בקצרה: בע״א 2242/03 אברהם נ' רשאד קבע בית המשפט העליון כי מרוץ ההתיישנות בתביעת נזיקין על ליקויי בנייה אינו מתחיל עם הופעת סדקים ראשוניים (״נזק של מה בכך״), אלא רק כאשר מתגלה הנזק המהותי המצדיק תביעה, יחד עם הקשר הסיבתי לרשלנות. לגבי הנזק חלה מגבלת עשר השנים שבסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, אך לגבי גילוי הקשר הסיבתי חל כלל הגילוי בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שאינו כפוף למגבלה זו. הבנייה הבלתי חוקית לא שללה את זכות התביעה, אך העלתה את האשם התורם.
מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בליקויי בנייה. לפיכך, בית המשפט העליון קבע בפסק דין מרכזי. כי מרוץ ההתיישנות בתביעות נזיקין עקב ליקויי בנייה אינו מתחיל עם הופעת סדקים ראשוניים בקירות. למעשה, הוא יחל רק כאשר מתגלה לניזוק, כאדם סביר, הנזק המהותי שמצדיק הגשת תביעה. תביעה כזו היא חלק מדיני הנזיקין, ולעיתים אף נוגעת לדיני מקרקעין וליקויי בנייה.
פסק הדין הזה, שניתן ב-18 ביולי 2005. בנוסף, דן במקרה של בני זוג שביתם נבנה על יסודות לקויים ונאלצו להתמודד עם טענת התיישנות. המשמעות המעשית רבה עבור ניזוקים ומעורבים בתחום הבנייה.
| המועד | מתי התרחש בעניין אברהם | ההסדר החל |
|---|---|---|
| אירוע הנזק | שנות הבנייה 1984-1985 (הנחה לטובת המשיבים) | סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, מגבלת עשר שנים |
| גילוי הנזק המהותי | סמוך ל-1996, כשמי גשמים חדרו לבית | הסדקים ב-1988 היו ״נזק של מה בכך״ ולא הפעילו את המרוץ |
| גילוי הקשר הסיבתי לרשלנות | סמוך ל-1996 | כלל הגילוי בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, ללא מגבלת עשר השנים |
רקע והעובדות בתיק ע״א 2242/03
בין השנים 1984 ל-1985, המערערים, אורה ואברהם אברהם, בנו את בית מגוריהם. עם זאת, המשיב 1, עדנאן רשאד, שהיה מהנדס בניין, תכנן את הבניין. היה אחראי על בניית השלד וגם על הפיקוח העליון. המשיב 2, ג'בארין איברהים, שימש כקבלן הביצוע, אך הוא לא היה קבלן רשום בעת הבנייה.
בשנת 1982 קיבלו המערערים היתר בנייה לבית בשטח של 120 מ״ר. אולם, בפועל נבנה בית בשטח של 330 מ״ר. כתוצאה מכך, שחרג מהיתר הבנייה וגם לא קיבל היתר סופי. המערערים עברו לגור בבית בשנת 1988.
במהלך השנים, הם הבחינו בסדקים לא מהותיים בקירות. אולם, המצב החמיר בשנת 1996, כאשר מי גשמים החלו לדלוף מהגג. לעומת זאת, בעקבות זאת, בשנת 1998, פנו המערערים למומחה מטעמם. אשר קבע כי יש להרוס את הבניין עקב ליקויים יסודיים בביסוסו.
המערערים הגישו תביעת פיצויים בסך 1,010,980 ש״ח בפברואר 1999. לדוגמה, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בטענת התיישנות. בית המשפט המחוזי קבע כי עילת התביעה נולדה כבר בשנות הבנייה (1984-1985). או לכל המאוחר ב-1988, כאשר המערערים עברו להתגורר בבית. לעיון נוסף: תביעת רשלנות רפואית: מתי אפשר לתבוע פיצויים?.
