גזר דין במעשי טרור: ניתוח החמרת הענישה בבית המשפט

גזר דין במעשי טרור הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. קיבל בע״פ 7517/15 את ערעורה של מדינת ישראל והחמיר את גזר דינם של ארבעה צעירים. שהורשעו במעשי טרור חמורים. פסק הדין המכונן עסק ביידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר מטרות ישראליות ויהודיות באזור ירושלים. בנושא זה קראו גם: מעצר עד תום הליכים: המדריך המלא לנאשם ומשפחתו בליווי עורך דין.

גזר דין במעשי טרור שולח מסר ברור אודות חומרת המעשים. בנוסף, הצורך בהרתעה וההשלכות המשפטיות הנובעות מכך. במאמר זה, אנו מנתחים את הרקע, העובדות. טענות הצדדים והכרעת בית המשפט העליון במקרה חשוב זה.

רקע ופרטי ההליך המשפטי

ההליך המשפטי, ע״פ 7517/15, מדינת ישראל נגד מוחמד עביד ואח' (מוחמד עליאן. עם זאת, אברהים דרבאס ווליד עליאן), נידון בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בתאריך 9.3.2016. ארבעת המשיבים, בני חבורה, הורשעו במגוון עבירות ביטחון חמורות.

העבירות כללו ייצור נשק, חבלה בכוונה מחמירה, הצתה, ניסיון הצתה, חבלה לרכב במזיד. כתוצאה מכך, וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. משיב 4 הורשע גם בנשיאת נשק. מעשים אלו בוצעו באזור הר הצופים והגבעה הצרפתית, והיו מכוונים כלפי כלי רכב, עוברי אורח.

מוסדות ציבור ואף בית כנסת.

פירוט עיקרי המעשים

המשיבים קשרו קשר ופעלו באופן שיטתי ומתוכנן לביצוע מעשי טרור. לעומת זאת, להלן פירוט חלק מהאישומים המרכזיים:

• יידוי בקבוקי תבערה לעבר עוברי אורח: ביום 6.4.2014, המשיבים 1-3 וקטין נוסף קשרו קשר ליידות בקבוקי תבערה. הם הכינו בקבוקי תבערה ויידו אותם לעבר שני סטודנטים יהודיים שדיברו עברית, במרחק של כ-15 מטרים. בקבוק אחד התלקח סמוך אליהם, ושניים נוספים פגעו בכביש כשהחלו במנוסה.
• הצתה במינהל קהילתי: ביום 5.4.2014, המשיבים 1-3 ייצרו בקבוקי תבערה ויידו אותם לעבר פתח אולם במינהל קהילתי בגבעה הצרפתית, בו שהו באותה עת אנשים בחוג ריקודים. הבקבוקים התלקחו ופגעו ברצפה בכניסה.
• הצתת בית כנסת: ביום 16.11.2013, המשיבים 1, 2 ו-4 קשרו קשר להצית בית כנסת בגבעה הצרפתית. הם יידו בקבוקי תבערה ממרחק של 5 מטרים לעבר חלונות בית הכנסת, שאחד מהם הוצת.
• הצתת כלי רכב משטרתיים: המשיבים היו מעורבים במספר אירועים של הצתת כלי רכב משטרתיים. לדוגמה, ביום 7.11.2013, המשיבים 1 ו-4 שפכו בנזין על רכב משטרה והציתו אותו. באישום נוסף, הם יידו בקבוקי תבערה לעבר ג'יפ משטרתי נוסע, שגלגלו הוצת.
• יידוי בקבוקי תבערה לעבר בסיס צבאי: המשיבים יידו בקבוקי תבערה לעבר שער בסיס ״עופרית״ בחודשים ינואר-פברואר, שגרמו להתלקחותם סמוך לבסיס.

המשיב 1 הורשע בכל שמונת האישומים, המשיב 2 בארבעה, המשיב 3 בשני אישומים. לדוגמה, והמשיב 4 בשישה אישומים (כולל אישום נוסף שצורף). מעשים אלה בוצעו מתוך מניע אידיאולוגי-לאומני-גזעני, וכללו תכנון והכנה, תוך סכנה ממשית לחיי אדם ולרכוש.

הכרעת בית המשפט המחוזי וטענות הצדדים בערעור

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר על המשיבים עונשים שונים. לדוגמא, שנעו בין 24 חודשי מאסר למשיב 3 ל-66 חודשי מאסר למשיב 1. המערערת, מדינת ישראל. טענה כי העונשים קלים מדי ואינם משקפים את חומרת מעשי הטרור ואת מדיניות הענישה הראויה.

לטענת המערערת, מדובר במעשים מסוכנים ביותר, בעלי פוטנציאל לגרום לפגיעה חמורה בגוף וברכוש. כלומר, שבוצעו מתוך להט אידיאולוגי אלים. המערערת הדגישה כי מדובר ב״חבורת ציידים״ שחיפשה מטרות, ולא באירועי התפרעות מקריים.

היא גם הצביעה על כך שהמשיבים יידו בקבוקי תבערה מטווח קרוב לעבר עוברי אורח שאינם כוחות ביטחון. אולם, וביקשה להעלות את רף הענישה. בפרט, טענה המערערת. כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לשיקול ההגנה על שלום הציבור והרתעת הרבים.

מנגד, טענו באי כוח המשיבים. אמנם, כי גזר הדין של בית המשפט המחוזי חמור דיו ואינו חורג לקולא מרמת הענישה המקובלת. הם ביקשו שלא להתערב בו. באי כוחם הדגישו את עובדת היותם של המשיבים צעירים, ואת השאיפה לשיקומם.

