בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת העונש של נהג שגרם לתאונה קטלנית בעת שנסע במהירות של כ-100 קמ״ש בדרך עירונית. השופטים קבעו כי עונש של 10 חודשי מאסר בפועל לצד 10 שנות פסילת רישיון משקף כראוי את חומרת הרשלנות. בנוסף, נפסק כי מהירות מופרזת בשטח בנוי מהווה רשלנות ממשית המצדיקה מאסר בפועל, וכי בית המשפט רשאי להחמיר בעונש בעקבות עבר תעבורתי מכביד.
סוגיית הענישה בתאונות דרכים קטלניות מעוררת שאלות מורכבות של קדושת החיים מול נסיבות אישיות. לפיכך, במסגרת ההליך המשפטי עולה לא אחת השאלה מהו עונש על גרימת מוות ברשלנות הראוי לנהג שחרג באופן קיצוני מכללי הדרך. בתי המשפט נוקטים קו ענישה מחמיר שנועד להרתיע את ציבור הנהגים ולמנוע את התאונה הבאה.
פסק הדין המרכזי בעניין ע״פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל עסק בערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז. בנוסף, כבוד השופטים ס' ג'ובראן, י' דנציגר ונ' הנדל הכריעו בתיק זה והתוו עקרונות ברורים בתחום.
המערער נהג ברכבו בכביש 57 מכיוון מערב לכיוון מזרח בשעת לילה מאוחרת. עם זאת, ברכב נסעו עמו שתי נשים, לאחר שבילו יחדיו בפאב בקיבוץ משמר השרון. בדיקה העלתה כי ריכוז האלכוהול בדמו עמד על 47 מיליגרם לכל 100 מ״ל.
בעת שחלף על פני צומת כפר יונה מערב, נהג המערער במהירות של לפחות 100 קמ״ש. כתוצאה מכך, המהירות המותרת במקום התאונה עמדה על 60 קמ״ש בלבד. בעוד המהירות הכללית בדרך עירונית היא 50 קמ״ש. בעקבות המהירות הגבוהה, המערער איבד שליטה על הרכב, עלה על המדרכה והתנגש בעוצמה בעמוד חשמל.
כתוצאה מעוצמת ההתנגשות, המנוחה שישבה במושב האחורי נהרגה, והנוסעת הנוספת ספגה שברים בצלעות. לעומת זאת, המערער עצמו נפצע וסבל מקרע בטחול. לפיכך, המדינה הגישה נגדו כתב אישום מתוקן שבו הודה בעבירות המיוחסות לו.
האישום התבסס על עבירות לפי פקודת התעבורה נוסח חדש, תשכ״א-1961. לדוגמה, המערער הורשע בעבירות הבאות:
-
גרימת מוות ברשלנות לפי סעיפים 40 ו-64 לפקודה.
-
נהיגה רשלנית שגרמה לחבלה של ממש לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודה.
גזר הדין בבית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי שקל מגוון נסיבות מקלות, ובהן גילו הצעיר של המערער והעדר עבר פלילי. לדוגמא, כמו כן, השופטת התחשבה בפציעתו הפיזית הקשה, בירידה בתפקודו ובכך שכתב האישום תוקן מהריגה לרשלנות. עם זאת, נקבע. כי נהיגה במהירות של 40 קמ״ש מעל המותר מציבה את הרשלנות ברף שאינו נמוך.
יתרה מכך, בית המשפט זקף לחובתו את עברו התעבורתי אשר כלל 8 הרשעות קודמות. כלומר, שתיים מהן נגעו לעבירות מהירות. ובנוסף הוא נהג בטרקטורון בעת פסילה מנהלית זמן קצר לאחר התאונה. השופטת ר' לורך גזרה עליו 10 חודשי מאסר בפועל.
מאסר על תנאי ו-10 שנות פסילת רישיון נהיגה במצטבר לתיק אחר.
שימו לב: עבר תעבורתי מהווה ראיה קבילה לחלוטין בשלב הטיעונים לעונש. בית המשפט רשאי להסתמך עליו כדי להחמיר את רכיבי הענישה והפסילה.
שיקולי בית המשפט העליון וקביעת עונש על גרימת מוות ברשלנות
בפסק דינו המוביל, עמד כבוד השופט נ' הנדל על שלושה כללים מנחים בעבירות אלה. אולם, כללים אלו מנחים את הערכאות כאשר הן גוזרות עונש על גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים קטלניות:
-
העדפת מאסר בפועל ופסילה: ראוי להטיל מאסר ופסילה לתקופה הולמת מטעמי הרתעה וקדושת החיים.
-
משקל מוגבל לנסיבות אישיות: מאחר שגם אנשים נורמטיביים מבצעים עבירות אלה, לנסיבות אישיות ניתן משקל פחות.
-
בחינת דרגת הרשלנות: אמת המידה המרכזית לענישה היא עומק הסטייה מרמת הזהירות הנדרשת.
השופט הנדל הדגיש כי בתי המשפט מצווים להגן על הציבור מפני נהיגה מסוכנת בכבישים. יחד עם זאת. אמנם, החובה להחמיר בענישה אינה פוטרת את בית המשפט מבחינה מידתית של המקרה הקונקרטי.
טענות המערער והכרעת ערכאת הערעור
המערער טען כי העונש מחמיר יתר על המידה. ואולם, ולא ייחס משקל הולם למצב החירום שנוצר בכביש. לטענתו, הוא הופתע על ידי גורם בלתי צפוי, ולכן התרחשה התאונה. בנוסף, הוא טען כי אזכור עבירת הנהיגה בטרקטורון בפסילה מהווה ענישה כפולה אסורה.