לפיכך, בית המשפט סבר כי גם לפי חריג ״כלל הגילוי״ שבסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. לדוגמא, חלפה תקופת עשר השנים.
השאלה המשפטית והמסגרת הנורמטיבית לתחולת מרוץ ההתיישנות בליקויי בנייה
בית המשפט העליון התמודד עם מספר שאלות מהותיות. כלומר, הוא בחן מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעות נזיקין הנובעות מליקויי בנייה: האם במועד הבנייה. במועד גילוי הסדקים הראשוניים, או רק עם גילוי הכשל המהותי ביציבות המבנה. נוסף על כך. לעיון נוסף: חובת גילוי ליקויים במכירת דירה.
בית המשפט נדרש ליישם את ההבחנה בין ״נזק של מה בכך״ לבין נזק שמקים עילת תביעה של ממש.
כמו כן, עלתה השאלה. אולם, אם יש להבחין בין גילוי הנזק לבין גילוי הקשר הסיבתי לרשלנות המזיקים. לצורך יישום הגבלת עשר השנים בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. מעבר לכך, בית המשפט דן בהשלכות התנהלותם הבלתי חוקית של המערערים.
שבנו ללא היתר ובעזרת קבלן לא רשום. אמנם, השאלה הייתה אם התנהלות זו שוללת מהם את זכות התביעה כליל או משפיעה רק על שיעור האשם התורם.
דיני ההתיישנות הרלוונטיים
כדי להבין מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות, יש להכיר את הוראות החוק הרלוונטיות. ואולם, תקופת ההתיישנות של תובענה שאינה במקרקעין היא שבע שנים, על פי סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות. סעיף 6 לאותו חוק קובע כי התקופה מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. אולם, סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע חריג חשוב: אם עובדות עילת התובענה נעלמו מהתובע מסיבות שאינן תלויות בו. מקור: הגשת תלונה לממונה על חוק המכר בגין אי קבלת בטוחה מקבלן.
תקופת ההתיישנות תחל רק ביום שבו נודעו לו עובדות אלה. יחד עם זאת, זהו ״כלל הגילוי״.
בתובענות בגין עוולות בנזיקין, חלים גם הוראות סעיף 89 לפקודת הנזיקין. מאידך, סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע כי אם הנזק לא נתגלה ביום שאירע. יום הגילוי יקבע כמועד היווצרות העילה. עם זאת, התובענה תתיישן אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.
סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין שונה מסעיף 8 לחוק ההתיישנות. מצד שני, שכן הוא מטיל מגבלת זמן של עשר שנים. מגמת הפסיקה היא לצמצם את תחולת מגבלת העשר שנים. וזאת על ידי הבחנה בין גילוי הנזק עצמו לגילוי הקשר הסיבתי.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיו
בית המשפט העליון, בהרכב השופטת ד' ביניש, השופט א' א' לוי והשופטת מ' נאור. לסיכום, קיבל את הערעור. הוא ביטל את דחיית התביעה מחמת התיישנות. השופטת ביניש קבעה כי יש להבחין בין שלושה מועדים קריטיים:
-
מתי אירע הנזק.
-
מתי נתגלה הנזק.
-
לפיכך, מתי נתגלה הקשר הסיבתי בין הנזק לבין התרשלות המשיבים.
בית המשפט הניח לטובת המשיבים כי הנזק אירע בעת הבנייה (1984-1985). אולם, השופטת ביניש קבעה. כי הסדקים הראשוניים שהמערערים הבחינו בהם כשעברו לביתם ב-1988 היו ״נזק של מה בכך״. אדם סביר לא היה מגיש תביעה בגין סדקים כאלה.
לפיכך, הם לא הפעילו את מרוץ ההתיישנות.
הנזק המהותי, שהקים עילת תביעה, התגלה רק בסמוך לשנת 1996. באותה תקופה, ליקויי הבנייה החמירו ומי גשמים החלו לחדור לבית. לגבי רכיב הנזק עצמו, חל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. המגביל את תקופת ההתיישנות לעשר שנים ממועד אירוע הנזק, כלומר עד 1995.
