בית המשפט העליון קבע כי סגירת הציר פוגעת באופן בלתי מידתי בחופש התנועה ובמרקם החיים של אלפי תושבים מוגנים. השופטים קבעו כי המפקד הצבאי לא בחן כראוי חלופות ביטחוניות פוגעניות פחות. בנוסף לכך, משטר ההיתרים המצומצם לא סיפק מענה הולם לצורכי האוכלוסייה. לפיכך, בית המשפט הפך את הצו על תנאי להחלטי והשעה את ביטולו בשלושה חודשים כדי לאפשר מציאת מענה ביטחוני חלופי.
סוגיית סגירת כביש בית עווא לתנועת פלסטינים עמדה במרכז דיון עקרוני ומורכב בבית המשפט הגבוה לצדק. במסגרת זו בחנו השופטים את גבולות סמכותו הביטחונית של המפקד הצבאי באזור. השופטים שקלו את חובת הצבא לשמור על הביטחון מול חובתו החוקית להגן על שגרת חיי האוכלוסייה המקומית. לפיכך, פסק הדין קבע אמות מידה מחמירות להפעלת סמכויות הפוגעות בזכויות יסוד.
ההכרעה ממחישה את החשיבות של עקרון המידתיות בעת הטלת מגבלות תנועה בשטח מוחזק. לפיכך, יתרה מכך, פסק הדין מבהיר. כי שיקולי ביטחון אינם מעניקים סמכות בלתי מוגבלת לפגוע באזרחים מוגנים. במאמר זה ננתח את פרטי ההליך, את הנימוקים המשפטיים ואת המשמעויות המעשיות של הקביעה השיפוטית.
המפקד הצבאי שואב את סמכויותיו מכללי המשפט הבינלאומי הפומבי המסדירים תפיסה לוחמתית. בנוסף, כללים אלה מעוגנים בעיקרם בתקנות האג ובאמנת ג'נבה הרביעית. בנוסף לכך, חלים על פעולותיו עקרונות היסוד של המשפט המנהלי. עקרונות אלה מחייבים הגינות, סבירות ומידתיות בכל פעולה שלטונית.
תקנה 43 לתקנות האג מטילה על המפקד הצבאי חובה כפולה:
-
הבטחת הסדר והביטחון הציבורי באזור המוחזק.
-
שמירה על מרקם החיים ועל צרכיו הבסיסיים של הציבור המקומי.
כמו כן, סעיף 88 לצו בדבר הוראות ביטחון מסמיך את המפקד להגביל את השימוש בדרכים מטעמי ביטחון. עם זאת, שיקול דעתו כפוף תמיד לביקורת שיפוטית של בית המשפט הגבוה לצדק.
פרטי ההליך: בג״ץ 3969/06
ההליך התנהל במסגרת בג״ץ 3969/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. עם זאת, השופטים בהרכב היו הנשיאה ד' ביניש, המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטת א' פרוקצ'יה. פסק הדין ניתן ביום 22.10.2009. העתירה הופנתה נגד מפקד כוחות צה״ל בגדה המערבית ומפקד חטיבת חברון.
את העתירה הגישו שורת גורמים מקומיים וארגוני זכויות אדם:
-
ראש מועצת הכפר דיר סאמט, מוחמד עבד מחמוד אלחרוב.
-
ראש המועצה האזורית כפרי דורא, וליד חליל עיסא אבו שראר.
-
מנכ״ל עיריית בית עווא, מוחמד אחמד אסמעאיל סויטי.
-
בדאווי מוחמד וואלד מוחמד, אבי משפחת ג'דאללה.
-
האגודה לזכויות האזרח בישראל.
העותרים קבלו נגד חסימת כביש הרוחב 3265, המחבר בין צומת בית עווא לכפר פקיקיס. כתוצאה מכך, ציר זה משרת עשרות אלפי תושבים בכפרים הפלסטיניים באזור חברון ודורא.
טענות הצדדים בעניין סגירת כביש בית עווא לתנועת פלסטינים
העותרים טענו כי סגירת כביש בית עווא לתנועת פלסטינים מהווה צעד דרקוני ובלתי מידתי. לטענתם, הציר שימש עורק חיים מרכזי עבור 45,000 תושבים הזקוקים לגישה לשירותי בריאות וחינוך. בנוסף, העותרים הדגישו את הפגיעה הקשה במשפחת ג'דאללה, אשר מתגוררת על הציר ללא דרך גישה חלופית.
יתרה מכך, העותרים הציגו חוות דעת ביטחונית של תא״ל (במיל') אילן פז. לעומת זאת, המומחה פירט שורת חלופות מבצעיות שיכלו להבטיח ביטחון ללא חסימה גורפת של התנועה. חלופות אלה כללו עמדות תצפית, סיורים ניידים ומיגון כלי רכב של התושבים הישראלים.