מנגד, באת כוח המדינה ביקשה לדחות את הערעור מכול וכול. יחד עם זאת, היא הדגישה כי מהירות הנסיעה הגבוהה היא הגורם המרכזי לאסון. וכי תנאי הדרך אפשרו שליטה מלאה ברכב. לפיכך, אין מקום להקלה בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית.
בית המשפט העליון דחה את טענות המערער במלואן. מאידך, השופטים קבעו כי נסיעה במהירות של 40 קמ״ש מעל המותר בשטח עירוני מהווה רשלנות ממשית. נהג סביר חייב לצפות התרחשויות פתאומיות בתוך העיר, ולכן המהירות המותרת בה נמוכה משמעותית.
בנוסף לכך, השופט הנדל דחה את הטענה בדבר ענישה כפולה. מצד שני, נקבע כי סעיף 188(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ״ב-1982. מתיר להציג הרשעות קודמות בשלב הטיעונים לעונש. השופטים ס' ג'ובראן וי' דנציגר הסכימו לפסק הדין, ובית המשפט העליון הורה על דחיית הערעור.
אזהרה: חזרה מהודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון מבטלת את תיקון כתב האישום. נאשם אינו יכול לדרוש את השארת התיקון המקל אם הוא מבקש לנהל משפט הוכחות.
השוואת נתוני התיק ושיקולי גזירת הדין
כדי להבין כיצד שוקללו הנתונים בעת גזירת הדין, מובאת להלן טבלה המסכמת את נסיבות המקרה:
שקלול נסיבות המקרה ורכיבי גזר הדין בבית המשפט היבט נבחן נתוני המקרה בפועל השפעה על גזר הדין מהירות הנסיעה לפחות 100 קמ״ש במקום 60 קמ״ש רשלנות ברף שאינו נמוך, שיקול לחומר אעבר תעבורתי8 הרשעות קודמות ונהיגה בפסילה מעיד על זלזול בחוק, שיקול לחומר אנסיבות אישיות גיל צעיר, פציעה פיזית קשה, ללא עבר פליליה תחשבות מתונה בלבד, שיקול לקולאה עונש שהוטל10 חודשי מאסר ו-10 שנות פסילה אושר סופית, ערעור המערער נדחה
מה עושים לאחר מעורבות בתאונה קטלנית: שלבי פעולה
התנהלות נכונה בשלבים הראשונים שלאחר אירוע תאונתי היא קריטית להמשך ההליך המשפטי:
-
קבלת טיפול רפואי ותיעוד הזירה. הנהג נדרש להזעיק כוחות הצלה, להיבדק רפואית ולשמור תיעוד של הממצאים הפיזיים.
-
מימוש זכות ההיוועצות בעורך דין. חובה להיוועץ בעורך דין טרם מסירת גרסה ראשונית ומפורטת לחוקרי המשטרה.
-
איסוף ראיות ובחינת תנאי השטח. מומלץ לבדוק את תנאי התאורה, הראות ותמרורי התנועה בזמן אמת.
-
ניהול משא ומתן מול גורמי התביעה. עורך הדין יבחן אפשרות לתיקון כתב האישום לעבירה מקלה בהתאם לחומר הראיות.
שאלות ותשובות
מהו השיקול המרכזי בקביעת עונש על גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים?
בית המשפט בוחן בראש ובראשונה את דרגת הרשלנות של הנהג. ככל שהסטייה מנורמת הנהיגה הסבירה חמורה יותר. כך ייטה בית המשפט להטיל מאסר בפועל ממושך ופסילה ארוכה.
האם מהירות מופרזת בלילה נחשבת לפחות חמורה מאשר ביום?
לא. בית המשפט העליון הבהיר כי אין מהירות מותרת מיוחדת לשעות הלילה. הנהג מחויב להתאים את מהירותו לתנאי הדרך ולצפות הפתעות גם בשעות המאוחרות.
כיצד משפיע עבר תעבורתי על גזר הדין בעבירות גרימת מוות?
הרשעות קודמות מהוות ראיה קבילה בשלב הטיעונים לעונש. עבר מכביד בעבירות תנועה, בפרט עבירות מהירות או נהיגה בפסילה. מלמד על דפוס התנהגות ומצדיק החמרה בעונש.
האם ניתן לחזור מהודיה שניתנה בהסדר טיעון ולהישאר עם כתב האישום המתוקן?
לא. נאשם אינו רשאי לדרוש את השארת התיקון לקולא אם הוא חוזר בו מהודאתו. חזרה מהודיה מחזירה את ההליך לנקודת ההתחלה, כולל כתב האישום המקורי.
האם בית המשפט מקל בעונש בשל מצב חירום שהפתיע את הנהג?
טענה למצב חירום נבחנת בהתאם למהירות שבה נסע הנהג. כאשר הנהג נוסע במהירות מופרזת בתוך שטח עירוני. בית המשפט אינו מעניק משקל רב להפתעות שנקרו בדרכו.
פסיקת בית המשפט העליון בעניין אלמוג מדגישה את המדיניות השיפוטית הבלתי מתפשרת כלפי נהיגה רשלנית וקטלנית. נהיגה במהירות של 100 קמ״ש בתוך שטח בנוי מהווה חוסר אכפתיות מובהק לחיי אדם. לפיכך, בית המשפט דחה את ערעורו של המערער והותיר את העונש על כנו.
