חניית נכה בחסימת נתיב: מתי תו נכה לא מגן?

חוק חניית נכים, התשנ״ד-1993, נועד להקל על בעלי מוגבלויות ולאפשר להם נגישות מוגברת למקומות חניה, גם במקומות שבהם החניה אסורה בדרך כלל. עם זאת, החוק אינו מעניק פטור גורף מחובת שמירה על כללי תנועה וחניה. הוא קובע תנאים מצטברים לתחולת ההגנה. חוק חניית נכים, התשנ"ד-1993, נועד להקל על בעלי מוגבלויות ולאפשר להם נגישות מוגברת למקומות חניה, אך חשוב לזכור כי גם במקרים אלו, קיימים הגבלות מסוימות, בדומה למגבלות שעשויות לחול במצבים של עיקולים בהוצאה לפועל: מדריך מקיף – מה ניתן ומה מוגן?.

תנאים אלו כוללים, בין היתר, שהחניה לא תיצור הפרעה ממשית לתנועה ולא תהווה סיכון לעוברי הדרך. לפיכך, גם בעל תו נכה אינו יכול לחנות בכל מקום ללא התחשבות בהשלכות החניה על הבטיחות ועל זרימת התנועה. בנושא זה קראו גם: זכויות זוכים בהוצאה לפועל: המדריך המלא למימוש גביית חוב.

בנוסף לכך, הדין הפלילי מכיר לעיתים בסייג הצורך, הקבוע בסעיף 34יא לחוק העונשין, התשל״ז-1977. סייג זה מאפשר פטור מאחריות פלילית במקרים מסוימים, שבהם אדם נאלץ לבצע עבירה על מנת למנוע פגיעה חמורה. השאלה בדבר תחולתו על נכים החונים במקום אסור בשל מצוקת חניה לצורך טיפול רפואי היא סוגייה מורכבת שנדונה בפסיקה, כפי שנראה במקרה של חניית נכה חסימת נתיב.

פרטי ההליך: זאב לאור נ' מדינת ישראל

בית המשפט העליון דן בבקשת רשות ערעור ברע״פ 5959/13, שזאב לאור הגישה נגד מדינת ישראל. ההחלטה בעניין זה ניתנה ביום 21.01.2014, על ידי כבוד השופט א' שהם. המקרה עסק בבעל תו נכה שהורשע בעבירת חניה אסורה בחניון בית חולים.

המבקש טען כי מעמדו כנכה מקנה לו הגנה על פי חוק החניה לנכים, וכן כי הגשת כתב האישום נגדו נבעה משיקולים זרים. טענותיו של המבקש נדחו בערכאות קודמות, והוא ביקש רשות ערעור שלישית בפני בית המשפט העליון, המכונה לעיתים ״גלגול שלישי״.

רקע העובדות: חניית נכה חסימת נתיב יציאה

ביום 22.9.2011, בשעה 12:25, החנה המבקש את רכבו בחניון המיון של בית החולים שיבא. הוא חנה בסמוך למדרכה הצבועה אדום-לבן, בניגוד לסעיף 5(ב) לחוק העזר רמת-גן (העמדת רכב וחנייתו), התש״מ-1980.

לאחר שבקשתו לביטול הדו״ח נדחתה, המבקש ביקש להישפט. בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן הרשיע את המבקש. בית המשפט קבע, על סמך העדויות והראיות, כי המבקש החנה את רכבו בניגוד לכיוון התנועה. בנוסף, הוא חסם את נתיב היציאה מהחניון.

חניה זו אילצה רכבים יוצאים לסטות לנתיב הנגדי, ובכך יצרה סכנת התנגשות ממשית.

בית המשפט לעניינים מקומיים הטיל על המבקש קנס בסך 400 שקלים. בית המשפט דחה את טענתו לפטור לפי חוק החניה לנכים. הנימוק לדחייה היה שהמבקש לא עמד בתנאים המצטברים הקבועים בסעיף 2(א) לחוק. תנאים אלו הם חניה שאינה יוצרת הפרעה ממשית לתנועה ואינה מהווה סיכון. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וערעורו נדחה. משכך, הגיש את בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון בעניין חניית נכה חסימת נתיב.

השאלות המשפטיות שהועלו לדיון

בית המשפט העליון התבקש לדון במספר שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות למקרה חניית נכה חסימת נתיב:

• האם התקיימה עילה למתן רשות ערעור ב״גלגול שלישי״.

• האם יש להחיל או לפרש בהרחבה את ההגנות שבחוק חניית נכים.

• האם יש להחיל את סייג הצורך שבסעיף 34יא לחוק העונשין כלפי נכה שחנה במקום אסור לצורך קבלת טיפול רפואי, במצב של מחסור במקומות חניה מותאמים.

