לא, כאשר החוק הישראלי בונה את העבירה על הכרזה מנהלית מסוימת. בע"פ 831/80 קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי אתר שהוכרז שמורת טבע בצו של המושל הצבאי ב"אזור" אינו "שמורת טבע" כמשמעותה בחוק גנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ג-1963, המחייב הכרזה של שר הפנים. תקנות שעת חירום שהחילו את הדין הישראלי על ישראלים ב"אזור" מפנות לדין הקונקרטי ולא לדין מושגי, ולכן אי אפשר להשלים יסוד חסר בעבירה באמצעות הכרזה של רשות אחרת. התוצאה בפועל: כתבי האישום בוטלו, וההחלטה המזכה של בית משפט השלום הושבה על כנה.
אדם שמקבל זימון לחקירה או כתב אישום בגין מעשה שביצע מחוץ לגבולות מדינת ישראל שואל בדרך כלל שאלה אחת: לפי איזה חוק בכלל שופטים אותי כאן. פסק הדין בעניין צובא נותן לשאלה הזו תשובה מדויקת, והיא רלוונטית הרבה מעבר לשמורות טבע. בכל מקום שבו החוק הפלילי מגדיר עבירה באמצעות מעשה מנהלי קודם, כמו הכרזה, רישוי, סימון או צו של שר, המעשה המנהלי הופך לחלק בלתי נפרד מיסודות העבירה. חסר בו פוגם באישום כולו.
מה קרה בתיק שהגיע לבית המשפט העליון
נגד המערער, אבינעם צובא, תושב אי האלמוגים בסיני, הוגשו לבית משפט השלום באילת שלושה כתבי אישום. התביעה ייחסה לו פגיעה בשמורת טבע ועבירות נלוות שבוצעו, לטענת המדינה, באתרים באזור סיני. אותם אתרים הוכרזו כשמורות טבע מכוח צווים של המושל הצבאי, ולא בהליך ההכרזה הישראלי הרגיל. המערער עצמו רשום במרשם האוכלוסין לפי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965, ובכך התקיים התנאי האישי שאיפשר להעמידו לדין בישראל.
בית משפט השלום באילת קיבל את טענתו המקדמית של המערער וקבע שהמעשים המיוחסים לו אינם מהווים עבירה לפי הדין, מן הטעם שהאתרים לא הוכרזו כשמורות טבע לפי חוק גנים לאומיים ושמורות טבע ותקנותיו. בעקבות הקביעה הזו הורה בית המשפט על ביטול כתבי האישום. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ושם התהפכה התוצאה: המחוזי קבע שהמעשה עצמו, ולא אופן ההכרזה המנהלית על השטח, הוא היסוד הקובע לעבירה, והחזיר את התיקים לדיון בבית משפט השלום. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
השאלה שהכריעה: מה נחשב "שמורת טבע" לפי הדין
השאלה שניצבה בפני בית המשפט העליון הייתה כיצד יש לפרש את תקנה 2(א) לתקנות שעת חירום שעניינן שיפוט בעבירות ועזרה משפטית ביהודה, בשומרון, בחבל עזה, בסיני ובדרום סיני, תשכ"ז-1967. התקנה מסמיכה בית משפט בישראל לדון, "לפי הדין", אדם שביצע ב"אזור" מעשה שהיה מהווה עבירה אילו בוצע בתחום השיפוט של בתי המשפט בישראל. חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, מצידו, דורש הכרזה ספציפית של שר הפנים כדי שאתר ייחשב שמורת טבע.
מכאן נולדה המחלוקת. המדינה טענה שיש להחיל שיטה של המרת נתונים, הדומה לזו הנהוגה בדיני הסגרה, ולראות בהכרזת המושל הצבאי תחליף שווה ערך להכרזת שר הפנים. המערער טען שהכרזת השר היא יסוד עובדתי של העבירה, ובלעדיה אין עבירה כלל. ההכרזה על שטח כשמורת טבע היא החלטה מנהלית של רשות שלטונית, וככזו היא כפופה לכללים בדבר זהות הגורם המוסמך, הליך ההכרזה ותחולתה הגיאוגרפית.
| הערכאה | העמדה שהתקבלה | התוצאה |
|---|---|---|
| בית משפט השלום באילת | האתרים לא הוכרזו שמורות טבע לפי החוק הישראלי, ולכן אין עבירה | כתבי האישום בוטלו |
| בית המשפט המחוזי בבאר שבע | המעשה עצמו הוא היסוד הקובע, ולא אופן ההכרזה על השטח | ערעור המדינה התקבל והתיקים הוחזרו לדיון |
| בית המשפט העליון, דעת רוב | הדין החל הוא הדין הקונקרטי בלבד, וההכרזה המנהלית היא יסוד של העבירה | ערעור המערער התקבל והחלטת השלום הושבה על כנה |
| בית המשפט העליון, דעת מיעוט | ההכרזה היא אמצעי טכני לזיהוי השטח ואינה יסוד מהותי | עמדה שנותרה במיעוט ואינה מחייבת |
דעת הרוב מול דעת המיעוט
השופט ש' לוין דחה את הניסיון לייבא לדין הפלילי את שיטת המרת הנתונים מדיני ההסגרה. בהסגרה בוחנים האם המעשה מהווה עבירה בשתי שיטות משפט, ולשם כך מתרגמים נתונים משיטה לשיטה. תקנות שעת חירום פועלות אחרת לגמרי: הן מחילות את הדין הישראלי על ישראלי שפעל ב"אזור" באופן חד סטרי, ואינן משוות בין הדין הישראלי לדין שחל באותו שטח. משום כך הדין שאליו מפנות התקנות הוא הדין הישראלי הקונקרטי, על כל יסודותיו, ללא תלות בדין הזר.
