אפשר לערער, אבל הסיכוי אינו נובע מעצם החולשה של ראיה בודדת. בע"פ 7679/14 קבע בית המשפט העליון שהרשעה יכולה לעמוד גם כשעד המפתח שותק על דוכן העדים, וגם כשהאדם בסרטון חבוש כובע ומשקפי שמש. סעיף 10א לפקודת הראיות מאפשר לקבל אמרת חוץ של עד שמסרב להעיד בבית המשפט, בהתקיים התנאים שבחוק. כשמצטרפים אליה מחקרי תקשורת, זיהוי ספונטני של בני משפחה קרובים והתנהגות מפלילה של הנאשם, מכלול הראיות עשוי להספיק להוכחת אשמה מעבר לספק סביר. ערעור שמצליח מצביע על פגם מהותי בהליך, לא על אי-נוחות ראייתית.
מי שקרוב משפחתו הורשע ברצח על בסיס אמרות שנגבו במשטרה, ולא על בסיס עדות חיה באולם, מגיע כמעט תמיד לאותה שאלה: כיצד ייתכן שנייר מהחקירה שווה יותר ממה שהעד אמר בפני השופטים. פסק הדין שנסקר כאן מפרט מתי אמרת חוץ נכנסת לתיק, איזה סיוע היא דורשת, איך מתייחסים לזיהוי בסרטון אבטחה באיכות בעייתית, ומה קורה לטענת אליבי שנמסרת באיחור.
העובדות שהובילו להרשעה
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דן בע"פ 7679/14, ערעורו של עדנאן זהאדה נגד מדינת ישראל. פסק הדין ניתן ביום 15.08.2016. המערער הורשע קודם לכן בבית המשפט המחוזי בחיפה במעשה רצח ובעבירות בנשק.
ברקע עמד סכסוך משפחתי ממושך. המנוחה, נסרין (מרלן) בת עלי מוסראתי (חדד), אם לשניים, הייתה בעיצומם של הליכי גירושין מבעלה, עורסאן מוסראתי, בבית הדין השרעי. ילדי בני הזוג שהו בחזקת משפחת הבעל, שסירבה להחזירם לידיה. המנוחה קיבלה משמורת זמנית, ולאחר מכן עברה להתגורר בזהות בדויה בכפר יאסיף.
ביום 28.05.2012 נמצאה המנוחה ללא רוח חיים, מוטלת על הכביש עם פצעי ירי בראשה. כתב האישום ייחס למערער את ההחלטה להמית אותה. לפי כתב האישום הוא הגיע לכפר יאסיף מספר פעמים בניסיון לאתר את המנוחה, ופנה לשם כך לבהא בן סלאח בכרי ולאברהים ספיה. הוא הציג לאברהים תמונות של המנוחה וילדיה וביקש עזרה באיתורה, בטענה שברצונו להשיב אותה למשפחתה. בפגישה בביתו של בהא הודיע על כוונתו לחטוף את המנוחה אם לא תתלווה אליו מרצונה, והציג אקדח שנועד לשמש לחטיפה. תפקידו של אברהים, על-פי כתב האישום, היה להראות למערער את מסלול הליכתה של המנוחה ולאמת את זיהויה.
מה טען המערער בערעור
קו הערעור המרכזי היה שההרשעה נבנתה על "ניירות", אמרות מפלילות של עדים ששינו את גרסתם או סירבו להעיד באולם. סביבו נפרסו ארבעה ראשים:
- פגמים בחקירת עד המפתח. שתיקתו של אברהים על דוכן העדים מנעה מהמערער את זכות החקירה הנגדית. נטען כי נפלו פגמים מהותיים בגביית אמרותיו, ובהם יחסי תלות פסולים בינו לבין החוקרים ומניעת מפגשים עם עורך דינו, וכי הוא שימש למעשה כעד מדינה, ולכן עדותו דרשה סיוע ולא חיזוק מוגבר בלבד.
- זיהוי בלתי אפשרי בסרטון. האדם הנצפה בסרטון האבטחה היה חבוש כובע ומשקפי שמש. בית המשפט המחוזי לא קבע מפורשות אם הזיהוי אפשרי, ולכן לשיטת המערער אין לסמוך על זיהוי שנעשה בידי עדים, גם כשמדובר בקרובי משפחה.
- אליבי אמין. המערער טען ששהה בחיפה ביום הרצח, ושהסתירות הקלות בעדויות התומכות דווקא מעידות על מהימנותן. את שתיקתו במשטרה הסביר בעצת סנגורו ובחשש ממשפחת פשע.
