מועמד לתפקיד בעבירת שוחד: הגדרה ופרשנות

אדם שקיבל טובת הנאה בתקופה שבה טרם כיהן בתפקיד ציבורי עומד מול שאלה שמכריעה את גורלו: האם החוק כבר ראה בו עובד ציבור. חוק העונשין אינו מסתפק במי שמכהן בפועל, והוא פורש את עבירת השוחד גם על מי שנמצא בשלב שקדם לכניסה לתפקיד. הגבול המדויק בין ״כוונה למנות״ לבין ״מועמדות״ הוא שקובע אם אותם כספים הם עבירה פלילית או אירוע שאינו נכנס לגדר הסעיף כלל.

מה קובע החוק על מי שטרם נכנס לתפקיד

סעיף 294(ג) לחוק העונשין, התשל״ז-1977, מרחיב את מעגל מקבלי השוחד וקובע כי ״מי שמועמד לתפקיד אף שעדיין לא הוטל עליו. ומי שהוטל עליו תפקיד אף שעדיין לא התחיל במילויו, כמוהו כממלא את התפקיד״. הסעיף בנוי משתי זרועות נפרדות: האחת עוסקת במי שהתפקיד כבר הוטל עליו והוא טרם החל למלאו, והשנייה, השנויה יותר במחלוקת, עוסקת במי שהוא ״מועמד״ בלבד.

ההבדל בין שתי הזרועות אינו טכני. בזרוע הראשונה קיים אקט מנהלי ברור שניתן להצביע עליו, ואילו בזרוע השנייה נדרשה הפסיקה להגדיר מהו בדיוק הרגע שבו נולדת מועמדות. היקף האחריות הפלילית של נבחרי ציבור נגזר לא רק מהמעשה עצמו אלא גם מהמעמד שבו החזיק האדם ברגע המעשה, ולכן הגדרת המעמד היא לב הדיון.

פרשת דרעי: מה בדיוק עמד על הפרק

ארבעה מערערים, בראשם שר הפנים לשעבר אריה דרעי, הועמדו לדין בעבירות שוחד ומירמה שנקשרו לניהול עמותת ״לב בנים לבנים שבים״. בית המשפט המחוזי קבע כי דרעי, שכיהן בעבר כמנכ״ל משרד הפנים וכשר הפנים, קיבל כספי שוחד מן העמותה.

הסוגיה המרכזית נגעה להבטחה שנתן השר פרץ לדרעי, שלפיה יציע לממשלה לאשר את מינויו למנהל הכללי של משרדו בבוא העת. בית המשפט המחוזי קבע שההבטחה ביססה את מעמדו של דרעי כ״מועמד לתפקיד״, ובכך הרשיע אותו בשוחד גם ביחס ל״תקופת הביניים״, אותו פרק זמן שבו לא שימש בתפקיד ציבורי בפועל.

הסניגורים ערערו וטענו כי המונח ״מועמד לתפקיד״ מחייב הצעת מועמדות פורמלית בהליך גלוי ואף פומבי, ולא די בהצהרת כוונות בלתי-פורמלית. התביעה טענה לפרשנות גמישה, שלפיה מועמדות נוצרת כבר ברגע שגורם בעל סמכות מודיע לאדם על כוונתו למנות אותו, גם אם ההודעה נמסרה בשיחה שאינה רשמית.

מה מקים מועמדות פורמלית ומה אינו מקים אותה

בית המשפט הבהיר שדרושה פעולה פורמלית גלויה, למשל הצגת המועמד בפני הגוף בעל הסמכות לאשר את המינוי, או הודעה רשמית למועמד על כוונת המינוי. בעניינו של דרעי נקבע שהצעת מועמדותו לתפקיד מנהל משרד הפנים החלה רשמית רק ביום 19.9.86, המועד שבו ביקש שר הפנים מנציב שירות המדינה לכנס את ועדת המינויים. מהלכים שקדמו לכך, כמו החלטת מועצת חכמי התורה של ש״ס או הבטחות אישיות, לא נחשבו למועמדות פורמלית.

