בית המשפט המחוזי קבע כי כאשר אדם נהרג בסמיכות זמנים ומקום לפעילות עלייה, קמה חזקה עובדתית לקיומו של קשר סיבתי. חזקה זו מעבירה את נטל הבאת הראיות אל כתפי המדינה כדי לסתור אותה. פסיקה זו מיישמת פרשנות סוציאלית מרחיבה ומקלה על משפחות הפעילים.
בקשה של משפחה לקבל הכרה כהרוג מלכות עשויה להיתקל במחסומים ראייתיים כבדים. לפיכך, במיוחד כאשר האירוע התרחש לפני שנים רבות בארץ אויב. לעיתים קרובות, המעורבים הישירים כבר אינם בין החיים, והרשויות המקומיות אינן משתפות פעולה. כתוצאה מכך, מתעוררת עמימות עובדתית סביב זהות היורים ומניעיהם המדויקים.
במאמר זה נסקור פסק דין תקדימי אשר שינה את מאזן הראיות בסוגיה זו. בנוסף, בית המשפט המחוזי בירושלים הכריע בסוגיית הקשר הסיבתי. והעניק מזור למשפחת פעיל עלייה שנפל בעת מילוי שליחותו. הקוראים ילמדו כיצד להתמודד עם דרישות ההוכחה מול ועדות הרשות.
ואילו עקרונות משפטיים מגינים על זכויותיהם.
חוק תגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם. עם זאת, התשנ״ב-1992 מסדיר את התגמולים וההטבות המגיעים למי שפעלו למען העם והמדינה. החוק מגדיר מי ייחשב ״הרוג מלכות״, ומציב לכך מספר תנאים מצטברים ברורים:
-
האדם הומת או הוצא להורג בארץ אויב לאחר קום המדינה.
-
המעשה בוצע בידי שלטונות מדינה זרה.
-
ההמתה התרחשה בגלל פעילותו הציונית של האדם.
לפיכך, המחוקק ביקש להוקיר את מי ששילמו בחייהם למען הגשמת החזון הציוני. עם זאת, המילה ״בגלל״ מעוררת מחלוקת משפטית עמוקה סביב נטל ההוכחה. כתוצאה מכך, האם המשפחה נדרשת להוכיח את כוונתם הסובייקטיבית של היורים. שאלה זו עמדה במרכז ההליך המשפטי.
שימו לב: החוק מבחין בין מי שהוצא להורג בהליך רשמי לבין מי שהומת בפעולה צבאית או משטרתית. הבחנה זו נועדה להרחיב את מעגל הזכאים.
פרטי ההליך: עמ״נ 40461-02-17 אדגינה ברהון נ' מדינת ישראל
ההליך המשפטי התנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. לעומת זאת, כבוד השופט ארנון דראל דן בערעור מנהלי שסימונו עמ״נ 40461-02-17. המערער, אדגינה ברהון, פעל בשם עיזבון אביו המנוח, בריהון גרבריס ז״ל.
מנגד, המשיבה בהליך הייתה מדינת ישראל באמצעות הרשות לאסירי ציון. לדוגמה, המערער תקף את החלטת ועדת הערר מיום 15.1.2017, אשר דחתה את בקשתו להכיר באביו המנוח. פסק הדין ניתן ביום 06.10.2017, וסיכם מאבק משפטי רב שנים שכלל סבבי דיונים קודמים.
נסיבות המקרה: פעילות עלייה הירואית באתיופיה
המנוח עסק בפעילות ציונית ענפה וסייע ליהודי אתיופיה לחצות את הגבול לעבר סודן בדרכם לישראל. לדוגמא, ביום האירוע הוביל המנוח שיירה שמנתה בין 30 ל-40 עולים יהודים. הוא צעד יחד עם ארבעה מלווים חמושים, במרחק של כ-300 מטרים לפני הקבוצה. כדי לאבטח את נתיב התנועה.
בהגיעם למרחק של כ-10 קילומטרים מגבול סודן, נתקלו המנוח ומלוויו בכוח חמוש. כלומר, החיילים פתחו באש קטלנית לעברם. כתוצאה מכך, המנוח וחתנו נהרגו במקום. עדויות נוספות לימדו כי חיילי השלטון שביצעו את הירי אף זכו בקידום ובדרגות לאחר האירוע.
בשלב מוקדם יותר של ההתדיינות, המדינה הודתה במפורש כי שלטונות אתיופיה הרגו את המנוח. אולם, ועדת הערר קבעה כי לא ניתן לדעת מיהם היורים בדיוק. בשל כך, הוועדה סברה כי לא הוכח שהירי בוצע בשל פעילותו הציונית של המנוח.
המחלוקת המשפטית: שאלת הקשר הסיבתי והעמימות הראייתית
המחלוקת המרכזית נגעה לפרשנות דרישת הקשר הסיבתי הקבועה בסעיף 1(א) לחוק. אולם, מחד גיסא, המערער טען. כי עצם נוכחות המנוח בשטח בעת ליווי עולים מוכיחה את הקשר למוות. לשיטתו, אין צורך להתחקות אחר מחשבותיהם המדויקות של החיילים שירו בו.
