ערר על מעצר אב: מתי ניתן לשחרר לחלופת מעצר?

הערעור הנוכחי מעלה סוגייה חשובה הקשורה למעצרו של אב שהואשם במעשים מיניים עם נכדיו. בית המשפט העליון נדרש להחליט האם יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר, למרות חומרת העבירות המיוחסות לו. המאמר ינתח את פסק הדין בש״פ 2819/15, ויבחן את ההיבטים המשפטיים ואת ההשלכות המעשיות של החלטה זו, במטרה לספק הבנה מעמיקה בנוגע למקרים של ערר על מעצר אב שהואשם במעשים מיניים בתוך המשפחה.

רקע והליך משפטי בתיק בש״פ 2819/15

ערר על מעצר אב שהואשם במעשים מיניים הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בפני בית המשפט העליון, בש״פ 2819/15, נידון ערר שהגיש פלוני נגד מדינת ישראל. השופט א' שהם נתן את ההחלטה ביום 17.05.2015, לאחר שהתקיימה ישיבת הערר ביום 14.05.2015. לאור האמור, הערר עסק בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.03.2015. שבמסגרתה בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. במקרים כאלו, חשוב להכיר את ההשלכות המשפטיות של מעצר עד תום הליכים: המדריך המלא לנאשם ומשפחתו בליווי עורך דין.

כתב האישום נגד פלוני הוגש ביום 06.01.2015 לבית המשפט המחוזי. בנוסף, כתב האישום כלל תשעה אישומים חמורים. הוא ייחס לעורר ביצוע עבירות מין חמורות נגד תשעה מנכדיו הקטינים. העבירות המיוחסות כללו מעשה מגונה בקטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים.

אינוס קטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים, ניסיון אינוס קטינה בת משפחה. עם זאת, מעשה סדום בקטינה בת משפחה, ניסיון לביצוע מעשה סדום בקטינה בת משפחה ואיומים. והכול בריבוי עבירות.

טענות הצדדים והרקע לעבירות

מעובדות כתב האישום עולה, כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו במשך תקופה ארוכה. כתוצאה מכך, משנת 2005 ועד לשנת 2014. המעשים נעשו כלפי שבע קטינות ושני קטינים. נטען כי העורר נהג לשהות לבדו עם הקטינים בביתו, לעיתים בעירום חלקי או מלא.

הוא נגע באיבר מינם של הקטינים, גרם להם לגעת באיבר מינו. לעומת זאת, החדיר את איבר מינו לאיבר מינם או חיכך את איבר מינו בגופם של הקטינים. מטרתו הייתה גירוי וסיפוק מיני.

בחלק מהמקרים, הקטינים התלוננו בפני העורר על כאבים או הביעו התנגדות וצעקו. לדוגמה, העורר בתגובה איים עליהם במטרה להפחידם. עם הגשת כתב האישום, המדינה הגישה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. המדינה טענה כי קיימות ראיות לכאורה חזקות, כולל חקירות חוקרי ילדים, הודעות הקטינים והוריהם.

עימותים והודעות העורר עצמו.

המדינה ציינה כי קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ״ו-1966. בנוסף, המדינה טענה לעילת מעצר נוספת מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לדוגמא, המדינה הדגישה כי בעבירות מין במשפחה קיים חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט. חשש זה התעצם לנוכח האיומים שהפנה העורר כלפי חלק מהקטינים. דוגמא, המדינה הדגישה כי בעבירת מין במשפחה והבחנה משפטית: מדריך על פסק דין עליון קיים חשש מובנה לשיבוש הליכי משפט.

המדינה הדגישה את מסוכנותו הגבוהה של העורר לציבור ולנפגעים. כלומר, לטענתה, העורר היה נחוש לבצע את המעשים גם בנוכחות מבוגרים אחרים בקרבת מקום. המדינה סיכמה כי העורר חסר מעצורים לחלוטין. על כן, מסוכנותו לא ניתנת לאיון אלא באמצעות מעצר מאחורי סורג ובריח.