- הודאה שנקנתה בהסדר. הודאתו של בהא ניתנה בהסדר טיעון ובתמורה לשחרור מיידי ממעצר, והוא שינה את גרסאותיו, ולכן אין לראות בה סיוע להרשעה.
בנוסף נטען שבית המשפט המחוזי העדיף באופן גורף את גרסאות העדים במשטרה על פני עדויותיהם באולם, ושהתרחש "פלגינן דיבורא": אימוץ חלקים נבחרים מאמרות העדים, אלה שהתאימו לתזת ההרשעה.
הערעור נדחה. השופטים נ' הנדל, נ' סולברג ומ' מזוז קבעו כי ההרשעה בבית המשפט המחוזי מוצדקת ומבוססת על ראיות איתנות.
כך הכריע בית המשפט העליון
ההכרעה נשענה על ארבעה נדבכים. הראשון הוא מעמדן של אמרות אברהים. בית המשפט קבע שאברהים היה "עד שותק" על דוכן העדים, ושלפי סעיף 10א לפקודת הראיות ניתן לקבל אמרת חוץ של עד כראיה גם כשהוא מסרב להעיד, בהתקיים תנאים מסוימים. אמרותיו במשטרה נמצאו עקביות ומפורטות, וכללו פרטים רבים, לרבות שוליים, שהעידו על אמינותן.
הנדבך השני הוא דחיית הטענה לפגמים מהותיים בחקירה. בית המשפט הכיר בכך שננקטו צעדים חקירתיים לא סטנדרטיים, אך קבע שאלו לא הגיעו לכדי פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן ולכן אינם מצדיקים פסילת ראיות. אברהים נפגש עם עורך דין מספר פעמים, והודאתו ניתנה לאחר שחוקר אחר החליף את באסל. זהו הקו שמפריד בין זכויות בעת מעצר שנפגעו באופן שמצדיק סעד ראייתי לבין ליקוי טכני שנספג בהליך.
הנדבך השלישי הוא ראיות הסיוע והחיזוק, שבית המשפט מצא כי הן קיימות מעבר לנדרש. אסעד מחמיד, נהגו של המערער, מסר גרסה דומה לזו של אברהים בנוגע לחיפושי המערער אחר המנוחה. בית המשפט נתן אמון מלא באמרותיו במשטרה למרות שניסה לשנותן באולם, וייחס את השינוי לפחד ברור שהפגין. מחקרי תקשורת הוכיחו שהמערער שהה בכפר יאסיף במועד הרצח בניגוד לטענת האליבי, הוכיחו קשר הדוק בינו לבין אברהים לפני הרצח ובמהלכו, וכן החלפת כרטיס סים במכשירו. המערער זוהה בוודאות בסרטוני האבטחה על-ידי בתו, זוגתו ואסעד, על בסיס צורת הליכתו והתיק שנשא, וזיהוי זה היה ספונטני וחוזר ונשנה. לכך נוספה התנהגותו: שקרים בחקירה, ניסיונות להרחיק את עצמו מהאירוע ושתיקה ללא הסבר סביר.
הנדבך הרביעי הוא דחיית האליבי. הגרסה נמצאה כבושה ולא נמסרה באופן עקבי בחקירות, נמצאו סתירות מהותיות בעדויות בני המשפחה שתמכו בה, ולא הובאו ראיות חפציות. באשר להודאת בהא, בית המשפט ציין כי גם אם קיימות הסתייגויות ממשקלה, אין בכך כדי לשנות את התוצאה, שכן היא רק חלק משלים במכלול.
| טענת המערער | הכרעת בית המשפט |
|---|---|
| עד המפתח שתק ולא ניתן היה לחקור אותו נגדית | אמרת החוץ התקבלה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות; היא נמצאה עקבית ומפורטת |
| נפלו פגמים מהותיים בחקירת אברהים | ננקטו צעדים לא סטנדרטיים, אך ללא פגיעה מהותית בהליך הוגן |
| לא ניתן לזהות אדם בכובע ובמשקפי שמש | זיהוי ספונטני וחוזר של בני משפחה לפי הליכה ותיק קיבל משקל רב |
| האליבי בחיפה אמין ומפורט | גרסה כבושה, סתירות מהותיות ואין ראיות חפציות; מחקרי תקשורת סתרו אותה |
מה זה אומר למי ששוקל ערעור
פסק הדין מלמד שמערכת ראיות נסיבתית אינה חלשה מעצם היותה נסיבתית. הוא מדגיש את המשקל שניתן לעדויות שנמסרו באופן ספונטני ועקבי, גם כשהעד מנסה לחזור בו מאוחר יותר, כפי שקרה עם אברהים ועם אסעד. מחקרי תקשורת וצילומי אבטחה מתפקדים כראיות משמעותיות שמחזקות עדויות אחרות ואף מפריכות טענות הגנה. זיהוי בידי בני משפחה קרובים עשוי לקבל משקל מהותי גם בלי הסבר מפורט לפרטי הזיהוי, מכוח אותה "טביעת עין" שבה אדם מזוהה על-ידי קרוביו.
