זכויות קורבן סחר בנשים: פסק דין עקרוני וחשוב למניעת

פסק דין היסטורי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דן בשאלה עקרונית: האם ניתן לשלול זכויות מאישה שנכנסה לישראל כקורבן סחר בנשים, רק משום שכביכול ״בחרה״ לעסוק בזנות. לפיכך, ההכרעה קובעת עיקרון ברור: לקורבן סחר בנשים אין אשם בשל נסיבות כניסתו או העסקתו בזנות. ואין לפגוע בזכויותיו ובזכויות בן זוגו לחיי משפחה.

עת״מ (תל-אביב-יפו) 2321/8 הוא עתירה מנהלית של בני זוג נשואים: העותר, אזרח ישראלי, והעותרת. בנוסף, בעלת אזרחות אוקראינית, קורבן סחר בנשים לשעבר. העותרים ביקשו ממשרד הפנים להעניק לעותרת אשרת כניסה רב-פעמית לישראל. במסגרתה תוכל להתלוות לבן זוגה בביקוריו התכופים בארץ.

העותרת הגיעה לישראל בשנת 2003, בהיותה בת 22 בלבד. עם זאת, היא נכנסה בזהות בדויה שסודרה עבורה על ידי סוחרי נשים. שהציגו אותה כיהודיה העולה ארצה ללא ידיעתה. מיד עם הגעתה נאלצה לעסוק בזנות במכון ליווי, עד שנעצרה בפשיטה משטרתית.

לאחר שיתפה פעולה עם הרשויות, קיבלה מעמד זמני כקורבן סחר בנשים.

בתקופת שהותה במעצר הכירה את העותר, והשניים התחתנו באוקראינה ביוני 2007. לאחר שאשרתה בוטלה בגין הכניסה בזהות בדויה. כתוצאה מכך, כשביקש העותר לשוב עם אשתו לישראל, סורבה בקשתם להליך המדורג לאיחוד משפחות במשך שנתיים. בנימוק שהעותרת נכנסה ביודעין לזנות.

גם בקשה לאשרת תייר רב-פעמית סורבה מאותו נימוק.

השאלה המשפטית העקרונית

השאלה שעמדה בפני השופטת עקרונית. לעומת זאת, ומכוננת: האם ניתן להצדיק סירוב מתן אשרת כניסה לבת זוג של אזרח ישראלי. בנימוק שהיא ״בחרה״ לעסוק בזנות ונכנסה לישראל בזהות בדויה. כאשר מדובר בקורבן מוכר ומתועד של סחר בנשים.

מדובר בניסוח מהותי של עמדת משרד הפנים. לדוגמה, לטענת המדינה, העותרת ידעה שמטרת בואה לישראל היא עיסוק בזנות, ובחרה בכך ביודעין. לכן, טענה המדינה, היא אינה זכאית להטיל ספק במעמדה ולקבל אשרת תייר רב-פעמית. עו״ד שחף, ב״כ המשיבה.

אף ציין שהאשרה הזמנית ניתנה לעותרת כדי שתוכל לתת עדות כקרבן סחר.

על אף שהמשיבה כיהנה על עובדות הסחר בנשים. לדוגמא, היא ניסתה לשלול את זכאותה של העותרת על סמך כאילו הייתה זו ״בחירה״ חופשית. עמדה זו עמדה בסתירה מוחלטת למציאות בה העותרת הייתה צעירה בת 22, גדלה ללא אם. חיה בתנאי עוני קשים, ופותתה להגיע ארצה על ידי רשת פשע מאורגנת.

טענות המדינה ועמדת בית המשפט

בית המשפט דן בעמדת המדינה באמצעות ראיות מקצועיות נרחבות. כלומר, השופטת ד״ר מיכל אגמון-גונן קבעה כי תיאור העותרת כמי שכל האופציות היו פתוחות לפניה. והיא בחרה לעסוק בזנות, ״רחוק מרחק מזרח ומערב מהמציאות של קורבנות סחר בנשים״.

בית המשפט הסתמך על ספרות מקצועית עשירה. אולם, הוא ראה בדברי פרופ' אורית קמיר. כי העיסוק בזנות יוכל להיחשב ״בחירה״ רק בעולם שבו לנשים תהיינה אופציות אחרות. ובו הן לא תגענה לזנות לאחר אונס, התעללות וקיפוח.

הספרות מראתה כי המציאות בה שוכנת העותרת היא דווקא ההפך.

