לא. בית המשפט העליון קבע כי שימוש במבנה ללא היתר מהווה עבירה פלילית עצמאית לחלוטין. העבירה מתגבשת גם אם השימוש בפועל תואם את ייעוד הקרקע בתוכנית בניין עיר. כל שימוש בנכס שלא קיבל היתר בנייה כדין נחשב כשימוש אסור.
סוגיית הבנייה והשימוש בנכסים ללא רישיון מעוררת שאלות מורכבות בדיני התכנון. לפיכך, אזרחים רבים סבורים בטעות כי התאמה לתוכנית המתאר מכשירה את המגורים. בפועל, החוק מפריד בין פעולת הבנייה לבין השימוש בנכס. הפרדה זו יוצרת חשיפה פלילית מתמשכת עבור המחזיקים במבנים לא מורשים.
בפסק דין מכונן במסגרת רע״פ 727/08 ורע״פ 924/08 (במאוחד) איל גוטליב נ' מדינת ישראל30.03.2008. בנוסף, נדרש בית המשפט העליון להכריע בסוגיה זו. השופט ס' ג'ובראן דחה את בקשות רשות הערעור של הדיירים. בית המשפט קבע.
כי שימוש במבנה ללא היתר מהווה עבירה נפרדת ומתמשכת לפי חוק התכנון והבניה, התשכ״ח-1965.
שימו לב: עבירת הבנייה עשויה להתיישן בחלוף השנים. לעומת זאת, עבירת השימוש בנכס נחשבת לעבירה מתחדשת ונמשכת. הרשויות יכולות להגיש כתב אישום בכל עת שבה השימוש נמשך.
סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ״ח-1965, מגדיר את העבירות המרכזיות בתחום. עם זאת, הסעיף אוסר הן על ביצוע עבודות בנייה בלא היתר והן על שימוש בלא היתר. החוק קובע שתי עבירות נפרדות בעלות יסודות עצמאיים. לפיכך, היעדר היתר למבנה מקרין באופן ישיר על חוקיות השימוש בו.
בנוסף, סעיף 145(א) לחוק קובע. כתוצאה מכך, כי כל פעולת הקמה או שימוש טעונה היתר מאת הוועדה המקומית. כאשר מבנה מוקם ללא היתר, הרשות לא אישרה את ייעודו הספציפי. כתוצאה מכך, כל פעילות אנושית בתוך המבנה נעדרת עוגן תכנוני מאושר.
מצב זה הופך את השימוש עצמו לחורג ואסור.
-
עבירת בנייה: מתגבשת בעת הקמת המבנה הפיזי ללא היתר כדין.
-
עבירת שימוש במבנה ללא היתר: מתקיימת ברציפות בכל יום שבו אדם מאכלס את הנכס.
-
שימוש חורג: שימוש במקרקעין שלא הותר במפורש בהיתר בנייה תקף.
נסיבות ההליך: פרשת בית יהונתן בכפר השילוח
המחלוקת המשפטית נגעה לבניין בן שבע קומות שהוקם ללא היתר בשכונת סילוואן בירושלים. לעומת זאת, המבנה כלל דירות מגורים, שטחי חניה, עמדות שמירה ובית כנסת. המדינה הגישה כתב אישום נגד הדיירים, ובהם איל גוטליב ונדב פישר. כתב האישום ייחס להם עבירה של ביצוע שימוש במבנה ללא היתר לפי סעיפים 145(א).
ו-204(א) לחוק.
בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים הרשיע את כל המבקשים בעבירות שיוחסו להם. לדוגמה, בית המשפט גזר עליהם קנסות כספיים וחתימה על התחייבויות להימנע מעבירה. כמו כן, בית המשפט הוציא צו להפסקת השימוש ולאיטום פתחי הגישה למבנה. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם במלואו.
בעקבות זאת, פנו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור ב״גלגול שלישי״. לדוגמא, המבקשים טענו כי המקרה מעורר שאלה עקרונית בדבר עצם קיומה של עבירת השימוש במבנה שאינו מורשה. המשיבה, מדינת ישראל, התנגדה למתן רשות ערעור וביקשה להותיר את ההרשעה על כנה.
טענות הצדדים בפני בית המשפט העליון
באי כוח המבקשים טענו כי כתב האישום אינו מגלה עבירה פלילית. כלומר, לגישתם, החוק דורש כי השימוש יהיה ״שימוש חורג״ מהתוכנית כדי שייחשב לעבירה. מכיוון שהמגורים תאמו עקרונית את ייעוד הקרקע למגורים, נטען כי לא התקיימה כל עבירה. יתרה מכך, נטען כי עבירת השימוש פוגעת בעקרון החוקיות בדין הפלילי.
בנוסף, טענו המבקשים לקיומה של הגנה מן הצדק מחמת אכיפה בררנית. אולם, הם הציגו נתונים על היעדר אכיפה כנגד מבנים לא חוקיים של תושבים ערבים באותו אזור. לטענתם, הרשויות פעלו נגדם באופן מפלה ומגמתי רק לאחר אכלוס הבניין בידי משפחות יהודיות. כמו כן, הם העלו טענות על פגמים בהמצאת חומרי חקירה ונהלי אכיפה.
