ככלל, החלטות ניהול משפט קיצוניות אינן מקימות עילת פסלות שופט, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן ביותר. בית המשפט בוחן האם קיים חשש ממשי למשוא פנים אובייקטיבי שמונע שפיטה הוגנת. גם הוראות חריגות ביותר שנועדו להשליט סדר באולם נתפסות ככלים ניהוליים ולא כהוכחה לדעה קדומה אישית.
הליכים פליליים מעוררים לא פעם סערת רגשות עזה בקרב הנאשמים וסניגוריהם. לפיכך, המתח באולם הדיונים עשוי להגיע לעיתים לנקודת רתיחה ממשית. כאשר שופט נוקט בצעדים חריפים ביותר. עולה מיד השאלה האם הוא איבד את האובייקטיביות השיפוטית שלו.
מאמר זה בוחן סוגייה מורכבת זו באמצעות ניתוח פסק דין מכונן בסוגיית החלטות ניהול משפט קיצוניות. בנוסף, והשלכותיהן על ניהול ההליך.
סעיף 77א לחוק בתי המשפט נוסח משולב, התשמ״ד-1984, קובע את אבן הבוחן המרכזית לפסילת שופט. עם זאת, לפי סעיף זה. בעל דין רשאי לדרוש ששופט יפסול עצמו כאשר נוצר חשש ממשי למשוא פנים. הפסיקה השוותה בין חשש ממשי לבין ״אפשרות ממשית״ או אפשרות מסתברת מאוד.
השאלה המנחה היא האם נבצר מן השופט לשפוט את ההליך באובייקטיביות הדרושה.
בנוסף, הפסיקה מבחינה בין שני מקורות עיקריים לחשש ממשוא פנים:
-
עניין אישי או דעה קדומה מוקדמת: מצב שבו לשופט יש נגיעה אישית, כלכלית או עמדה מגובשת עוד בטרם החל המשפט. במקרים אלה הנטייה לפסילה מחמירה בהרבה.
-
פסול הצומח מתוך ניהול המשפט: מצב שבו הטענות נולדות עקב התבטאויות או החלטות דיוניות שקיבל השופט במהלך הדיונים עצמם.
שימו לב: המבחן לפסלות שופט הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. תחושתו האישית של הנאשם כי השופט עוין אותו אינה מספיקה כשלעצמה כדי לפסול מותב.
פרשת דני בראון: עובדות המקרה והאירועים החריגים באולם
במסגרת ע״פ 1988/94 דני בראון נ' מדינת ישראל19.06.1994. כתוצאה מכך, נדון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בתיק המקורי עמדו לדין שבעה נאשמים בכתב אישום רחב היקף שכלל שישה עשר אישומים וכמאה. ושישים עדים.
במהלך הדיונים נוצר מתח מתמשך וגבוה בין כבוד השופט חיים אדר לבין ההגנה.
האירועים הגיעו לשיא דרמטי בעת דיון ממושך שבו נחקר עד מרכזי. לעומת זאת, עורך הדין ירום הלוי סירב לשבת לאחר הוראת השופט ואמר לו ״אתה לא תגיד לי״. בתגובה לכך, השופט הורה לשוטרים לעצור ולחקור את הסניגור בגין ביזיון בית המשפט. לאחר שהשוטרים הוציאו את הסניגור מן האולם.
הנאשם דני בראון החל לצעוק ולהפריע למהלך הדיון התקין.
ההפרעות נמשכו כחצי שעה ברציפות, ובמהלכן השמיע הנאשם דברים קשים כלפי בית המשפט. לדוגמה, בשלב זה השופט הורה לשוטרים לסתום את פיו של הנאשם במטפחת כדי להמשיך בחקירה. בעקבות שרשרת אירועים זו, הגיש הסניגור בקשת פסלות נגד השופט. השופט אדר דחה את הבקשה, והנאשם ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון.
טענות הצדדים ביחס להחלטות ניהול משפט קיצוניות
הסניגור ביסס את טענת הפסלות על ארבע עילות מרכזיות שהתרחשו באולם:
-
ההוראה לסתום את פי הנאשם במטפחת, שפגעה קשות בכבודו ובזכויותיו.
