בית המשפט העליון קבע כי המבחן המהותי-מוסרי מחייב להרשיע נאשם בעבירת הריגה נפרדת בגין כל קורבן שקיפח את חייו, גם אם מדובר באירוע התנגשות פיזי אחד. כאשר נהג פועל בפזיזות קיצונית תחת השפעת סמים ואלכוהול, הערך העליון של קדושת חיי אדם דורש מענה עונשי מחמיר המשקף את מותם של כלל הנפגעים. לפיכך, בית המשפט גוזר עונשי מאסר ממושכים ואינו מתייחס למקרה כאל מעשה עברייני יחיד.
סוגיית האחריות הפלילית בתאונות דרכים קטלניות מעוררת שאלות מוסריות ומשפטיות כבדות משקל. לפיכך, ובמרכזן שאלת ההרשעה במצב של ריבוי עבירות הריגה בתאונה אחת. פסק הדין של בית המשפט העליון בתיק 8748/08 ע״פ ירון ברכה נ' מדינת ישראל10.10.2011. שניתן בהרכב השופטים א' גרוניס, א' רובינשטיין וא' חיות, מציב תמרור אזהרה ברור.
מאמר זה סוקר את השאלות הראייתיות, את יסוד הפזיזות בנהיגה תחת שכרות. בנוסף, ואת המדיניות העונשית שהתוו השופטים.
חוק העונשין, תשל״ז-1977 קבע בעת הרלוונטית עונש מרבי של עשרים שנות מאסר בגין עבירת הריגה לפי סעיף 298. עם זאת, עבירה זו דורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית מסוג פזיזות. הבאה לידי ביטוי באדישות או בקלות דעת כלפי התוצאה הקטלנית.
בנוסף, פקודת התעבורה מגדירה נהיגה בשכרות כעבירה חמורה, ומקימה חזקה ראייתית כבדת משקל. כתוצאה מכך, כאשר נהג נוטל חומרים משכרים ועולה על ההגה. ההלכה הפסוקה מניחה כי הוא מודע לסיכון הקטלני שהוא מייצר לסביבתו.
שימו לב: בדיני התעבורה, הימצאות סם מסוכן בגוף מקימה חזקת שכרות מלאה. הנטל להפרכת השפעת הסם מוטל כולו על כתפי הנהג.
נסיבות המקרה והשתלשלות ההליך המשפטי
בליל 8.3.2007 נהג ירון ברכה ברכב מאזדה בכביש 40 לכיוון צומת גינתון, כשלצדו אחיו התאום. לעומת זאת, המערער נהג לאחר שצרך קוקאין וקנאביס ושתה לשוכרה. כשבגופו ריכוז אלכוהול של 158 מ״ג אחוז לפחות.
במקביל עמד בצומת רכב יונדאי ובו חמישה נוסעים. לדוגמה, רכב היונדאי החל לפנות שמאלה בחסות אור ירוק. המערער נכנס לצומת במהירות של 171 קמ״ש לפחות, באור אדום, ופגע בעוצמה ברכב היונדאי.
כתוצאה מההתנגשות קיפחו את חייהם חמשת נוסעי היונדאי וכן אחיו התאום של הנהג. לדוגמא, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המערער בשש עבירות הריגה ובעבירת שימוש בסם. וגזר עליו 16 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון לצמיתות.
המערער הגיש ערעור לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. כלומר, במסגרת 8748/08 ע״פ ירון ברכה נ' מדינת ישראל10.10.2011. הערעור הופנה הן נגד הכרעת הדין והן נגד חומרת העונש שנגזר עליו.
ממצאי עובדה ומהימנות מול טענות ההגנה
המערער העלה טענות רבות כנגד הממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. אולם, בין היתר, תקף המערער את מהימנות עדי הראייה, את אופן שחזור מהירות הנסיעה. ואת תקינות בדיקות הדם שנלקחו ממנו בעת שהיה מורדם.
השופטת א' חיות הדגישה כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות. אמנם, התערבות כזו שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפלה טעות בולטת. והמקרה הנוכחי אינו נמנה עמם כלל ועיקר.
גרסת המערער נדחתה על בסיס שורה של ראיות מוצקות ומצטלבות שנבחנו בקפידה:
-
עדויות ראייה אובייקטיביות: שני עדי ראייה נטולי אינטרס אישרו כי המערער נכנס לצומת באור אדום מלא ובמהירות עצומה.
-
תכנון מופעי הרמזורים: נתוני הרמזור הראו הפרש של 5 שניות בין סיום האור הירוק של המערער לבין האור הירוק של רכב היונדאי.
-
חוות דעת הבוחן המשטרתי: המומחה מטעם המדינה בדק את הזירה בזמן אמת, זיהה את נעילת הגלגלים וחישב מהירות של 171 קמ״ש לפחות.
-
בדיקות טוקסיקולוגיות תקפות: בית המשפט מצא כי דגימות הדם ניטלו כדין על פי פקודת התעבורה, ללא פגם בשרשרת השמירה.
אזהרה: שילוב של אלכוהול וסמים לפני נהיגה שולל כמעט לחלוטין את היכולת לטעון להיעדר פזיזות, ומוביל לאישום בהריגה חלף גרימת מוות ברשלנות.
היסוד הנפשי והרשעה בריבוי עבירות הריגה בתאונה אחת
המערער טען כי לא התגבש בלבו יסוד נפשי של פזיזות, וכי לכל היותר התרשל בנהיגתו. ואולם, בית המשפט דחה עמדה זו וקבע כי נהיגה במצב שכרות כבד, במהירות קיצונית ובאור אדום. מקימה חזקת פזיזות מובהקת שלא נסתרה.
