ככלל, בית הדין לא יורה על השבת כספים אלא אם התקיימו תנאים חריגים ומוגדרים. בין תנאים אלה נמנים קיומו של סעיף השבה מפורש בחוזה, פערי שכר ניכרים, או דרישה חד-משמעית של המועסק להיחשב כעצמאי. כאשר הפער בין התמורה הקבלנית לשכר החלופי אינו מהותי, בית הדין ייטה לדחות את טענת ההשבה והקיזוז.
סוגיית סיווגם של מועסקים כעצמאיים מעסיקה רבות את בתי הדין לעבודה. לפיכך, לעיתים קרובות מתברר. כי מועסק שפעל תחת חשבוניות מס היה למעשה עובד שכיר לכל דבר ועניין. במצבים אלו, המעסיק מעלה לא פעם דרישה עבור השבת תשלומי יתר מקבלן שהוכר כעובד בדיעבד.
מאמר זה מנתח את ההשלכות המשפטיות של מהלך זה ומסביר את עקרונות הפסיקה בסוגיה.
הסטטוס של אדם כעובד אינו נקבע לפי הכינוי שנתנו לו הצדדים. בנוסף, המבחן המעורב בוחן את השתלבות המועסק בארגון, הפיקוח עליו, והאם הוא מחזיק עסק עצמאי משלו. לפיכך, גם הסכמה רבת שנים אינה גוברת על הדין המגן.
כאשר בית הדין קובע כי התקיימו יחסי עבודה, עולה שאלת בסיס השכר לחישוב הזכויות. בהתאם להלכת אייזיק. עם זאת, בית הדין מחשב את הזכויות על בסיס השכר שהיה משולם לאותו עובד אילו הועסק מלכתחילה כשכיר. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל במלואו על המעסיק.
באשר לשאלת ההשבה, דעת הרוב בפסיקה קבעה בעבר כי ככלל אין להורות על החזרת כספים. כתוצאה מכך, מדיניות שיפוטית זו נועדה להרתיע מעסיקים משימוש במתכונת העסקה פיקטיבית. עם זאת, יש לבחון את החריגים שנקבעו בפסיקה:
-
קיומו של סעיף מפורש בהסכם ההתקשרות הקובע חובת השבה במקרה של שינוי סיווג.
-
דרישה ברורה ומפורשת של מבצע העבודה עצמו להיות מסווג כעצמאי.
-
תמורה ששולמה כעצמאי הגבוהה באופן ניכר ומשמעותי מהשכר שהיה משתלם כעובד שכיר.
עובדות ההליך: ע״ע 99/06 מרכז קהילתי אזורי רמת הגולן נגד חנה יפהר
בהליך ע״ע 99/06 (שאוחד עם ע״ע 160/06) נדון עניינה של חנה יפהר. לעומת זאת, אשר הועסקה כמנהלת חשבונות במרכז הקהילתי משנת 1982 ועד שנת 2000. התמורה שולמה כנגד חשבוניות מס. בתחילה עבדה בהיקף משרה של 60%, ובהמשך עברה למשרה מלאה.
מרבית עבודתה בוצעה במשרדי המרכז ובאמצעות ציודו. לדוגמה, אם כי היא העניקה שירותים גם לגורמים מעטים נוספים. בשנת 1998 סירבה המשיבה לחתום על חוזה המעגן את מעמדה כעצמאית. בעקבות כישלון משא ומתן להסדרת מעמדה כשכירה, החליט המרכז להפסיק את ההתקשרות עימה.
שימו לב: עצם העובדה כי בעל מקצוע מעניק שירותים ללקוחות נוספים אינה שוללת באופן אוטומטי את מעמדו כעובד אצל מעסיק עיקרי.
טענות הצדדים בפני בית הדין הארצי לעבודה
המרכז הקהילתי טען כי המשיבה פעלה כקבלנית עצמאית במשך 18 שנה ללא עוררין. לדוגמא, עוד טען המרכז כי תביעתה נגועה בחוסר תום לב קיצוני. לחילופין, דרש המרכז קיזוז או השבת תשלומי יתר מקבלן שהוכר בדיעבד. בטענה שהתמורה החודשית הייתה גבוהה משמעותית משכר שכיר.
לעומת זאת, טענה חנה יפהר כי השתלבה באופן מלא בליבת הפעילות של המרכז. כלומר, היא דרשה פדיון חופשה, פיצויי פיטורים ודמי הבראה. המשיבה טענה כי השכר שקיבלה היה דומה לשכר של עובד מקביל. ולכן אין מקום לכל השבה או קיזוז מצידה.
אזהרה: טענת קיזוז אינה מתקבלת אוטומטית; המעסיק חייב לטעון אותה במפורש ולהוכיח בראיות את גובה השכר החלופי של עובד מקביל.
