כן. בג"ץ 1262/06 קבע שגם כאשר חוק הבחירות אינו כולל תנאי כשירות מפורש, אסור להשאיר בתפקיד ציבורי רגיש אדם שהורשע בעבירה שנקבע לגביה קלון. בית המשפט ביטל את מינויו של סגן יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית שהורשע בהפרת אמונים, ודחה את הטענה שהעתירה הוגשה באיחור. השיקול המכריע היה טוהר הבחירות ואמון הציבור, ולא נוחות הסיעה שמינתה אותו.
מינוי לתפקיד ציבורי נראה לעיתים כעניין פנימי של הגוף הממנה. סיעה בכנסת בוחרת נציג, ועדה מאשרת, והדבר נגמר. כשמתברר שלנציג יש הרשעה פלילית בעברו, השאלה כבר אינה פנימית: היא נוגעת לכל אזרח שהתוצאה של הבחירות אמורה להיות מקובלת עליו. פסק הדין בבג"ץ 1262/06 הוא נקודת הייחוס המרכזית בישראל לשאלה הזו, והוא רלוונטי לכל מי שמתמודד היום עם מינוי שנראה לו פסול, בין אם הוא הממנה, הממונה או האזרח שמבקש לתקוף אותו.
מה נדון בבג"ץ 1262/06
העתירה הוגשה על ידי התנועה למען איכות השלטון, והמשיבה המרכזית הייתה סיעת ש"ס. במוקד עמד מינויו של יהודה אבידן לתפקיד סגן יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, תפקיד שבו כיהן במשך שש עשרה שנים, כאשר המינוי הרלוונטי לעתירה נעשה ב-13 בדצמבר 2005.
ב-16 בנובמבר 2004 הורשע אבידן בעבירת הפרת אמונים, לאחר שניצל את תפקידו במשרד הפנים בבני ברק כדי לקדם מקורבים. בית המשפט גזר עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 שקל. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי בעבירה זו דבק קלון, ובעקבות הקביעה הזו דרש את הפסקת כהונתו בתפקידים ציבוריים נוספים.
ההליך התנהל בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בפני הנשיא א' ברק, השופטת מ' נאור והשופטת א' חיות. פסק הדין ניתן ב-5 במרץ 2006.
למה היעדר סעיף מפורש בחוק לא הציל את המינוי
הטענה המרכזית של המשיבים הייתה פשוטה: חוק הבחירות לכנסת אינו קובע תנאי כשירות שפוסל אדם שהורשע בפלילים מלכהן בוועדת הבחירות, ולכן אין לבית המשפט מקור לפסול את המינוי. נוסף על כך נטען שהעבירה קלה יחסית, שהעונש היה מאסר על תנאי בלבד, ושהוצאתו של הנציג מהתפקיד תפגע בייצוג הסיעה.
בית המשפט לא קיבל את הקו הזה. שתיקת החוק אינה אישור גורף, אלא מרחב שבו הגוף הממנה מפעיל שיקול דעת מנהלי, ושיקול דעת כזה כפוף לביקורת שיפוטית ככל שיקול דעת אחר. הליך של תקיפת החלטה מנהלית בוחן לא רק אם לרשות הייתה סמכות, אלא גם אילו שיקולים שקלה ואילו שיקולים התעלמה מהם. מינוי שנעשה בלי לתת משקל להרשעה שנקבע לגביה קלון הוא מינוי שנשען על תשתית חסרה.
| השאלה | מה נבדק בפועל | המשמעות למי שנוגע במינוי |
|---|---|---|
| אופי העבירה | האם היא נוגעת לטוהר השירות הציבורי או לתפקיד עצמו | עבירה שנעברה תוך ניצול תפקיד ציבורי נחשבת חמורה במיוחד בהקשר של מינוי חדש |
| קביעת קלון | האם נקבע כי בעבירה דבק קלון ומי קבע זאת | קביעת קלון היא נקודת מפנה, גם כשהעונש עצמו קל |
| אופי התפקיד | מידת הרגישות הציבורית של התפקיד ומידת האמון הנדרשת בו | ככל שהתפקיד קרוב יותר להליך הדמוקרטי, רף ההתאמה גבוה יותר |
| שיקולי הגוף הממנה | האם ההרשעה נשקלה בכלל, ואיזה משקל ניתן לה | אי שקילה של ההרשעה היא פגם שעומד בפני עצמו, בלי קשר לתוצאה |
קלון: המונח שמכריע את התיק
קלון אינו חלק מהעונש ואינו נגזר אוטומטית מחומרתו. זו קביעה נפרדת שעניינה השאלה אם המעשה מלמד על פגם מוסרי שאינו מתיישב עם כהונה ציבורית. אדם יכול לצאת מבית המשפט עם עונש קל ועדיין לשאת קלון, ובדיוק זה מה שקרה בתיק הזה: שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס, ולצידם קביעה של היועץ המשפטי לממשלה שהעבירה מכתימה.
מכאן נובעת מסקנה מעשית שרבים מפספסים. מי שמסתמך על גזר דין מקל כדי להוכיח שהמינוי תקין נאחז בפרמטר הלא נכון. מהות המעשה, ולא גובה העונש, היא שקובעת אם הדלת לתפקיד ציבורי נסגרת. תיקים שבהם נשקלת משמעות ההרשעה הפלילית לתעסוקה ולכהונה נבדלים לכן מהותית מהליך הענישה עצמו, וכדאי לטפל בהם כבר בשלב שבו נקבעת שאלת הקלון.