בנוסף, עלתה השאלה האם ניתן להרשיע בשש עבירות נפרדות בגין אירוע התנגשות בודד. יחד עם זאת, סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי אוסר להעניש אדם יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה. אך הפסיקה פיתחה מבחנים נורמטיביים להגדרת המונח.
בית המשפט יישם את המבחן המהותי-מוסרי כדי להכריע בסוגיה זו. מאידך, להלן השוואה בין המבחנים השונים לבחינת ריבוי עבירות:
השוואה בין מבחני הפסיקה להגדרת ריבוי עבירות באירוע פליליהמבחן המשפטימהות הבדיקההיישום במקרה של תאונה קטלניתהמבחן הצורני-עובדתיבוחן האם הפעולות הפיזיות ניתנות לפיצול ברצף הזמןמצביע על אירוע התנגשות פיזי יחיד שאינו ניתן לחלוקההמבחן המהותי-מוסריבוחן את הערך המוגן, ריבוי הנפגעים והאינטרס המוסרימכיר בכל קורבן כעולם מלא ומחייב ריבוי עבירות הריגה בתאונה אחת
לפיכך, נקבע כי הגנה על קדושת חיי אדם מחייבת הרשעה בשש עבירות הריגה נפרדות. מצד שני, התעלמות ממספר הקורבנות הייתה יוצרת עיוות מוסרי חמור שאינו עולה בקנה אחד עם מטרות הענישה.
שיקולי הענישה ועמדת השופטים
השופט א' רובינשטיין הצטרף בהסכמה לחוות דעתה של השופטת א' חיות. לסיכום, והרחיב אודות הצורך בהחמרת רף הענישה. השופט ציין כי נהג הנוטל סמים ואלכוהול ועולה על ההגה הופך עצמו ל״מכונת מוות נעה״. במדרג חומרה הקרוב לזדון.
כמו כן, השופט א' גרוניס הסכים לתוצאה זו. לאור, בית המשפט הבהיר כי המאבק בתאונות הדרכים דורש הרתעה ממשית. במיוחד כאשר הנהג מקפח חיים רבים בשל התנהגות מופקרת וחסרת מעצורים.
בסופו של דבר, השופטים החליטו לדחות את הערעור על שני חלקיו. בהתאם, למעט קיצור תקופת המאסר המותנה בגין עבירת פשע מארבע שנים לשנתיים, בהסכמת המדינה. עונש המאסר בפועל לתקופה של 16 שנים נותר על כנו ללא שינוי.
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין גרימת מוות ברשלנות לבין עבירת הריגה בתאונת דרכים?
גרימת מוות ברשלנות דורשת הוכחה כי הנהג לא היה מודע לסכנה. אף שאדם סביר היה מודע לה, והעונש המרבי בגינה קל יחסית. לעומת זאת, עבירת הריגה דורשת מודעות בפועל לסכנה ופזיזות כלפי התוצאה. ומאפשרת הטלת עונשי מאסר כבדים וממושכים.
כיצד משפיעה שכרות על הוכחת היסוד הנפשי במשפט פלילי?
שכרות הנובעת מצריכה רצונית של אלכוהול או סמים אינה פוטרת מאחריות פלילית. הפסיקה קובעת כי אדם שנכנס למצב של שכרות מודעת ונוהג ברכב. מוחזק כמי שפעל מתוך פזיזות ונטל סיכון בלתי סביר כלפי חיי אדם.
האם ערכאת ערעור נוהגת להתערב בממצאי מהימנות של עדים?
ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. אשר התרשמה ישירות מן העדים באולם. התערבות כזו תתרחש רק במקרים חריגים ונדירים שבהם נפלה טעות גלויה. מהותית ובולטת היורדת לשורש העניין.
מדוע הרשיע בית המשפט בשש עבירות נפרדות במקום עבירה אחת כוללת?
בית המשפט יישם את המבחן המהותי-מוסרי. המעמיד במרכז את הערך של חיי אדם ואת ריבוי הנפגעים באירוע. כל אדם שנהרג מהווה עולם ומלואו. ולכן המעשה נתפס כפגיעה מרובת עבירות ולא כאירוע עברייני בודד המצדיק ענישה אחידה.
שלבים לניהול הגנה משפטית בתיקי תאונות קטלניות
התמודדות עם כתב אישום הכולל סעיפי המתה מחייבת בדיקה מקצועית ומעמיקה של כל שלבי החקירה:
-
בדיקת שרשרת המוצגים והבדיקות הטוקסיקולוגיות. יש לוודא כי נטילת דגימות הדם והשתן נעשתה בהתאם לפקודת התעבורה וללא פגמים בשינוע ובאחסון.
-
בחינה עצמאית של ממצאי זירת התאונה. מומחה תנועה מטעם ההגנה נדרש לבדוק את סימני הבלימה, מקדם החיכוך, מצב הגלגלים ותוכניות הרמזורים.
-
הערכת היסוד הנפשי של הנהג. יש לנתח את הראיות כדי לבחון האם ניתן לסתור את חזקת הפזיזות ולהוביל לסעיף אישום מקל של רשלנות.
-
הכנה יסודית לשלב הטיעונים לעונש. איסוף נתונים אישיים, תסקירי שירות המבחן ונסיבות מקלות עשויים להשפיע באופן ממשי על מתחם הענישה הסופי.
לסיכום, פסק הדין בעניין ירון ברכה מדגיש את גישתה המחמירה של מערכת המשפט כלפי עבריינות תנועה קטלנית. במצבים שבהם מתרחש ריבוי עבירות הריגה בתאונה אחת. בתי המשפט יענישו בחומרה רבה את הנהג הפושט מעליו כל עול של זהירות. התמודדות עם תיקים כה מורכבים מחייבת ידע משפטי מעמיק, הערכה ראייתית זהירה וסיוע מקצועי הולם.