באי כוח המשיבים גם טענו כי הרשויות אינן עושות די לשיקום אותם צעירים. ואולם, והביעו חשש שהמאסר רק משכלל את יכולותיהם הפליליות. ב״כ המשיב 1 אף הציג חוות דעת פסיכולוגית כדי לטעון למניעים שאינם אידיאולוגיים גרידא. והדגיש את חרטת המשיב.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיו

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים א' רובינשטיין, י' עמית ונ' סולברג. יחד עם זאת, קיבל את ערעור המדינה והחליט להחמיר בעונשיהם של המשיבים. השופט נ' סולברג, בהסכמת השופט י' עמית והמשנה לנשיאה א' רובינשטיין. ציין את החומרה הרבה של מעשי הטרור. החמרה בעונשים, כפי שנדונה בהרחבה במאמר "ערעור הרשעה ברצח וסיוע לטרור: ניתוח פסק דין עליון", היוותה החלטה מרכזית של בית המשפט העליון.

הוא הדגיש את המסוכנות הגלומה בהם, העלולה לסכן נפשות ממש, ואת הצורך הברור בהרתעה. מאידך, בית המשפט קבע כי המעשים בוצעו על רקע אידיאולוגי-לאומני-גזעני, שיקול מהותי בגזירת הדין.

בית המשפט העליון הסכים עם בית המשפט המחוזי בכך שלא נפל פגם בהתייחסות הפרטנית לכל משיב. מצד שני, ובהתחשבות בנסיבותיו האישיות. עם זאת, בית המשפט סבר כי גזר הדין נוטה לקולא במכלול. וכי יש מקום לתיקון בדרך של החמרה, במיוחד לאור ההסלמה המדאיגה בתופעה.

השופט סולברג ציין כי גם אם מדובר באנשים צעירים שעתידם לפניהם. לסיכום, וגם אם יש להתחשב בשיקולי שיקום. הרי שאין לסתום את הגולל על יד תקיפה במקרים חמורים מסוג זה. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין הוסיף והדגיש.

כי המקרה אינו עוסק ביידוי אבן או בקבוק תבערה בודד. לאור, אלא בחבורה מאורגנת שהציבה לעצמה מטרה לפגוע ביהודים וישראלים.

הוא ציין כי רק בנס לא נגרמו אבידות בנפש. בהתאם, והדגיש את חובת מערכת המשפט לתרום להלימה ולהרתעה, במיוחד כשמדובר בעבירות חמורות על רקע אידיאולוגי-פוליטי. לפיכך, השופטים החליטו להוסיף חודשי מאסר בפועל לכל אחד מהמשיבים:

• משיב 1: 16 חודשי מאסר נוספים.
• משיב 2: 10 חודשי מאסר נוספים.
• משיב 3: 6 חודשי מאסר נוספים.
• משיב 4: 14 חודשי מאסר נוספים.

שאר רכיבי גזר הדין, כולל הפיצויים לקורבנות, נותרו כפי שנקבעו בבית המשפט המחוזי.

המשמעות המשפטית והפרקטית של גזר דין במעשי טרור

פסק דין זה מהווה אבן דרך חשובה במאבק נגד טרור מכל סוג. למעשה, ובמיוחד נגד מעשי אלימות המבוצעים מתוך מניעים אידיאולוגיים. הוא מדגיש את החשיבות העליונה בהגנה על שלום הציבור. ואת המסר הבלתי מתפשר של מערכת המשפט נגד פעולות אלימות. פסק דין זה מהווה אבן דרך חשובה במאבק נגד טרור מכל סוג, ומדגיש את החשיבות העליונה בהגנה על שלום הציבור, בדומה לאופן שבו השלכות משפטיות של עסקאות נשק: ניתוח פסק דין פלילי מדגיש את הטיפול במעשי אלימות מורכבים.

החמרת העונש במקרה זה משקפת את המדיניות הברורה של בית המשפט העליון להעלות את רף הענישה בעבירות טרור. ראשית, במיוחד כאשר מדובר במעשים מתוכננים ומאורגנים המכוונים כנגד אוכלוסייה אזרחית. למרות שיקולי שיקום ונסיבות אישיות, בית המשפט הבהיר כי ההרתעה וההגנה על הציבור קודמים. החמרת העונש במקרה זה משקפת את המדיניות הברורה של בית המשפט העליון להעלות את רף הענישה בעבירות טרור, כפי שניתן לראות גם בהחמרת עונש בסחר בנשק: מקרים רלוונטיים בפסיקה, במיוחד כאשר מדובר במעשים מתוכננים ומאורגנים המכוונים כנגד אוכלוסייה אזרחית.

פסק דין זה משמש כלי הרתעתי חשוב. שנית, הוא מעביר מסר חד וברור לכל מי ששוקל לבצע מעשים דומים. כי מערכת המשפט תפעל ביד קשה. הוא גם מדגיש את חובתה של מערכת המשפט לתרום למיגור תופעות אלימות וחמורות מסוג זה.

החלטת בית המשפט העליון בע״פ 7517/15 מדגישה את מחויבותו של בית המשפט להגן על שלום הציבור מפני מעשי טרור. שלישית, ההחמרה בעונשיהם של המשיבים מבטאת את חומרת המעשים, את הפוטנציאל ההרסני שלהם. ואת הצורך בהרתעה ברורה ומשמעותית. פסק הדין מהווה נדבך חשוב במאבק המתמשך בטרור ובאלימות על רקע אידיאולוגי.

תוך איזון בין שיקולי ענישה מחמירים לבין התחשבות בנסיבות אישיות של נאשמים צעירים.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.