ההליכים בפני בית המשפט המחוזי ותסקיר שירות המבחן

בבית המשפט המחוזי, בא כוח העורר אישר את קיומן של ראיות לכאורה. אולם, הוא טען כי עומדת לרשות העורר חלופת מעצר ראויה. אולם, העורר הציע בית באזור מבודד, מרוחק כקילומטר אחד מסביבת מגורים אחרת. בית המשפט המחוזי הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר.

כדי לבחון את שאלת מסוכנותו של העורר ואת התאמת חלופת המעצר.

שירות המבחן הגיש תסקיר מעצר מקיף. אמנם, בתסקיר נאמר כי העורר הוא גבר בן 70. נשוי ואב לחמישה בנים וסבא לתשעה עשר נכדים. שירות המבחן ציין את מרכזיותו של העורר במשפחתו ואת מאפייני אישיותו: דמות הורית מרכזית ושתלטנית.

חוסר גבולות ותפיסה רכושנית של יחסיו עם ילדיו, המתמקדת בסיפוק צרכיו האישיים.

בתסקיר תוארו גם שיחות שנערכו עם שתיים מכלותיו של העורר. ואולם, אלו אמהות לחמישה מהקטינים שנפגעו. שירות המבחן התרשם מעומק ועוצמת הפגיעה שהנכדים חווים. נוסף על כך, הוא התרשם מהחרדה והיעדר תחושת ביטחון שהן חשות לנושא מעצרו של העורר.

בלטה הכחשה חד משמעית מצד העורר לאישומים נגדו. יחד עם זאת, הוא לא התייחס באופן מותאם להתנהגותו המינית והפגיעות המיוחסות לו.

העורר הציג עמדה קורבנית. מאידך, הוא טען כי האישומים נובעים מרצונם של חלק מהקטינים לנקום בו. אשר להערכת מסוכנותו. שירות המבחן ציין כי הסיכון העיקרי כיום קשור למשמעות ולמסר שעלול להתקבל משחרורו של העורר.

שחרור כזה עלול להשפיע לרעה על מערכות היחסים ועל מצבם הנפשי והרגשי של הקטינים, ויתר ילדי המשפחה. שירות המבחן הדגיש כי חלופת המעצר המוצעת אינה מפחיתה מרמת סיכון זו. בשל כך, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר.

בית המשפט המחוזי קבע, ביום 30.03.2015, כי המעשים המיוחסים לעורר חמורים. לסיכום, הנסיבות מעלות חשש ממשי לבעיה בהפעלת מעצורים אצל העורר. תגובותיו, כך נקבע, אינן ניתנות לצפייה. בית המשפט המחוזי שקל את נסיבותיו האישיות של העורר, כמו גילו המתקדם ואורח חייו הדתי.

הוא גם התייחס לעובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות. אולם, בית המשפט הוסיף וקבע. לאור, כי כל אלה מתגמדים אל מול הסיכון הרב להישנות התנהגות מינית פוגענית. המסוכנות הכללית הנשקפת מהעורר אף היא שיקול מרכזי.

על כן, בית המשפט המחוזי החליט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1. כתב אישום מוגש לבית המשפט המחוזי (06.01.2015), הכולל תשעה אישומים חמורים.

2. המדינה מגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי מורה לשירות המבחן על הכנת תסקיר מעצר.

3. שירות המבחן מגיש תסקיר הקובע כי חלופת המעצר המוצעת אינה מפחיתה את הסיכון.

4. בית המשפט המחוזי מורה על מעצר עד תום ההליכים (30.03.2015).

5. הנאשם מגיש ערר לבית המשפט העליון, ומתקיימת ישיבת ערר (14.05.2015).

6. בית המשפט העליון דוחה את הערר ומותיר את החלטת המעצר על כנה (17.05.2015).

הערר לבית המשפט העליון וטענותיו

פלוני הגיש ערר לבית המשפט העליון. בהתאם, הוא טען כי בית המשפט המחוזי שגה בהוראתו על מעצרו עד לתום ההליכים. לדבריו, בית המשפט הסתמך רק על המסוכנות הנגזרת מעצם המעשים שבכתב האישום, תדירותם, הימשכותם. החזרה עליהם וניצול גילם הצעיר של הנכדים.

