בקצרה: בית המשפט העליון קבע בע״פ 4785/90 (איברהים עלי ג'בארין נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 29.8.1995) כי פטור מאשמה בהגנה עצמית יכול לחול גם כאשר הפעולה הייתה קטלנית, ובלבד שהיא נתפסה כסבירה ונחוצה בנסיבות האיום. בית המשפט קבע ברוב דעות כי אין לדרוש מאדם הנתון תחת איום מיידי על חייו לבדוק אחרי כל פעולת הגנה אם הסכנה חלפה, וזיכה את המערער מהרשעתו בעבירת הריגה, בניגוד לדעת המיעוט שביקשה להקל בעונשו בלבד.
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דן במקרה סבוך וקריטי הנוגע לגבולות פטור מאשמה בהגנה עצמית. פסק הדין בע״פ 4785/90, איברהים עלי ג'בארין נ' מדינת ישראל, מיום 29 באוגוסט 1995, מנתח את הסוגיה העדינה של שימוש בכוח להגנה עצמית והשלכותיו הפליליות. המקרה מציג סיטואציה שבה נאשם הואשם בהריגה בדקירות, אך טען להגנה עצמית, ובסופו של דבר זוכה מאשמה זו. פסק דין זה מעמיק בהבנת היקף ההגנה העצמית ותנאיה. בדומה למורכבות הנידונה בפסק דין זה, גם עניין מתן עדות נאשם בהליך פלילי: יתרונות, סיכונים וטיפים מצריך התייחסות מדוקדקת. מי שמואשם בעבירה תוך טענת הגנה עצמית יכול להיעזר בליווי עורך דין פלילי.
פסק הדין המכונן מספק הנחיות חשובות להבחנה בין מעשה הגנה לגיטימי לבין שימוש מופרז בכוח. לפיכך, הוא רלוונטי לכל אדם העלול למצוא את עצמו במצב של איום מיידי על חייו. המאמר יפרט את הרקע העובדתי, את העמדות המשפטיות השונות בבית המשפט העליון. ויבחן את המשמעות המעשית של ההכרעה לציבור הרחב.
רקע המקרה: ע״פ 4785/90 איברהים עלי ג'בארין נ' מדינת ישראל
האירועים התרחשו ביום 22 באוקטובר 1987 בכלא איילון. בנוסף, באגף המיועד לאסירים ששופטים אותם על פשעים חמורים. המערער, איברהים עלי ג'בארין, והמנוח, סלימאן אבו מידג'ם, היו כלואים באותו אגף. המערער ריצה באותה עת עונש מאסר עולם ועונש מצטבר בשל הרשעות קודמות בעבירות רצח ושוד.
הסכסוך פרץ לאחר שהמנוח נכנס לתאו של המערער, חרף אזהרות קודמות. עם זאת, המערער טען כי המנוח נכנס לתאו עם דוקרן וניסה להורגו. המערער הכיר את המנוח כאדם אלים ומסוכן, וכבר רצח בעבר אסיר אחר. לפיכך, המערער האמין כי כוונת המנוח הייתה להורגו.
במהלך הקטטה, המערער נדקר בידו השמאלית. כתוצאה מכך, הוא דחף את המנוח, שהחליק על הרצפה. המערער ניצל רגע זה, קפץ על הדוקרן והוציא אותו מידי המנוח. המנוח בתגובה הגיב במכת אגרוף.
המערער אז דקר את המנוח דקירה ראשונה, והמנוח החל לברוח מן התא.
המערער דלק אחר המנוח ודקר אותו שוב ושוב. לעומת זאת, הוא הסביר את התנהגותו בחששו שהמנוח מחזיק בחומר נפץ ויתקוף אותו אם יתרחק. האירוע בפרוזדור צולם במצלמות אבטחה, אך קטע צילום אחד נעלם ונמצא רק במהלך הערעור.
הליך משפטי בערכאות קודמות
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בפניו הואשם המערער ברצח. לדוגמה, קבע כי קיים ספק אם הוכח יסוד ההכנה הנדרש לעבירת רצח. לכן, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת הריגה. והשית עליו עונש מאסר לתקופה של 15 שנים, בנוסף לעונשי המאסר אותם הוא ריצה כבר.
המדינה לא הגישה ערעור על אי הרשעתו של המערער ברצח.
המערער, איברהים עלי ג'בארין, הגיש ערעור לבית המשפט העליון. הערעור נסב על עצם הרשעתו בהריגה ועל חומרת העונש שנקבע לו. הוא טען כי פעל מתוך הגנה עצמית.
הגנה עצמית על פי חוק העונשין
עם זאת, הסעיף מבהיר כי אדם אינו פועל בהגנה עצמית אם הוא גרם לתקיפה בהתנהגותו הפסולה. ותוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים. סעיף 34טז מוסיף וקובע.
כי הוראות אלו לא יחולו אם המעשה לא היה סביר לשם מניעת הפגיעה. כלומר, סבירות המעשה כוללת גם את נחיצותו.
