הגנה על קורבן עבירות מין: ניתוח פסק דין בבית המשפט

הגנה קורבן עבירות מין הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, הגנה על קורבן עבירות מין עומדת במרכזם של שני ערעורים שנדונו בבית המשפט העליון. ערעורים אלו מעלים סוגיות מורכבות בנוגע לזכויות הנאשמים, הפרשנות החוקית של הודיות והגנה על קורבנות. לפני, במאמר זה נסקור את פרטי ההליך. את השאלות המשפטיות שעלו ואת ההכרעות החשובות של בית המשפט. כפי שנדון בהרחבה במאמר הגנה על קטינים בעבירות מין: פסקי דין וחשיבותם, הגנת הקורבן היא אכן נושא מרכזי. פנייה לייעוץ בתחום זה נעשית לרוב באמצעות עורך דין פלילי.

פרטי ההליך והרקע העובדתי

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, ע״פ 2005/20 ו-ע״פ 2451/20, דן בערעורים אלו. בנוסף, המערערים הם ״פלוני״ (בשני הערעורים), והמשיבות הן מדינת ישראל ו״פלונית״ (בגין תקיפה). השופטים שהכריעו בתיק הם כבוד השופט נ' הנדל. כבוד השופטת י' וילנר וכבוד השופט ע' גרוסקופף.

בית המשפט נתן את פסק הדין ביום 11.08.2020.

המערערים הואשמו בביצוע עבירות מין חמורות נגד המתלוננת. עם זאת, הם הודו במעשים במסגרת הסדר טיעון. המקרה התרחש בלילה, כאשר המתלוננת סבלה מבעיה רפואית המכונה ״Vasovagal Syncope״ (סינקופה ואזו-ואגאלית). שגרמה לה לאבד הכרה זמנית. במקרים של עבירות מין נגד קטינה, בחינת מהימנות העדות והסתירות בה היא קריטית, כפי שנדון בהרחבה במאמר עבירות מין נגד קטינה: מהימנות עדות וסתירות.

המערערים ניצלו את מצבה וביצעו בה מעשים מיניים ללא הסכמתה. כתוצאה מכך, הם אף סידרו את בגדיה של המתלוננת לאחר מכן וליוו אותה לביתה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ״ח 27135-09-18 מיום 11.2.2020 הרשיע את המערערים. לעומת זאת, מערער 1 הורשע בעבירה של אינוס תוך ניצול מצב ובנוכחות אחר. לפי סעיף 345(א)(4) וסעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל״ז-1977. מערער 2 הורשע בביצוע מעשה מגונה תוך ניצול מצב ובנוכחות אחר.

לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין.

השאלות המשפטיות שעמדו בפני בית המשפט

שלוש שאלות משפטיות עיקריות עמדו בפני בית המשפט העליון בערעורים אלו:

• האם יש לאפשר למערער לחזור בו מהודייתו באשמה, ומהם הנימוקים המיוחדים הנדרשים לכך.
• האם חוות דעת רפואית חדשה יכולה לשמש בסיס לשינוי הכרעת הדין. לדוגמה, במיוחד כשהיא מציגה הסבר חלופי למצבה של המתלוננת.
• מהי חומרת העונש הראויה במקרים אלה, וכיצד יש לשקול שיקולי שיקום.

טענות הצדדים באשר להגנה על קורבן עבירות מין וזכויות נאשמים

מערער 1 טען כי הודייתו ניתנה שלא מרצונו החופשי. לדוגמא, וזאת עקב לחצים שהופעלו עליו על ידי סניגורו הקודם. לטענתו, הסניגור הבהיר כי אם לא יודה, הוא צפוי לשנות מאסר ארוכות. עוד טען הסניגור החדש לכשל בייצוג, בטענה שחוות דעת רפואית חשובה.

שלכאורה מוכיחה כי המעשה לא היה בר ביצוע, לא הייתה בידי הסניגור הקודם.