השופט יהודה כהן, בדעת מיעוט, סבר שההכרזה המנהלית היא אמצעי טכני לזיהוי השטח בלבד ואינה יסוד מהותי של העבירה. לשיטתו, תכלית ההכרזה היא לחסוך מבית המשפט את הצורך להכריע בכל תיק מחדש האם מדובר בשטח בעל ערכי טבע, ולכן ניתן היה להעמיד את המערער לדין בגין פגיעה בשמורה שהוכרזה ב"אזור" באותו אופן שבו מועמדים לדין על פגיעה בשמורה שהוכרזה בישראל. פירוש מרחיב כזה, טען, עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק להעניק סמכות שיפוט מקיפה על עבירות שביצעו ישראלים בשטחים אלה.
מה זה אומר בפועל למי שמואשם בעבירה שבוצעה מחוץ לישראל
ההלכה מחייבת את התביעה לפרק את העבירה ליסודותיה ולהראות שכל אחד מהם מתקיים לפי הדין הישראלי, ולא לפי מקבילה זרה. בפועל זהו כלי הגנה ממשי, במיוחד בעבירות שנשענות על צו, הכרזה, סימון או היתר. חשוד שנחקר בעבירה כזו נהנה מזכויות מוקנות בעת חקירה ומעצר, ובראשן הזכות להיוועץ בעורך דין לפני שהוא מוסר גרסה.
- מפרקים את העבירה ליסודות. מאתרים בסעיף החיקוק כל רכיב שהתביעה חייבת להוכיח, ובודקים אילו מהם נשענים על מסמך מנהלי קודם.
- מאתרים את מקור ההכרזה. דורשים לראות את ההכרזה או הצו עצמם, ובודקים מי חתום עליהם ומכוח איזו סמכות הם ניתנו.
- בודקים את הגורם המוסמך. אם החוק מייחד את ההכרזה לשר מסוים, הכרזה של גורם אחר אינה ממלאת את היסוד, גם אם תכליתה זהה.
- בוחנים את מקור סמכות השיפוט. מבררים על סמך איזו הוראה מבקשים לשפוט בישראל מעשה שבוצע מחוץ לה, ומה בדיוק נדרש לפי אותה הוראה.
- מגישים טענה מקדמית בשלב הנכון. טענה שהעובדות אינן מגלות עבירה נטענת בפתח ההליך, לפני שמיעת הראיות, וכך היא נטענה ונתקבלה גם בתיק צובא.
בדיקה מדוקדקת של יסודות העבירה ושל המסמך המנהלי שעומד בבסיסה יכולה להוביל לביטול האישום עוד לפני שלב הראיות. ככל שהבדיקה נעשית מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי להימנע מניהול הליך מיותר.
שאלות ותשובות
אפשר להעמיד אותי לדין בישראל על משהו שעשיתי מחוץ למדינה?
כן, אם קיימת הוראת חוק המחילה את הדין הפלילי הישראלי על המעשה או על מי שביצע אותו, ואם כל יסודות העבירה מתקיימים לפי הדין הישראלי. בתיק צובא הסמכות עצמה לא הייתה שנויה במחלוקת, והמערער אף היה רשום במרשם האוכלוסין. מה שהכשיל את האישום היה יסוד עובדתי אחד שלא התקיים לפי הדין הישראלי.
מה זו שיטת המרת נתונים ולמה בית המשפט דחה אותה?
מדובר בשיטה מדיני ההסגרה, שבה מתרגמים נתון משיטת משפט אחת למקבילה שלו בשיטה אחרת כדי לבדוק אם המעשה מהווה עבירה בשתיהן. בית המשפט העליון קבע שהיא אינה מתאימה לתקנות שעת חירום, משום שאלה מחילות את הדין הישראלי באופן חד סטרי ואינן עורכות השוואה בין שתי שיטות משפט.
אם השטח הוכרז שמורת טבע על ידי גורם אחר, זה לא מספיק?
לא, כאשר החוק מייחד במפורש את ההכרזה לשר מסוים. דעת הרוב קבעה שהגדרת שמורת טבע בחוק כוללת את זהות הגורם המכריז, ולכן הכרזה של רשות אחרת, מקבילה ככל שתהיה, אינה משלימה את היסוד החסר בעבירה.
מי מוסמך להכריז על שמורת טבע בישראל?
לפי חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, תשכ"ג-1963, ותקנותיו, ההכרזה נעשית על ידי שר הפנים. זהו בדיוק הרכיב שעמד במרכז המחלוקת: הצווים בתיק צובא ניתנו על ידי המושל הצבאי ולא בהליך ההכרזה הקבוע בחוק.
טענה מקדמית באמת יכולה לבטל כתב אישום?
כן. נאשם רשאי לטעון בפתח ההליך שהעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מגלות עבירה. אם בית המשפט מקבל את הטענה, האישום מבוטל בלי שנשמעות ראיות. זה מה שאירע בבית משפט השלום באילת, וזו התוצאה שהעליון החזיר על כנה.
פסק הדין ותיק, הוא עדיין רלוונטי היום?
ההסדר שנדון בו נוגע לשטחים ולתקופה מסוימים, אך העיקרון שנקבע אינו תלוי בהם. כל אימת שחיקוק פלילי מפנה אל "הדין" או בונה עבירה על הכרזה מנהלית, ההנחיה היא לקרוא את ההפניה כמכוונת לדין ממשי וקונקרטי, על כל יסודותיו.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
