בית המשפט העליון קבע כי חברת ביטוח אינה יכולה לפטור את עצמה מחבותה כלפי מבוטח שנהג בשכרות וגרם לתאונה, אלא אם כן הדבר צוין במפורש בפוליסת הביטוח או בחוק. קביעה זו מגנה על נפגעי תאונות תמי לב. בנוסף היא מבהירה כי דיני הביטוח אינם הכלי המתאים להרתעה מפני נהיגה בשכרות.
בית המשפט העליון הכריע בשאלה עקרונית. לפיכך, וחשובה בדיני הביטוח: האם יש לפטור חברת ביטוח מחבותה על פי פוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בגין נזקי רכוש. כאשר מתברר שהמבוטח נהג ברכבו תחת השפעת אלכוהול בעת קרות התאונה. שאלה זו התעוררה בבקשת רשות ערעור ״בגלגול שלישי״ שחברת הביטוח הגישה הכשרה.
המקרה העלה שאלות מהותיות לגבי גבולות הכיסוי הביטוחי, פרשנות חוזי ביטוח ותפקידם של דיני הביטוח.
פסק הדין מספק בהירות משפטית חשובה. בנוסף, ומבטיח כי נפגעים בתאונות דרכים לא יישאו בנטל כלכלי כבד. לכן המאמר ידון בהרחבה בהשלכות פסק הדין על ציבור הנהגים וחברות הביטוח. ההבנה המעמיקה של החלטה זו חיונית לכל מי שעוסק או מושפע מתביעות ביטוח ודיני נזיקין.
ביום 19.1.2015 אירעה תאונת שרשרת. עם זאת, בה המשיב 1, שביטח את רכבו בהכשרה חברה לביטוח בע״מ, פגע בשני רכבים נוספים. נהגי הרכבים האחרים בוטחו על ידי חברות ביטוח אחרות.
המשיב 1 הורשע בעבירות תעבורה, כולל נהיגה בשכרות. כתוצאה מכך, בבדיקת נשיפה שנערכה כשעתיים לאחר התאונה נמדדה בנשיפתו כמות אלכוהול העולה פי חמישה לערך על המותר בחוק. בעלי הרכבים הניזוקים תבעו את המשיב ואת הכשרה חברה לביטוח בע״מ בגין נזקי הרכוש.
הכשרה חברה לביטוח בע״מ טענה כי אין לה חבות ביטוחית. לעומת זאת, היא הסבירה זאת בכך שנהיגה בשכרות שוללת את הכיסוי הביטוחי. הכשרה חברה לביטוח בע״מ הסתמכה על מספר נימוקים: פרשנות הפוליסה התקנית. סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח (שפוטר מבטח כאשר המבוטח גרם למקרה הביטוח במתכוון).
ודוקטרינת האשם התורם, שלטענתה מצדיקה הפחתת תגמולי הביטוח. לדוגמה, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי דחו את כל טענות ההגנה של חברת הביטוח וקבעו. כי היא חבה במלוא תגמולי הביטוח.
השאלה המשפטית המרכזית בפני בית המשפט העליון
הדיון בבית המשפט העליון התמקד בשלוש שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות לחברת ביטוח נהיגה בשכרות. ראשית, בית המשפט בחן האם אי-הכללת נהיגה תחת השפעת אלכוהול ברשימת החריגים לחבות המבטח הקבועים בפוליסה התקנית מהווה ״הסדר שלילי״. שאלה זו התעוררה בהשוואה לחריג הקיים לנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים. הסדר שלילי מצביע על כוונת המחוקק שלא לפטור את המבטח במקרים אלו.
שנית, בית המשפט שקל האם נהיגה בשכרות, בכמות חריגה. לדוגמא, עולה כדי ״כוונה״ לגרימת התאונה כמשמעה בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הפוטרת את המבטח מחבותו. ניתוח מושג ה״כוונה״ בדיני הביטוח לעומת דיני העונשין היה מרכזי בהקשר זה. שלישית, נבחנה האפשרות להחיל את דוקטרינת ״האשם התורם״ ביחסי מבטח-מבוטח.
