בית המשפט נוקט מדיניות של אי-התערבות כמעט מוחלטת בהחלטות המקצועיות של ועדת הבחינות. התערבות שיפוטית תיתכן אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים של חוסר סמכות, שרירותיות או פגם מנהלי חמור. טענות כלליות על כוונת מכוון לצמצום מספר עורכי הדין נדחות ללא תשתית ראייתית מוצקה.
עמידה בהצלחה במבחני הלשכה מהווה את השלב האחרון והמכריע בדרך לקבלת רישיון עריכת דין. לפיכך, במסגרת עת״מ (ירושלים) 506-06-14 יוחנן כהן נ' לשכת עורכי הדין בישראל. עמדה בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין ממועד מאי 2014 תחת ביקורת שיפוטית. חמישה עותרים ביקשו לפסול שאלות שונות, להוסיף חלופות ולתקוף את חוקיות הבחינה בכללותה.
פסק הדין מדגים את הריסון השיפוטי המובהק שמפעיל בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מול שיקול הדעת המקצועי של ועדת הבחינות.
סעיף 40 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א-1961. בנוסף, מעניק לוועדת הבחינות מעמד של גוף עצמאי ובלתי תלוי. הרכב הוועדה כולל שופטים, נציגי השירות הציבורי ועורכי דין מהמגזר הפרטי. הרכב מאוזן זה מבטיח בדיקה מקצועית, מעמיקה ונטולת פניות.
ההלכה הפסוקה קובעת כי בית המשפט אינו משמש ״ועדת ערעורים עליונה״. לפיכך, השופט אינו שם עצמו בנעלי הבוחנים כדי להעריך מהי שאלה ראויה. עם זאת, התערבות תיעשה רק במקרים של סטייה קיצונית ממתחם הסבירות או פגם מנהלי מהותי היורד לשורש העניין.
שימו לב: תקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין מגדירה את רשימת הנושאים המחייבים. פרשנות סבירה של שאלה המקיימת את סמכות הוועדה תועדף תמיד על פני פרשנות המאיינת אותה.
ההליך המשפטי: עת״מ (ירושלים) 506-06-14 והעתירות שאוחדו
העותרים סיימו לימודי משפטים והתמחות כדין. כתוצאה מכך, אך לא השיגו את ציון המעבר בבחינה בכתב מיום 1.5.2014. ציון המעבר עמד על 65% לפחות בציון הכולל, או 60% בכל אחד מחמשת הפרקים. ועדת הבחינות דחתה את השגותיהם, ובעקבות זאת הגישו חמש עתירות מנהליות שאוחדו לדיון אחד.
חמש העתירות שנידונו במאוחד בפני כב' השופטת נאוה בן-אור היו:
-
עת״מ 506-06-14 כהן נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח'.
-
עת״מ 10784-06-14 בדארנה ואח' נ' לשכת עורכי הדין ואח'.
-
לפיכך, עת״מ 11005-06-14 פרי ואח' נ' לשכת עורכי הדין ואח'.
-
בנוסף, עת״מ 15868-06-14 יהל ואח' נ' לשכת עורכי הדין ו/אח'.
-
עם זאת, עת״מ 29325-06-14 רובין נ' לשכת עורכי הדין ואח'.
טענות העותרים נגד בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין
העותרים העלו טענות עקרוניות וכלליות לצד השגות פרטניות על שאלות ספציפיות. לעומת זאת, העותרים טענו כי הבחינה נועדה לבלום את הצפת המקצוע משיקולים זרים. תוך הסתמכות על כתבת תחקיר עיתונאית.
בנוסף, העותרים טענו כי ריבוי השאלות הפסולות פוגע בתוקף המבחן כולו. לדוגמה, העותרים הלינו על היעדר הנמקה מספקת בהחלטות שדחו את השגותיהם. וכן טענו נגד ההנחיה לבחור ב״תשובה הנכונה ביותר״.
כמו כן, נתקפו שאלות שונות בדין האזרחי, בדין הפלילי ובסדרי הדין. לדוגמא, שאלה 89 נתקפה בטענה לחריגה מסמכות. בטענה כי נושא הבתים המשותפים אינו נכלל בגדר סדרי רישום מקרקעין.
החלטת בית המשפט המחוזי בעתירות הנבחנים
השופטת נאוה בן-אור דחתה את כל טענות העותרים במלואן. כלומר, בית המשפט הבהיר כי הטענה לשיקולים זרים הועלתה בעלמא ללא תשתית ראייתית. וכי כתבה באינטרנט אינה מהווה בסיס ראייתי בהליך מנהלי.
בית המשפט פסק. אולם, כי ועדת הבחינות אינה כפופה לחוק לתיקון סדרי המינהל לעניין חובת הנמקה מפורטת. לוח הזמנים הצפוף בין הבחינה בכתב לבחינה בעל פה מצדיק מתן תשובות קצרות וקולגיאליות.
יתרה מכך, בית המשפט אישר את תקינות ההנחיה לבחור בתשובה ״הנכונה ביותר״. אמנם, השופטת קבעה כי הנחיה זו אינה סותרת את התקנות ומסייעת לנבחן לפעול בשיטת האלימינציה.
