פסילת רישיון נהיגה: מתי מתחילה תקופת הפסילה בפועל?

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעור מדינה על החלטת בית משפט השלום. לפיכך, החלטה זו קבעה כי תקלה בהפקדת תצהיר בדבר העדר רישיון נהיגה היא ״תקלה טכנית״ בלבד. תקלה טכנית, כך נקבע, אינה דוחה את תחילת מרוץ תקופת הפסילה. במקרה כזה, כאשר מדובר בתקלה טכנית בלבד, חשוב להבין את ההשלכות על מרוץ הפסילה, ולכן כדאי לעיין במדריך המלא בנושא שלילת רישיון נהיגה: מה עושים וכיצד מתמודדים?.

במילים אחרות, פסק הדין מבהיר את החובה הקפדנית המוטלת על נהג שנפסל מלהחזיק פסילת רישיון נהיגה. בנוסף, הוא חייב להפקיד את הרישיון או תצהיר תחתיו כתנאי לתחילת מניין תקופת הפסילה.

רקע והליכים משפטיים בתיק ע״פ 30861-11-09

ההליך, ע״פ 30861-11-09, התנהל בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. עם זאת, המערערת הייתה מדינת ישראל, והמשיב היה אורן דהן. ההכרעה ניתנה ביום 17.06.2010 על ידי השופטים ש' ברלינר (אב״ד, סגן נשיא). י' גריל (סגן נשיא) ור' פוקס.

המשיב, אורן דהן, הורשע בעבירה חמורה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. כתוצאה מכך, זאת בהתאם לסעיף 7(א)(ג) רישא של פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג-1973. לאחר הליך ממושך שכלל שלוש ערכאות. גזר בית משפט השלום בחיפה (השופטת ר' חוזה) את דינו של המשיב ביום 30.7.07.

גזר הדין כלל 30 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים בפועל בעבודות שירות, ופסילה של רישיון נהיגה למשך 24 חודשים ממועד גזר הדין.

חשוב לציין כי המשיב מעולם לא החזיק ברישיון נהיגה לרכב. לדוגמה, אף על פי כן, הוא לא הגיש תצהיר על כך, כפי שנדרש בתקנות התעבורה. תצהיר זה הוגש על ידו רק ביום 15.7.09, כשנתיים לאחר מתן גזר הדין. הגשת התצהיר בוצעה יחד עם בקשתו לחישוב תקופת הפסילה.

בית משפט השלום קיבל את בקשת המשיב וקבע כי אי-הגשת התצהיר היא ״תקלה טכנית״ בלבד. לדוגמא, לפי קביעה זו, יש לחשב את תקופת פסילת רישיון נהיגה ממועד גזר הדין. קביעה זו למעשה סיימה את תקופת הפסילה.

השאלה המשפטית המרכזית וטענות הצדדים

השאלה המשפטית המרכזית שעמדה לדיון הייתה האם אי-הפקדת רישיון נהיגה או תצהיר בדבר העדרו. בהתאם לתקנות 556 ו-557 לתקנות התעבורה ולסעיף 42 לפקודת התעבורה. כלומר, מהווה ״תקלה טכנית״ שאינה מונעת חישוב תקופת הפסילה ממועד גזר הדין. לחלופין, נבחנה השאלה אם מדובר בתנאי מהותי שבלעדיו לא יחל מרוץ תקופת הפסילה.

פרקליטות מחוז חיפה, שייצגה את המדינה. אולם, טענה כי אי-הפקדת הרישיון או התצהיר אינה יכולה להיחשב כ״תקלה טכנית״. המדינה הדגישה כי המשיב היה מיוצג על ידי עורכי דין לאורך כל ההליך. לפיכך, חזקה עליהם שהסבירו לו את משמעות גזר הדין ואת ההשלכות של פסילתו.

יתרה מכך, המשיב ידע על חובתו להפקיד את רישיון הנהיגה. אמנם, שכן הציג בעבר אישור על הפקדתו בתיק אחר. המדינה דרשה לבטל את החלטת בית משפט השלום ולקבוע. כי התקופה שבה לא הופקד הרישיון או התצהיר, לא תיחשב במניין ימי הפסילה.

