לא. סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מסדיר את מעמדו של המומחה שממנה בית המשפט, אך חוות הדעת היא ראיה ולא פסק דין. בעניין נהרי נ' דולב נקבע שבית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות, והוא רשאי לסטות מחוות דעת שמסקנתה אינה נתמכת בממצאים. המשמעות לנפגע: אחוזי נכות אינם כרטיס כניסה אוטומטי לפיצוי, ויש להוכיח בנפרד גם נכות וגם קשר סיבתי לתאונה.
מדריך זה מתמקד בענף תאונות הדרכים, שבו חלה מסגרת חקיקתית ייחודית. לעקרונות הכלליים החלים על כל סוגי המומחים ראו את המדריך חוות דעת מומחה בבית המשפט: מתי השופט רשאי לסטות ממנה, ולשאלת מינוי מומחה נוסף בתיקי רשלנות רפואית ראו מינוי מומחה רפואי נוסף בתביעת רשלנות רפואית.
סטייה מחוות דעת מומחה רפואי הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, הרבה נפגעי תאונות דרכים מגלים את הכלל הזה בשלב הכי כואב: אחרי שהמומחה הרפואי כבר קבע להם אחוזי נכות. לפיכך, ובית המשפט בכל זאת פוסק נגדם. פסק הדין בעניין נהרי נ' דולב הוא אחד המקרים הברורים שממחישים מתי בית המשפט מותח ביקורת על חוות דעת של מומחה שהוא בעצמו מינה, מתי הוא ימנה מומחה נוסף, ומה בדיוק צריך הנפגע להוכיח כדי לזכות בפיצוי.
כאן נסביר מה קרה באותו תיק, מה נקבע בו.
ואיך זה משפיע על הדרך שבה נבנית תביעה של נפגע גוף בתאונת דרכים.
מה קרה במקרה שהגיע לבית המשפט העליון
המערער נפגע בתאונת דרכים קלה. בנוסף, הוא ישב במושב האחורי של רכב בלי חגורת בטיחות. הרכב נעצר לפני רמזור ונפגע בעדינות מאחור. הבדיקות הרפואיות הראשונות זיהו פגיעות מזעריות בלבד.
התמונה השתנתה חודש לאחר התאונה. עם זאת, מצבו של המערער הידרדר, הוא התלונן על כאבי גב. חוסר יכולת תנועה ואיבוד שליטה ברגליים. נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים והפך לתלוי בזולת.
הפער בין התאונה הקלה לבין המצב הקשה הוא שהעמיד את התיק על חוד התער: בדיקות רפואיות רבות לא מצאו ממצא פיזיולוגי שמסביר את המצב.
בהרכב השופטים א' ריבלין, א' גרוניס וע' ארבל, ובפסק דין שכתב השופט א' גרוניס, נדחה הערעור על כל חלקיו בעניין יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ. נקבע כי בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות, וכי אין לאמץ בעיוורון חוות דעת שמסקנתה נובעת מרגשות ולא מממצא רפואי.
שלוש חוות דעת שסתרו זו את זו
בתחום האורתופדי מינה בית המשפט מומחה אחד. כתוצאה מכך, הוא קבע למערער נכות של 15%. אך הסביר שהקביעה נבעה מהזדהות עם סבלו של המערער וממצבו בכיסא גלגלים. ולא מממצא רפואי אובייקטיבי.
ההסבר הזה הוא שהפך את חוות הדעת לפגיעה: מרגע שהמומחה עצמו אמר שהמספר אינו נשען על ממצא. לעומת זאת, לא נותר לו בסיס לעמוד עליו.
בענף הפסיכיאטריה מונו שני מומחים. לדוגמה, הראשון הציע קיומה של הפרעה קונברסיבית, שיתוק פסיכוגני ללא בסיס אורגני. והצביע גם על סממני התחזות. השני שלל קיומה של הפרעה קונברסיבית.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה במלואה. לדוגמא, קבע שהמערער אינו עומד בנטל ההוכחה של נכות כתוצאה מהתאונה. ותיאר את קביעת המומחה האורתופדי כ"קביעת חסד" שאין לאמץ. המערער ערער וטען שבית המשפט טעה כשדחה את תביעתו ולא קיבל את חוות הדעת שהוצגו.