טענת השיהוי: מתי היא מפילה עתירה ומתי לא
המשיבים טענו שהעתירה הוגשה באיחור ניכר, שכן ההרשעה הייתה ידועה זמן רב לפני הגשתה. השופטת מ' נאור ניתחה את הטענה בשלושה מישורים: השיהוי הסובייקטיבי, כלומר התנהגות העותר עצמו ומידת הזמן שחלפה מבחינתו, השיהוי האובייקטיבי, כלומר הפגיעה שנגרמה לאינטרסים שהסתמכו על ההחלטה, והמישור השלישי שעניינו חומרת הפגיעה בשלטון החוק אם העתירה תידחה מטעם דיוני בלבד.
בנסיבות התיק נקבע שהמשקל של המישור הסובייקטיבי מוגבל, בין היתר משום שוועדת הבחירות פועלת בעיקר בתקופות שלפני מערכת בחירות. אל מול זאת עמד האינטרס הציבורי בשמירה על טוהר הבחירות ועל אמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים, ומשקלו הוכרע כגובר. זהו הלקח המעשי לכל מי ששוקל לעתור: איחור אינו מחסום אוטומטי, אך הוא הופך את התיק לתלוי בעוצמת הפגם ולא רק בצדקתו.
איך פועלים מול מינוי ציבורי שנראה פסול
- אספו את התשתית העובדתית. החלטת המינוי, מועדה, זהות הגוף הממנה, ופרוטוקול הדיון אם קיים. בלי המסמכים האלה כל טענה נשארת בגדר הערכה.
- בררו את מצבו הפלילי המדויק. באיזו עבירה מדובר, מתי ניתנה ההרשעה, מה נגזר, והאם נקבעה לגביה קביעת קלון ועל ידי מי. ההבחנה בין העונש לקלון היא לב העניין.
- בדקו אם ההרשעה נשקלה בכלל. גוף שקיבל החלטה בלי שההרשעה עמדה לנגד עיניו נמצא בעמדה חלשה בהרבה מגוף ששקל ובחר לתת לה משקל נמוך.
- פנו לגוף הממנה לפני בית המשפט. פנייה מנומקת בכתב יוצרת תיעוד, מונעת את הטענה שלא מוצו הליכים, ולעיתים פותרת את הסוגיה בלי התדיינות.
- אל תמתינו עם ההגשה. ככל שחולף זמן, כך מתחזקת טענת ההסתמכות של מי שמונה ושל הגוף שמינה אותו, וההליך מסתבך שלא לצורך.
- מקדו את העתירה בפגם ובנזק הציבורי. הטיעון המשכנע מסביר איזה שיקול חובה לא נשקל ומה הנזק לאמון הציבור, ולא מסתפק בתיאור חומרת המעשה.
בין אם אתם הגוף הממנה, מי שמונה, או מי שמבקש לתקוף מינוי, לוח הזמנים והתשתית העובדתית קובעים את התוצאה לא פחות מהטענה המשפטית עצמה.
שאלות ותשובות
אפשר לפסול מינוי גם כשהחוק לא אומר שהרשעה פוסלת?
כן. בבג"ץ 1262/06 נקבע במפורש שהיעדר תנאי כשירות מפורש בחוק אינו מחסן את המינוי. הגוף הממנה מפעיל שיקול דעת, ושיקול דעת שהתעלם מהרשעה שיש עמה קלון עלול להיפסל.
מה זה בעצם קלון ומי קובע אותו?
קלון הוא קביעה שהמעשה שבגינו הורשע אדם מלמד על פגם מוסרי שאינו מתיישב עם כהונה ציבורית. הקביעה נפרדת מהעונש, ובמקרה שנדון בבג"ץ 1262/06 קבע היועץ המשפטי לממשלה שבעבירה דבק קלון.
הורשעתי ונגזר עליי מאסר על תנאי בלבד. זה מספיק קל כדי לשמור על התפקיד?
לא בהכרח. באותו תיק העונש היה שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 5,000 שקל, והמינוי בכל זאת בוטל. מהות העבירה וזיקתה לתפקיד ציבורי משקלן גדול מגובה העונש.
עברו חודשים מאז המינוי. עדיין אפשר לעתור?
אפשר, אך המשקל של הזמן שחלף גדל. בית המשפט בוחן את השיהוי הסובייקטיבי, את הפגיעה במי שהסתמך על ההחלטה ואת עוצמת הפגיעה בשלטון החוק אם העתירה תידחה. במקרה שנדון האינטרס הציבורי גבר על השיהוי.
מי יכול לעתור נגד מינוי, רק מי שנפגע ממנו אישית?
בג"ץ 1262/06 עצמו הוגש על ידי ארגון ציבורי ולא על ידי נפגע ישיר, ובכך יש כדי ללמד. כשמדובר בפגיעה בטוהר ההליך הדמוקרטי, הפגיעה נחשבת פגיעה בציבור כולו.
מה קורה לתפקיד אחרי שהמינוי מבוטל?
ביטול המינוי מחזיר את הגוף הממנה לנקודת ההתחלה, והוא רשאי למנות נציג אחר בהליך תקין. הטענה שהסיעה תיפגע מהיעדר נציג נדחתה, מפני שהיא בת תיקון באמצעות מינוי חלופי.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