שאלות אלו מבקשות לבחון את היקף ההגנה הניתנת לנכים אל מול האינטרס הציבורי בשמירה על בטיחות התנועה. כמו כן, הן בוחנות את תנאי הסף לקבלת דיון נוסף בערכאה גבוהה, לאחר שכבר נערכו שני דיונים קודמים.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיו

בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט א' שהם, דחה את בקשת רשות הערעור. בית המשפט קבע כי בקשות רשות ערעור ב״גלגול שלישי״ מתקבלות רק לעיתים נדירות. הן מתקבלות כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר קיים חשש ממשי לעיוות דין.

במקרה זה, בית המשפט קבע כי לא התעוררה כל שאלה עקרונית. המבקש לא סתר את הקביעה העובדתית של הערכאות הקודמות, לפיה חנייתו יצרה הפרעה ממשית לתנועה וסיכון ממשי להתנגשות. חוק חניית נכים מתיר חניה במקום אסור רק כאשר החניה אינה יוצרת הפרעה ממשית לתנועה ואינה מהווה סיכון. תנאים אלו לא התקיימו במקרה של חניית נכה חסימת נתיב. על כן, התייתר גם הדיון בשאלת נטל ההוכחה בנוגע לעמידת הנכה בתנאי הסעיף.

אשר לטענת המבקש בדבר שיקולים זרים בהגשת כתב האישום וסייג הצורך שבחוק העונשין, בית המשפט העליון קבע שהמבקש לא הניח תשתית ראייתית לביסוסן. משכך, לא נמצא מקום לדון בשאלות הפרשניות שביקש המבקש להעלות בעניין תחולת סייג הצורך על נכים החונים במקום אסור לצורך קבלת טיפול רפואי. בית המשפט הצהיר כי המקרה הוא פשוט, שבו העירייה הפעילה את סמכותה לאכוף את החוק ולדאוג לביטחון ורווחת באי בית החולים.

המשמעות המעשית של ההחלטה

החלטת בית המשפט העליון בפרשת חניית נכה חסימת נתיב מבהירה מספר עקרונות חשובים:

• גבולות חוק חניית נכים: ההגנה שבחוק אינה גורפת. בעל תו נכה חייב לעמוד בתנאי הסף המצטברים של העדר הפרעה ממשית לתנועה והעדר סיכון. גם מצוקת מקומות חניה מותאמים אינה מצדיקה חניה מסוכנת.

• דחיית בקשת רשות ערעור: הרף לקבלת ״גלגול שלישי״ נותר גבוה במיוחד. בית המשפט העליון דן בשאלות משפטיות עקרוניות ולא בטענות עובדתיות שלא הוכחו בערכאות נמוכות.

• נטל ההוכחה: במקרים שבהם מוכח כי חניית נכה יצרה הפרעה וסיכון, שאלת נטל ההוכחה בדבר עמידה בתנאי החוק הופכת ללא רלוונטית.

לכן, על נכים בעלי תו חניה להיות ערניים ולהקפיד על חניה בטוחה וחוקית. יש להבין כי תו הנכה אינו מעניק חסינות מפני עבירות תנועה המהוות סכנה לציבור. אם נתקלים בקשיים במציאת חניה מותאמת, רצוי לפנות לרשויות המוסמכות או לבתי החולים בבקשה לפתרונות חניה הולמים, ולא להסתכן בעבירה מסכנת חיים.

סיכום: חניית נכה חסימת נתיב ולקחיה

פסק דינו של בית המשפט העליון ברע״פ 5959/13, בעניין זאב לאור נ' מדינת ישראל, מדגיש את האיזון העדין בין זכויות נכים לבין הצורך בשמירה על בטיחות הציבור וסדר התנועה. בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה בעניין חניית נכה חסימת נתיב, וקבע כי חנייה שיצרה הפרעה ממשית וסיכון להתנגשות אינה עומדת בתנאי הפטור הקבועים בחוק חניית נכים. ההחלטה מבהירה כי ההגנה הניתנת לבעלי תו נכה אינה מוחלטת ומחייבת עמידה בתנאים ספציפיים. היא גם מדגישה את הרף הגבוה לקבלת דיון ב״גלגול שלישי״ בבית המשפט העליון. חשוב לכל נהג, ובמיוחד לבעלי תו נכה, להבין את גבולות החוק ולפעול בהתאם על מנת למנוע עבירות חניה העלולות לסכן חיים. על כן, ייעוץ משפטי מקצועי יכול לסייע בהבנת הזכויות והחובות במקרים אלו.

שאלות ותשובות