עבירות מין במשפחה: מדרג הענישה בסעיף 351 והגנה על נפגעים

מערכת המשפט מייחסת חומרה יתרה למקרים של עבירות מין במשפחה בשל הפגיעה הקשה באמון. במאמר זה ננתח את החלטת בית המשפט העליון בהליך ע״פ 322/16. כתוצאה מכך, נבין את מדיניות הענישה הנוהגת כלפי פוגעים בתוך המשפחה. בנוסף, נבחן את הדרכים המשפטיות להגנה על נפגעי העבירה בקטינים.

פגיעה מינית בתוך התא המשפחתי מעוררת זעזוע עמוק וסלידה רבה בחברה. לפיכך, בתי המשפט נוקטים במדיניות ענישה מחמירה במיוחד כלפי נאשמים אלה. מעשים אלה פוגעים בנפגעים צעירים ותמימים אשר נתנו אמון מלא בבני משפחתם. כמו כן, הפגיעה המינית מייצרת צלקות נפשיות עמוקות שמלוות את הקורבן לאורך שנים.

יתרה מכך, ניצול יחסי התלות המשפחתיים מחמיר את עומק הפגיעה הרגשית בקורבנות. בעקבות זאת, השופטים אינם מקלים ראש בנסיבות ביצוע העבירות הללו. לפיכך, הגנה על קורבנות היא המטרה המרכזית העומדת לנגד עיני השופטים. לבסוף, ענישה קשה מייצרת הרתעה ממשית כלפי עברייני מין פוטנציאליים.

בתי המשפט מתמקדים במספר עקרונות מרכזיים בעת גזירת העונש במקרים אלה:

• חומרת המעשים ומידת הפגיעה בערכים המוגנים של כבוד הקטין ושלמות גופו.

• מידת האמון והתלות ההדדית שהיו קיימים בין הפוגע לבין נפגע העבירה.

• הצורך המובהק בהרתעת הרבים ובהרתעה אישית של העבריין עצמו מפני הישנות מעשיו.

• הגשת פיצויים כספיים משמעותיים לסיוע בשיקום הנפש הפגועה של הקורבן.

המסגרת הנורמטיבית של חוק העונשין

חוק העונשין, התשל״ז-1977 מסדיר את האיסורים הפליליים החלים על פגיעות מיניות בתוך המשפחה. בהתאם לכך, סעיף 351 לחוק קובע עונשים כבדים במיוחד על עבירות אלה. לדוגמה, סעיף 351(ב) לחוק קובע עונש של עד 16 שנות מאסר על מי שחודר לגוף של אישה או גבר שמלאו להם ארבע עשרה שנים וטרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, והוא בן משפחתם.

סעיף 351(ג) מדרג את העונש על מעשה מגונה בקטין בן משפחה לפי חומרת המעשה: עד עשר שנות מאסר בעבירה לפי סעיף 348(א) או (ג1), עד חמש עשרה שנות מאסר בעבירה לפי סעיף 348(ב), ועד חמש שנות מאסר בכל מקרה אחר לפי סעיף 351(ג)(3). עם זאת, במקרים רבים השופטים גוזרים עונשים חופפים או מצטברים בהתאם לנסיבות. לפיכך, המערכת המשפטית משקפת את הסלידה הציבורית העמוקה ממעשים אלה.

המחוקק הגדיר את החומרה המיוחדת של פגיעות אלה באמצעות כמה פרמטרים:

1. העלאה ניכרת של העונש המרבי ביחס לאותה עבירה כשהיא מבוצעת מחוץ למשפחה.

2. התחשבות בגילו הצעיר של הנפגע ובמצב הפגיעות האישית והנפשית שלו.

3. התייחסות למעשה הסדום ולניצול המרות כנסיבות מחמירות במיוחד בגזר הדין.

ע״פ 322/16: רקע עובדתי על עבירות מין במשפחה

ההליך המשפטי החל בבית המשפט המחוזי בחיפה בעקבות מעשים קשים שביצע המערער. הצדדים להליך הם פלוני ומדינת ישראל, והמתלוננת היא בתו הביולוגית של המערער. בעבר, אמה של המתלוננת ניהלה קשר קצר עם המערער בשנת 1998 והרתה לו. עם זאת, המערער סירב להכיר בבתו ולא גידל אותה לאורך השנים.