לפיכך, מעשה החורג מן המידה הדרושה להגנה על החיים אינו עומד בדרישת הסבירות. אולם, הוא מאבד את אופיו ההגנתי המקנה לו פטור מאחריות פלילית. פרופ' פלר ציין בספרו כי ״עשיית יתר, שחורגת מממדי הגנה. עשויה לשלול מן המעשה במלואו את אופיו ההגנתי.״.
עמדות השופטים בבית המשפט העליון
ההרכב שישב בדין כלל את המשנה לנשיא ש. אמנם, לוין, השופט י. קדמי והשופטת ד. דורנר.
כל אחד מהשופטים הציג גישה שונה לשאלת היקף ההגנה העצמית במקרה זה. ואולם, השוני בעמדות הדגיש את מורכבות הסוגיה ואת האתגר בקביעת גבולותיה.
דעת המיעוט של המשנה לנשיא ש. לוין
המשנה לנשיא ש. יחד עם זאת, לוין קיבל לטובת המערער את ההנחה שכל הדקירות הקטלניות בוצעו בתוך התא. הוא הסכים עם בית המשפט המחוזי כי הדקירה הראשונה בוצעה בנסיבות של הגנה עצמית. עם זאת, הוא קבע כי דקירות קטלניות נוספות, שאירעו בתוך התא.
אינן יכולות להיות מכוסות על ידי טענת ההגנה העצמית. מאידך, המערער לא העלה טענת הגנה עצמית לגבי דקירות אלו.
לכן, המשנה לנשיא לוין סבר כי המערער אחראי לגרם המוות. יחד עם זאת, הוא הציע להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על שמונה שנות מאסר בפועל. מצד שני, במקום חמש עשרה שנים. ההקלה נבעה מהאפשרות שהדקירות הקטלניות הנוספות היו חלק מתגובה בלתי שקולה להתנכלות המנוח.
דעת הרוב של השופטת ד. דורנר והשופט י. קדמי
השופטת ד. לסיכום, דורנר סברה כי יש לזכות את המערער לחלוטין. היא ציינה כי בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת המערער לפיה המנוח נכנס לתאו עם דוקרן בכוונה להורגו. על כן, כל עוד המנוח לא נסוג או נפל, הסכנה לחיי המערער לא חלפה.
היא הוסיפה כי הפתולוג קבע ששבע דקירות מתוך התשע עשרה בוצעו כאשר המנוח היה במצב סטטי, קרי. לאור, בתוך התא. לדעתה, דקירות אלה בוצעו ברציפות בעוד המנוח עמד על רגליו. בנסיבות אלו, השופטת דורנר קבעה.
כי אין זה סביר לדרוש מהמערער לבדוק לאחר כל דקירה אם הסכנה חלפה.
היא הדגישה כי דקירות אבו מידג'ם בתוך התא, אשר גרמו למותו. בהתאם, היו סבירות לשם הגנה על חייו של המערער. בנוסף, השופטת דורנר ציינה שהדקירות שבוצעו מחוץ לתא, במהלך מרדף. לא גרמו למוות או החישו אותו.
על כן, הן מהוות מעשה נפרד, והמדינה לא ביקשה להרשיע את המערער בגין מעשה זה. למעשה, השופטת דורנר פסקה. כי אין מקום להרשיע את המערער בעבירה שונה מזו שהואשם בה כאשר המדינה לא ביקשה זאת.
הוא קבע כי דקירות אלו באות בגדר עבירה של גרם חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין. עם זאת, הוא הצטרף לדעת השופטת דורנר. הוא קבע שהתביעה לא העלתה שאלה זו לדיון בערכאה הראשונה. ולא ביקשה לבחון אותה בפני בית המשפט העליון.
לכן, בית המשפט לא צריך לדון בשאלה זו מיוזמתו. ומבלי לתת לצדדים הזדמנות להציג את עמדתם. מי שמעורב בהליך פלילי בערכאות שונות יכול להיעזר בליווי עורך דין משפט אזרחי במקביל, במקרים שבהם מתעורר צד אזרחי לפרשה.
הכרעה ומשמעותה: זיכוי מוחלט
ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיא ש. לוין, בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של איברהים עלי ג'בארין. בית המשפט ביטל את הרשעתו של המערער בעבירת הריגה וזיכה אותו מביצוע המעשים בהם הואשם. זיכוי זה מדגיש את החשיבות של בחינת הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.
הוא נותן משקל משמעותי למצב המצוקה בו היה נתון המגן.
ההחלטה מבהירה כי פטור מאשמה בהגנה עצמית יכול לחול גם כאשר הפעולה הייתה קטלנית, ובלבד שהיא נתפסה כסבירה ונחוצה בנסיבות האיום. היא מדגישה את האיזון העדין בין זכותו של אדם להגן על עצמו לבין האחריות הפלילית שלו. במקרה זה, נקבע כי המערער פעל מתוך צורך אמיתי להגן על חייו, ולכן אין להטיל עליו אחריות פלילית למות התוקף.