מתי בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעת מומחה
השאלה המשפטית נגזרת מסעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כלומר, שמסדיר את מעמדו של המומחה שממנה בית המשפט. חוות דעת כזו נהנית ממעמד מיוחד, אך היא ראיה ולא פסק דין. ההכרעה נשארת בידי השופט.
בית המשפט העליון אישר את החלטת המחוזי וקבע שבית המשפט, ולא המומחה. אולם, הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות. כשהמסקנה של המומחה אינה נתמכת בממצאים אלא נשענת על חמלה או על שיקולים זרים. בית המשפט רשאי לסטות ממנה.
זה בדיוק מה שעשה בית המשפט המחוזי, והעליון קבע שפעל בצדק.
מינוי מומחה שלישי: החריג, לא הכלל
טענה מקובלת של נפגעים היא שכאשר מומחים חולקים זה על זה. אמנם, יש למנות מומחה נוסף שיכריע. בית המשפט העליון קבע שמינוי מומחה שלישי יתאפשר רק במקרים חריגים. וכי יש למנות מומחה נוסף רק כאשר קיים פער מהותי בגישות המקצועיות או חשש שהמומחים הקיימים לא יגלו את האמת.
באותו מקרה שני המומחים הגיעו למסקנות דומות לגבי היעדר סימני קונברסיה. ואולם, ולכן פער בשיעורי הנכות בלבד לא הצדיק מינוי נוסף. סוגיית מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט עולה באותה עוצמה גם בתיקי רשלנות רפואית.
נטל ההוכחה הכפול שמפיל תביעות
בית המשפט קבע שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה של קיום נכות ושל קשר סיבתי לתאונה. יחד עם זאת, שני המומחים העלו ספק לגבי קיום קשר כזה והצביעו על גורמים חלופיים. בהם בעיות רפואיות קודמות וחוסר שיתוף פעולה של המערער עם הרופאים.
זהו הלב המעשי של פסק הדין. מאידך, תובע בתביעת נזקי גוף צריך להוכיח שני דברים נפרדים: שקיימת נכות, ושהיא נגרמה מהתאונה. הוכחה של אחד מהם בלבד אינה מספיקה. חוסר תיעוד רפואי קודם או חוסר שיתוף פעולה עם גורמי הטיפול עלולים להטות את המאזן לטובת חברת הביטוח.
גם כשהסבל של הנפגע אמיתי לחלוטין. מצד שני, זו הסיבה שליווי של עורך דין נזיקין מתחיל בבניית תשתית ראייתית. ולא בהגשת כתב התביעה.
המשמעות המעשית לנפגעים
פסק הדין מחזק שני עקרונות. לסיכום, הראשון, חוות דעת של מומחה רפואי אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית. ובית המשפט בוחן אם המסקנה נתמכת בממצאים או נובעת משיקולים זרים כגון חמלה. השני, מינוי מומחה שלישי נשמר למקרים חריגים.
כדי לשמור על יעילות ההליך ולמנוע חזרה למרוץ של חוות דעת מתחרות.
מבחינת הנפגע, המסקנה היא שהמאבק על הפיצוי מוכרע ברובו לפני שלב חוות הדעת. לאור, איכות התיעוד הרפואי היא שקובעת אם למומחה יהיה על מה לבסס את מסקנתו. נפגע שמנהל במקביל גם הליך מול. ועדה רפואית של ביטוח לאומי צריך לוודא שהגרסה הרפואית שהוא מציג בשני המסלולים עקבית.
שכן סתירות ביניהם נאספות ומוצגות בבית המשפט.
נטל ההוכחה הכפול בתביעת נזקי גוף
הטבלה הבאה מפרידה בין שני הנטלים שנפגע חייב לשאת. הוכחה של אחד מהם בלבד אינה מספיקה, וזו הסיבה השכיחה ביותר לדחיית תביעות למרות אחוזי נכות שנקבעו. מי שמנהל במקביל תביעה מול עורך דין ביטוח לאומי צריך לשמור על גרסה רפואית עקבית בשני המסלולים.