האם רשלנות המבוטח (נהיגה בשכרות) יכולה להפחית מחבות המבטח. כלומר, גם כאשר הצדדים לא כללו בפוליסה תניה מפורשת המטילה על המבוטח חובת זהירות.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה
בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישה הכשרה חברה לביטוח בע״מ. אולם, בית המשפט קבע כי חברת הביטוח חבה במלוא תגמולי הביטוח. על אף נהיגתו השיכורה של המבוטח. השופטת י' וילנר נימקה את ההחלטה במספר אופנים:
-
הסדר שלילי בפוליסה התקנית. השופטת י' וילנר קבעה כי העדרו של חריג מפורש לנהיגה תחת השפעת אלכוהול בפוליסה התקנית מהווה ״הסדר שלילי״ מכוון של המחוקק. היא הדגישה כי איזון זה העדיף את האינטרסים של ציבור הנפגעים הפוטנציאליים על פני אלה של חברות הביטוח.
-
פרשנות המונח ״כוונה״ בחוק חוזה הביטוח. בית המשפט קבע כי המונח ״כוונה״ בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הפוטר מבטח ממקרה ביטוח שנגרם במתכוון, מוגבל למקרים בהם המבוטח צפה בהסתברות גבוהה את התרחשות התאונה או חפץ בקרותה. השופטת וילנר ציינה כי לא הוכח שהמשיב, בעת שנהג שיכור, צפה שאירוע תאונתי יתרחש בהסתברות כזו.
-
יישום דוקטרינת ״האשם התורם״. השופטת וילנר הדגישה כי אף אם קיימת אפשרות עקרונית להחיל את דוקטרינת ״האשם התורם״ (שממקורם בדיני הנזיקין) על יחסי מבטח-מבוטח, אין לעשות זאת כאשר הצדדים לא כללו בפוליסה תניה מפורשת המטילה על המבוטח חובת זהירות. אי הכללת תניה כזו הייתה פוגעת בעקרון חופש החוזים.
השופטת י' וילנר נימקה את מסקנתה גם משיקולי מדיניות. אמנם, לדעתה, הכרה גורפת ברשלנות מבוטח ללא הסכמה מפורשת בפוליסה עלולה להוביל ל״מדרון חלקלק״. הדבר היה מביא לריבוי התדיינויות משפטיות בגין התנהגויות רשלניות שונות של נהגים מבוטחים. בנוסף, הייתה נגרמת פגיעה בוודאות המשפטית וביציבות שוק הביטוח.
ולבסוף גלגול עלויות לצדדים שלישיים תמי לב. ואולם, בית המשפט הפנה גם להצעת חוק תלויה ועומדת להפחתת פיצוי לנהג שיכור. כאינדיקציה לכך שהדין הקיים מטיל על המבטח חבות מלאה. ובחר ״להמתין לדברו של המחוקק״ בטרם ייקבע כלל שיפוטי חדש בעניין.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק הדין קובע הלכה תקדימית וחשובה בדיני הביטוח. יחד עם זאת, הוא מבהיר כי חברות ביטוח אינן יכולות להישען על נהיגה בשכרות של המבוטח כטענת הגנה גורפת לשלילת כיסוי ביטוחי. אלא אם קבעו זאת במפורש בפוליסה או בחוק. הלכה זו מגנה על זכויותיהם של צדדים שלישיים תמי לב הנפגעים בתאונות דרכים.
בנוסף, היא מבהירה כי דיני הביטוח, בשונה מהדין הפלילי. מאידך, אינם הכלי המתאים להרתעה מפני נהיגה בשכרות. תפקיד זה נותר בידי המחוקק והרשויות המטפלות בענישה פלילית. הפסיקה גם משאירה בצריך עיון את השאלה העקרונית הרחבה יותר.
האם דוקטרינת האשם התורם חלה כלל בדיני הביטוח, ומבהירה כי במקרים בהם היא עשויה לחול. מצד שני, הדבר מותנה בקיומה של תניה חוזית מפורשת.
הסדר שלילי והשפעתו על כיסוי חברת ביטוח נהיגה בשכרות
המושג ״הסדר שלילי״ מתייחס למצב שבו המחוקק בחר במודע שלא לכלול נושא מסוים בחקיקה, ובכך ליצור הסדר המשתמע מתוך שתיקה זו. במקרה של חברת ביטוח נהיגה בשכרות, בית המשפט העליון קבע כי העדרו של חריג מפורש לנהיגה תחת השפעת אלכוהול בפוליסה התקנית (בניגוד לחריג הקיים לגבי נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים) מהווה ״הסדר שלילי״ מכוון.