מנגד, בא כוחו של המשיב טען כי אי-הפקדת רישיון הנהיגה נבעה מטעות קשה ומבלבול שנוצר כתוצאה מהשתלשלות ההליכים המורכבים בתיק. הליכים אלה התפרשו על פני שלוש ערכאות שונות. המשיב סבר כי תקופת הפסילה החלה ביום גזר הדין.

והוא הסתמך על הצהרת בא כוחו הקודם מגזר הדין הראשון שבוטל. יחד עם זאת, הצהרה זו ציינה כי אין ברשותו רישיון נהיגה. למעשה, המשיב התנהג כמי שנמצא בתקופת פסילה, הוא לא נהג ולא למד נהיגה במשך שנתיים. לטענת בא כוחו.

קביעה לפיה טרם סיים את תקופת הפסילה תפגע בו פגיעה קשה עד כדי עיוות דין. מאידך, זאת במיוחד לאור נסיבותיו האישיות, לרבות שיקומו מסמים ומצב רעייתו שהייתה זקוקה לעזרתו בהסעת בנותיהן.

הכרעת בית המשפט המחוזי ונימוקיה

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה. מצד שני, בית המשפט קבע. כי הוראות החוק והתקנות בדבר הפקדת רישיון או תצהיר תחתיו הן חובה קפדנית שיש לקיימה. חובה זו נועדה למנוע אנדרלמוסיה בשרשרת הדיווח בין הנאשם, בית המשפט ומשרד הרישוי.

לפיכך, לא ניתן לקבל את טענת המשיב כי הוא הסתמך על הצהרת בא כוחו הקודם.

בהמשך לכך, בית המשפט הבהיר כי לאחר ביטול גזר הדין הראשון. לסיכום, אין לו כל רלוונטיות לתקופת הפסילה שנגזרה בגזר הדין השני. בית המשפט הפנה לפסיקה קודמת, כדוגמת רע״פ 9237/99 מאיר נ' מדינת ישראל. פסיקה זו קובעת.

כי מרוץ תקופת הפסילה מתחיל רק מהמועד המאוחר ביותר שבו בוצעה הפעולה הנדרשת. לאור, פעולות אלה כוללות הפקדת הרישיון או מתן התצהיר.

יתרה מכך, בית המשפט ציין כי המשיב היה מיוצג לכל אורך ההליך. בהתאם, המשיב ידע בעבר, מתיק קודם, על חובת הפקדת הרישיון. על כן, דחה בית המשפט את טענתו. כי הטעות הייתה בתום לב.

וכי יש לעשות שימוש בסמכות הטבועה של בית המשפט מטעמי צדק. למעשה, בית המשפט קבע כי דווקא עמידה דווקנית על הוראות החוק היא חובתו של בית המשפט. ולא עיוות דין.

לסיכום, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ובכך ביטל את החלטת בית משפט השלום. ראשית, הוא קבע שמניין תקופת הפסילת רישיון נהיגה (24 חודשים) יתחיל ממועד המצאת התצהיר שהגיש המשיב לבית משפט השלום. מועד זה היה בצמוד לבקשתו לחישוב תקופת הפסילה, כלומר החל מתאריך 15.7.2009.

המשמעות המעשית של פסק הדין על פסילת רישיון נהיגה

פסק הדין מדגיש את החשיבות המעשית הרבה של הפקדת רישיון נהיגה או הגשת תצהיר על העדרו. שנית, יש לבצע זאת באופן מיידי לאחר מתן גזר דין הכולל פסילת רישיון נהיגה. זאת משום שמחדל בעניין זה, גם אם נבע מטעות בתום לב. דוחה את תחילת מרוץ תקופת הפסילה.

התחילה מתעכבת למועד הגשת התצהיר בפועל.

לפיכך, פסיקה זו משמשת אזהרה הן לעורכי דין והן לנאשמים. שלישית, עליהם להקפיד באופן פורמלי על ההליכים הנלווים לגזר דין פלילי. אי-עמידה בהם עלולה להאריך למעשה את תקופת הענישה בפועל. מדובר בהליך קריטי אשר יכול להשפיע באופן ישיר על חופש התנועה והיכולת לנהוג.