המערער 1 גם הגיש בקשה לצירוף ראיה חדשה: חוות דעת רפואית מטעם מומחה למחלות לב. כלומר, פרופ' בוריס שטרסברג. המומחה קבע, לכאורה, כי מצבה הרפואי של המתלוננת אינו תואם סינקופה ואזו-ואגאלית. בנוסף, קבע המומחה כי גם אם המתלוננת סבלה מתסמונת זו.

פרק הזמן הקצר של איבוד ההכרה לא היה מאפשר ביצוע אקט מיני על ידי שני גברים. אולם, על כן, טען הסניגור כי מערער 1 חף מפשע וכי יש לבטל את הכרעת הדין.

המשיבה התנגדה נחרצות לבקשת מערער 1 לחזור מהודייתו. אמנם, לגישתה, הסדר הטיעון היה תוצר של משא ומתן ממושך ומושכל. הוא כלל ריכוך בעובדות כתב האישום ובעמדת המאשימה לעניין העונש. המשיבה סברה כי אין לאפשר חזרה מהסדר כזה.

אשר לחוות הדעת הרפואית, טענה המשיבה כי אין להתיר את צירופה בשלב זה. ואולם, וכי היא אינה משנה את מסקנות הכרעת הדין. המשיבה הדגישה את קיומה של תשתית ראייתית מוצקה. הכוללת הודיות במסגרת תרגיל חקירה משטרתי ופגישות עם שירות המבחן.

מערער 2, מנגד, התמקד בהפחתה בחומרת עונשו. יחד עם זאת, באת כוחו תיארה באריכות את ההליך השיקומי שעבר המערער. שלקח אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה. היא טענה כי שליחת המערער למאסר תגדע את התהליך השיקומי.

ותשנה את מסלול חייו ללא היכר. מאידך, עוד ציינה את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הייחודיות, כולל גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה. לבסוף, הסניגורית הסתמכה על המלצת שירות המבחן להמשך טיפול בקהילה לצד מאסר שירוצה בעבודות שירות.

הכרעת בית המשפט ונימוקיו

כבוד השופט נ' הנדל ע״פ 2005/20, שנתן את פסק הדין המרכזי אליו הסכימו יתר השופטים. מצד שני, דחה את שני הערעורים. בית המשפט העליון קבע. כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי.

חזרה מהודייה באשמה

בית המשפט העליון הדגיש כי חזרה מהודייה היא צעד יוצא דופן. לסיכום, סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב-1982, מאפשר זאת רק מנימוקים מיוחדים שיירשמו. בית המשפט מבהיר. כי נימוקים אלו אינם נוקשים.

וכי קיימות שלוש עילות מרכזיות שהפסיקה הכירה בהן: פגם ברצון החופשי. לאור, כשל בייצוג ורצון כן בחשיפת האמת העובדתית.

בית המשפט קבע. בהתאם, כי מערער 1 לא הניח כל תשתית עובדתית להוכחת פגם ברצונו או כשל בייצוג. הוא ציין כי הודייתו ניתנה לאחר שקילה ומחשבה. וכי הסדר הטיעון היה פרי משא ומתן ממושך.

הסניגור הקודם הבהיר למערער את כלל החלופות, כולל האפשרות לנהל הליך הוכחות. למעשה, ואמר לו שהבחירה נתונה רק לו. בית המשפט קבע כי ייעוץ משפטי לגבי חומרת העונש הצפוי אינו מהווה לחץ פסול. עוד עולה כי מערער 1 הודה במיוחס לו גם בפגישות עם שירות המבחן.

ובהודעות טקסט שנשלחו למתלוננת.

משקל חוות הדעת הרפואית החדשה

בית המשפט דחה גם את בקשת מערער 1 לצירוף חוות הדעת הרפואית החדשה. ראשית, המומחה קבע כי איבוד ההכרה של המתלוננת אינו תואם סינקופה ואזו-ואגאלית. וכי פרק הזמן הקצר של אירוע כזה לא מאפשר ביצוע אקט מיני כפי שתואר. עם זאת, בית המשפט ציין כי חוות הדעת לוקה בחסר.