משמעות הדבר היא כי המחוקק התכוון לא לכלול נהיגה בשכרות בין החריגים לכיסוי הביטוחי. לסיכום, ההחלטה הזו משקפת איזון אינטרסים. שבו האינטרסים של ציבור הנפגעים הפוטנציאליים קודמים לאלה של חברות הביטוח. כתוצאה מכך, חברות הביטוח אינן יכולות לטעון לפטור מחבות בגין נהיגה בשכרות בהיעדר תניה מפורשת בפוליסה או בחוק.
״כוונה״ לעומת ״רשלנות רבתי״ בדיני הביטוח
הבחנה חשובה בדיני הביטוח היא בין גרימת מקרה ביטוח ״במתכוון״ לבין גרימתו בשל ״רשלנות רבתי״. לאור, סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח קובע פטור למבטח כאשר המבוטח גרם למקרה הביטוח במתכוון. בית המשפט העליון פירש את המונח ״כוונה״ באופן מצומצם למדי.
הפרשנות דורשת שהמבוטח יצפה בהסתברות גבוהה את התרחשות התאונה או יחפוץ בה. בהתאם, רשלנות רבתי, לעומת זאת, מתייחסת לרמת התנהגות רשלנית חמורה במיוחד, אך אינה עולה לכדי כוונה. בית המשפט קבע כי נהיגה בשכרות, גם אם מדובר ברשלנות רבתי. אינה נחשבת לרוב כגרימה במתכוון.
זאת כל עוד לא הוכח שהנהג צפה את התאונה בוודאות גבוהה. למעשה, הבחנה זו מונעת מחברות הביטוח להתנער מחבותן במקרים של רשלנות, המהווים חלק אינהרנטי מסיכוני הביטוח.
שימו לב: המונח ״כוונה״ בדיני הביטוח מפורש באופן מצומצם. הוא אינו זהה למושג ״כוונה״ בדין הפלילי. הדבר מאפשר כיסוי ביטוחי גם במקרים של רשלנות חמורה, למעט מקרים בהם הוכחה כוונה ברורה לגרימת הנזק.
שאלות ותשובות
מה המשמעות של ״הסדר שלילי״ בהקשר לכיסוי חברת ביטוח נהיגה בשכרות?
הסדר שלילי משמעו שהמחוקק בחר במודע לא לכלול את נהיגה בשכרות ברשימת החריגים לכיסוי הביטוחי בפוליסה התקנית. לפיכך, היעדר חריג מפורש בנושא זה מורה. ראשית, כי חברת הביטוח אינה פטורה מחבותה רק בגלל שהמבוטח נהג תחת השפעת אלכוהול.
האם נהיגה בשכרות נחשבת כגרימת נזק ״במתכוון״ על פי חוק חוזה הביטוח?
לא. שנית, בית המשפט קבע. כי המונח ״כוונה״ בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח מוגבל למקרים בהם המבוטח צפה בהסתברות גבוהה את התרחשות התאונה או חפץ בה. נהיגה בשכרות, גם אם היא חמורה, אינה עולה לכדי כוונה שכזו באופן אוטומטי.
ויש להוכיח כוונה ספציפית זו.
האם דוקטרינת ״האשם התורם״ ניתנת להחלה במקרים של חברת ביטוח נהיגה בשכרות?
בית המשפט קבע. שלישית, כי גם אם קיימת אפשרות עקרונית להחיל את דוקטרינת ״האשם התורם״ על יחסי מבטח-מבוטח. אין לעשות זאת כאשר הצדדים לא כללו בפוליסה תניה מפורשת המטילה על המבוטח חובת זהירות. אי הכללת תניה כזו מונעת הפחתה של תגמולי הביטוח עקב רשלנות המבוטח.
מה ההבדל בין דיני הביטוח לדין הפלילי בהתייחסות לנהיגה בשכרות?