אולם, לגבי רכיב הקשר הסיבתי בין הנזק לרשלנות המשיבים. גם הוא התגלה למערערים רק בסמוך ל-1996. במקרה זה, חל כלל הגילוי הכללי שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שאינו כפוף למגבלת עשר השנים. לכן, בית המשפט קבע כי עילת התביעה הנזיקית נולדה בסמוך ל-1996.
והתביעה שהוגשה ב-1999 טרם התיישנה.
התנהלות בלתי חוקית ואשם תורם
בית המשפט העליון דן גם בטענת המשיבים. לפיה הבנייה הבלתי חוקית של המערערים (ללא היתר. ועם קבלן לא רשום) שוללת מהם כל נזק בר-פיצוי. בית המשפט קבע כי אין ודאות שהבית יהרס עקב היעדר ההיתר.
שכן לא הוגש כתב אישום ואין לשלול הכשרה בדיעבד. לפיכך, בית המשפט לא שלל את זכות התביעה כליל. עם זאת, הוא כן חייב את המערערים לקחת אחריות על התנהלותם.
בית המשפט העלה את שיעור האשם התורם של המערערים מ-20% ל-40%. תוך שהוא מביא בחשבון את חומרת ההתנהלות הבלתי חוקית. המשיבים, המהנדס והקבלן, חויבו לשאת ב-60% משיעור הנזק שנקבע, בסך של 1.19 מיליון ש״ח. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט.
לתשומת לב: יש להבחין בין מגבלת עשר השנים שבסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, החלה על גילוי מאוחר של הנזק, לבין כלל הגילוי הכללי שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שאינו כפוף לאותה מגבלה וחל בין היתר על גילוי הקשר הסיבתי. תקופת ההתיישנות הבסיסית לתביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים. מירוץ ההתיישנות בכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ולכן חשוב לפעול מוקדם ולא להסתמך על הארכות.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק הדין הזה מספק בהירות חשובה לתביעות נזיקין הנוגעות לליקויי בנייה. הוא מבהיר את ההבחנה הקריטית בין הופעת סימנים ראשוניים, כמו סדקים קלים. לבין גילוי הכשל המהותי שמצדיק הגשת תביעה. הבחנה זו חשובה במיוחד עבור ניזוקים, אשר מבקשים למנוע דחיית תביעתם על הסף מחמת התיישנות.
כמו כן, הוא מעניק בהירות רבה למעורבים בתחום הבנייה, כולל מהנדסים וקבלנים. אשר מעוניינים לדעת מתי פוקעת חשיפתם המשפטית.
בנוסף, הפסיקה מבהירה כי התנהלות בלתי חוקית של בעל נכס. כמו בנייה ללא היתר או שימוש בקבלן לא רשום. אינה שוללת באופן אוטומטי את זכותו לפיצוי מקבלנים ואנשי מקצוע רשלנים. במקרים אלה, היא משפיעה על חלוקת האחריות באמצעות מנגנון האשם התורם.
עיקרון זה מאזן בין הרתעה מפני בנייה לא חוקית לבין האינטרס הציבורי בהטלת אחריות על מי שהתרשל בפועל.
אזהרה: אין להסתמך על העובדה שהמרוץ אינו מתחיל עם סדקים ראשוניים. ברגע שמתגלה כשל מהותי, מרוץ ההתיישנות מתחיל לפעול, וגם מגבלת עשר השנים לגבי רכיב הנזק עלולה לחסום תביעה. עם גילוי ליקוי חמור מומלץ לתעד, להזמין חוות דעת מומחה ולהיוועץ בעורך דין בהקדם, כדי לא לאבד את זכות התביעה.