כמו כן, בית המשפט הביא לדיון את עבודתה של ענת גור, ״מופקרות, נשים בזנות״. אמנם, שקבעה כי ״הזנות לעולם אינה בחירה חופשית של האשה״. וכי הנשים נכנסות לזנות לרוב על רקע ניצול מיני, חוסר באהבה והשפלה בגיל צעיר. בית המשפט ציטט גם פסיקה של בית המשפט המחוזי בחיפה.

שקבעה כי ״אותן נשים העוסקות בזנות הן בדרך-כלל אלו אשר המציאות הכלכלית כפתה עליהן להיאנס״.

למה ״הבחירה״ בזנות אינה אשם

בית המשפט הבהיר כי אין להפריד בין הקורבן לבין הפשע שחווה. ואולם, העותרת, אשה צעירה שגדלה ללא אם וחיה בתנאי עוני. נפתתה על ידי סוחרי נשים להגיע ארצה. היא קיבלה את מסמכי הנסיעה בסתר, וזוותה התגלתה רק לאחר הגעתה, כשהחלה לעבוד בזנות מייד.

השופטת קבעה כי גם אם העותרת ידעה מראש שתעסוק בזנות. יחד עם זאת, הדבר נבע ממצוקה קשה ומניצול של רשת פשע, ואינו שולל ממנה את מעמדה כקורבן. אין לדבר על ״בחירה״ חופשית ואמיתית של אשה צעירה בנסיבות אלו.

כמו כן, הגעתה של העותרת לישראל בזהות בדויה לא הייתה חלק מתוכנית מראש שלה לעסוק בזנות. מאידך, הזהות הבדויה סודרה עבורה על ידי סוחרי הנשים שהציגו אותה כעולה. היא לא תכננה את המהלך הזה, ולכן אין להטיל עליה את האחריות לכך.

זכות בן הזוג והשלכות הפסיקה

העותר, שידע על נסיבותיה הקשות של העותרת והיותה קורבן סחר בנשים. מצד שני, בחר בה לאשתו מתוך אהבה. השניים נשואים כדין וחיים יחד מזה שלוש שנים. בית המשפט ראה בכך עדות נדיבה לחיבור האמיתי בין השניים.

בית המשפט ציין פסק דין בכ״ש בבג״ץ 3648/8, סטמקה נ' משרד הפנים. לסיכום, שקבע: ״מדברים אנו לא אך בזכותו של אותו בן-זוג זר לא-יהודי. מדברים אנו בזכותו של בן-הזוג הישראלי. בשאיפתו כי בן-זוגו החי בארץ לצדו ולצד ילדיהם יהא שווה-זכויות לו״.

עיקרון זה מבטא את המחויבות החוקתית לשוויון זכויות בין בני זוג.

משרד הפנים סרב גם לבקשה לאשרת תייר רב-פעמית מאותו נימוק שבו סורב ההליך המדורג. לאור, בית המשפט מצא כי סירוב זה אינו סביר ואינו מידתי. בפרט כשהעותרת נשואה כדין לאזרח ישראלי שמבקש לחיות עמה.

סבירות נימוקי הסירוב

בית המשפט בחן את נימוקי הסירוב בזהירות רבה. בהתאם, הוא קבע כי משרד הפנים ״מעניש״ את העותר על שבחר להינשא לקורבן סחר בנשים. לדוגמה, העותרת סיפרה מיידית על הגעתה בזהות בדויה, שיתפה פעולה עם המשטרה. ואף קיבלה מעמד זמני כדי להעיד נגד סוחרי האנוש.

עמדת המשיבה לא עמדה בבחינה סבירה. המשיבה טענה כי ההחלטה סבירה מכיוון שלא הוגשה בקשה לאיחוד משפחות. אולם בקשה כזו הוגשה וסורבה במשך שנתיים. הבקשה לאשרת כניסה רב-פעמית נובעה דווקא מהעובדה שהמשיבה עצמה סרבה לפתוח בהליך המדורג.

בית המשפט מצא כי הסירוב לא סביר ולא מידתי מכל בחינה שהיא. הוא הוסיף כי החברה מבקשת שלא להתמודד עם התופעה, ומפנתה את פניה לכיוון אחר. כאילו ״אם בחרת בקרבן סחר לאישה, זו בחירתך שלך. אך אל תכריח אותנו כחברה להתייחס לכך״.

משמעות הפסיקה והחלטת בית המשפט

בית המשפט הורה על ביטול החלטת המשיבה בחלקים.