אחריות עירייה להצפות ביוב: מה קובע פסק הדין?

עירייה שהזניחה טיפול יסודי בהצפות ביוב חוזרות חייבת בנזיקין, אף בנוכחות אשם תורם של הניזוק. לפיכך, פסק דין ע״א 73/86, לוי שטרנברג נ' עיריית בני-ברק. שניתן ביום 26.09.1989 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, מהווה תקדים חשוב. מצד שני, הוא מבהיר את היקף אחריות עירייה בהצפות ביוב כרוניות, ואת חלוקת האחריות בין העירייה לניזוק. חשוב לוודא כי כל התביעה מוגשת כסדרת נהלים תקינה כדי להימנע מפסק דין בהיעדר הגנה: מהו וכיצד נמנעים ממנו.

פסיקה זו חשובה לכל מי שנפגע ממפגעים דומים ודורש פיצויים.

רקע והמקרה נשוא פסק הדין

המקרה נגע בתלמיד כולל, לוי שטרנברג. בנוסף, שנפגע בברכו לאחר שניסה לדלג מעל שלולית מי ביוב ברחוב רש״י בבני-ברק. התאונה התרחשה בחול המועד סוכות, כאשר המערער נשא בידיו טלית וארבעת המינים. לסיכום, רחוב רש״י סבל במשך שנים מבעיית הצפות ביוב חוזרות ונשנות, הן בחורף והן בקיץ.

המערער נהג לחצות את הרחוב מדי יום בדרכו לתפילה, והיה מודע למצב.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של המערער. עם זאת, הוא קבע כי עיריית בני-ברק הרימה את נטל ההוכחה שהוטל עליה. המהנדס של העירייה העיד כי הסתימות נבעו מהשלכת חפצים לביוב על ידי תושבים. ולא מפגם במערכת הביוב עצמה.

השאלות המשפטיות המרכזיות

פסק הדין נדרש לשתי שאלות משפטיות עיקריות:

• האם הצפות חוזרות. כתוצאה מכך, ונשנות במשך שנים ברחוב מסוים מעבירות לעירייה את נטל הבאת הראיות להוכחת היעדר רשלנות. ואם כן, האם העירייה עמדה בנטל זה. המוchil העולה בדרגת מורכבות, בדומה לתביעת רשלנות רפואית: מתי אפשר תבוע פיצויים, תלוי בבירור היסודי של נסיבות המקרה והוכחת הקשר הסיבתי.

• מהי חלוקת האחריות בין העירייה לבין מי שבחר לדלג מעל שלולית הביוב. לעומת זאת, ובכך חשף עצמו לסיכון.

שאלות אלו בוחנות את היקף אחריות העירייה ואת מרכיב האשם התורם של הניזוק.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה

הנשיא מ' שמגר, בהסכמת השופטים א' גולדברג וי' מלץ, קיבל את הערעור של לוי שטרנברג. לדוגמה, בית המשפט קבע כי הוכחת הצפות חוזרות ונשנות במשך שנים. יחד עם ידיעתה הייחודית של העירייה על מצב מערכת הביוב שבתחומה. העבירה אליה את נטל הבאת הראיות, על אף שנטל השכנוע נותר על התובע.

בית המשפט הבהיר. לדוגמא, כי הסבר העירייה, לפיו התופעה נבעה מהתנהגות בלתי שגרתית של תושבים, אינו מספק. העירייה לא הוכיחה כי נקטה בצעדים יסודיים לטיפול בבעיה. היא לא פעלה, לדוגמה, לתיקון הצנרת או דרכי הניקוז באופן מהותי, אלא הסתפקה בפתרונות זמניים.

עוד קבע בית המשפט כי העירייה לא הסבירה מדוע דווקא רחוב רש״י. כלומר, בניגוד לרחובות אחרים באותה שכונה עם אוכלוסייה דומה, סבל מהצפות תכופות. חובת העירייה, מכוח פקודת העיריות וחוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ״ב-1962. היא לשמור על תקינות מערכת הביוב ועבירות הרחובות.

חובה זו כוללת גם התמודדות עם שימוש שוטף וצפוי של תושבים במערכת. אולם, ולא רק עם תקלות חריגות.

אשם תורם וחלוקת אחריות

בית המשפט העליון מצא כי המערער נושא באשם תורם. אמנם, הוא התייחס לעובדה שהמערער היה מודע לתופעת ההצפות ובחר לדלג מעל השלולית. ידיו היו תפוסות בחפצים, מה שהקטין את יציבותו. בניגוד למסקנת הערכאה הראשונה שקבעה ניתוק קשר סיבתי.

בית המשפט העליון קבע שיש להטיל על המערער אשם תורם בשיעור של מחצית מהנזק. לפיכך, הערעור התקבל, והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך אומדן הנזק.

המשמעות המעשית של פסק הדין

פסק הדין קובע תקדים משמעותי בתחום רשלנות רשויות מקומיות. ואולם, הוא מבהיר כי הצפות ביוב חוזרות ונשנות במשך תקופה ארוכה מקימות חזקה לכאורית של רשלנות. חזקה זו מעבירה לרשות המקומית את נטל הבאת הראיות להוכחת פעולה סבירה. עוד הוא קובע כי טיפול נקודתי וחוזר בכל תקלה בנפרד, ללא פתרון יסודי לבעיה.

אינו מספיק כדי להרים את נטל זה.

בנוסף לכך, פסק הדין משמש אסמכתא חשובה לחלוקת אחריות במקרים של נטילת סיכון מודע על ידי הניזוק. יחד עם זאת, גם אם מדובר בפעולה יומיומית. הוא מחזק את חובתן של רשויות מקומיות לטפל באופן יסודי בתשתיות העירוניות. בכך הוא מסייע להגן על בטיחותם ורווחתם של התושבים.

סיכום

פסק הדין בעניין לוי שטרנברג נ' עיריית בני-ברק מהווה אבן דרך בדיני נזיקין. מאידך, הוא מדגיש את חובתה של עירייה לטפל בהצפות ביוב כרוניות. ומטיל עליה אחריות גם כאשר קיימת תרומה מסוימת של הניזוק. המסקנה העיקרית היא שאם רשות מקומית מזניחה טיפול יסודי במפגע חוזר ונשנה, היא תחוב בנזיקין.

המערער לוי שטרנברג זכה בערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך קביעת גובה הפיצויים.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.