דחיית תביעת אחות סיעודית להכרה בתאונת עבודה – הניתוח

בית הדין הארצי לעבודה דן בערעורה של אחות סיעודית שביקשה להכיר בפגיעה בגבה כתאונת עבודה או כפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. לפיכך, המקרה נדון בהליך עב״ל 664/08, כרמלה חימוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, בפני הנשיא סטיב אדלר. השופט יגאל פליטמן, השופטת ורדה וירט-ליבנה. נציג עובדים מר יצחק שילון ונציג מעבידים מר יצחק קאול.

פסק הדין ניתן ביום 18.05.2009. בנוסף, המקרה ממחיש את הדרישות הראייתיות המחמירות החלות בתביעות פגיעה גבית.

בנוסף, פסק הדין מדגיש את האבחנה הקריטית בין עבודה הכוללת תנועות שונות. עם זאת, ומגוונות לבין עבודה הכוללת רצף של תנועות זהות או דומות, הנדרשת להוכחת מיקרוטראומה. דחיית תביעת אחות סיעודית במקרה זה משמשת כהנחיה חשובה לנפגעים. ובאי כוחם בנוגע לחשיבות התיעוד הרפואי המדויק והמיידי.

המאמר הבא יפרט את הרקע, השאלה המשפטית, ההכרעה ומשמעותה המעשית.

המוסד לביטוח לאומי מכיר בשני סוגים עיקריים של פגיעות בעבודה: תאונת עבודה ומחלת מקצוע. כתוצאה מכך, הכוללת את עילת המיקרוטראומה. תאונת עבודה מוגדרת כאירוע פתאומי ובלתי צפוי שקרה לעובד במהלך עבודתו ועקב עבודתו. על העובד להוכיח כי התאונה אכן התרחשה.

וכי קיים קשר סיבתי ישיר בין אירוע התאונה לבין הפגיעה הגופנית.

לעומת זאת, תורת המיקרוטראומה מכירה בפגיעה מצטברת שאינה תוצאה של אירוע חד פעמי. לעומת זאת, אלא של רצף של פגיעות זעירות וחוזרות ונשנות. פגיעות אלה, מצטברות יחד, גורמות לנזק הניתן לאבחון רפואי. על מנת להוכיח מיקרוטראומה.

נדרשת הוכחה כי העבודה כללה תנועות זהות או דומות שפעלו על אותו איבר בגוף באופן קבוע. לדוגמה, דחיית תביעת אחות סיעודית במקרים אלה נובעת לעיתים קרובות מקושי להוכיח את הדפוס החוזר. והממוקד של הפגיעה.

פרטי המקרה: רקע ועובדות הליך עב״ל 664/08

המערערת, אחות סיעודית העובדת בבית החולים כרמל מאז שנת 1978, טענה כי ביום 8.4.2006. לדוגמא, בסביבות השעה 20:30, בעת שניסתה להרים חולה בסיוע אחות נוספת. נתפס לה הגב והיא חשה כאבים עזים. המערערת המשיכה בעבודתה, מתוך תקווה שהכאב יחלוף.

היא פנתה לטיפול רפואי במיון רק ביום 14.4.2006, בסיום חופשה מתוכננת.

בתעודה הרפואית מהמיון, צוין כי המערערת סובלת מכאבי גב ״מזה 3 שבועות״. כלומר, ללא כל אזכור של אירוע בעבודה. ביום 29.6.2006, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה לדמי פגיעה. הנימוק לדחייה היה שלא הוכח אירוע תאונתי בעבודה.

וכן שמהחומר הרפואי עלה כי המערערת סובלת מבעיות גב מזה שנים רבות. אולם, בית הדין האזורי קבע כי ישנן סתירות בגרסאותיה.

טענות הצדדים וקביעות בית הדין האזורי

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מנה שורת סתירות בגרסאות המערערת. אמנם, גרסאות אלה נמסרו לחוקר המוסד, בתצהיר שנתנה ובעדותה בבית הדין. הסתירות נגעו הן לאופן קרות האירוע. והן למועד שבו סיפרה המערערת לראשונה לגורם רפואי על הקשר לעבודה.

למשל, בתצהיר נטען כי הכאבים לא יוחסו לאירוע חמור בתחילה. ואולם, ורק לאחר שבוע חופשה הוחלט לפנות לטיפול רפואי. בעדותה, לעומת זאת, טענה המערערת שחשה ״קליק״ ולא המשיכה לעבוד לאחר מכן.