המומחה לא התייחס ישירות לממצאים ראייתיים אחרים בתיק. שנית, ולא הסביר מדוע ביצוע המעשים אינו אפשרי בפרק זמן קצר. בנוסף, מסקנות המומחה התבססו על חומר רפואי בלבד ולא על בדיקה של המתלוננת.

בית המשפט הדגיש. שלישית, כי מערער 1 לא הציע הסבר חלופי למעשיו. ולא פירט מהי ״האמת״ אותה הוא מבקש לגלות, כפי שנדרש מפסיקות קודמות. הוא קבע כי חוות הדעת אינה ברורה בנקודות חיוניות להכרעה.

ואינה מבססת בצורה ממשית קו הגנה שיכול לפתוח דלת לחזרה מהודייה.

חומרת העונש ושיקולי שיקום

בית המשפט העליון לא מצא מקום להתערב בחומרת העונש שהוטל על המערערים. מכאן, השופט נ' הנדל הדגיש כי מדיניות הענישה בעבירות מין חמורות מחייבת גישה מחמירה. שתשקף את הפגיעה הקשה בקורבן. המעשים שביצעו המערערים ניצלו את חוסר האונים של המתלוננת ושלו את האוטונומיה שלה. בנושא זה קראו גם: קולת העונש בעבירות מין נגד קטינים: ניתוח משפטי ומסקנות.

בית המשפט ציין כי מעשיהם דורשים הרתעה פרטנית וכללית.

לגבי מערער 1, בית המשפט אישר את עונשו של 5 שנות מאסר בפועל. לכן, 6 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי של 75,000 ש״ח למתלוננת. הוא ציין כי עונש זה נוטה לקולה בהתחשב בחלקו הדומיננטי והראשוני באירוע.

לגבי מערער 2, בית המשפט אישר את עונשו של 18 חודשי מאסר בפועל. משום כך, 6 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי של 25,000 ש״ח. אף על פי שבית המשפט הכיר בכך שמערער 2 לקח אחריות. ונמצא בעיצומו של הליך שיקומי.

הוא קבע כי התערבות בעונש לקולה לא תהלום את חומרת העבירה ונסיבותיה. כן, הפער בין העונשים משקף את ההבדל בחומרת המעשים שביצעו המערערים. הוא גם חזר על הכלל לפיו ערכאת ערעור לא נוטה להתערב במתחם הענישה אלא במקרים חריגים.

סיכום: הגנה על קורבן עבירות מין ואיזון זכויות

פסק הדין של בית המשפט העליון מדגיש את האיזון העדין בין זכויות הנאשמים לבין הגנה על קורבן עבירות מין. בנסיבות, בית המשפט דחה את הערעורים. ובכך אישר את הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי. הוא קבע כי חזרה מהודייה היא אפשרות נדירה מאוד. פסק הדין של בית המשפט העליון מדגיש את האיזון העדין בין זכויות הנאשמים לבין הגנה על קורבן עבירות מין, ובמסגרתו נדחתה ערעור, כמפורט בדחיית ערעור עבירות מין בבית המשפט העליון: ניתוח משפטי.

ודורשת נימוקים מיוחדים שלא התקיימו במקרה זה. בשל, כמו כן, חוות הדעת הרפואית החדשה לא הייתה מספקת לשינוי ההכרעה. בית המשפט נתן דגש על חומרת המעשים. הצורך במסר הרתעתי חזק וחשיבות ההגנה על קורבנות עבירות מין.

זאת תוך התחשבות בשיקולי שיקום ועם זאת. לאחר, קבע עונש הולם המשקף את נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה. על המערערים להתייצב לריצוי עונשם ביום 30.8.2020.

שאלות ותשובות נפוצות על פסק הדין