מה כדאי לעשות עם גילוי ליקויי בנייה
-
תעדו את הליקוי: צלמו והתעדו את מועד הגילוי ואת התפתחות הליקוי, שכן מועד הגילוי משמעותי למרוץ ההתיישנות.
-
הזמינו חוות דעת מומחה: מהנדס או שמאי יקבע את שורש הליקוי, את הקשר הסיבתי ואת עלות התיקון.
-
אתרו את האחראים: מהנדס, קבלן או מתכנן, וברר מי היה אחראי לתכנון, לביצוע ולפיקוח.
-
פנו לעורך דין בהקדם: כדי לבחון את מועד ההתיישנות ולהגיש תביעה במועד, בטרם ייחסמו הזכויות.
לסיכום: מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בליקויי בנייה.
פסק הדין בעניין אברהם נ' רשאד הוא אבן דרך בדיני התיישנות בתביעות ליקויי בנייה. בית המשפט העליון ביטל את דחיית התביעה וקבע. כי מרוץ ההתיישנות אינו מתחיל עם גילוי סדקים מינוריים, אלא רק כאשר נזק מהותי מתגלה. יחד עם הקשר הסיבתי לרשלנות הגורמים המעורבים.
למרות התנהלות בלתי חוקית של המערערים, בית המשפט חייב את המהנדס והקבלן לשאת ב-60% מהנזק. תוך העלאת שיעור האשם התורם של המערערים ל-40%.
תביעת ליקויי בנייה תלויה במועד גילוי הנזק ובמרוץ ההתיישנות, וכל עיכוב עלול לחסום את הזכות. לבחינת מצבכם ולבירור אם התביעה עדיין פתוחה, פנו אלינו בטלפון 1-700-555-996.
שאלות ותשובות נפוצות
מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בליקויי בנייה?
לפי ע״א 2242/03, המרוץ אינו מתחיל עם הופעת סדקים ראשוניים שהם ״נזק של מה בכך״, אלא רק כאשר מתגלה הנזק המהותי המצדיק תביעה, ולצד זאת מתגלה הקשר הסיבתי לרשלנות. במקרה זה הנזק המהותי התגלה סמוך ל-1996.
מהי מגבלת עשר השנים בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין?
כאשר הנזק מתגלה לאחר שאירע, יום הגילוי נחשב מועד היווצרות העילה, אך התובענה תתיישן אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. זו מגבלה נוספת על תקופת ההתיישנות הרגילה, החלה על רכיב הנזק.
מה ההבדל בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לסעיף 89(2)?
סעיף 8 קובע כלל גילוי כללי, שלפיו המרוץ מתחיל כשנודעו לתובע העובדות שלא היו בידיעתו, ואינו כפוף למגבלת עשר שנים. סעיף 89(2) חל על גילוי מאוחר של נזק בנזיקין, ומטיל מגבלת עשר שנים. בפסק הדין הוחל סעיף 8 על רכיב הקשר הסיבתי.
האם בנייה ללא היתר שוללת את זכות התביעה?
לא באופן אוטומטי. בפסק הדין נקבע כי הבנייה הבלתי חוקית אינה שוללת את הזכות לפיצוי מהמהנדס והקבלן הרשלנים, אך היא הובאה בחשבון והעלתה את שיעור האשם התורם של בעלי הבית מ-20% ל-40%.
מהי תקופת ההתיישנות הרגילה לתביעה כזו?
לתביעה שאינה במקרקעין תקופת ההתיישנות הרגילה היא שבע שנים לפי סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, המתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, בכפוף לכללי הגילוי החלים.
מה כדאי לעשות כשמתגלה ליקוי בנייה חמור?
לתעד את הליקוי ואת מועד גילויו, להזמין חוות דעת מומחה, לאתר את הגורמים האחראים ולפנות לעורך דין בהקדם. מועד הגילוי הוא רכיב מכריע במרוץ ההתיישנות, ופעולה מוקדמת שומרת על זכות התביעה.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