להלן השאלות העיקריות שנבחנו וההכרעות לגביהן:
-
שאלה 2: השאלה עסקה בערעור מיידי על החלטת ביניים, וחלופה א' הייתה התשובה הנכונה ביותר לפי הדין.
-
שאלה 18: בית המשפט מוסמך להטיל הוצאות על בעל דין שהכחיש עובדה סבירה, לפי תקנה 90 לתקנות סדר הדין האזרחי.
-
שאלה 25: השאלה התבססה על סעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ״ח-1968, הדן בערעור ברשות לבית המשפט בדן יחיד.
-
שאלה 79: העותרים הסכימו כי תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת כי בית משפט שנעתר לבקשת בעל דין לדחות את מועד המשפט, או שהמשפט נדחה בשל מעשה או מחדל של בעל דין, רשאי להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחייה הוצאות לטובת הצד שכנגד. בית המשפט דחה את הניסיון להרחיב סמכות זו לסיטואציות שלא נדחו.
-
שאלה 89: נקבע כי סמכויות המפקח על רישום מקרקעין ורישום תקנון בבית משותף נכללים בגדר ״סדרי רישום מקרקעין״, ולכן השאלה נשאלה בסמכות מלאה.
בסופו של יום. ואולם, בית המשפט דחה את כל חמש העתירות וחייב את העותרים יחד בהוצאות משפט. ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש״ח.
אזהרה: הגשת עתירה מנהלית נגד תוצאות בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין כרוכה בסיכון כספי ממשי של פסיקת הוצאות משפט ניכרות במקרה של דחייה.
השוואת עילות התערבות בבחינות מול שיקול דעת מקצועי
השוואת גבולות ההתערבות השיפוטית בהחלטות ועדת הבחינות סוג הטענה עמדת בית המשפט המנהלי סיכויי התערבות שיפוטית טענה כללית לשיקולים זרים ומניעת הצפת המקצוע נדחית ללא ראיות אובייקטיביות ממשיות מעבר לכתבות עיתונאיות אפסיים היעדר הנמקה מפורטת בהחלטות בהשגות הוועדה פטורה מהנמקה מפורטת עקב אילוצי לוחות זמנים אפסיים ויכוח מקצועי על ניסוח שאלה או פרשנות חלופית בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת המומחים נמוכים מאוד חריגה ברורה ומובהקת מרשימת הנושאים בתקנות בית המשפט בוחן אם קיים קשר ענייני לסילבוס המאושר בינוניים (תלוי פרשנות).
שלבים נכונים בהתמודדות עם ציון נכשל בבחינת ההסמכה
-
הגשת השגה מנומקת לוועדת הבחינות. יש לפנות ישירות לוועדה במסגרת המועדים הקבועים ולהציג אסמכתאות משפטיות חותכות בלבד.
-
בדיקת מובהקות הטענה המשפטית. יש לוודא כי קיימת טעות ברורה בדין ולא רק ויכוח פרשני עמום.
-
בחינת הצדקה כלכלית וסיכוני הוצאות. מומלץ לשקול את הסיכון לפסיקת הוצאות מול הסיכוי לשפר את הציון במועד הבחינה הבא.
שאלות ותשובות
האם בית המשפט מוסמך לפסול שאלות בבחינת ההסמכה?
בית המשפט מוסמך להתערב, אך הוא מפעיל סמכות זו בריסון מופלג. יחד עם זאת, ההתערבות מוגבלת למקרים נדירים של חוסר סמכות, שגיאה משפטית ברורה או פגם מנהלי חמור.
מדוע נדחתה הטענה על ניסיון לחסום את הצפת המקצוע?
העותרים לא הציגו תשתית ראייתית ממשית לתמיכה בטענה זו. מאידך, בית המשפט הבהיר. כי כתבת תחקיר באינטרנט אינה מהווה ראיה קבילה לביסוס שיקולים זרים של ועדה מקצועית עצמאית.
האם ועדת הבחינות חייבת לנמק דחיית השגות?
ועדת הבחינות אינה מחויבת בהנמקה מפורטת מעבר להצבעה על התשובה הנכונה. פטור זה נובע מלוח הזמנים הדחוק המאפיין את שלבי הבחינות בכתב ובעל פה.
מה המשמעות של בחירת התשובה ״הנכונה ביותר״?
ההנחיה לבחור בתשובה הנכונה ביותר תואמת את הדין. נבחן אינו רשאי להימנע ממענה רק בגלל היעדר חלופה מושלמת. ועליו לסמן את החלופה המדויקת ביותר.
סיכום והשלכות מעשיות
פסק הדין בעת״מ (ירושלים) 506-06-14 מבסס מחדש את גבולות הביקורת השיפוטית על בחינות ההסמכה. בית המשפט מעניק מרחב תמרון רחב לוועדת הבחינות ומסרב להפוך לערכאת ערעור על שאלות מקצועיות. נבחנים השוקלים הגשת עתירה נדרשים לבחון היטב את תשתית הראיות. ולשקול את הסיכון של חיוב בהוצאות משפט גבוהות.