| הנטל | מה נדרש להוכיח |
|---|---|
| קיום נכות | ממצא רפואי אובייקטיבי, מתועד ונתמך בבדיקות |
| קשר סיבתי לתאונה | שהנכות נגרמה מהתאונה ולא מגורם קודם או חלופי |
| רצף תיעוד | פנייה סמוכה לאירוע ומעקב רציף לאורך זמן |
| שיתוף פעולה רפואי | השלמת בדיקות. אי שיתוף פעולה נרשם ומשמש כנגד התובע |
| התמודדות עם עבר רפואי | הצגת המצב הקודם והסבר מה השתנה אחרי התאונה |
חמישה צעדים שמונעים את התוצאה הזו
- תיעוד מיידי אחרי התאונה. פנייה לחדר מיון או לרופא המשפחה ביום התאונה יוצרת את נקודת ההתחלה של הקשר הסיבתי. פער של שבועות הוא הפרצה שדרכה נכנסת ההגנה.
- רצף מעקב, לא ביקור בודד. החמרה שמתפתחת בהדרגה צריכה להופיע בתיעוד לאורך זמן. רצף מסמכים מוכיח התפתחות, מסמך בודד מוכיח אירוע.
- איסוף התיק הרפואי הקודם. בעיות רפואיות קודמות יעלו ממילא. עדיף להגיע אליהן מוכנים ולהסביר מה השתנה, מאשר להיתפס מופתעים.
- שיתוף פעולה מלא בבדיקות. כל בדיקה שלא הושלמה נרשמת. שיתוף פעולה אינו רק עניין רפואי, הוא ראיה.
- הכנה מסודרת לבדיקת המומחה. המומחה מקבל את החומר מראש. חומר חסר מוביל לחוות דעת חלשה, וחוות דעת חלשה לא תשרוד ביקורת שיפוטית.
לפני שמגישים או מערערים, כדאי לבחון אם התשתית הרפואית תומכת במסקנה שאתם צריכים. בהתאם, בדיקה מוקדמת חוסכת ערעור מיותר.
שאלות נפוצות על סטייה מחוות דעת מומחה רפואי
בית המשפט מינה מומחה, אז למה השופט יכול לא לקבל את מה שהוא כתב?
מפני שחוות הדעת היא ראיה מקצועית ולא הכרעה. למעשה, נקבע שבית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות. כל עוד המסקנה נתמכת בממצאים, בתי המשפט נוטים לאמץ אותה.
המומחה קבע לי אחוזי נכות, זה אומר שאקבל פיצוי?
לא בהכרח. ראשית, באותו תיק נקבעו 15% נכות והתביעה נדחתה במלואה. מפני שהמומחה עצמו הסביר שהקביעה נבעה מהזדהות ולא מממצא רפואי אובייקטיבי. הוכחת הקשר הסיבתי היא שלב נפרד.
יש שתי חוות דעת סותרות בתיק שלי, אפשר לבקש מומחה שלישי?
אפשר לבקש, אך מינוי מומחה שלישי שמור למקרים חריגים: פער מהותי בגישות המקצועיות או חשש שהמומחים הקיימים לא יגלו את האמת. שנית, פער בשיעורי הנכות בלבד אינו מספיק.
מה זו קביעת חסד ולמה זה פגע בתובע?
זהו התיאור שבו השתמש בית המשפט המחוזי לקביעת המומחה האורתופדי. לאחר שהמומחה הסביר שהנכות נקבעה מתוך הזדהות. שלישית, ברגע שהוברר שהמספר אינו נשען על ממצא, נקבע שאין לאמצו.
מה קורה אם התסמינים החמירו רק חודש אחרי התאונה?
החמרה מאוחרת אפשרית, אך היא מקשה על הוכחת הקשר הסיבתי. מכאן, באותו מקרה ההידרדרות התחילה חודש לאחר תאונה קלה. ובדיקות רבות לא מצאו ממצא פיזיולוגי שמסביר אותה.
איזה חוק מסדיר את מינוי המומחה בתביעות תאונות דרכים?
סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לכן, הוא מסדיר את מעמדו של המומחה הרפואי שממנה בית המשפט. והשאלה שנדונה הייתה אם בית המשפט רשאי לסטות מקביעה שאינה מבוססת על ממצאים.
הערה משפטית: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. אין בו כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. אין להסתמך על האמור בו בלא לפנות לעורך דין.
