דיון נוסף בערעור על הרשעת רצח מעלה סוגיות משפטיות מורכבות. לפיכך, במיוחד כאשר מדובר בתיקי רצח חמורים. מאמר זה יתמקד בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ערעורים פליליים. ויבחן לעומק את ההיבטים השונים הנוגעים למהימנות עדויות של שותפים לעבירה. דיון נוסף בערעור על הרשעת רצח מעלה סוגיות משפטיות מורכבות, במיוחד כאשר מדובר בתיקי רצח חמורים, ולכן במאמר זה נבחן לעומק את ההיבטים השונים הנוגעים למהימנות עדויות של שותפים לעבירה, לצד סוגיות הקשורות גם לעבירות מין: הבנת החוק, הענישה והזכויות של נפגעים.

המקרה המרכזי כאן נוגע לשני מערערים שהורשעו ברצח, וטענו לחוסר מהימנות בעדויות שהוצגו נגדם. בנוסף, אנו נציג את הרקע העובדתי, את הטענות המשפטיות המרכזיות, וננתח את הכרעת בית המשפט העליון. הבנה זו חיונית לכל מי שמתעניין בעקרונות המשפט הפלילי. כמו כן, נדון בהשלכות החוק בנוגע לעבירות נשק, כפי שפורט במדריך המקיף בנושא החזקת נשק ללא רישיון: ענישה, הגדרות וכל מה שחשוב לדעת.

פרטי ההליך ורקע המקרה

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים דן בתיק ע״פ 2478/12. עם זאת, עליו נתן את פסק הדין ביום 13.05.2015. הצדדים בהליך היו המערער בע״פ 2478/12: נ' המשיבה: מדינת ישראל. כבוד השופט ס' ג'ובראן היה אחד השופטים שהכריעו בעניין. נושא קשור: הגנה משפטית בעבירות צווארון לבן: מדריך מקיף וצעדים חיוניים.

שני ערעורים אלו עסקו בהרשעתם של סאטי אגבריה ופורסאן אגבריה ברצח עימאד מחאג'נה. כתוצאה מכך, וכן בפציעתו של כמאל מחאג'נה. המערערים טענו כי עדויות העדים המפלילים אינן מהימנות. לטענתם, בית המשפט המחוזי טעה כאשר קיבל אותן כבסיס להרשעתם.

העובדות המרכזיות שהוצגו

על פי כתב האישום, המערערים ואחרים ביצעו רצח מתוכנן של עימאד מחאג'נה. לעומת זאת, ופצעו את אחיו, כמאל מחאג'נה. האירוע התרחש ב-12 בינואר 2012 באזור נצרת. עדים מפלילים, שהיו שותפים לעבירה, מסרו הצהרות למשטרה.

בהצהרות אלו תיארו העדים את מעורבותם של המערערים באירוע.

האירועים שהובילו לרצח כללו ירי באקדח מסוג FN ושימוש באלות עץ. לדוגמה, המערערים, יחד עם אשרף וויסאם מחאג'נה (העדים המפלילים), תכננו לפגוע בכמאל. הם סברו כי הוא פצע את אחיהם, ח'אלד מחאג'נה, בקטטה קודמת. קשר משפחתי ומוטיב נקמה היוו רקע נוסף לאירוע.

ניסוי ירי באקדח נערך בבית קברות יום לפני הרצח. לדוגמא, ביום האירוע הגיעו התוקפים למוסך של המנוח רעולי פנים. הם היו מצויידים באקדח ובאלות. הם ירו לעבר המנוח ופצעו את כמאל.

השאלה המשפטית והלכת הראיות

השאלה המשפטית המרכזית בפסק הדין הייתה: האם בית המשפט המחוזי טעה כאשר קיבל את עדויות העדים המפלילים כבסיס להרשעת המערערים ברצח. כלומר, בית המשפט העליון נדרש לבחון את מהימנות העדויות ואת אופן הערכתן על ידי הערכאה הדיונית.

