העמלה הצולבת של ויזה: קביעת בית הדין להגבלים עסקיים

בית הדין להגבלים עסקיים קבע כי העמלה הצולבת של ויזה תחושב אך ורק לפי עלות הבטחת התשלום, ולא לפי כלל הוצאות ההנפקה. בית הדין קיבל את טענות הממונה על הגבלים עסקיים ובתי עסק גדולים. הוא דחה את עמדת הבנקים וחברות כרטיסי האשראי. החלטה זו, שניתנה במסגרת בקשה לאישור הסדר כובל, משפיעה באופן ישיר על עמלות הסליקה בישראל ועלויות המוצרים לצרכן. היא מהווה תקדים חשוב בדיני הגבלים עסקיים ורגולציה פיננסית. החלטה זו, אשר ניתנה במסגרת בקשה לאישור הסדר כובל, מהווה תקדים משמעותי בתחום ההגבלים העסקיים והרגולציה הפיננסית, ומזכירה את החשיבות של הבנה מעמיקה, בדומה לזו הנדרשת בעת בחינת סיכונים שחייבים להכיר בערבות בנקאית לפני שחותמים.

מהי העמלה הצולבת וכיצד היא פועלת?

עמלה צולבת כרטיסי אשראי הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, כרטיס אשראי מוגדר לפי סעיף 1 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ״ו-1986. כ״לוחית או חפץ אחר לשימוש חוזר המיועדים לרכישת נכסים מאת ספק ללא תשלום מיידי של התמורה״. המערכת כוללת מנפיק (המוסד הפיננסי המנפיק את הכרטיס), לקוח (מחזיק הכרטיס). בית עסק (המכבד את הכרטיס) וסולק (המוסד הפיננסי המעביר את התשלום לבית העסק). בהקשר הרחב של עסקאות אשראי, דוגמה למצב מורכב שנדון בהרחבה היא אחריות בעסקת אשראי טלפונית: הכרעת בית המשפט העליון.

הלקוח משלם למנפיק על הנפקת הכרטיס. בנוסף, בית העסק קשור עם הסולק בחוזה קבוע. הסולק מתחייב לזכות את בית העסק בתמורה המגיעה לו מהעסקאות. תמורה זו ניתנת תמורת עמלה.

עמלה זו, המכונה ״עמלת בית עסק״, מורכבת מעמלת הסליקה ומעמלת המנפיק. עם זאת, הסולק משלם למנפיק ״עמלה צולבת״ (Interchange Fee, IF) שמגולמת בעמלת בית העסק.

מערכות כרטיסי אשראי יכולות להיות סגורות או פתוחות. כתוצאה מכך, במערכות סגורות, כמו ישראכרט, המנפיק והסולק זהים. לעומת זאת, במערכות פתוחות, כמו ויזה, ישנם מספר מנפיקים ומספר סולקים. במערכת פתוחה, כמו ויזה, נדרש שיתוף פעולה הסכמי בין חברות כרטיסי האשראי.

שיתוף פעולה זה מסדיר מצבים בהם חברה אחת סולקת עסקאות שהונפקו על ידי חברה שנייה. לעומת זאת, חברות האשראי קובעות עמלה צולבת להעברת כספים מתחום הסליקה לתחום ההנפקה, ולהיפך. ההסדר מבטיח קישוריות מלאה בין המנפיקים לסולקים, ומאפשר לבית העסק לסלוק עסקאות מכל המנפיקים. הסדר הסליקה הצולבת מיטיב עם הציבור ומאפשר חופש פעולה בשימוש בכרטיס אשראי. הסדר זה, המכונה גם "סליקה צולבת", מבטיח גמישות רבה יותר לצרכן, בדומה לאופן בו קיים הסדר משפטי המסדיר חלוקת כספים בחשבון משותף לאחר פטירה.

הוא מקנה הטבות כמו פריסת תשלומים, קביעת מועד תשלום ומתן נקודות.

רקע להליך המשפטי וטענות הצדדים

הליך ה״ע (ירושלים) 4630/01 נסב על בקשת בנק לאומי לישראל בע״מ, לאומי קארד בע״מ. לדוגמה, בנק דיסקונט לישראל בע״מ, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע״מ. כרטיסי אשראי לישראל בע״מ (כ.א.ל) וויזה אינטרנשיונל. הם הגישו בקשה לבית הדין להגבלים עסקיים, שבבית המשפט המחוזי בירושלים.

הבקשה נועדה לאשר הסכם ביניהם. לדוגמא, ההסכם עסק בקביעת שיעור העמלה הצולבת במערכת הפתוחה של כרטיסי ויזה. הוא כלל גם קביעת קטגוריות שונות של עמלות לפי סוגי בתי עסק.

