בקצרה: בהחלטה מיום 11.09.2014 ברע״א 2993/14, רוטמן נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח, דחה השופט צ' זילברטל בקשת רשות ערעור וקבע כי קביעת דרגת נכות בידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי כוללת מכללא גם קביעה בדבר קשר סיבתי בין התאונה לנכות. לפיכך, ככלל, אין להתיר לחברת ביטוח להביא ראיות לסתור קשר סיבתי זה, אלא במקרים חריגים שבהם מתגלה מידע רפואי או עובדתי מהותי שלא עמד בפני הוועדה.
| פרט | נתון |
|---|---|
| ערכאה | בית המשפט העליון |
| מספר תיק | רע״א 2993/14 |
| תאריך ההחלטה | 11.09.2014 |
| השופט | כבוד השופט צ' זילברטל |
| התוצאה | בקשת רשות הערעור נדחתה, המבקש חויב בהוצאות בסך 5,000 ש״ח |
הבאת ראיות לסתור קשר סיבתי בתאונת דרכים הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בית המשפט העליון דן במקרה מורכב העוסק בשאלת הבאת ראיות לסתור קשר סיבתי בין תאונת דרכים לנכות. פסק הדין המכונן, שניתן ברע״א 2993/14, מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע״מ. על ידי כבוד השופט צ' זילברטל ביום 11.09.2014. עוסק בבקשת רשות ערעור שהגיש נפגע תאונת דרכים. לעיון נוסף: איחור באבחון סרטן. תיקים העוסקים בקביעת נכות מתאונת דרכים ובמעמד הוועדות הרפואיות מצריכים ליווי צמוד של עורך דין נזיקין.
המבקש ערער על החלטת בית המשפט המחוזי. בנוסף, אשר התיר לחברת הביטוח המשיבה להציג ראיות שיסתרו את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. בנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין נכויותיו. המקרה מדגיש את גבולות ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים כאלה. בנוסף, אשר התיר לחברת הביטוח המשיבה להציג ראיות שיסתרו את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, מה שמעלה שאלות לגבי נטל ההוכחה, בדומה למקרים של תביעת סיעוד. להיכרות עם ההליך מול הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, ראו את הסברי עורך דין ביטוח לאומי.
בנוסף לכך, הוא בוחן את השאלה מתי חומר רפואי שלא הובא בפני הוועדה הרפואית עשוי להצדיק פתיחה מחודשת של הדיון בשאלת הקשר הסיבתי. בדומה לבחינת חומר רפואי חדש, גם בנושאי התנהלות מול מוסדות פיננסיים, כמו אלו המתוארים ברשלנות רפואית בניתוח, לעיתים נדרשת התייחסות לחומר שלא הוצג מלכתחילה.
רקע והעובדות בתיק רוטמן נ' הכשרת הישוב
ביום 22.12.2010, מרדכי רוטמן, המבקש בתיק, היה מעורב בתאונת דרכים קשה. עם זאת, הוא איבד את הכרתו למשך כחודש ימים בעקבות התאונה. התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למבקש נכות זמנית בשיעור של 100%. נסיבות התאונה עצמה, לרבות ההליך התעבורתי הנלווה אליה במקרים מסוג זה, מפורטות אצל עורך דין תעבורה.
בעקבות הגשת השגה מצד המבקש על קביעת הנכות הזמנית. כתוצאה מכך, הוועדה הרפואית לערעורים קבעה לו נכויות צמיתות. אלה כללו 100% בתחום הנוירולוגי, 25% בתחום הקרדיולוגי ו-5% בתחום האורתופדי.
המשיבה, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע״מ. לעומת זאת, הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת״א 7251-11-11) בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית לערעורים. הבקשה התייחסה ספציפית לקשר הסיבתי בין התאונה לנכויות בתחומים הנוירולוגי והקרדיולוגי. המשיבה טענה שהנזקים שנגרמו למבקש לא נבעו מהתאונה עצמה.
לשיטתה, אירוע לבבי שפקד את המבקש במהלך הנסיעה הוא שגרם לתאונה ולנזקים. לדוגמה, המשיבה ביססה את טענותיה על מספר נקודות.
-
גרסאות סותרות שמסר המבקש לגבי אופן קרות התאונה.
-
עדויות של אנשים שסייעו לחלץ את המבקש מהרכב.
-
דברים שמסרה רעיית המבקש למשטרה. לדוגמא, היא ציינה שהמבקש נהג לעשן והתלונן על כאבים בכתפו ובידו השמאלית חודש לפני התאונה. אך סירב להיבדק.
