהווה אבן דרך להגנה על זכויות נאשמים שזוכו לאחר הרשעת שווא. בהתאם לחלוקת האחריות לנזקים כפי שנקבעה לעיל, המערער זכאי לפיצוי בסכום כולל של 300,000 ש״ח. פסיקה זו פתחה את השער לקבלת פיצוי הוגן וממשי המבטא את מכלול הנזקים שנגרמו לנידון. ולבני ביתו.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
עד כמה העמוד הזה עזר לך?
טרם דורג — היו הראשונים!
שתפו:
עו״ד ארגוב ארצי
עו״ד ארגוב ארצי
עו"ד ארגוב ארצי (מ.ר. 56611), מומחה לדין הפלילי - מעצרים, חקירות, עבירות אלימות וסמים וערעורים. הכותב והעורך של מדריכי הדין הפלילי ב-Law-Tip.

צריכים ייעוץ משפטי?

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

* הפנייה נשלחת ישירות לוואטסאפ

מסירת הפרטים תלויה ברצונך ואינה חובה על פי דין. הפרטים ישמשו לצורך טיפול בפנייתך ויצירת קשר עמך, והפנייה תועבר באמצעות WhatsApp. למידע על אופן השימוש במידע, על מסירתו לצדדים שלישיים ועל זכויותיך לעיון ולתיקון - מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.

עקבו אחרינו

בנושא הזה

צריכים ליווי משפטי בתחום פלילי?

מידע וייצוג בפלילי