לא, בית המשפט העליון קבע כי תכתובות ״ועדת השתיים״ המייעצת לנשיאת בית המשפט העליון בעניין קידום שופטי שלום לבית המשפט המחוזי יישארו חסויות. בית המשפט דחה ערעור של התנועה למשילות ודמוקרטיה וקבע כי חשיפת מידע זה תפגע בפרטיות המועמדים וביכולת לקיים דיון פנימי חופשי ואיכותי בהליך בחירת שופטים.
פרטי ההליך: התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע
ביום 20.12.2016, התנועה למשילות ודמוקרטיה פנתה אל הממונה על יישום חוק חופש המידע בהנהלת בתי המשפט. התנועה ביקשה לקבל את כל התכתובות בין ועדת השתיים לבין נשיאת בית המשפט העליון או גורמים אחרים ברשות השופטת, בנוגע למועמדים לשיפוט במהלך שנת 2016. המשיבה דחתה את הבקשה. דחייה זו נבעה, בין היתר, מהנימוק כי דיוני הוועדה חסויים. בנוסף, המידע, לטענתה, חוסה תחת הסייגים הקבועים בחוק חופש המידע. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים דחה את עתירת התנועה. הוא קבע כי המידע אינו משויך מהותית להנהלת בתי המשפט. כתוצאה מכך, התנועה הגישה ערעור לבית המשפט העליון.
השאלה המשפטית והכרעת בית המשפט העליון על ועדת השתיים
השאלה המשפטית המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם המידע המבוקש, קרי, תכתובות ועדת השתיים בנוגע למועמדים לשיפוט, מצוי ב״רשות ציבורית״ כהגדרתה בחוק חופש המידע. יתרה מכך, בית המשפט נדרש לבחון האם חלים על מידע זה הסייגים למסירתו, ובפרט סעיפים 9(א)(3) (פגיעה בפרטיות) ו-9(ב)(4) (דיונים פנימיים) לחוק. סייגים אלו מצדיקים את אי-מסירת המידע. השופט ע' פוגלמן, בהסכמת השופטים י' עמית ו-נ' סולברג, קבע כי בניגוד לערכאה הקודמת, המידע אכן נחשב ״מצוי״ בהנהלת בתי המשפט. הוא התבסס על המבחן הטכני-פורמלי הנהוג בפסיקה. על כן, חוק חופש המידע חל על העניין. עם זאת, השופטים פסקו כי המידע חוסה תחת הסייגים הקבועים בחוק. הם קבעו כי חשיפת התכתובות של ועדת השתיים תגרום פגיעה קשה בפרטיות המועמדים לשיפוט. בנוסף, חשיפת תיעוד התייעצות פנימית עלולה ליצור ״אפקט מצנן״ ולפגוע באיכות הליך בחירת השופטים.
איזון אינטרסים
בית המשפט העליון ערך איזון בין האינטרס הציבורי החשוב בפיקוח על הליך בחירת שופטים לבין הפגיעה הצפויה בפרטיות המועמדים ובאיכות ההליך. השופטים קבעו כי האיזון נוטה נגד מסירת המידע, גם באופן חלקי. לפיכך, הערעור של התנועה למשילות ודמוקרטיה נדחה, ללא צו להוצאות.
המבחן הטכני-פורמלי מול המהותי
השופט י' עמית, שהסכים עם פסק דינו של השופט פוגלמן, הדגיש כי ועדת השתיים משמשת כ״זרוע הארוכה״ של נשיאת בית המשפט העליון באיסוף מידע על מועמדים. הוא ציין כי אין לשנות את אופי המידע רק משום שהוא נמצא פיזית בהנהלת בתי המשפט. גם השופט נ' סולברג הצטרף למסקנה, וציין כי שופטי השלום המועמדים לקידום זכאים לפרטיות בבואם לשטוח את דבריהם בפני ועדת השתיים. הוא התייחס לעקרון המשפטי העברי של ״האומר דבר לחבירו שהוא ב'בל יאמר'״.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק הדין מבהיר כי המבחן לקביעת מיקומו של מידע לצורך חוק חופש המידע הוא טכני-פורמלי. הוא בוחן היכן המידע מצוי בפועל ולא את אופיו של הגוף שיצר אותו. עם זאת, ההכרה בתחולת החוק אינה מבטיחה מסירת המידע. סייגי הפרטיות והדיונים הפנימיים ממשיכים להגן על הליכי בחירת שופטים רגישים. הפסיקה מחזקת את מעמדם המוגן של הליכי מינוי ובחירת שופטים. היא מתווה את האיזון בין שקיפות שלטונית לבין הצורך בדיון פנימי חופשי וחסוי. כמו כן, קיים חשש כי חשיפת מידע באמצעות חוק חופש המידע תשמש לעקיפת הוראת הסודיות הקבועה בכלל 15 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ״ד-1984.