העורר טען כי מעשים אלו היו ידועים לבית המשפט המחוזי עוד לפני שהורה על תסקיר מעצר.

העורר הוסיף וטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מהמסוכנות העולה מתסקיר שירות המבחן. למעשה, לשיטתו, המסוכנות לא נבחנה באופן ריאלי. היא התבססה רק על רקע הכחשתו את המיוחס לו בכתב האישום. העורר הדגיש כי אין זה ראוי לזקוף לחובתו את העובדה שאינו מקבל אחריות על מעשיו.

פעולה זו, לדבריו, מהווה פגיעה טבעית בחזקת החפות שלו. ראשית, הוא אף טען כי חשש משיבוש הליכי משפט לא עלה מתסקיר שירות המבחן.

המשיבה, מדינת ישראל, טענה בדיון שנערך בפני השופט א' שהם כי מדובר באדם חסר מעצורים. שנית, המשיבה הדגישה כי המסוכנות גבוהה מאוד. היא נטען כי המסוכנות מתבססת על כל המכלול ולא רק על הכחשת העורר את המעשים. המשיבה הדגישה את החשש מפני שיבוש הליכי המשפט.

קיים חשש גם מפני השפעה על העדים, אם העורר ישוחרר ממעצרו. שלישית, תסקיר שירות המבחן, לדברי המשיבה, הבהיר את החשש לשלומם של הקטינים. הוא גם הבהיר את החרדה המלווה אותם מפני שחרור העורר ממעצר. לפיכך, המשיבה ביקשה לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיו לדחיית הערר

כבוד השופט א' שהם מבית המשפט העליון קבע כי דינו של הערר להידחות. מכאן, בית המשפט ציין. כי סעיף 21 לחוק המעצרים קובע שלושה תנאים מצטברים למעצר נאשם עד תום ההליכים:

• קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

• קיומה של עילת מעצר.

• היעדר חלופה אחרת המאפשרת להשיג את מטרת המעצר, תוך פגיעה פחותה בחירותו של הנאשם.

במקרה זה, בית המשפט קבע כי שני התנאים הראשונים מתקיימים. לכן, קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. השופט התמקד בשאלה אם יש מקום לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה. כתב האישום שהוגש נגד העורר מעיד כשלעצמו על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו.

העורר, לכאורה, ביצע במשך למעלה משמונה שנים עבירות רבות של מעשי אינוס. משום כך, מעשי סדום ומעשים מגונים. המעשים בוצעו בתשעה מנכדיו הקטינים. מסוכנות זו מעוררת חשש ממשי שהעורר עלול לחזור על מעשיו.

הוא עלול גם לפגוע במי מהקטינים בדרך אחרת. כן, כבוד השופט שהם הבהיר כי הוא מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

השופט שהם התייחס לחרדתם הרבה של הקטינים מפני שחרורו של העורר ממעצר. בנסיבות, חרדה זו השתקפה מדברי אימהותיהם בפגישה עם נציג שירות המבחן. די בכך, כך קבע בית המשפט העליון. כדי להביא למסקנה שכל חלופת מעצר לא חיסכון כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

בית המשפט דחה את טענת העורר. בשל, כי מסוכנותו נקבעה על בסיס העובדה שאינו מקבל אחריות למעשיו. לטענת העורר, הדבר פגע בחזקת החפות שלו. בית המשפט העליון ציין.

כי מסוכנותו של העורר נקבעה על רקע מאפייני ההתנהגות המיוחסים לו בכתב האישום. לאחר, התנהגות זו כללה חזרתיות על מעשיו המיניים, רמת דחפים מוגברת. חוסר יכולת לדחות סיפוקים והעדר מעצורים.

נוסף על כך, בית המשפט העליון מצא טעם נוסף להמשך מעצרו של העורר. לפני, טעם זה נובע מהחשש כי העורר ינסה לשבש את הליכי המשפט. קיים חשש כי הוא ינסה למלט עצמו מאימת הדין. השופט שהם קבע כי חשש זה מתקיים במקרה הנוכחי.