בהמשך לכך, בחודש מאי 2014, האם הפגישה בין השניים וסיפרה להם את האמת. למרות דחיית המערער, המתלוננת פיתחה כלפיו רצון עז לקשר וכינתה אותו אבא. אולם, המערער ניצל את רצונה זה באופן ציני ומעוות לסיפוק יצריו המיניים. לפיכך, הוא ביצע בה סדרה של מעשים מיניים חמורים ביותר בקטינות.

ראשית, המערער נישק את בתו בפיה וליטף את צווארה במהלך ביקוריו בבית האם. בעקבות זאת, האם ובעלה אסרו עליו להיכנס לביתם ללא השגחה מלאה. למרות האיסור, המערער נכנס לחדרה של המתלוננת כאשר שכבה לישון לצד חברתה. לאחר מכן, הוא ביצע בה מעשים מגונים קשים וליטף את איבר מינה.

שנית, בחודש יולי 2014, המערער הזמין את בתו להתגורר עמו בביתו שבעיר עכו. המתלוננת האמינה כי תמצא אצלו משענת ותמיכה הורית שהייתה חסרה לה מאוד. אולם, המערער פשט את בגדיה, נשכב עליה והחדיר את איבר מינו מספר פעמים. בנוסף לכך, הוא ביצע בה מעשה סדום קשה תוך שימוש בקרם.

לאחר מכן, המעשים המשיכו גם בימים הבאים בביתו של המערער ללא כל עכבה. המערער חזר ובעל את בתו הקטינה שוב ושוב עד להגעתו לסיפוק מיני מלא. כתוצאה מכך, המתלוננת חוותה פגיעה עמוקה ביותר בנפשה, בביטחונה העצמי ובזהותה האישית. לבסוף, המדינה הגישה נגדו כתב אישום חמור בגין חמש עבירות מין שונות.

כתב האישום המתוקן פירט את האישומים הבאים שבהם המערער הודה בסופו של דבר:

• ארבע עבירות של חדירה אסורה בבן משפחה לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין.

• עבירה אחת קשה של מעשה מגונה לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין.

• ביצוע מעשה סדום פיזי קשה במסגרת האירועים בביתו שבעיר עכו.

טענות המערער בפני בית המשפט העליון

המערער הגיש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. בפנייתו, הוא טען כי מתחם העונש שנקבע הינו מחמיר ואינו הולם את הנסיבות. ראשית, הוא הדגיש כי הוא ביצע את העבירות לאורך תקופה קצרה של חודשים ספורים בלבד. לעומת זאת, במרבית מקרים אלה, הפוגע מבצע את מעשיו לאורך שנים רבות.

שנית, המערער טען כי הוא לא שימש כדמות אב פעילה עבור המתלוננת מעולם. לפיכך, לשיטתו, עוצמת הקשר המשפחתי ביניהם הייתה נמוכה וחלשה בהשוואה למשפחה רגילה. כמו כן, הוא טען כי המתלוננת שיתפה עמו פעולה ולא הביעה התנגדות פיזית למעשים. בשל כך, הוא טען כי לא התקיימו יחסי מרות, תלות או אמון מיוחדים ביניהם.

יתרה מכך, המערער קבל על גובה הפיצוי הכספי בסך מאה אלף שקלים חדשים. לטענתו, מצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר לו לעמוד בתשלום כה גבוה לנפגעת העבירה. בנוסף לכך, הוא הציג את הערכת מסוכנותו המינית כבינונית-נמוכה לפי הדוח. על כן, הוא ביקש מבית המשפט להקל בעונשו ולהפחית את תקופת מאסרו.

המערער ריכז את טיעוניו המשפטיים במספר נקודות עיקריות בכתב הערעור:

• משך זמן קצר של ביצוע העבירות המיניות בהשוואה למקרים קלאסיים אחרים.

• היעדר היכרות ארוכת שנים ואי גידול הילדה תחת קורת גג אחת מאז לידתה.

• רמת מסוכנות מינית בינונית-נמוכה שנקבעה בדוח הרשמי של המרכז להערכת מסוכנות.

• היעדר שימוש בכוח פיזי ישיר או באיומים מילוליים במהלך המפגשים ביניהם.