פסק הדין מהווה תקדים חשוב בדיני הגנה עצמית, במיוחד במצבים של סכנת חיים מיידית. הוא מכיר בכך שקשה לצפות מאדם הנתון תחת איום מיידי לשקול כל צעד בפלס. כלומר, הוא אינו יכול למדוד בדיוק את עוצמת התגובה הנדרשת. פסק הדין מבהיר גם כי המדינה צריכה להציג את טענותיה במלואן בערכאה הראשונה.
ולא לצפות מבית המשפט העליון להרשיע נאשם בעבירות שלא נטענו או נבחנו כראוי. מי שנפגע פיזית באירוע הכרוך בטענת הגנה עצמית עשוי לשקול גם תביעה אזרחית נפרדת, ולהיעזר בליווי עורך דין נזיקין.
מתי לפנות לייעוץ משפטי
מקרים של הגנה עצמית הם מורכבים וטעונים, ודורשים הבנה מעמיקה של החוק והפסיקה. אם אדם מצא את עצמו מעורב באירוע בו נאלץ להגן על עצמו. ובעקבותיו נפתחו נגדו הליכים פליליים, חשוב לפנות לייעוץ משפטי בהקדם. עורך דין המתמחה בדין הפלילי יבחן את נסיבות המקרה, יסייע באיסוף ראיות. כדי להתמודד עם מורכבות ההליכים הפליליים, חשוב לפנות לייעוץ משפטי בהקדם, שיסייע, בין היתר, להבין את המשמעויות של מעצר עד תום הליכים: המדריך המלא לנאשם ומשפחתו בליווי עורך דין.
ויציג את טענת ההגנה העצמית באופן מקצועי ויסודי.
ליווי משפטי יכול להשפיע באופן מכריע על תוצאות ההליך. הוא מבטיח כי זכויות הנאשם נשמרות. הוא גם מסייע להציג את התמונה המלאה בפני בית המשפט. במקרים בהם קיים ספק, ייעוץ משפטי מקצועי יכול להטות את הכף לטובת הנאשם.
כפי שהיה במקרה של איברהים עלי ג'בארין.
אם אתם או קרוביכם מואשמים בעבירה שבוצעה מתוך הגנה עצמית, פנו אלינו בטלפון 1-700-555-996 לייעוץ מיידי.
סיכום
פסק הדין בע״פ 4785/90 מדגיש את המורכבות שבסוגיית פטור מאשמה בהגנה עצמית. הוא מראה כי בית המשפט העליון מכיר בזכותו של אדם להגן על חייו גם אם הדבר מוביל לתוצאה קטלנית. ההכרעה משקפת את העיקרון לפיו אין לדרוש מאדם הנתון בסכנה מיידית להתנהג באופן מושלם ושקול. הוא גם מראה כי יש לבחון את המעשים לאור הנסיבות האובייקטיביות והסובייקטיביות של האירוע.
הזיכוי של איברהים עלי ג'בארין מהריגה מדגיש את חשיבות קיומו של ספק סביר. הוא מחזק את הרעיון כי הגנה עצמית היא סייג מהותי לאחריות פלילית. כל אדם הניצב בפני האשמה פלילית בגין מעשה שנעשה כביכול בהגנה עצמית. צריך לפנות באופן מיידי לייעוץ משפטי.
עורך דין מקצועי יבטיח שהמקרה יוצג באופן הולם, וימקסם את הסיכויים להכרעה צודקת.
שאלות ותשובות נפוצות על פטור מאשמה בהגנה עצמית
מה קבע בית המשפט העליון בעניין פטור מאשמה בהגנה עצמית?
בית המשפט העליון קבע בע״פ 4785/90 כי פטור מאשמה בהגנה עצמית יכול לחול גם כאשר הפעולה הייתה קטלנית, ובלבד שהיא נתפסה כסבירה ונחוצה בנסיבות האיום המיידי.
האם צריך לבדוק אחרי כל פעולת הגנה אם הסכנה חלפה?
לא. בית המשפט קבע כי אין זה סביר לדרוש מאדם הנתון תחת איום מיידי על חייו לבדוק אחרי כל פעולה בנפרד אם הסכנה חלפה, כל עוד התוקף לא נסוג או נפל.
מתי מעשה הגנה מאבד את אופיו ההגנתי לפי הפסיקה?
כאשר המעשה חורג מן המידה הדרושה להגנה על החיים ואינו עומד בדרישת הסבירות והנחיצות, הוא מאבד את אופיו ההגנתי המקנה פטור מאחריות פלילית.
מה הייתה דעת המיעוט בפסק הדין?
המשנה לנשיא ש' לוין סבר כי רק הדקירה הראשונה נעשתה בהגנה עצמית, וכי המערער אחראי למוות בגין הדקירות הנוספות, אך הציע להקל בעונשו לשמונה שנות מאסר במקום חמש עשרה.
מה הייתה התוצאה הסופית של הערעור?
ברוב דעות, בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ביטל את הרשעת המערער בעבירת הריגה, וזיכה אותו לחלוטין מביצוע המעשים בהם הואשם.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