מנגד, המשיבים טענו. לדוגמה, כי סגירת הציר נבעה משיקולים ביטחוניים מובהקים להגנה על תושבי נגוהות ומצפה לכיש. לטענתם, באזור זה התרחשו בעבר פיגועי ירי והנחת מטענים חמורים. לפיכך, המפקד הצבאי ראה בהפרדת התנועה אמצעי הכרחי להגנה על חיי אדם.
כמו כן, המדינה הציעה משטר היתרים שיאפשר תנועה מוגבלת לתושבי פקיקיס מספר פעמים ביום.
נימוקי ההכרעה ויישום מבחני המידתיות
הנשיאה ד' ביניש, בהסכמת המשנה לנשיאה ריבלין והשופטת פרוקצ'יה. לדוגמא, ניתחה את החלטת המפקד לאור מבחני המידתיות המקובלים. בית המשפט אישר כי התכלית הביטחונית הינה תכלית ראויה. עם זאת, השופטים קבעו כי האמצעי שנבחר נכשל במבחני המשנה של המידתיות.
מבחן הקשר הרציונלי ומבחן האמצעי שפגיעתו פחותה
בית המשפט מצא כי קיים קשר רציונלי בין הגבלת התנועה להפחתת הסיכון הביטחוני. עם זאת, השופטים קבעו כי המפקד לא עמד במבחן המשנה השני. כלומר, המשיבים לא הוכיחו כי בחנו כראוי חלופות שפגיעתן פחותה, כגון מחסומים מאוישים או בידוק מוגבר.
כתוצאה מכך, הצבא בחר באמצעי הקיצוני ביותר של נעילת הציר. אולם, השופטים הדגישו כי המשיבים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת מדוע אמצעי אבטחה שגרתיים אינם מספקים במקרה זה.
מבחן המידתיות במובן הצר בפסיקת בג״ץ
הנשיאה ביניש קבעה כי ההחלטה נכשלת במובהק במבחן המידתיות במובן הצר. אמנם, במבחן זה שוקלים את התועלת הביטחונית מול עוצמת הפגיעה בזכויות האוכלוסייה. השופטים ציינו כי קשה לקבל את התיאור הממעיט בפגיעה הנגרמת לתושבים המקומיים.
מצד אחד, החסימה נועדה לספק הגנה לכ-150 תושבים ישראלים בלבד. מצד שני, ההחלטה שיבשה לחלוטין את חייהם של אלפי תושבים מוגנים בכפרי האזור. לפיכך, בית המשפט קבע כי האיזון שערך המפקד הצבאי היה לקוי מיסודו.
השלכות סגירת כביש בית עווא לתנועת פלסטינים על שגרת החיים
החלטת הצבא גררה השלכות הומניטריות וכלכליות מרחיקות לכת. סגירת כביש בית עווא לתנועת פלסטינים הובילה לביטול מוחלט של שירותי התחבורה הציבורית והמוניות. כתוצאה מכך, תושבים חסרי רכב פרטי איבדו את היכולת להגיע לעבודה, לבתי ספר ולבתי חולים.
בנוסף לכך, נפגעו באופן דרמטי תשתיות חיוניות בכפרים הסמוכים. ואולם, היעדר גישה סדירה למשאיות ולמיכליות גרם להכפלת עלויות הובלת מי השתייה לתושבים. מצב זה יצר מצוקה יומיומית קשה עבור משפחות רבות.
הפגיעה הקשה במשפחת ג'דאללה ובכפרי הסביבה
פגיעה חריפה במיוחד נגרמה לבני משפחת ג'דאללה, אשר ביתם שוכן בלב הקטע החסום. אף שהצבא התיר לבני המשפחה לנוע בציר, בפועל הם נותרו מבודדים לחלוטין. מכיוון שבני המשפחה לא החזיקו רכב פרטי. איסור כניסת מוניות ורכבי שירות שלל מהם כל יכולת תנועה סבירה.
שימו לב: בית המשפט הבהיר כי משטר היתרים אינו מרפא פגיעה בלתי מידתית. מנגנון כזה מסרבל את חיי התושבים ואינו מחליף חופש תנועה בסיסי.
השוואת אמצעי הביטחון מול פגיעתם בזכויות
במסגרת הדיון המשפטי בחנו השופטים את המדרג שבין צעדי האבטחה האפשריים לבין הפגיעה בזכויות התושבים. הטבלה הבאה מציגה את השוואת האמצעים שנשקלו בהליך השיפוטי:
השוואת אמצעי ביטחון שנבחנו ביחס לרמת הפגיעה באוכלוסייה האמצעי הביטחוני התועלת הביטחונית המשוערת עוצמת הפגיעה בזכויות התושבים קביעת בית המשפט העליון סגירה מוחלטת של הציר בצו גבוהה מאוד להגנת הנוסעים הישראלים קשה וקיצונית ביותר לאלפי אזרחים אינה מידתית ונפסלה בדין משטר היתרים מצומצם שמירה על בקרה ביטחונית גבוה הפגיעה מתמשכת עקב סרבול ותלות באישורים אינו מספק פתרון ראוי לפגיעה מחסומים מאוישים ובידוק פרטני מענה ביטחוני אפקטיבי וממוקד הכבדה מתונה והארכת משך הנסיעה בלבד חלופה ראויה שהצבא חויב לבחון תצפיות, סיורים ומיגון כלי רכב אבטחה היקפית לאורך שעות היממה פגיעה מינימלית בחופש התנועה הכללי אמצעי מבצעי מועדף שפגיעתו פחותה.