הלכה פסוקה קובעת כי פרכות וסתירות בעדות אינן מחייבות בהכרח דחייה מוחלטת שלה. אולם, כלל זה נכון במיוחד כאשר העדים הם שותפים לעבירה. שותפים לעבירה מנסים על פי רוב למזער את חלקם בביצוע המעשים. משום כך, עדותם לא תמיד תשקף את האמת העובדתית בשלמותה.

בית משפט קמא רשאי לפלג את העדויות ולבור מתוכן את גרעין האמת. אמנם, הוא עושה זאת תוך מתן אי-אמון בחלקים אחרים של העדות. זה אפשרי כאשר יש יסוד סביר להבחנה בין חלקי העדות השונים, ונדרשים לכך חיזוקים ראייתים.

השופטים נתנו את דעתם לסתירות בגרסאות העדים המפלילים. ואולם, הם הגיעו למסקנה כי ניתן למצוא הסברים הגיוניים לחלקים הסותרים. לכן, הם קבעו ממצאים מרשיעים על בסיס ״גרעין האמת״ שבעדויות. בית המשפט העליון הדגיש.

כי הוא אינו נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. יחד עם זאת, למעט במקרים חריגים.

ניתוח טענות המערערים ותגובת המשיבה

טענות המערערים

המערערים טענו כי גרסאות העדים המפלילים רוויות סתירות משמעותיות ושקרים. מאידך, הם סברו כי לא ניתן לקבוע על בסיסן כל ממצא מפליל. לטענתם, המניע לשקרי העדים היה רצונם לחלץ את אחיהם מאימת הדין. בנוסף, הם טענו כי חקירות העדים המפלילים ״זוהמו״ על ידי מדובב משטרתי. עדותם של עדים מפלילים, במיוחד כאשר נטען כי היא "זוהמה" על ידי מדובב משטרתי, מעוררת שאלות לגבי אמינותה, בדומה לסוגיות שעולות בנוגע לעבירות כמו Stalking דיגיטלי: כל מה שצריך לדעת על העבירה והחוק.

המדובב, כך נטען, השתמש במידע שנמסר לו על ידי כל אחד מהעדים. מצד שני, הוא הטיח בם את תמצית גרסתו של האחר.

המערערים גם התייחסו למחדלי חקירה רבים. לסיכום, לדעתם, לא בוצעו פעולות חקירה מסַפקות לבחינת החשד כי אֲחֵיהם של העדים המפלילים השתתפו באירוע. הם טענו כי לא היה להם כל מניע לפגוע בקורבנות. המערער 1 סבר כי לא התקיים בו יסוד ה״החלטה להמית״.

המערער 2 טען כי לכל היותר, יש להרשיעו בעבירת גרימת חבלה בכוונה מחמירה ולא ברצח.

תגובת המשיבה

המשיבה הסכימה לזיכויו של המערער 2 מעבירה של רצח במזיד. לאור, היא ביקשה להרשיעו בעבירה של הריגה, בדומה לעמדתה בעניינו של אשרף בתיק מקביל. ביחס למערער 1, היא ביקשה לדחות את ערעורו. המשיבה הבהירה כי סתירות בדברי העדים המפלילים אינן יורדות לשורש גרסאותיהם.

היא טענה כי העדים סיפקו להן הסברים המניחים את הדעת. בהתאם, שופטי הרוב בבית המשפט קמא קבעו כי מקורן ברצונם של העדים המפלילים להרחיק עצמם מהאירוע.

המשיבה דחתה את טענת ״זיהום״ החקירה על ידי המדובב. למעשה, היא טענה כי המדובב לא ״שתל״ שמות. היא הדגישה כי המערערים נחשפו באופן הדרגתי. לפיכך, היא שללה את האפשרות של הפללת שווא, וציינה כי אשרף חשש מפני המערער 2.