עורכי דין המתמחים בדיני תעבורה מדגישים את החובה לוודא שכלל הפעולות הנדרשות מתבצעות במהירות ובדייקנות.

הליכים אלה נועדו למנוע מצב בו נהג יחשב כמי שנוהג בזמן פסילה. בנוסף, הם מבטיחים כי משרד הרישוי יקבל דיווח מסודר על פסילת רישיון נהיגה. מערכת הדיווח בין הנהג. בית המשפט ומשרד הרישוי היא קריטית לשמירה על הסדר הציבורי ולניהול תקין של הרישיונות.

ללא דיווח מדויק, עלולה להיווצר אי-ודאות הפוגעת הן בנהגים והן ברשויות.

ההיבטים המשפטיים של חובת הדיווח

סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע את יום תחילת תקופת פסילת רישיון נהיגה. הסעיף מציין כי הפסילה תחל ביום מתן גזר הדין, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. עם זאת, הסעיף גם מבהיר כי תקופות מסוימות לא יבואו במניין תקופת הפסילה. לדוגמה, התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות.

תקנה 556(א) לתקנות התעבורה מפרטת את אופן הפעולה הנדרש מבעל רישיון נהיגה שנפסל. היא קובעת כי עליו להמציא את רישיונו לבית המשפט באופן מיידי. אם הרישיון אינו בידיו, בית המשפט יקבע תקופה להמצאתו, ובצירוף ערבות. תקנה 557(א) מדגישה כי חובה זו חלה גם אם הרישיון אינו בתוקף באותה עת.

במקרים של אובדן רישיון. תקנה 557(ב) קובעת כי תחילת תקופת הפסילה תהיה מיום הגשת תצהיר על אובדן הרישיון. בית המשפט המחוזי בפסק דין זה, קורקוס אריק נ' מדינת ישראל. הדגיש את חשיבות הציות הקפדני להוראות אלו.

הוא ציין כי יעילותו של עונש פסילה תלויה בשרשרת דיווח מסודרת.

סיכום

פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין ע״פ 30861-11-09 מדינת ישראל נ' אורן דהן מדגיש את החובה המהותית. והקפדנית של נהג שנפסל להפקיד את רישיון הנהיגה שלו או תצהיר בדבר העדרו. בית המשפט קבע כי תקופת הפסילת רישיון נהיגה תחל רק ממועד הפקדת התצהיר בפועל. ולא ממועד גזר הדין.

קביעה זו מבטלת את ההכרה באי-הפקדה כ״תקלה טכנית״ בלבד. היא מחזקת את הצורך בעמידה פורמלית על הוראות החוק והתקנות. על כן, כל נהג שנפסל חייב לוודא שהוא פועל בהתאם לדרישות החוק כדי למנוע הארכה מיותרת של תקופת הענישה.

1. הפקידו את הרישיון מיד: אם הרישיון ברשותכם, הפקידו אותו מיד בבית המשפט שנתן את גזר הדין, כתנאי לתחילת מרוץ הפסילה.

2. הגישו תצהיר אם אין רישיון: אם אין ברשותכם רישיון (אובדן, פקיעת תוקף או שלא הוצא כלל), הגישו תצהיר חתום למזכירות בית המשפט.

3. שמרו אישור: ודאו שקיבלתם אישור על הפקדת הרישיון או התצהיר, ושמרו אותו בקפדנות כראיה למועד תחילת הפסילה.

4. אל תסתמכו על מועד גזר הדין: מרוץ הפסילה אינו מתחיל אוטומטית ממועד גזר הדין; עיכוב בהפקדה או בתצהיר דוחה את תחילתו ומאריך בפועל את הענישה.

5. היוועצו בעורך דין תעבורה: ליווי מקצועי מבטיח שכל הפעולות הפורמליות מבוצעות במועד ובדייקנות, ומונע מצב של נהיגה בזמן פסילה.

שאלות ותשובות נפוצות על תחילת תקופת פסילת רישיון נהיגה