-
ההוראה לעצור את הסניגור ולחקור אותו תוך כדי מילוי תפקידו המקצועי.
-
אמירת השופט כי הנאשמים מושכים את הזמן במכוון כדי להשתחרר ממעצר בתום שנה.
-
טענה לפיה השופט נרדם במהלך חקירת עד המדינה.
מנגד, באת-כוח המדינה טענה. לדוגמא, כי השופט בסך הכל פעל להגן על כבוד בית המשפט ולנהל את המשפט ביעילות. המדינה הדגישה כי הנאשם פעל במכוון כדי לייצר פרובוקציות ולהביא לפסילת השופט. לפי עמדת המדינה.
אסור לאפשר לנאשם להכתיב מי יהיה השופט שידון בעניינו באמצעות התנהגות מפרת סדר.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקי השופט זמיר
כבוד השופט י' זמיר דחה את טענות המערער בנוגע להירדמות השופט ולאמירה על משיכת הזמן. כלומר, השופט קבע כי טענות אלו אינן מגלות עילת פסלות כלל. ביחס לשתי ההוראות החריגות, קבע בית המשפט העליון כי מדובר בהחלטות יוצאות דופן וקיצוניות ביותר. עם זאת, בית המשפט בחן האם החלטות ניהול משפט קיצוניות אלו מצביעות על משוא פנים ממשי.
בית המשפט העליון פסק כי החלטות דיוניות שמתקבלות לשם שמירת הסדר אינן משקפות עוינות אישית. אולם, השופט פעל כתגובה להפרות המשמעת החמורות של הסניגור והנאשם. השופט זמיר הסביר. כי מטרת ההוראות הייתה לאפשר את המשך שמיעת העדויות ולהגן על סמכות בית המשפט.
שני טעמים עיקריים הובילו לקביעה זו:
-
היעדר יחס אישי: החלטה ניהולית, גם אם היא שגויה או מוגזמת, מהווה תגובה מוסדית להתנהגות פסולה ולא איבה פרטית כלפי בעל הדין.
-
שמירה על סמכות השפיטה: מתן אפשרות לפסול שופט בשל תגובות להפרות סדר תרתיע שופטים מהפעלת מרותם ותעודד בעלי דין לייצר פרובוקציות.
השופט זמיר הדגיש כי בחינת הפסלות צופה פני עתיד. לפיכך, אין יסוד לחשש שהשופט יעוות את דינו של הנאשם בעת הכרעת הדין. אמנם, השופט סיכם וקבע: ״לאחר שהחלטתי, כאמור. כי בנסיבות המקרה אין מקום לפסול את השופט בשל משוא פנים, אני דוחה את הערעור.״.
ההבחנה המעשית: החלטות ניהוליות לעומת דעה קדומה
פסיקת בית המשפט מחדדת הבדל מהותי בין התבטאויות המגלות עמדה סופית לבין החלטות ניהוליות. ואולם, התבטאות שיפוטית שמלמדת כי השופט כבר חרץ את דינו של הנאשם עשויה להביא לפסילתו. לעומת זאת, החלטות על סדרי הדיון. הגבלת חקירות או השלטת משמעת כמעט לעולם לא יקימו עילה זו.
אזהרה: ניסיון לגרור שופט לעימות מילולי מכוון כדי לבסס עילת פסלות נדון לכישלון. בתי המשפט רואים בכך ניצול לרעה של הליכי משפט ולא יהססו לדחות בקשות מעין אלו.
פתרון ״שטח הדמדומים״: העברת התיק ללא פסילה פורמלית
לצד דחיית הערעור, הצביע בית המשפט העליון על מצב ייחודי המכונה ״שטח דמדומים״. יחד עם זאת, מדובר במקרים שבהם האירועים העכירו את האווירה באולם עד כדי פגיעה קשה במראית פני הצדק. במצבים אלה אין עילת פסלות משפטית, אך המשך הדיון בפני אותו שופט הופך לבלתי רצוי.