מאידך גיסא, נציגי המדינה טענו. אמנם, כי הנטל המלא רובץ על כתפי המערער לפי הכלל המוציא מחברו עליו הראיה. בנוסף, המדינה טענה כי ייתכן שהחיילים ירו במנוח בשל היותו חמוש, או כחלק מפעילות מורדים. לפיכך, לטענתה, בהיעדר ידיעה פוזיטיבית של היורים על זהות הקבוצה, לא מתקיים התנאי שבחוק.
אזהרה: דחיית תביעה עקב עמימות ראייתית מחייבת נקיטת הליך ערעור מהיר במועדים הקבועים בדין המנהלי, שכן חלוף הזמן עלול לגרום לאובדן זכויות בלתי הפיך.
הכרעת בית המשפט: קביעת חזקה לצורך מעמד הרוג מלכות
כבוד השופט ארנון דראל קיבל את הערעור במלואו, וביטל את החלטות ועדת הרשות וועדת הערר. ואולם, בית המשפט קבע כי בנסיבות שבהן הירי התרחש בזמן ובמקום של פעילות ציונית מובהקת. קמה חזקה עובדתית לקיומו של קשר סיבתי. חזקה זו מעבירה את הנטל לסתירתה אל כתפי המדינה.
השופט הסביר כי עמימות עובדתית אינה צריכה לפעול לחובת הפעיל או משפחתו. במקרים שבהם האירועים התרחשו במדינת אויב לפני עשרות שנים. דרישת ראיות ישירות מטילה נטל בלתי אפשרי. לכן, בית המשפט חייב להפעיל חזקות הגיוניות התואמות את מציאות החיים.
יתרה מכך, בית המשפט נסמך על עקרונות המקובלים בחוקי שיקום וביטחון אחרים. כאשר אדם נפגע בסמיכות זמנים לאירוע חריג, הפסיקה נוטה להכיר בקשר הסיבתי. השופט פסק כי תכליתו המוסרית של החוק מחייבת גישה מרחיבה ומכבדת, ולא יד קפוצה.
משמעות פסק הדין לצורך הכרה כהרוג מלכות
פסק הדין מהווה נדבך משמעותי בדיני התגמולים המנהליים. השופט קבע כי המנוח יוכר באופן מלא כהרוג מלכות. בנוסף לכך, המשיבה חויבה לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש״ח. והעירבון הוחזר לו במלואו.
הכרעה זו משפיעה ישירות על בקשות עתידיות המוגשות לרשות לאסירי ציון. מעתה ואילך, כאשר התובע מוכיח פעילות ציונית וסמיכות מקום וזמן לאירוע ההמתה. הרשות אינה יכולה להסתפק בטענות סתמיות של חוסר ראיות. על הרשות לבסס תשתית עובדתית פוזיטיבית אם ברצונה לסתור את החזקה.
שלבים למימוש זכויות מול הרשות לאסירי ציון
משפחות המבקשות לממש את זכויות יקיריהן נדרשות לפעול בסדר פעולות מובנה:
-
איסוף עדויות היסטוריות. איתור עדי ראייה, מסמכים קהילתיים ותיעוד על פעילות המנוח להעלאת יהודים.
-
הגשת בקשה מנומקת לוועדת הרשות. פירוט נסיבות הפעילות, מסלול התנועה והאירוע שבו נהרג הפעיל.
-
הסתמכות על חזקת הקשר הסיבתי. הדגשת סמיכות הזמנים והמקום בין פעילות העלייה לבין מועד הפגיעה.
-
הגשת ערר לוועדת הערר במקרה של דחייה. פנייה לוועדת הערר תוך הצגת פסיקת בית המשפט המחוזי.
-
נקיטת ערעור מנהלי בבית המשפט. תקיפת החלטות שגויות אשר התעלמו מהעברת נטל הראיה למדינה.
שאלות ותשובות
מהי המשמעות של הכרה כהרוג מלכות לפי החוק?
הכרה זו מעניקה מעמד רשמי של כבוד מטעם המדינה לפעיל שקיפח את חייו. בנוסף לכך, ההכרה מזכה את שאריו בתגמולים חודשיים ובהטבות סוציאליות המעוגנות בחוק.
כיצד מוכיחים קשר סיבתי כאשר האירוע התרחש לפני עשרות שנים?
בית המשפט קבע כי די בהוכחת סמיכות מקום וזמן בין פעילות העלייה לבין ההמתה. נתונים אלה מקימים חזקה עובדתית, ואין צורך להציג מסמכים צבאיים של מדינת האויב.
על מי מוטל נטל ההוכחה בבקשת הכרה כהרוג מלכות?
הנטל הראשוני להוכחת הפעילות הציונית מוטל על המבקש. עם זאת, ברגע שהוכח כי הפעיל נהרג בידי השלטונות במהלך הפעילות. הנטל לסתירת הקשר הסיבתי עובר למדינה.
מדוע החיל בית המשפט עקרונות מחוק הנכים?
השופט דראל מצא דמיון מהותי בין החוקים, שכן שניהם מהווים חקיקה סוציאלית מתגמלת. חוקים אלה נועדו להיטיב עם מי שחרפו נפשם למען הכלל, ולכן מפרשים אותם ברוחב לב.
מה המשמעות של היות הפעיל חמוש בעת האירוע?
נשיאת נשק לצורך הגנה על שיירת עולים אינה שוללת את הפעילות הציונית. בית המשפט דחה את טענת המדינה. כי עובדה זו מנתקת את הקשר הסיבתי בין השליחות לבין המוות.