לעומת זאת, בא כוח המדינה טען. אמנם, כי אין מקום לדיון בגלגול שלישי לפי הלכת חניון חיפה. לגופו של עניין. המדינה הבהירה כי הבניין נבנה בהיקף של שבע קומות ושטח של כ-890 מ״ר.
שטח זה חרג באופן קיצוני מהתוכנית שאיפשרה שתי קומות ו-240 מ״ר בלבד. לפיכך, מדובר היה בשימוש שאינו עולה בקנה אחד עם התוכנית החלה.
הכרעת בית המשפט העליון: דחיית בקשת רשות הערעור
השופט ס' ג'ובראן דחה את בקשות רשות הערעור ואישר את פסיקת הערכאות הקודמות. ואולם, השופט קבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית המצדיקה התערבות נוספת. בית המשפט הפנה להלכה שנפסקה ברע״פ 10782/07 (עניין אדיב אסמאעיל). שם הובהר כי שימוש במבנה שנבנה ללא היתר מהווה עבירה.
גם אם הוא תואם את ייעוד הקרקע.
בית המשפט הדגיש כי חוק התכנון והבניה, התשכ״ח-1965 רואה בבנייה ובשימוש עניינים השלובים זה בזה. יחד עם זאת, אין בנייה אלא לתכלית מסוימת, והשימוש נבחן בעת מתן ההיתר. קבלת עמדת המבקשים הייתה יוצרת תוצאה אבסורדית. אדם שבונה כחוק היה כפוף למגבלות ההיתר.
בעוד עבריין בנייה היה נהנה מחופש פעולה מוחלט ללא חשש מאישום.
בנוסף לכך, בית המשפט העליון דחה מכל וכל את טענת ההגנה מן הצדק. מאידך, השופט קבע כי שיקולי רשות האכיפה היו תמי לב ולא נמצא עיגון ראייתי לאפליה פסולה. פסק הדין ציין. כי עיריית ירושלים נקטה הליכים משפטיים כנגד עשרות מבנים בלתי חוקיים באותו מתחם.
התוצאה האופרטיבית שקבע השופט ס' ג'ובראן הייתה כי ממילא נראה, כי אין מדובר במקרה חריג. מצד שני, המצדיק לקבל את טענת ההגנה מן הצדק, ובקשות רשות הערעור נדחו במלואן.
אזהרה: כניסה למגורים במבנה שטרם קיבל טופס 4 והיתר בנייה חושפת את המחזיק לקנסות כבדים, לצווי פינוי ואיטום, ואף להרשעה פלילית אישית.
שלבים להתמודדות עם חשד לעבירת שימוש במבנה ללא היתר
-
בדיקת סטטוס תכנוני. יש לבדוק מיידית בתיק הבניין בוועדה המקומית האם קיים היתר בנייה תקף והאם הוצא טופס 4.
-
בחינת אפשרות להכשרה תכנונית. מומלץ לפנות לאדריכל כדי לבחון הגשת תוכנית נקודתית או בקשה להיתר תואם תוכנית.
-
איסוף מסמכים משפטיים. יש לרכז חוזי שכירות, התכתבויות מול הרשות ואישורי תשלום המעידים על תום לב או הסתמכות.
-
הערכת טענות הגנה מן הצדק. יש לבחון באופן מקצועי האם הרשות פעלה בשיהוי בלתי סביר או באכיפה בררנית מוכחת.
-
פנייה לייצוג משפטי הולם. עורך דין המתמחה בתכנון ובנייה יפעל לעיכוב הליכים או להסדר מול רשויות התביעה.
שאלות ותשובות
האם ניתן להרשיע אדם בשימוש במבנה אם הבנייה עצמה כבר התיישנה?
כן. לסיכום, הפסיקה קובעת כי עבירת השימוש היא עבירה נמשכת העומדת בפני עצמה. העובדה שלא ניתן להעמיד לדין על הבנייה המקורית אינה מעניקה חסינות מפני אישום על השימוש המתמשך.
האם שוכר דירה עלול לשאת באחריות פלילית על שימוש במבנה ללא היתר?
בהחלט. החוק מטיל אחריות על כל מי שעושה שימוש בפועל במקרקעין. גם שוכר תמים עלול למצוא את עצמו נאשם בהליך פלילי. ולכן חובה לבדוק את היתר הבנייה לפני חתימת החוזה.
מה המשמעות של צו איטום וסגירה שהוטל על המבנה?
צו איטום מחייב את הפסקת השימוש וסגירת כל פתחי הגישה לנכס. אי קיום הצו מהווה עבירה חמורה של הפרת הוראה שיפוטית לפי סעיף 210 לחוק. הגוררת סנקציות עונשיות חמורות.
האם טענה של אכיפה בררנית יכולה להביא לביטול כתב האישום?
הדבר אפשרי אך נדיר ביותר. על הנאשם להציג תשתית ראייתית מוצקה המוכיחה אפליה פסולה ושיקולים זרים של הרשות. כפי שהדגיש בית המשפט העליון בהחלטתו.