השופט זמיר ציין. מאידך, כי השופט אדר כבר החליט בעצמו להפריד את משפטו של דני בראון משאר הנאשמים. בעקבות כך, המליץ בית המשפט העליון. כי המשך הדיון בתיקו הנפרד של הנאשם יתנהל בפני שופט אחר.
המלצה זו נובעת משיקול דעת ומדיניות שיפוטית ראויה, ולא מכוח חובת פסלות שבדין.
מה עושים כאשר השופט מקבל החלטות קיצוניות באולם?
-
שמירה על איפוק וכבוד בית המשפט. עורך הדין והנאשם חייבים לציית להוראות השופט באולם ולא להיגרר לוויכוחים קולניים.
-
תיעוד מדויק בפרוטוקול. יש לוודא כי כל אמירה, החלטה או התרחשות חריגה נרשמות במלואן בפרוטוקול הדיון בזמן אמת.
-
בחינת עילת הפסלות לגופה. יש לשקול היטב האם ההחלטה מלמדת על ״נעילת דעת״ ומשוא פנים, או שמדובר בהחלטה ניהולית בלבד.
-
פנייה לאפיקי ערעור מתאימים. ככל שמדובר בהחלטה דיונית מוטעית שגרמה עיוות דין, יש לשמור את הטענות לשלב הערעור על פסק הדין כולו.
שאלות ותשובות
האם שופט שצועק על סניגור או נוזף בו ייפסל מלדון בתיק?
לא. מצד שני, הפסיקה קובעת כי נזיפות, הערות ביקורת ואף התבטאויות בלתי מוצלחות אינן מהוות עילה לפסלות שופט. בית המשפט רואה בהערות אלו חלק מסמכות ניהול ההליך. אלא אם הן מוכיחות שהשופט גיבש דעה סופית על אשמת הנאשם.
מה ההבדל בין החלטה דיונית שגויה לבין משוא פנים?
החלטה דיונית שגויה היא טעות משפטית בניהול המשפט, כגון פסילת שאלה לגיטימית. לעומת זאת, משוא פנים משקף נטייה מוקדמת או עוינות אישית שמונעת שפיטה הוגנת. לסיכום, טעויות דיוניות מתקנים בערעור רגיל ולא באמצעות הליכי פסלות.
מתי החלטות ניהול משפט קיצוניות יביאו בכל זאת לפסילת המותב?
פסילה תתרחש רק במקרים נדירים שבהם ההחלטה הקיצונית מוכיחה באופן חד-משמעי. לאור, כי דעתו של השופט ״ננעלה״. עליה להראות כי אין עוד שום סיכוי שהשופט יכריע על פי הראיות שיוצגו בפניו בהמשך.
האם מותר לנאשם לדרוש החלפת שופט כי אינו סומך עליו?
לא. בהתאם, נאשם אינו רשאי לבחור את השופט שידון בעניינו. תחושת חוסר אמון סובייקטיבית אינה מהווה עילה חוקית לפסילה. ומערכת המשפט דוחה ניסיונות לתמרן את זהות המותב.
מהי המשמעות של המלצת ערכאת הערעור להעביר תיק לשופט אחר?
זוהי המלצה המבוססת על שיקול דעת ומראית פני הצדק, כאשר היחסים באולם הועכרו לחלוטין. למעשה, ההמלצה אינה קובעת שהשופט נגוע במשוא פנים, אלא נועדה לאפשר ניהול תקין ורגוע של המשפט.
התמודדות עם החלטות ניהול משפט קיצוניות דורשת שיקול דעת משפטי מעמיק והימנעות מתגובות אימפולסיביות באולם. ראשית, פסק הדין בעניין דני בראון מבהיר. כי המחסום בפני פסילת שופט בגין החלטות ניהוליות הוא גבוה במיוחד. ניהול נכון של הגנה פלילית מחייב שילוב בין שמירה בלתי מתפשרת על זכויות הנאשם לבין שמירה על כבוד בית המשפט.
והכללים הפרוצדורליים.