המשיבה הוכיחה קיומו של מניע לפגיעה בקורבנות בשל סכסוך משפחתי. ראשית, היא גם דחתה את טענות המערערים למחדלי חקירה משמעותיים. לטענתה, ראיות החיזוק לעדויות המפלילות את המערער 1 היו מספקות. הן כללו את השתתפותו בניסוי הירי, בריחתו לשטחי הרשות הפלסטינית והפרכת טענת האליבי שלו.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה

בית המשפט העליון אישר את קביעות בית המשפט המחוזי בדבר הרשעת המערער 1. שנית, השופט א' שהם קבע כי במערער 1 התקיימו יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה. כפי שמוסדרים בסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל״ז – 1977. יסודות אלו כוללים הכנה, החלטה להמית, והיעדר קנטור.

הוא הדגיש את ניסוי הירי, את הבאת הנשק לאירוע ואת אופן הירי הקטלני לעבר המנוח. שלישית, התנהגותו לאחר מכן, כאשר הותיר את המנוח לדמם, מחזקת את המסקנה על כוונתו להמית.

בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של המערער 2. מכאן, הוא המיר את הרשעתו מרצח במזיד, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, להרשעה בעבירת הריגה. לפי סעיף 298 לחוק העונשין. השופט א' שהם נימק זאת בכך שחלקו של המערער 2 היה דומה לחלקו של אשרף בתיק המקביל.

גם אשרף הורשע בהריגה וגרם חבלה בכוונה מחמירה. לכן, המערער 2 היה מודע לכך שהמערער 1 החזיק באקדח, והמשיך בתוכנית הפגיעה. בכך גילה קלות דעת כלפי התוצאה הקטלנית. בית המשפט הותיר את הרשעתו ביתר העבירות על כנן.

אשר לעונשו של המערער 2. משום כך, בית המשפט סבר כי אין טעם להחזיר את התיק לבית משפט קמא לגזירת דינו. בית המשפט העליון הטיל על המערער 2 עונש כולל של 12 שנות מאסר לריצוי בפועל. החל מיום מעצרו ב-24.12.2009.

עונש זה כולל 10 שנות מאסר בגין ההריגה ושנתיים נוספות במצטבר בגין העבירות האחרות. כן, השופט ס' ג'ובראן הסכים להכרעות אלו.

השלכות פסק הדין

פסק דין זה ממחיש את ההבדלים המשפטיים בין רצח בכוונה תחילה, רצח במזיד והריגה. בנסיבות, הוא גם מדגיש את משמעותם של ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעים בערכאות הדיוניות. בית המשפט העליון אינו מתערב בהם בקלות. המקרה ממחיש את האתגרים בהערכת עדויות של שותפים לעבירה.

הוא מבהיר את הצורך בראיות מחזקות. לכן, בית המשפט מסתמך על ״גרעין האמת״ שניתן לחלץ מעדויות מסוג זה.

בנוסף, פסק הדין מדגיש את חשיבות קיומו של מניע. בריחה מזירת אירוע והפרכת טענות אליבי כראיות נסיבתיות. אלו מחזקות את הראיות הישירות בתיקים פליליים. ההחלטה להמיר את הרשעתו של המערער 2 מראה.

כי בית המשפט מתאים את הענישה למידת המעורבות בפועל. בכך, הוא יוצר הבחנה בין מבצע עיקרי לבין שותף שמעורבותו שונה במהותה.

סיכום

בית המשפט העליון בהרכב של השופט ס' ג'ובראן דחה את ערעורו של המערער 1. סאטי אגבריה. בכך, אישר את הרשעתו ברצח בכוונה תחילה ואת גזר דינו. עם זאת, הוא קיבל את ערעורו של המערער 2, פורסאן אגבריה.

הוא המיר את הרשעתו מעבירת רצח במזיד לעבירת הריגה. והפחית את עונשו הכולל ל-12 שנות מאסר.

פסק הדין מדגיש את הכללים החלים על דיון נוסף בערעור על הרשעת רצח. הוא מראה את עקרונות הוכחת ״כוונה תחילה״. ואת האופן שבו בית המשפט מעריך מהימנות עדים שותפים לעבירה. ההחלטה משקפת את המורכבות של המשפט הפלילי.

היא מדגישה את הצורך בניתוח קפדני של הראיות והנסיבות. לכן, במקרים פליליים מורכבים כאלה, קבלת ייעוץ וייצוג משפטי מקצועי היא צעד חיוני.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.