החלטת השופטת א' חיות ונימוקי בית המשפט

כבוד השופטת א' חיות הובילה את פסק הדין בבית המשפט העליון ביום 09.10.2016. השופטים ע' פוגלמן וי' עמית הסכימו עמה לחלוטין והחליטו פה אחד לדחות את הערעור. השופטת א' חיות קבעה כי גזר הדין של בית המשפט המחוזי הינו ראוי ומאוזן. לפיכך, העונש של שלוש עשרה שנות מאסר בפועל יישאר על כנו במלואו.

בנוסף לכך, בית המשפט דחה מכל וכל את הטענה בעניין הקשר הקצר ביניהם. השופטת א' חיות הדגישה כי נסיבות חייה של המתלוננת היו קשות ואומללות מאז ילדותה. המתלוננת גדלה במשפחת אומנה ובמעונות והייתה זקוקה נואשות למשענת אבהית תומכת בחייה. עם זאת, המערער בחר לנצל את הכמיהה הזו לשם סיפוק תאוותו האישית והמעוותת בלבד.

כמו כן, השופטת קבעה כי היעדר התנגדות מצד הקטינה אינו מעיד על הסכמה חופשית. המתלוננת פיתחה תלות מהירה מאוד במערער מתוך רצון עמוק לזכות באהבתו של אב. כתוצאה מכך, המערער רמס ברגל גסה את כבודה והותיר בנפשה צלקות קשות מנשוא. בשל כך, מעשי המערער מצויים ברף החומרה העליון של עבירות המין במשפחה.

יתרה מכך, השופטים דחו את הטענה המבקשת להפחית מסכום הפיצוי שנקבע לטובתה. בית המשפט העליון פסק כי קושי כלכלי אינו מהווה אמת מידה להפחתת פיצויים. הפיצויים מעניקים מזור וסיוע בשיקום הנפש של קורבן שנפגע בצורה אכזרית. לפיכך, בית המשפט הותיר את החיוב בפיצוי בסך מאה אלף שקלים על כנו.

רכיבי הענישה הסופיים שאושרו על ידי השופטת א' חיות כוללים:

• שלוש עשרה שנות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

• שנים עשר חודשי מאסר על תנאי לפי התנאים שנקבעו.

• פיצוי כספי למתלוננת בסך של מאה אלף שקלים חדשים.

השפעת הודאת נאשם על חומרת עבירות מין במשפחה

הודאת נאשם בביצוע מעשים פליליים מהווה בדרך כלל שיקול משמעותי להקלה בעונשו. עם זאת, במקרה זה בית המשפט המחוזי והעליון סירבו להעניק לכך משקל מקל משמעותי. ראשית, המערער הודה בעובדות רק בשלב מאוחר מאוד של ההליך המשפטי המתנהל נגדו. בעקבות זאת, המתלוננת עלתה על דוכן העדים ומסרה עדות קשה.

שנית, הערכת המסוכנות הראתה כי המערער אינו נוטל אחריות אמיתית ומלאה על מעשיו. לפיכך, מומחי המרכז להערכת מסוכנות קבעו כי קיימים אצלו עיוותי תפיסה חמורים ביותר. לדוגמה, המערער ייחס לקטינה יוזמה ופיתוי מיני, והתעלם לחלוטין מהיותה בתו הביולוגית הצעירה. בשל כך, בית המשפט קבע כי החרטה שהביע המערער מן השפה ולחוץ בלבד.

יתרה מכך, עברו הפלילי העשיר של המערער החמיר את עמדת השופטים כלפיו. המערער ריצה בעבר כארבע עשרה שנות מאסר במצטבר בגין עבירות רבות ומגוונות. בנוסף לכך, הוא המשיך להשתמש ולסחור בסמים קשים גם לאחר הליכי גמילה קודמים. כתוצאה מכך, בית המשפט זיהה נאשם חסר מורא מפני החוק, המהווה סכנה ממשית לציבור.

דוח הערכת המסוכנות המינית הצביע על מספר ממצאים מדאיגים ביותר:

• הכרה חלקית בלבד של המערער בחומרת עבירות המין שבהן הורשע.

• ייחוס פיתוי לקטינה ואי הבנת חומרת הנזק הנפשי שנגרם לילדה בעקבותיו.