מנגד, התנגדו הממונה על הגבלים עסקיים וחמישה בתי עסק גדולים: סופר פארם (ישראל) בע״מ. כלומר, אייס רשתות שיווק מוצרכי צריכה בע״מ, תשלובת כיתן בע״מ. גולף כיתן בתי אופנה בע״מ ושופרסל בע״מ. השופטת מ' שידלובסקי-אור (אב בית הדין) ופרופ' ראובן חורש (חבר) דנו בתיק.

טענות המבקשים (הבנקים וחברות האשראי)

הבנקים וחברות האשראי טענו כי חישוב העמלה הצולבת צריך להתבסס על כלל הוצאות ההנפקה. אולם, הוצאות אלה כוללות את ההוצאות הקשורות בהנפקת כרטיסי אשראי. בניכוי ההכנסות מכל המקורות האפשריים (מחזיקי הכרטיס ובתי העסק), בתוספת רווח סביר. הם הסתמכו על חוות דעת כלכלית.

חוות הדעת התבססה על ״השפעות רשת״ ו״צריכה משותפת״. אמנם, לטענתם, ללא עמלה מספקת, המנפיקים יאבדו עניין להנפיק. מה שיביא לפגיעה קשה ברשת כרטיסי האשראי כולה. המבקשים אף הציעו לחלק את העמלה לקטגוריות לפי סוגי בתי עסק.

בהתאם ל״עקרון התמחור של רמזי״. ואולם, הקובע ששיעורי העמלה ישתנו ביחס הפוך לגמישות הביקוש של בתי העסק.

טענות הממונה והמתנגדות

הממונה על הגבלים עסקיים והמתנגדות, לעומת זאת. יחד עם זאת, טענו כי העמלה הצולבת צריכה לשקף רק את התועלת הישירה שמפיקים בתי העסק. תועלת זו היא הבטחת התשלום. העמלה לא צריכה לשמש כלי לסבסוד מחזיקי הכרטיסים על חשבון בתי העסק.

הם הדגישו כי גלגול כלל עלויות ההנפקה על בתי העסק ימנע בקרה וריסון. מאידך, כמו כן, הוא יעודד בזבזנות. המתנגדות 1-4 סברו. כי יש לחשב את העמלה על בסיס עלויות הבטחת התשלום ועלות מימון האשראי.

בנוסף, הם התנגדו לקביעת קטגוריות, וטענו כי זה יוביל לאפליית מחירים ולפגיעה בתחרות. מצד שני, מתנגדת 5 תמכה בעמדת המתנגדות לגבי חישוב העמלה, אך הסכימה עם המבקשים לגבי קיום הקטגוריות.

הכרעת בית הדין להגבלים עסקיים

בית הדין להגבלים עסקיים בירושלים דחה את מתודולוגיית הבנקים וחברות כרטיסי האשראי. לסיכום, השופטת מ' שידלובסקי-אור ופרופ' ראובן חורש קבעו כי הנחות היסוד שהציגו המבקשים. ובהן טענת ״הגירעון״ בהנפקה וגמישות ביקוש נמוכה אצל מחזיקי הכרטיסים, לא הוכחו כדבעי. בית הדין קבע כי כלילת כלל עלויות ההנפקה בעמלה הצולבת יוצרת תמריץ שלילי לבזבזנות.

כמו כן, היא מחקה התנהגות מונופוליסטית. לאור, התנהגות זו פוגעת בעודף הצרכן. הוא אימץ את עמדת הממונה והמתנגדות. בית הדין התבסס על ניסיון משווה מהאיחוד האירופי, אוסטרליה ובריטניה.

בית הדין קבע כי העמלה הצולבת תחושב על בסיס שלושה רכיבים בלבד. בהתאם, רכיבים אלה הם: עלות אישור העסקה, עלות הבטחת התשלום ועלות מימון האשראי. עלויות אלה ייקבעו על ידי מומחה חיצוני ובלתי תלוי. המומחה יקבל את הנתונים הרלוונטיים מהמבקשים.

דחיית חלוקת בתי העסק לקטגוריות

באשר לקטגוריות בתי העסק, בית הדין דחה את יישום ״עקרון רמזי״ כפי שהציעו המבקשים. למעשה, בית הדין קבע כי בהיעדר ראיה למדידה אמינה של גמישויות הביקוש של בתי עסק שונים. החלת קטגוריות תיצור אפליית מחירים פסולה. אפלייה זו פוגעת בתחרות בין בתי עסק מתחרים.