אמצעים נוספים לפיקוח על הליך בחירת השופטים
פסק הדין מדגיש כי קבלת מידע באמצעות חוק חופש המידע אינה הדרך היחידה להבטיח פיקוח ציבורי על הליך בחירת שופטים. קיימים כלים נוספים שמבטיחים שקיפות וביקורת. בין הכלים הללו ניתן למנות את הפרסומים הבאים:
-
תכונות הנבדקות: התכונות העיקריות הנבדקות ונשקלות לגבי כל מועמד לשיפוט גלויות לעיני הציבור (כלל 11א לכללי השפיטה).
-
פרסום שמות מועמדים: שמותיהם של המועמדים לשיפוט מתפרסמים ברבים לפני מועד הדיון במועמדותם. כל אדם רשאי לפנות לוועדת הבחירה בבקשה מנומקת שלא לבחור במועמד מסוים (כלל 11ב לכללי השפיטה).
-
פרסום שמות הנבחרים: בסופו של הליך הבחירה מתפרסמים שמות המועמדים שנבחרו לשיפוט. בכך מתאפשרת השוואה בין רשימת המועמדים הכוללת לבין רשימת הנבחרים.
-
הרכב הוועדה: הרכב הוועדה לבחירת שופטים כולל נציגים מהרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והפרופסיה המשפטית (סעיף 4(א) לחוק יסוד: השפיטה). הרכב זה וסדרי עבודתה של הוועדה נועדו להבטיח ביקורת אפקטיבית על הליך הבחירה.
כלים אלו מאפשרים ביקורת ציבורית חשובה, גם אם הציבור אינו יכול להיחשף לנימוקים הפרטניים המתייחסים למועמדות של כל אדם.
שאלות ותשובות
מהי ״ועדת השתיים״ ומה תפקידה?
״ועדת השתיים״ היא ועדה בלתי סטטוטורית, המורכבת משתי שופטות בדימוס. הוועדה מייעצת לנשיאת בית המשפט העליון בנושא קידום שופטי שלום לבית המשפט המחוזי. היא משמשת כלי עזר ניהולי לנשיאה.
מדוע התנועה למשילות ודמוקרטיה ביקשה לקבל את תכתובות ועדת השתיים?
התנועה למשילות ודמוקרטיה ביקשה לקבל את התכתובות מכוח חוק חופש המידע. היא עשתה זאת מתוך אינטרס ציבורי בפיקוח על הליך בחירת שופטים ושקיפות פעילותה של הרשות השופטת.
מדוע בית המשפט העליון דחה את בקשת החשיפה של ועדת השתיים?
בית המשפט העליון דחה את הבקשה בשל שני סייגים מרכזיים בחוק חופש המידע: פגיעה קשה בפרטיות המועמדים לשיפוט (סעיף 9(א)(3)) ופגיעה באיכות הליך בחירת השופטים עקב חשיפת דיונים פנימיים (סעיף 9(ב)(4)). הוא איזן בין האינטרסים וקבע כי הפרטיות ואיכות ההליך גוברים במקרה זה.
מהו המבחן הטכני-פורמלי לקביעת מיקום מידע לפי חוק חופש המידע?
המבחן הטכני-פורמלי קובע כי מידע נחשב ״מצוי״ ברשות ציבורית אם הוא נמצא פיזית ברשות בעת קבלת הבקשה. זהו מבחן יעיל שמגביר ודאות משפטית, והוא שונה ממבחן מהותי הבוחן את אופי הגוף שיצר את המידע.
האם קיימים אמצעי פיקוח נוספים על הליך בחירת שופטים מלבד חוק חופש המידע?
כן, קיימים אמצעים נוספים. שמות המועמדים לשיפוט מתפרסמים, וכל אדם רשאי לפנות לוועדת הבחירה בבקשה מנומקת שלא לבחור במועמד מסוים. בנוסף, הרכב הוועדה לבחירת שופטים כולל נציגים מהרשות המבצעת, המחוקקת והפרופסיה המשפטית, המבטיחים ביקורת אפקטיבית על הליך הבחירה.
סיכום
בית המשפט העליון קבע בפסק דינו עע"ם 414/18 כי תכתובות "ועדת השתיים", המייעצת לנשיאת בית המשפט העליון בנוגע לקידום שופטים, יישארו חסויות. השופט ע' פוגלמן, בהסכמת השופטים י' עמית ו-נ' סולברג, דחה את ערעור התנועה למשילות ודמוקרטיה. בית המשפט הכיר בכך שהמידע מצוי ברשות ציבורית, אך קבע כי חשיפתו תפגע פגיעה קשה בפרטיות המועמדים לשיפוט. יתרה מכך, חשיפת תכתובות ועדת השתיים תפגע ביכולת לקיים דיון פנימי חופשי וגלוי. הפסיקה מחזקת את האיזון בין שקיפות ציבורית לצורך בהגנה על הליכים פנימיים ופרטיותם של המועמדים. האיזון קובע כי במקרה זה, הערעור נדחה והמידע לא יימסר.