- מיפוי הראיה שנושאת את ההרשעה. מזהים על איזו ראיה בדיוק נשענת ההכרעה, ואילו ראיות הן סיוע או חיזוק בלבד.
- בדיקת תנאי הקבילות. כשמדובר באמרת חוץ של עד שותק, בוחנים אם התקיימו התנאים שבסעיף 10א לפקודת הראיות.
- איתור הפגם המהותי. מחפשים פגיעה בהליך הוגן, לא רק חריגה מנוהל חקירה.
- בחינת מכלול הסיוע. גם אם ראיה אחת נחלשת, יש לבדוק אם המכלול עדיין עומד בפני עצמו.
- תיעוד בזמן אמת. אליבי, מיקום סלולרי ומסמכים תומכים שווים הרבה יותר כשהם מוצגים מוקדם ולא בשלב הערעור.
ההבדל בין פגם טכני בחקירה לבין פגיעה מהותית בהליך הוגן הוא שמכריע אם ראיה נפסלת. בדיקה מוקדמת של החומר מאתרת את נקודת התורפה לפני שחלון הערעור נסגר.
שאלות נפוצות על ערעור על הרשעה ברצח
מה זה "עד שותק" ולמה מה שאמר במשטרה בכל זאת קביל?
עד שותק הוא עד שמסרב להעיד על דוכן העדים. סעיף 10א לפקודת הראיות מאפשר לקבל את אמרת החוץ שלו כראיה בהתקיים תנאים מסוימים. בע"פ 7679/14 האמרות התקבלו משום שנמצאו עקביות ומפורטות וכללו פרטים רבים, לרבות שוליים, שהצביעו על אמינותן.
אפשר להרשיע על סמך זיהוי בסרטון אבטחה כשהפנים מוסתרות?
כן, כשהזיהוי נשען על סימנים מזהים אחרים ומגיע ממי שמכיר את האדם היטב. באותו תיק המערער זוהה על-ידי בתו, זוגתו ונהגו לפי צורת הליכתו והתיק שנשא, והזיהוי היה ספונטני וחוזר ונשנה. בית המשפט העניק לו משקל רב חרף הכובע ומשקפי השמש.
עד חזר בו בבית המשפט מגרסתו במשטרה. האם הראיה מתבטלת?
לא בהכרח. בית המשפט רשאי להעדיף את הגרסה המוקדמת אם היא עקבית ומפורטת ואם יש הסבר לשינוי. בתיק הזה שינוי הגרסה של אסעד מחמיד יוחס לפחד ברור שהפגין, ובית המשפט נתן אמון מלא באמרותיו במשטרה.
שתיקה בחקירה יכולה לפגוע בנאשם?
כן. שתיקה ללא הסבר סביר, יחד עם שקרים בחקירה וניסיונות להרחיק את עצמו מהאירוע, נמנתה כאן עם ראיות החיזוק נגד המערער. ההסבר שניתן בדיעבד, עצת סנגור וחשש ממשפחת פשע, לא שינה את התוצאה.
למה טענת אליבי לא התקבלה?
הגרסה נמצאה כבושה ולא נמסרה באופן עקבי בחקירות, נמצאו סתירות מהותיות בעדויות בני המשפחה שתמכו בה, ולא הובאו ראיות חפציות תומכות. במקביל, מחקרי תקשורת הראו שהמערער שהה בכפר יאסיף במועד הרצח.
כל פגם בחקירה מוביל לפסילת הראיה?
לא. בית המשפט הכיר בכך שננקטו צעדים חקירתיים לא סטנדרטיים, אך קבע שאלו לא הגיעו לכדי פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן ולכן אינם מצדיקים פסילה. המבחן הוא עוצמת הפגיעה בהוגנות ההליך.
מה המשמעות של הטענה בדבר "פלגינן דיבורא"?
הטענה היא שבית המשפט אימץ רק את החלקים באמרות העדים שהתאימו לתזת ההרשעה, והתעלם מהיתר. במקרה זה הטענה לא הובילה לביטול ההרשעה, משום שבית המשפט מצא ראיות סיוע וחיזוק רבות מעבר לנדרש.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