הכרעת בית הדין הארצי: סיווג, זכויות ושאלת השבת תשלומי יתר מקבלן
מותב בית הדין הארצי, בראשות הנשיא סטיב אדלר, השופטים עמירם רבינוביץ ושמואל צור. אולם, ונציגי הציבור דניאל יעקבסון ומיכאל הילב, קבע פה אחד כי התקיימו יחסי עובד-מעביד. בית הדין קבע כי לא נפל חוסר תום לב בהתנהגות המשיבה. בנוסף, נדחתה התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
באשר לבסיס החישוב. אמנם, בית הדין הפחית את רכיב הוצאות הנסיעה (1,394 ש״ח) מהתמורה החודשית (8,547 ש״ח). והעמיד את השכר הקובע על 7,193 ש״ח. על בסיס זה נקבעו הזכויות הבאות:
-
פיצויי פיטורים: סך של 84,637 ש״ח (במקום הסכום שנפסק בערכאה הקודמת).
-
פדיון חופשה שנתית: חישוב לפי חוק חופשה שנתית, תשי״א – 1951, עבור ארבע שנים, בסך כולל של 22,320 ש״ח.
-
דמי הבראה: חישוב רטרואקטיבי לתקופה של 7 שנים (בשל הגשת התביעה תוך כדי קיומם של יחסי העבודה) בסך של 43 ימי הבראה.
בסוגיית השבת תשלומי יתר מקבלן והקיזוז נחלקו הדעות. השופט צור, יחד עם נציגי הציבור. סבר כי דיני עשיית עושר מחייבים קיזוז של תשלומי היתר בתוך תקופת ההתיישנות. אולם, הנשיא אדלר והשופט רבינוביץ סברו.
כי מאחר שהפער בין התמורה הקבלנית לשכר עובד חלופי עמד על כ-12.3% בלבד. אין לראות בו פער ניכר המצדיק השבה.
סוף דבר, על דעת כל חברי ההרכב, בית הדין הכיר בזכויותיה הכספיות של המשיבה. עם זאת, על דעת השופט צור ונציגי הציבור, ובניגוד לדעת הנשיא אדלר והשופט רבינוביץ. נפסק כי זכויותיה הכספיות של המשיבה תהיינה כפופות לקיזוז סכומים ששולמו ביתר.
שלבים לבירור מעמד ותביעת זכויות רטרואקטיביות
עובדים המועסקים כעצמאיים ומעוניינים לבחון את זכויותיהם צריכים לפעול בצורה מושכלת ומסודרת:
-
איסוף ראיות על אופי ההתקשרות. יש לרכז מיילים, דוחות נוכחות, הנחיות עבודה ותיעוד על שימוש בציוד המעסיק.
-
בדיקת שכר עובדים מקבילים. כדאי לאסוף נתונים על שכרו של עובד שכיר המבצע תפקיד דומה לשם חישוב הפער.
-
בחינת מועד הגשת התביעה. הגשת תביעה לפני סיום יחסי העבודה עשויה להרחיב את הזכאות לדמי הבראה לתקופה של 7 שנים.
-
פנייה לייעוץ משפטי מקצועי. יש לבחון מראש את הסיכון להעלאת טענת קיזוז על ידי המעסיק לפי נתוני המקרה.
שאלות ותשובות
מתי תידחה דרישה של השבת תשלומי יתר מקבלן שהוכר כעובד?
בית הדין ייטה לדחות את הדרישה כאשר הפער בין התמורה לחשבונית לבין שכר עובד שכיר אינו משמעותי. או כאשר המעסיק הוא שיזם את צורת ההעסקה הזו.
כיצד משפיע מועד הגשת התביעה על פדיון דמי הבראה?
תביעה המוגשת לאחר סיום יחסי העבודה מוגבלת לפדיון עבור השנתיים האחרונות בלבד. לעומת זאת, תביעה המוגשת בעת שהיחסים עודם מתקיימים מאפשרת לתבוע עד 7 שנים לאחור.
האם הוצאות נסיעה נכללות בשכר הקובע לפיצויי פיטורים?
החזר הוצאות נסיעה אמיתי אינו מהווה חלק משכר היסוד. לפיכך, בית הדין ינכה רכיב זה מסכום התמורה בעת חישוב פיצויי הפיטורים.
האם הסכמה בכתב להיות קבלן שוללת זכויות סוציאליות?
חוקי המגן הינם קוגנטיים ואינם ניתנים לוויתור. לכן, גם אם נחתם הסכם הקובע מעמד עצמאי, בית הדין יבחן את המציאות העובדתית בפועל.
ההכרעה בשאלת מעמדו של עובד וזכויותיו הכספיות מורכבת ודורשת ניתוח עובדתי. ומשפטי מעמיק של תנאי ההעסקה. פסק הדין מדגים את המתח הקיים בין עקרונות משפט העבודה המגן לבין דיני החוזים. ועשיית עושר ולא במשפט.
מומלץ להיוועץ בעורך דין הבקי בדיני עבודה לצורך הערכת סיכויי התביעה וניהול ההליך כראוי.