נתונים חשובים אלה לא עמדו בפני הוועדות הרפואיות בעת קביעת הנכות. כלומר, ביום 28.1.2014, השופטת א' דודקביץ' קיבלה את בקשת המשיבה. היא קבעה כי מאחר שמדובר בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה-1975. ואין קביעה על פי דין בשאלת הקשר הסיבתי.
יש למנות מומחה מטעם בית המשפט שיחווה דעתו בסוגיה הרפואית-העובדתית. אולם, המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון.
השאלה המשפטית המרכזית בפסק הדין
השאלה המשפטית שעמדה במרכז הדיון בבית המשפט העליון הייתה כפולה. ראשית, האם היה מקום להתיר למשיבה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית לערעורים. אמנם, זאת, על אף שהוועדה לא קבעה במפורש קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכויות. שנית, באיזו נסיבות תתערב ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בבקשה מסוג זה, הנוגעת לקשר סיבתי.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיו
בית המשפט העליון, בראשות כבוד השופט צ' זילברטל, דחה את בקשת רשות הערעור. ואולם, השופט קבע כי לא קיימת עילה להתערבות של ערכאת הערעור. הוא הבהיר כי ערכאות ערעור נוהגות להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית לבקשות להבאת ראיות לסתור רק במקרים חריגים.
השופט זילברטל הבהיר. יחד עם זאת, כי העובדה שהחלטת הוועדה הרפואית לא כללה קביעה מפורשת בנוגע לקיומו של קשר סיבתי אינה מלמדת שהוועדה לא נדרשה לשאלה זו. בהתבסס על ההלכה שנקבעה ברע״א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע״מ נ' אנקווה, קבע בית המשפט. הוא פסק כי קביעת דרגת נכות על ידי הוועדה הרפואית, במסגרת תביעה לנכות מעבודה. כפי שהשופט זילברטל הבהיר, גם אם הוועדה הרפואית לא קבעה במפורש קשר סיבתי, אין זה אומר שהיא לא דנה בכך, וניתן לעיין בנושא הרחב יותר של רשלנות רפואית בלידה מוקדמת.
מקפלת בתוכה, ולו במרומז, גם קביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות. מאידך, הוועדה נדרשת לקבוע נכות רק אם זו נובעת ישירות מהתאונה.
אזהרה: ההלכה בעניין רוטמן קובעת שברירת המחדל היא שאין להתיר לחברת ביטוח להביא ראיות לסתור קשר סיבתי שנקבע מכללא בוועדה רפואית. חברת ביטוח שמבקשת לחרוג מכלל זה נדרשת להצביע על מידע רפואי או עובדתי מהותי וקונקרטי שלא עמד בפני הוועדה, ולא די בטענה כללית.
מקרים חריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור קשר סיבתי
עם זאת, בית המשפט מנה רשימה של מקרים חריגים שבהם עשוי להיות מקום להתיר הבאת ראיות לסתור. מצד שני, וזאת אף על פי שנקבעה דרגת נכות. מקרים אלו כוללים:
-
כאשר עולה חשש שהוועדה לא קבעה את הקשר הסיבתי בעצמה. לסיכום, אלא הסתמכה על גורם אחר (כפי שאירע בעניין).
-
כאשר בהליכים קודמים הוצגו נתונים רפואיים סותרים בשאלת הקשר הסיבתי, והוועדה לא נתנה דעתה עליהם.
-
לפיכך, כאשר לתובע קיים עבר רפואי רלוונטי או תאונה נוספת. לאור, והוועדה לא התייחסה להשפעתם האפשרית על הקשר הסיבתי (בהפניה לרע״א 5608/90 קורנהיל נ' מזרחי. ורע״א 4482/95 סהר נ' ברוך).
ביישום העקרונות לנסיבות המקרה הספציפי. בהתאם, בית המשפט קבע כי בפני הוועדות הרפואיות לא עמד מידע מהותי. מידע זה כלל בעיקר את דברי רעיית המבקש בדבר עברו הרפואי הסמוך לתאונה. היא ציינה כי המבקש עישן, התלונן על כאבים בזרוע שמאל וסירב להיבדק.
למידע זה עשויה להיות חשיבות מכרעת לבירור שאלת הקשר הסיבתי. לפיכך, על אף שהחלטת בית משפט קמא לא נומקה בהרחבה בנושא זה. בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערבות. הבקשה של המבקש נדחתה, והוא חויב בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש״ח.