אזהרה: הטלת חסימות תנועה ללא צו חתום כדין מהווה פגם מנהלי חמור. כל מגבלה שלטונית חייבת עיגון משפטי מפורש ובחינה תקופתית קפדנית.
מה עושים כאשר מוטלות הגבלות תנועה בלתי מידתיות
תושבים ורשויות מקומיות הנתקלים במגבלות תנועה גורפות יכולים לפעול במספר ערוצים משפטיים סדורים. להלן הצעדים הנדרשים למיצוי זכויות:
-
איסוף ותיעוד הפגיעה. רישום מדויק של שעות החסימה, העיכובים שנגרמו וההשלכות על אספקת מים, פינוי רפואי ולימודים.
-
בדיקת חוקיות הצו. פנייה לגורמי הצבא כדי לוודא האם קיים צו תפיסה או חסימה חתום כחוק על ידי המפקד הצבאי.
-
פנייה מוקדמת לרשויות. הגשת מכתב דרישה מנומק ליועץ המשפטי לאזור איו״ש בדרישה להסרת המחסום או להקלת המעבר.
-
הגשת חוות דעת מומחה. הצגת חלופות ביטחוניות מקצועיות המלמדות כי ניתן להשיג את מטרת הביטחון באמצעים פוגעניים פחות.
-
פנייה לערכאות שיפוטיות. הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק כאשר הרשויות מסרבות להסיר מגבלה בלתי מידתית.
שאלות ותשובות
מה קבע בג״ץ בנוגע לתוצאה האופרטיבית של העתירה?
בית המשפט העליון הפך את הצו על תנאי להחלטי וקבע כי סגירת הציר אינה מידתית. עם זאת, השופטים השעו את ביצוע פסק הדין לשלושה חודשים. השעיה זו נועדה לאפשר למפקד הצבאי לגבש מענה ביטחוני חלופי. בנוסף, המשיבים חויבו בהוצאות העותרים בסך 10,000 ש״ח.
האם למפקד הצבאי יש סמכות להגן על מתיישבים ישראלים באזור?
כן, בית המשפט אישר פעם נוספת. כי חובת המפקד להגן על חיי אדם פרושה על כל השוהים בשטח. חובה זו חלה על ישראלים ופלסטינים כאחד, ללא תלות בחוקיות מעמדם של היישובים. עם זאת, מימוש חובה זו חייב להיעשות באמצעים מידתיים בלבד.
מה ההבדל בין הכבדה על התנועה לבין שלילתה המוחלטת?
השופטת ביניש הדגישה כי קיים שוני מהותי בין הארכת דרך לבין חסימה מוחלטת. תנאי ביטחון קשים עשויים להצדיק עיכוב או הארכת מסלול נסיעה. לעומת זאת, סגירה גורפת המנתקת תחבורה ציבורית ומקורות מים מהווה פגיעה בלתי מידתית במרקם החיים.
מדוע דחה בית המשפט את הטענה בדבר שיקולים זרים?
העותרים טענו כי הצבא סגר את הציר מתוך רצון לסייע בהרחבת ההתנחלויות. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי לא הוצגה תשתית ראייתית לכך. השופטים קיבלו את עמדת הצבא. כי ההחלטה התקבלה מתכלית ביטחונית אמיתית של הגנה על חיי אדם.
כיצד משפיע פסק הדין על הגבלות תנועה אחרות ביהודה ושומרון?
ההלכה שנקבעה מחייבת את כוחות הביטחון לבחון כל חסימת ציר באופן פרטני ומדוקדק. הצבא אינו רשאי להסתפק בטענות ביטחון כלליות. עליו להוכיח כי בחן חלופות מבצעיות וכי הפגיעה הנגרמת לאוכלוסייה עומדת ביחס סביר לתועלת המושגת.
סיכום ומשמעות פסק הדין
פסק הדין בפרשת בית עווא מהווה תמרור אזהרה ברור לרשויות הצבא בעת הפעלת סמכויות חירום. בית המשפט העליון הבהיר. כי הגנה על ביטחון אזרחים ישראלים אינה יכולה להצדיק רמיסה בלתי מידתית של זכויות האוכלוסייה המוגנת. לפיכך, חובת המפקד לשמור על שגרת חיים תקינה נותרת שיקול מרכזי בכל פעילות מבצעית בשטח.