יתרה מכך, האזכור הראשון לאירוע בעבודה במסמכים הרפואיים הופיע רק ביום 20.4.2006. לאחר מספר פניות לטיפול רפואי שבהן לא הוזכר הקשר לעבודה. יחד עם זאת, בית הדין האזורי דחה את התביעה גם בעילת המיקרוטראומה. הוא קבע שסדר יומה של המערערת כלל פעולות שונות ומגוונות.

ולא רצף של תנועות זהות שנדרש להוכחת עילה זו. לכן, בית הדין האזורי דחה את התביעה גם בעילה זו. מאידך, וזוהי דחיית תביעת אחות סיעודית כפי שהגישה.

השאלה המשפטית וההכרעה בעב״ל 664/08

השאלה המשפטית המרכזית שעמדה בפני בית הדין הארצי לעבודה הייתה האם להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. מצד שני, קביעות אלו קבעו שלא הוכח כי פגיעת הגב של המערערת נגרמה מאירוע תאונתי בעבודה. ושלא הונחה תשתית עובדתית מספקת להכרה בפגיעה כמיקרוטראומה. בית הדין הארצי דחה את הערעור.

הוא קבע כי הערעור מכוון בעיקרו נגד ממצאים עובדתיים ומשקל ראיות שקבעה הערכאה הדיונית, שבהם. לסיכום, ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת. בית הדין הארצי הדגיש את המשקל המיוחד שיש לתת למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען. בשני המסמכים הרפואיים הקרובים ביותר לאירוע הנטען, מיום 14.4.2006 ומיום 16.4.2006.

לא הוזכר כלל שהמערערת הרימה חולה או שכאביה קשורים לאירוע בעבודה.

יתרה מכך, עלה. לאור, כי ביקורה מיום 16.4.2006 היה ביקור חוזר בגין כאבי גב שהחלו כבר ביום 29.3.2006. קודם למועד האירוע הנטען. האזכור הראשון לאירוע בעבודה הופיע רק ברישום מיום 20.4.2006.

לפיכך, בית הדין קבע כי בית הדין האזורי צדק בקביעתו שלא הוכחה תאונת עבודה. בהתאם, באשר למיקרוטראומה, בית הדין הארצי אישר את קביעת הערכאה הראשונה. הוא ביסס את החלטתו על ההלכה הפסוקה. המבחינה בין רצף תנועות זהות או דומות לבין תנועות שונות ומגוונות.

מכיוון שסדר יומם של המערערת כלל תנועות מגוונות ולא רצף אחיד. למעשה, בית הדין קבע שלא הונחה תשתית עובדתית מתאימה לתביעת המיקרוטראומה. פסק הדין של בית הדין האזורי אושר מטעמיו. מכוח תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב-1991, והערעור נדחה ללא צו להוצאות.

זוהי דחיית תביעת אחות סיעודית שעלתה בערעור, בשתי העילות גם יחד.

המשמעות המעשית של דחיית תביעת אחות סיעודית

פסק הדין מחזק שני עקרונות מרכזיים בדיני הביטוח הלאומי. ראשית, במקרים של פגיעה גבית, שבה קיים שיעור גבוה של תחלואה טבעית באוכלוסיית העבודה. ראשית, יש משקל מכריע לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע הנטען. פער או שינוי בגרסה בין מסמכים אלה לבין עדות מאוחרת יותר.

עשויים להכריע את הכף לרעת התובע.

שנית, בתביעות מיקרוטראומה, יש לבחון בקפידה את אופי הפעולות שביצע העובד. שנית, רק רצף של תנועות זהות או דומות הפועלות על אותו מקום בגוף עשוי לבסס עילה. לעומת זאת, תיאור של יום עבודה מגוון, גם אם הוא כרוך במאמץ. אינו מספיק להוכחת מיקרוטראומה.

פסק הדין משמש אסמכתא נוספת לגישה המצטברת בפסיקת בית הדין הארצי בסוגיות אלה. שלישית, הוא מדגיש לנפגעים ולבאי כוחם את חשיבות התיעוד הרפואי המדויק. והמיידי בעת פנייה ראשונית לטיפול רפואי.

שימו לב: במקרים של כאבי גב, במיוחד אם הם מתפתחים בעקבות עבודה פיזית מאומצת, קיימת נטייה טבעית לייחס אותם לעומסים יומיומיים. חשוב להדגיש בפני הצוות הרפואי את כל הפרטים הרלוונטיים לאירוע הספציפי או לדפוסי העבודה החוזרים, על מנת שהם יירשמו באופן מלא ומדויק בתיק הרפואי. פרטים אלו יכולים להיות קריטיים להצלחת תביעת הכרה בפגיעה בעבודה.

שאלות ותשובות