המשמעות המעשית של פסק הדין
החלטת בית המשפט העליון בעניין רוטמן משמרת את ההלכה שלפיה קביעת דרגת נכות מעבודה על ידי הוועדות הרפואיות כוללת מכללא קביעה בדבר קשר סיבתי בין התאונה לנכות. על כן, ככלל, אין להתיר הבאת ראיות לסתור קשר סיבתי בנקל. עם זאת, ההחלטה ממחישה נקודה חשובה עבור חברות ביטוח. חברות אלה יכולות לבסס בקשה להבאת ראיות לסתור כאשר מתגלה מידע רפואי או עובדתי מהותי שלא הובא בפני הוועדות הרפואיות.
מידע כזה יכול לכלול עבר רפואי, גורמי סיכון רלוונטיים או נסיבות שונות של קרות התאונה. כל אלה עשויים להשפיע על שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק.
לתשומת לב: פסק הדין ניתן בשנת 2014 ומיישם הלכה קודמת (רע״א 3289/96) בנסיבות עובדתיות ספציפיות. תוצאת ההליך תלויה בכל מקרה בעובדות הרפואיות הפרטניות שהוצגו לוועדה, ואין להסיק ממנה אוטומטית לגבי מקרה אחר.
סיכום: גבולות ההתערבות בראיות לקשר סיבתי
פסק הדין ברע״א 2993/14 מדגיש את העיקרון לפיו קביעת נכות על ידי. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי כוללת בתוכה, באופן עקיף. גם קביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תאונת דרכים לנכות. על כן, בדרך כלל, בית המשפט לא יתיר הבאת ראיות לסתור קביעה זו.
אולם, בית המשפט העליון מציב גבולות ברורים ומקרים חריגים. מקרים אלו מאפשרים לחברות ביטוח להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור. זה יקרה כאשר מתגלה מידע רפואי או עובדתי משמעותי. כגון עבר רפואי שלא הובא בפני הוועדה.
מידע זה עשוי לשנות את התמונה ולשפוך אור חדש על הקשר הסיבתי. הבנת ההלכה הזו קריטית הן לנפגעי תאונות דרכים והן לחברות הביטוח. היא מחייבת עירנות והקפדה על הצגת כלל המסמכים והנתונים הרלוונטיים כבר בשלבים הראשונים של ההליך. פסק הדין מחזק את עקרון סופיות הדיון.
אך גם מותיר פתח למקרים בהם עיוות דין עלול להתרחש. אם לא יינתן מקום לבחינה מחודשת.
אם חברת ביטוח מבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות שנקבעה לכם בוועדה הרפואית, או אם אתם זקוקים לליווי בתביעת נזקי תאונת דרכים, ניתן לקבל ייעוץ ראשוני בטלפון 1-700-555-996.
שאלות ותשובות נפוצות על פסק הדין ברע״א 2993/14
מה קבע בית המשפט העליון בעניין רוטמן?
בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור וקבע שקביעת דרגת נכות בידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי כוללת מכללא גם קביעה בדבר קשר סיבתי בין התאונה לנכות, ולכן ככלל אין להתיר הבאת ראיות לסתור קביעה זו.
מתי בכל זאת אפשר להביא ראיות לסתור קשר סיבתי?
במקרים חריגים: כאשר עולה חשש שהוועדה לא קבעה בעצמה את הקשר הסיבתי אלא הסתמכה על גורם אחר, כאשר הוצגו בעבר נתונים רפואיים סותרים שהוועדה לא דנה בהם, או כאשר קיים עבר רפואי רלוונטי שלא הובא בפניה.
מה היה המידע החדש שהצדיק במקרה זה בקשה להביא ראיות לסתור?
דברי רעיית המבקש, שציינה כי המבקש עישן והתלונן על כאבים בזרוע שמאל חודש לפני התאונה אך סירב להיבדק, מידע שלא עמד בפני הוועדות הרפואיות בעת קביעת הנכות.
מה תוצאת ההליך עבור המבקש?
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, ולכן ההחלטה שהתירה לחברת הביטוח להביא ראיות לסתור את הקשר הסיבתי נותרה בעינה. המבקש חויב בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש״ח.
מדוע ההלכה הזו חשובה לנפגעי תאונות דרכים ולחברות ביטוח?
היא קובעת נקודת מוצא ברורה: קביעת ועדה רפואית לגבי נכות כוללת בחזקה גם קביעה על קשר סיבתי, ורק מידע מהותי וקונקרטי שלא הוצג לוועדה יכול לפתוח מחדש את השאלה, מה שמחייב הצגת כלל המסמכים כבר בשלבים הראשונים.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