דיני הביטוח נועדו לפצות נפגעים ולהגן על מבוטחים גם מפני רשלנותם. הדין הפלילי, לעומת זאת, נועד להטיל עונש ולהרתיע עבריינים. לכן, בית המשפט העליון קבע. כי הדין הפלילי הוא הכלי המתאים לטפל בנהיגה בשכרות ולהרתיע ממנה, ולא דיני הביטוח.
מהם שיקולי המדיניות שהשפיעו על החלטת בית המשפט?
בית המשפט התחשב בשיקולי מדיניות רחבים, כגון שמירה על וודאות משפטית ויציבות שוק הביטוח. הוא חשש כי הכרה גורפת ברשלנות מבוטח תוביל לריבוי התדיינויות משפטיות. לגלגול עלויות לצדדים שלישיים תמי לב ולריקון מתוכן של פוליסות ביטוח.
מה עושים במקרה של תאונת דרכים עם חברת ביטוח נהיגה בשכרות?
-
תיעוד מיידי של האירוע: חשוב לצלם את זירת התאונה, את הרכבים המעורבים ואת נזקיהם, ולאסוף פרטי עדים. כמו כן יש לרשום את פרטי חברות הביטוח של כל המעורבים.
-
פנייה למשטרה: דו״ח משטרה הוא מסמך קריטי בתביעות ביטוח, במיוחד כאשר מעורבת נהיגה בשכרות. הוא מתעד את נסיבות האירוע, בדיקות אלכוהול ועבירות תנועה.
-
ייעוץ משפטי: יש לפנות לעורך דין המתמחה בדיני ביטוח ונזיקין מיד לאחר התאונה. עורך הדין יסייע בהבנת זכויות המבוטח והנפגעים, בבניית התיק המשפטי ובהתנהלות מול חברת הביטוח.
-
הגשת תביעת ביטוח: יש להגיש תביעה מסודרת לחברת הביטוח, תוך צירוף כל המסמכים הרלוונטיים, כגון דו״ח המשטרה, עדויות ותיעוד נזקים. עורך הדין יסייע בהכנת התביעה באופן שימקסם את הסיכוי לקבלת מלוא הפיצוי.
-
מעקב אחר ההליך המשפטי: במקרים מורכבים, ייתכן שיידרש הליך משפטי בבית המשפט. חשוב להיות מעורבים ולשתף פעולה עם עורך הדין לאורך כל הדרך, עד לקבלת ההכרעה הסופית וקבלת הפיצויים.
אזהרה: נהיגה בשכרות היא עבירה פלילית חמורה. היא עלולה לגרור עונשים כבדים, ללא קשר לכיסוי הביטוחי. קביעת בית המשפט העליון אינה מצדיקה נהיגה תחת השפעת אלכוהול בשום אופן. היא אינה מגינה על נהגים שיכורים מפני אחריות פלילית.
סיכום
פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בתיק רע״א 2843/18 הכריע באופן תקדימי בסוגיה מהותית בדיני הביטוח. הוא קבע כי חברת ביטוח, ובמקרה הספציפי הכשרה חברה לביטוח בע״מ. אינה פטורה מחבותה כלפי מבוטח שגרם לתאונה עקב נהיגה בשכרות. השופטת י' וילנר, יחד עם השופטים י' עמית וד' מינץ.
דחו את הערעור שחברת הביטוח הגיש. הם קבעו כי היעדר חריג מפורש בנושא נהיגה בשכרות בפוליסה התקנית מהווה ״הסדר שלילי״. בית המשפט אף סייג את פרשנות המונח ״כוונה״. ודחה את החלת דוקטרינת ״האשם התורם״ בהיעדר תניה חוזית מפורשת.
הכרעה זו מחזקת את מעמדם של נפגעי תאונות דרכים תמי לב. ומבהירה את תפקידם הנפרד של דיני הביטוח לעומת הדין הפלילי. היא יוצרת וודאות רבה יותר בשוק הביטוח ומדגישה. כי ההרתעה מפני נהיגה בשכרות צריכה לבוא בעיקר מהמישור הפלילי.
במקרים של תאונות דרכים, ובמיוחד כאשר מעורבת בהם נהיגה בשכרות, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי. עורך דין המתמחה בתחום יוכל לסייע בהבנת הזכויות, בהגשת התביעה ובמיצוי מלוא הפיצויים המגיעים.