הממונה והמתנגדות 1-4 טענו בהצלחה נגד יישום ״עקרון רמזי״. ראשית, הם הציגו כי קביעת קטגוריות עלולה להעניק יתרונות בלתי מוצדקים לבתי עסק מסוימים. יתרונות אלה מתורגמים לעמלות נמוכות יותר. יתרה מכך, בית הדין ציין כי אפליית מחירים כתוצאה מהסדר כובל פוגעת באופן ישיר בצרכנים.

היא מעוותת את התחרות. עם זאת, בית הדין הותיר אפשרות להבחין בין עסקאות לפי הבדלי עלות ממשיים בהבטחת התשלום. שנית, הוא גם קבע עמלה מופחתת לבתי עסק שאינם נהנים מהבטחת תשלום. לדוגמה, מדובר בתשלומים לרשויות ולמדינה.

זה מצביע על גישה מאוזנת.

משמעויות פסק הדין והשלכותיו

פסק הדין קבע תקדים חשוב בדיני הגבלים עסקיים ורגולציה פיננסית. הוא הגביל את שיקול הדעת של מערכת כרטיסי האשראי בתמחור עמלות הסליקה הצולבת. בנוסף, הוא קבע כי אין להטיל על בתי העסק את מלוא עלויות מערך ההנפקה. ההחלטה תואמת מגמות רגולטוריות בינלאומיות שצמצמו עמלות דומות באזורים כמו האיחוד האירופי, אוסטרליה ובריטניה. בנושא זה קראו גם: תניית אי-תחרות מפיץ בלעדי: פסק הדין של העליון שקובע.

מכאן שפסק הדין משליך במישרין על גובה עמלות הסליקה שמשלמים בתי עסק. ובעקיפין על מחירי המוצרים והשירותים לצרכן. סביר להניח שהפחתת העמלות תביא להפחתת עלויות לבתי העסק.

שלילת הקטגוריות המבוססות על ״עקרון רמזי״ מהווה הצהרה עקרונית נגד אפליית מחירים בין בתי עסק במסגרת הסדרים כובלים. הצהרה זו ניתנה אלא אם כן קיים בסיס עובדתי מוכח להבדלי עלות אמיתיים. החלטה זו מחזקת את התחרותיות במשק. היא מגינה על בתי העסק הקטנים והבינוניים.

לבסוף, הפחתת העמלות עשויה להוביל גם להתייעלות במערכת כרטיסי האשראי.

המבקשים יכולים להפסיק את הסדר הסליקה הצולבת אם העמלה לא תשביע את רצונם. בית הדין הביע תקווה והמלצה שלא יעשו זאת. הוא ציין כי הפסקת הסליקה הצולבת תגרום נזק לכלל הציבור, למנפיקים ולסולקים כאחד. זהו היבט חשוב בשיקולי הרווחה החברתית.

היבט זה עמד לנגד עיניו של בית הדין.

המתודולוגיה הראויה לחישוב העמלה הצולבת כוללת שלושה מרכיבים מרכזיים: עלות אישור העסקה, עלות הבטחת התשלום ועלות מימון האשראי. עלויות אלה ייקבעו על ידי מומחה חיצוני ובלתי תלוי. הוא יקבל נתונים רלוונטיים. הקטגוריות שיובאו בחשבון לעניין העמלה הצולבת ייקבעו על פי עלויות הבטחת התשלום בעסקאות השונות, עלות אישור העסקה ועל פי הפקת התועלת מהבטחת התשלום.

לבתי עסק המבקשים להבין כיצד להתמודד עם עמלות סליקה או מחלוקות מול חברות האשראי, מומלץ להיוועץ עם עורך עורך דין בנקאות.

שאלות ותשובות נפוצות על ההחלטה בעניין העמלה הצולבת

סיכום והמלצות מעשיות

בית הדין להגבלים עסקיים, בהרכב של השופטת מ' שידלובסקי-אור ופרופ' ראובן חורש, קיבל את עמדת הממונה והמתנגדים בתיק ה״ע (ירושלים) 4630/01. הוא קבע כי חישוב העמלה הצולבת של כרטיסי ויזה יתבסס על עלויות ישירות בלבד. עלויות אלו כוללות אישור עסקה, הבטחת תשלום ומימון אשראי. בית הדין דחה את הניסיון להשית על בתי העסק את כלל עלויות ההנפקה. הוא סירב לאשר חלוקה לקטגוריות בתי עסק על בסיס ״עקרון רמזי״ בשל היעדר ראיות. החלטה זו מעודדת תחרות הוגנת ומגנה על הצרכנים מפני סבסוד עקיף. מומלץ לבתי עסק לעקוב אחר יישום החלטה זו, שעשויה להוזיל את עלויות הסליקה ולהשפיע על מחירי המוצרים לצרכן. ייעוץ משפטי יכול לסייע בהבנת ההשלכות הספציפיות ובפעולה נכונה.