ההשלכה על תקופת הביניים ועל סכומי השוחד

הפרשנות שנתן בית המשפט העליון השפיעה ישירות על האישום הראשון, שעסק בלקיחת שוחד. בית המשפט המחוזי הרשיע את דרעי גם בגין כספים שקיבל בתקופה שנמשכה מסיום תפקידו כעוזר שר הפנים ועד למינויו כמנכ״ל המשרד. משנקבע שבאותה תקופה הוא לא היה ״מועמד לתפקיד״, בוטלה הרשעתו בלקיחת שוחד ביחס לטובות ההנאה שקיבל בה, וסכום השוחד הכולל שיוחס לו באישום הראשון הופחת בהתאם.

נקודה נוספת שקבע בית המשפט נוגעת לכימות. למרות הקושי בכימות המדויק של כל סכומי השוחד, עצם לקיחת טובת הנאה הקשורה בתפקיד ציבורי מספיקה להוכחת עבירת שוחד, גם ללא קביעה מדויקת של הסכום. בית המשפט העליון קיבל גם את ערעורו של דרעי בעבירת מירמה והפרת אמונים ביחס למינוי אבי דרכסלר כחבר במועצה הארצית לתכנון ובנייה, וכן ביחס לאישום התשיעי, שנגע למינוי משה וינברג לראשות המועצה המקומית להבים. באישום זה הסכימה המדינה לביטול ההרשעה ונסוגה מעמדתה שקשרה את המינוי לתמורה לשוחד.

הכרעות נוספות: מש״א והר שמואל

פרשת עמותת ״המרכז לשיקום אסירים משוחררים ירושלים״, הידועה כמש״א, נבחנה לעומק. בית המשפט קבע שמש״א הוקמה כעמותה פיקטיבית שתכליתה המרכזית לשמש צינור לשאיבת תקציבים מכספי ציבור עבור עמותת לב בנים. השופט א' מצא ציין שפעילותה הייתה מצומצמת ביותר ונועדה להסוות את ייעודה האמיתי, וכי העברה מיידית של כספי הקצבות ממש״א ללב בנים באמצעות חוזה מכר פיקטיבי של מבנה לימדה על אופייה המרמתי של הפעילות. דרעי, אריה וינברג, משה וינברג ורובין פעלו כ״מבצעים בצוותא״ ונשאו באחריות משותפת.

בפרשת ״הר שמואל״ נקבע שדרעי פעל בניגוד עניינים כאשר קידם את ענייני עמותת ״משה״ש״ ורוכשי המגרשים תוך ניצול מעמדו כעובד ציבור. דרעי ואשתו רכשו מגרשים בהר שמואל, וגם לאחר העברת זכויותיהם לאחיו הוא המשיך להיות בעל עניין אישי בקידום הפרויקט. השופט א' מצא הדגיש שדי בניצול לרעה של מעמד עובד ציבור כדי שמעשה ייחשב הפרת אמונים. לצד ההיבט הפלילי, החלטה מנהלית שהתקבלה בניגוד עניינים חשופה גם לתקיפה במישור המנהלי, שבו נבחנות תקינות ההליך וסבירות ההחלטה.

איך פועלים כשעולה חשד סביב מינוי או טובת הנאה

1. בנו ציר זמן מתועד. אספו כל מסמך שמעיד על המועד המדויק שבו החל ההליך הפורמלי: פרוטוקולים, פניות לוועדת מינויים, מכתבי מינוי והתכתבויות. ציר הזמן הוא שמכריע את שאלת המעמד.
2. הפרידו בין השלבים. סווגו כל טובת הנאה לפי המועד שבו התקבלה ביחס לתחילת המועמדות הרשמית. הפרדה זו היא בדיוק מה שהוביל לביטול חלק מההרשעה בפרשת דרעי.
3. בדקו מיהו הגורם המוסמך. אמירה של מי שאינו בעל סמכות המינוי אינה יוצרת מעמד. זהו את הגוף שמאשר את המינוי על פי דין ובדקו מתי הוא נכנס לתמונה.
4. אל תמסרו גרסה לפני היוועצות. תיאור בלתי מדויק של רצף האירועים בחקירה עלול לקבע מסקנה עובדתית שקשה לתקן בהמשך.
5. בחנו את עבירת הפרת האמונים בנפרד. היא אינה תלויה במעמד של מועמד, ולכן ניתוח שמתמקד רק בשאלת המועמדות עלול להחמיץ את החשיפה האמיתית.
6. פנו לייצוג בשלב מוקדם. ההבחנות כאן דקות, והן נבנות מראיות שיש לאסוף לפני שהתיק מתגבש.

שאלות ותשובות

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.