• התנהלות אלימה, פוגענית ונצלנית של המערער כלפי סביבתו הקרובה לאורך השנים.

היבטים מעשיים וסיוע משפטי לנפגעי עבירה

ניהול הליך פלילי בעבירות מין דורש ליווי מקצועי, רגיש ואמפתי מצד עורכי דין. לפיכך, קורבנות עבירה צריכים לפנות לקבלת סיוע משפטי מתאים בהקדם האפשרי. סיוע זה מעניק לקורבנות את הכוח להתמודד עם הליכי החקירה והמשפט המורכבים מאוד. כמו כן, ייצוג משפטי הולם מבטיח כי זכויותיהם של הנפגעים יישמרו במלואן לאורך הדרך.

בנוסף לכך, נפגעי עבירה זכאים לפיצויים כספיים משמעותיים בהתאם להחלטת השופטים בתיק. כפועל יוצא, עורך הדין המלווה יפעל לגביית הפיצויים הללו באמצעות מנגנוני ההוצאה לפועל. תהליך הגבייה מאפשר לנפגעים לממן טיפולים פסיכולוגיים חיוניים לשיקום חייהם ורווחתם האישית. לבסוף, הליווי המשפטי מעניק לקורבנות ביטחון, הגנה ומקום בטוח להשמעת קולם בפני המערכת.

הסיוע המשפטי לנפגעי עבירה כולל מספר ערוצים מרכזיים וחשובים:

1. ליווי וייצוג במהלך הגשת התלונה הרשמית בתחנת המשטרה המקומית.

2. ייצוג זכויות הנפגע מול רשויות התביעה והפרקליטות במהלך גיבוש הסדר הטיעון.

3. סיוע בקבלת צווי הגנה ומניעת הטרדה מאיימת מפני הפוגע או מקורביו.

4. הגשת תביעות אזרחיות נגררות לפלילים לשם קבלת פיצויים נוספים בגין הנזקים.

סיכום ומסקנות משפטיות

פסק הדין המהדהד בעניין ע״פ 322/16 מעביר מסר ברור, חד ומרתיע לציבור. השופטת א' חיות הבהירה כי עבירות מין בתוך המשפחה יגררו ענישה חסרת פשרות. לפיכך, בתי המשפט יעשו הכל כדי להגן על קורבנות חסרי ישע מפני ניצול ואלימות. בנוסף, חומרת המעשים גוברת על נסיבות אישיות או טענות על קשר משפחתי קצר.

עם זאת, דרכם של הנפגעים לשיקום מלא היא ארוכה, מורכבת ודורשת תמיכה רחבה. על כן, פנייה לעורך דין מומחה בתחום היא צעד חיוני וקריטי עבור קורבנות הפגיעה. ייעוץ משפטי מקצועי מסייע לנפגעים לנווט בבטחה בהליך הפלילי ולהבטיח קבלת צדק מלא ופיצויים. לבסוף, רק עמידה איתנה על זכויותיכם תאפשר פתיחת דף חדש, מוגן ובטוח לעתיד טוב יותר.

מה עושה נפגע עבירה, לפי הסדר

1. פנייה למשטרה או לגורם טיפולי. אפשר להתחיל בגורם טיפולי, והוא ילווה גם את שלב התלונה.
2. ליווי בחקירה. לנפגעי עבירה עומדות זכויות בהליך, וכדאי לממש אותן כבר בשלב הראשון.
3. קשר עם התביעה. עדכון על מהלך ההליך ועל הסדרי טיעון הוא חלק ממעמדו של נפגע העבירה.
4. הגנה מיידית. כשהפוגע הוא בן משפחה, לצד ההליך הפלילי אפשר לפעול לקבלת צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.
5. פיצוי. בית המשפט הפלילי מוסמך לחייב בפיצוי בגזר הדין, ובנוסף קיים מסלול אזרחי נפרד.
6. גבייה בפועל. פיצוי שנפסק ואינו משולם נגבה בהליכי הוצאה לפועל.

להמשך קריאה בנושא

הרחבות בנושאים שנוגעים ישירות למאמר זה: ניתוח פסק הדין בערעור על הכרעת דין בעבירות מין במשפחה · ניסיון לעומת הכנה במעשה מגונה בקטין בן משפחה · עורך דין נזיקין: רשלנות רפואית ונזקי גוף.