פסק הדין קובע כי יש לנכות מהפיצוי רק את שיעור הגמלאות המשקף את חלקו היחסי של המזיק בנזק שנקבע בפשרה, ולא את מלואן. זאת, כדי למנוע פיצוי יתר לניזוק ולשמור על האיזון בין זכויותיו.
כאשר נפגע רשלנות רפואית מקבל גמלאות מהביטוח הלאומי. לפיכך, וקופת החולים האחראית מסכימה בפשרה לשאת רק במחצית מהנזק. נשאלת השאלה איזה חלק מהגמלאות יש לנכות מסכום הפיצויים. פסק הדין קובע נוסחה ברורה ליישוב הסתירה בין זכות הניזוק לפיצוי מלא לבין זכות ההשבה של המוסד לביטוח לאומי.
רקע ועובדות
מלמד, יליד 1977, סובל מפיגור שכלי ומהפרעות תפקודיות, שלטענתו נגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית בעת לידתו. בנוסף, הוא ומשפחתו תבעו את בית החולים ואת קופת החולים בעלת בית החולים. בית המשפט המחוזי, לאחר שהתקשה להכריע בשאלת האחריות. הציע לצדדים הסדר לפיו תישא קופת החולים במחצית מדמי הנזק.
הצעה שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי. עם זאת, בית המשפט אמד את שומת הנזק ופסק למערערים מחצית ממנה, בניכוי מלוא גמלאות הביטוח הלאומי. הן המערערים והן קופת החולים חלקו על הכרעות שונות בפסק הדין. אך המחלוקת המרכזית שהגיעה להכרעה נגעה לשיעור הגמלאות שיש לנכות מהפיצוי – מלואן.
כפי שקבע בית המשפט המחוזי, או רק מחציתן. בהתאם לשיעור החבות שהוטל בפשרה על קופת החולים.
השאלה המשפטית
כאשר תביעת הניזוק נגד המזיק מוכרעת בדרך פשרה, לפיה נושא המזיק רק בחלק מסוים מהנזק. כתוצאה מכך, ומבלי שהמוסד לביטוח לאומי היה צד לאותה פשרה – האם יש לנכות מהפיצוי המוסכם את מלוא גמלאות הביטוח הלאומי. או רק את החלק היחסי מהן התואם את שיעור החבות שהוטל על המזיק בפשרה.
ההכרעה ונימוקי בית המשפט
השופט ריבלין, בהסכמת השופטות דורנר ופרוקצ'יה. לעומת זאת, קבע כי יש לנכות מהפיצוי רק את שיעור הגמלאות המשקף את חלקו היחסי של המזיק בנזק שנקבע בפשרה. ולא את מלואן. נקבע כי הכלל בדבר ניכוי גמלאות נועד להגשים שתי מטרות: מניעת פיצוי יתר לניזוק.
ומניעת תשלום יתר מהמזיק. לדוגמה, כאשר המזיק מתחייב רק לחלק מהנזק, ניכוי מלוא הגמלאות היה מותיר לניזוק פיצוי חסר.
בית המשפט הבהיר. לדוגמא, כי פסק דין פשרה בין הניזוק למזיק אינו יכול לכבול את המוסד לביטוח לאומי. שלא היה צד להליך ואינו עומד עם המערערים ביחסי ״קרבה משפטית״ מספקת. האינטרס הכספי של המוסד (מיצוי מלוא הגמלאות) שונה מזה של הניזוק (יתרת הפיצוי לאחר ניכוי).
לפיכך אין לגזור את שיעור הניכוי מתוצאה עתידית ובלתי ודאית של תביעת השבה שטרם התבררה.
הפתרון שנקבע: יש לחשב ״תוחלת השבה צפויה״ באמצעות הכפלת מלוא שומת הגמלאות בשיעור הנזק היחסי שהושת על המזיק בפשרה. כלומר, תוצאה זו הובחנה ממקרה של רשלנות תורמת מצד הניזוק, שבו יש לנכות את מלוא הגמלאות. משום שאז מדובר בנזק אחד שלם שנגרם כולו במעשה הנזיקין. להבדיל ממקרה של פשרה שבו חלק מהנזק כלל לא הוטל על המזיק.
המשמעות המעשית
פסק הדין קובע כלל יסוד בחישוב ניכוי גמלאות ביטוח לאומי בכל מקרה שבו אחריות המזיק מוגבלת לחלק מהנזק. אולם, בין אם הדבר נקבע לגופו של עניין ובין אם בדרך פשרה. יש לנכות רק את החלק היחסי מהגמלאות, ולא את מלואן. כדי לשמור על האיזון בין זכות הניזוק לפיצוי מלא לבין הימנעות מהעשרת המזיק שלא כדין.
ההלכה משמשת כלי מרכזי בחישוב פיצויים בתביעות רשלנות רפואית. אמנם, ונזיקין אחרות שבהן מעורבים גמלאות ביטוח לאומי והסדרי פשרה חלקיים.
שאלות ותשובות
באילו מקרים נדרש לנכות גמלאות מביטוח לאומי?
יש לנכות גמלאות מביטוח לאומי כאשר המוסד לביטוח לאומי מחויב לשלם פיצויים לנפגעים במעשה נזיקין. ואולם, על פסק הדין לקבוע את סכום הפיצויים המגיעים לניזוק, והגמלאות ינוכו ממנו בהתאם.
מה משמעות ההנחה שהמזיק צריך לשאת בחלק מהנזק?
כאשר המזיק נטל על עצמו לשאת רק בחלק מהנזק. יחד עם זאת, יש לחלק את הניכוי בהתאם לתחום האחריות שנקבע בפשרה. הניכוי יתחשב רק בשיעור הגמלאות המשקף את הנזק שנתבע מהקופה.
איך נקבע שיעור הניכוי?
שיעור הניכוי הכפלת מלוא קבע שומת הגמלאות בשיעור הנזק שבו נתחייב המזיק על פי ההסכם. מאידך, כאשר יש רשלנות תורמת, ייתכן הניכוי יגדל.
כיצד משפיע פסק דין פשרה על זכויות המוסד לביטוח לאומי?
פסק דין פשרה אינו יכול לכבול את המוסד לביטוח לאומי. ולכן המוסד יכול לתבוע את הגמלאות שהמזיק נדרש לשלם לאחר שקבעו את שיעור הנזק בפשרה.
סיכום
פסק הדין של בית המשפט העליון מתווה דרך ברורה לעולם ניכוי גמלאות ביטוח לאומי פיצויים שניתן לנפגעי רשלנות רפואית. השינוי המהותי הוא שהנכות היא חלקית ולא מלאה. מה שמקנה לניזוק את הזכאות לפיצוי אל מול הזכאות של המוסד לביטוח לאומי.