המתלוננים הם בני משפחתו של העורר. מעבר לכך, קיים חשש ממשי שהעורר ינסה ליצור איתם קשר, במישרין או בעקיפין. כדי להשפיע על תוכן עדותם. כמו כן, קיים ויכוח משפחתי בין בני משפחתו של העורר בנוגע לאחריותו למעשים.

חלק מבניו ואשתו מחזקים את עמדותיו המכחישות, בעוד שאחרים תומכים במתלוננים.

משכך, בית המשפט העליון קבע כי קיים חשש ממשי ששחרורו של העורר לחלופת מעצר. חרף, מבודדת ככל שתהיה, יאפשר לו לסכל או לפגוע בהליכי המשפט. זאת באמצעות תיאום גרסאות ועדויות או שיבוש ראיות. אשר על כן, כבוד השופט א' שהם דחה את הערר.

הוא השאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. על אף, ובכך נשאר העורר במעצר עד תום ההליכים.

השלכות פסק הדין על מעצר אב שהואשם במעשים מיניים

החלטת בית המשפט העליון בבש״פ 2819/15 מדגישה את החשיבות העליונה של הגנה על קטינים מפני ניצול מיני. בנוגע, הדבר נכון במיוחד במקרים שבהם הפוגע הוא אב המשפחה. בית המשפט הבהיר כי במקרים כאלה. יש להעדיף את האינטרס של הקטינים ואת הצורך למנוע פגיעה נוספת.

שיקולים אלה עומדים מעל לשיקולים אחרים. בהקשר, כגון נסיבותיו האישיות של העורר או קיומה של חלופת מעצר.

פסק הדין מחזק את העיקרון כי מסוכנות הנשקפת מנאשם בעבירות מין חמורות. לאחרונה, במיוחד כלפי קטינים ובתוך המשפחה, אינה ניתנת לאיון בקלות. המערכת המשפטית מתייחסת בחומרה רבה למעשים מסוג זה. היא מעניקה משקל מכריע להגנה על הקטינים ולמניעת שיבוש הליכי משפט. ניתן להעמיק בפרטי המקרה גם דרך ערעור על הרשעה בעבירות מין: ניתוח פסק דין עקרוני המדגים זאת.

בנוסף, פסק הדין קובע כי הכחשת הנאשם את המעשים לא תפעל אוטומטית לחובתו. אולם, המסוכנות נבחנת לאור מאפייני ההתנהגות המיוחסים לו. עורכי דין המתמחים בתחום צריכים להיות מודעים לדרישות מחמירות אלה. עליהם להציג טיעונים משכנעים ביותר במקרים של ערר על מעצר אב שהואשם במעשים מיניים. זאת כדי לשכנע את בית המשפט בשחרור הנאשם לחלופת מעצר.

על כן, התפתחות זו מדגישה את הצורך בייעוץ משפטי מקצועי. לבסוף, הוא נדרש לצורך התמודדות עם הליכים פליליים מסוג זה. עורך דין מנוסה יסייע לנאשמים להבין את הסיכונים הכרוכים בתיקים אלו. הוא יסייע גם בבניית קו הגנה יעיל, תוך התחשבות באינטרס הציבורי והצורך בהגנה על קורבנות. לצורך בניית קו הגנה יעיל בנסיבות מורכבות אלו, מומלץ להיעזר בעורך דין פלילי בעבירות מין: ליווי משפטי מקצועי והגנה בהליכים, ובבחינה כללית של תחום המשפט הפלילי אצל עורך דין פלילי: חקירה, כתב אישום ומעצר.

שאלות ותשובות נפוצות על ערר ומעצר עד תום הליכים

סיכום

החלטת בית המשפט העליון בבש״פ 2819/15 ממחישה את המשקל הרב שמייחסת המערכת המשפטית להגנה על קטינים בתוך המשפחה, ואת הקושי לקבל חלופת מעצר כאשר קיים חשש ממשי לשיבוש הליכים או להשפעה על עדים קרובי משפחה. ליווי משפטי מקצועי כבר בשלב הבקשה למעצר עשוי להשפיע באופן משמעותי על אופן הצגת הבקשה לחלופה בפני בית המשפט.